כוכב נגה by daniel ilyasov - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

כוכב נגה

  • Joined Apr 2017
  • Published Books 2
כוכב נגה by daniel ilyasov - Ourboox.com

נוגה הוא כוכב הלכת השני במרחקו מהשמש, בין כוכב חמה לכדור הארץ. בשל היותו בעל מסלול “פנימי” סביב השמש (יחסית למסלולו של כדור הארץ) כוכב הלכת נוגה נמצא בשמים בקרבת השמש, ויכול להיראות בבירור רק מוקדם בבוקר, קצת לפני הזריחה, או בערב, קצת אחרי השקיעה, בהתאם למיקומו יחסית לקו המחבר את כדור־הארץ והשמש. נוגה הוא כוכב הלכת הבהיר ביותר הנצפה מכדור הארץ, ולעתים ניתן לראותו ביום בעין בלתי מזוינת.

זמן הסיבוב העצמי הוא 243 ימי הארץ בתנועה לאחור, כלומר מסתובב ממזרח למערב במקום ממערב למזרח (בדומה לפלוטו ולאורנוס). לא ידוע בוודאות למה נוגה שונה במובן זה. זמן ההקפה (אורך השנה) הוא 224.7 ימי ארץ. לנוגה אין ירחים. מסלולו של נוגה סביב השמש הואמעגל כמעט מושלם (בשונה משאר כוכבי־הלכת שלהם מסלול אליפטי) עם אקסצנטריות של פחות מ־1%. הרכב הכוכב סלעי.

במשך שנים ראו בנוגה אח תאום לכדור הארץ, משום ששני כוכבי הלכת כה דומים בממדיהם, במסה שלהם ובצפיפותם. קוטרו של כוכב הלכת נוגה הוא 12,100 ק”מ, לעומת קוטרו של כדור־הארץ שהוא כ־12,756 ק”מ.

העננים הסמיכים המכסים את נוגה אינם מאפשרים לראות את פניו. בגלל קרבתו לשמש, החום הרב גרם להתאיידות כל הגזים שעל פניו אל האטמוספירה ומנע בכך היווצרות אוקיינוסים וימים. הגשושית מגלן הראתה שמרבית פני השטח של נוגה הם מישורים גדולים שחלק מהם מתנשאים לגובה של מספר ק”מ.

מחקר החיים על פני נוגה זכה לתשומת לב מדעית וציבורית רבה, בשל האמונה הרווחת בעבר כי יש עליו חיים לאור קרבתו ודמיונו היחסי לכדור־הארץ. לאחר שחמש חלליות רוסיות ושלוש חלליות אמריקניות צפו בנוגה, כששתי חלליות רוסיות נחתו בהצלחה על פניו ולאחר מחקרים באמצעות מכ”ם וטלסקופ רדיו, אנו יודעים שפני השטח .של נוגה הם מקום שאינו מאפשר קיום חיים, ודאי לא כאלה המוכרים למדע

3

4

הסטוריה של הכוכב

ההתייחסות הראשונה המיוחסת לנוגה היא מתקופת הברונזה. טבלאות של כתב יתדות בבלי שנמצאו בנינוה, מתעדות את זמני זריחת הכוכב, ומתוארכות סביב שנת 1600 לפנה”ס. הטבלאות שמורות כיום במוזיאון הבריטי.

הבבלים, דוברי האכדית, זיהו את הכוכב עם האלה עישתר, המקביל בשפה השומרית לאִינַנַ. ישות זו מייצגת את התגלמות הנשיות, אלת הפריון, האהבה והמין. עישתר הוא מקור השם העברי אסתר. גם במיתולוגיה הכנענית הזיהוי דומה. בתנ”ך האלה מכונה עשתורת, אחותו של בעל. עבודת האלה כללה קיום יחסי מין פולחניים בין כהנות עשתורת למאמיניה. פולחנה היה נפוץ מאוד בארץ ישראל, במיוחד בקרב נשים. במרחב הפניקי כינו את האלה – ואת הכוכב – אסטרטה Astarte (ביוונית Αστάρτηη).

המצרים והיוונים סברו שהכוכב המתגלה עם שחר והכוכב המתגלה לעת ערב הם שני גרמי שמים שונים, והעניקו לכל אחד שם שונה. את כוכב השחר כינו היוונים פוספורוסיוונית Φωσφόρος – “מביא האור”) ואת כוכב הערב הספרוס (ביוונית Ἓσπεροςς – “כוכב הערב”). לשמות אלו מספר גרסאות.

בהקשר לכך, מקובל לפרש את ההתייחסויות הבאות מהתנ”ך לכוכב נוגה: איילת השחר (תהילים, כ”ב, א’) והילל בן שחר (ישעיהו, י”ד, י”ב).

במסכת שבת דף קנו עמוד א’ נאמר:”האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי מ”ט משום דאיתיליד ביה נורא” (מי שנולד בשעה שבה שולט כוכב נוגה (ע”פ המחזוריות של שבעת כוכבי הלכת כמו שכותב שם הרש”י) יהיה אדם עשיר וזנאי (נואף) מכיוון ששולט בו היצר כתנור כמו שנוגה עטוף בעננים) אולם כבר כתבו המפרשים שאין זה מחייב את האדם אלא הוא צריך לנתב זאת לטוב כמו שנאמר שם על מזל מאדים שיכול להיות שוחט או מוהל או רוצח ותלוי לאן מכוון את עצמו.

עם התפתחות התרבות ההלניסטית, שני הכוכבים זוהו מבחינה פיזית כגרם שמים אחד, אך עדין יוחסו לו שתי פרסוניפיקציות אליליות –פוספורוס תורגם ל־Lucifer הלטיני (מילולית “נושא אור”), והספרוס היווני תורגם ל־Vesperr.

במקביל, ובהקשר לייצוג ההתגלמות הנשית שהוזכרה לעיל, כינו היוונים את הכוכב על שם אלת האהבה והיופי, אפרודיטה (Ἀφροδίτη), שאותה ירשה ונוס (Venuss) הרומאית. ונוס החלה את דרכה כאלת היין והכרמים, אך זוהתה יותר מאוחר עם אפרודיטה וירשה את תכונותיה.

מקובל לקשר את יום שישי לאלה ונוס ולכוכב הלכת נוגה (ונוס), מכאן שמו בחלק מלשונות אירופה. בשפות הלטיניות הוא נובע מהשם הלטיני “דיאס ונריס” (Dies Veneris, יומה של ונוס). בצרפתית הוא נקרא vendredi, באיטלקית venerdì ובספרדית vierness.

בנצרות, נקשר נוגה לשטן בעקבות הפסוקים בתנ”ך שבהם ישעיהו בן אמוץ מתנבא ככל הנראה על מלך בבל ואולי גם על האל הכנעני שחר: “אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי;” (ספר ישעיהו, פרק י”ד, פסוקים י”בי”ד). על־פי הפרשנות הנוצרית המקובלת מרמזים פסוקים אלה לנפילתו של השטן מגן העדן כתוצאה מגאוותו. בתרגום הוולגטה, “הילל בן שחר” זוהה עם כוכב נוגה, הלוא הוא פוספורוס, שתורגם בתורו – בתרגום ללטינית – ללוציפר. כך נוצר הקשר בין לוציפר הכוכב לשמו של השטן כמיתוס נוצרי.

הקישור של חטא הגאווה לכוכב נוגה נובע ככל הנראה מתכונותיו האסטרונומיות: זהו הכוכב הבהיר ביותר מבין כוכבי הלכת בשל קרבתו לכדור הארץ ובשל שכבת העננים מחזירי האור המקיפה אותו. מאחר שיחסית אלינו הוא בזווית קרובה לשמש, ניתן לצפות בו רק עם זריחת השמש ועם שקיעתה. קל, לכן, להבין כיצד נקשר לכוכב זה מיתוס של גאוה (יומרה להחליף את השמש), שבאה על עונשה.

בערך באותה תקופה ובמרחק אלפי קילומטרים, ייחסו גם בני המאיה בדרום אמריקה חשיבות גדולה לכוכב נוגה. לוח השנה של המאיה כולל מספר מחזורים רב שנתיים. אחד ממחזורים אלו הוא מחזור כוכב נוגה. בני המאיה הצליחו לחשב את תנועותיו של הכוכב בדיוק מפליא, כולל את המחזור הסינודי שלו.

עדין לא ברור מדוע השקיעו בני המאיה מאמץ כה גדול במפוי תנועות נוגה. מאחר שהממצאים מקשרים יציאה למלחמה והכתרות מלכים חדשים עם זריחת נוגה, יש טוענים כי הכוכב קושר במיתולוגיה של בני המאיה עם מזל טוב, במיוחד בהקשר המלחמתי. כינוייו של נוגה בשפת המאיה היו הכוכב הגדול (Noh Ek’) וכוכב הצרעה (Xux Ekk’).

גם באפריקה, בני המסאי סברו שיש למעשה שני כוכבים שונים, אך הם קישרו ביניהם באמצעות המיתוס הבא, המועבר בעל פה ללא מורשת כתובה: כוכב השחר הוא קילקן (Kileken). על פי המיתוס המסאי, הכוכב קילקן ירד לארץ כילד יתום קטן. הוא מאומץ בידי אדם זקן, מגלה לו את סודו, ורועה את צאנו. כאשר האדם בוגד בו ומגלה את הסוד, חוזר קילקן לשמים ומתגלה בדמות כוכב הערב, הלא הוא לקן (Lekenn).

אצל חלק משבטי הילידים האבורג’ינים באוסטרליה, הכוכב מכונה ברנומביר (Barnumbirr). הם ממתינים בלילה להופעת הכוכב לפני הנץ החמה, ולאחר הופעתו הם פונים לאהוביהם המתים, מראים להם את אהבתם ושלא שכחו אותם.

במיתולוגיה ההודית, מיוחס כוכב נוגה לאל שוקרהסנסקריט शुक्र), שמשמעותו טהור, בהירות או צלילות. שוקרה הוא מנהיגם של קבוצת אלילים נחותים יחסית ולרוב שליליים המכונים אסורה(Asuraa).

בסין העתיקה שם הכוכב היה טיי־ביי (Tai Bai 太白) אם זרח בערב, או צ’י־מינג (Qi Ming 启明) אם זרח בבוקר, אך שני השמות מתארים אותה אלוהות טאואיסטית, הקשורה למלחמה. בסינית מודרנית, וכך בקוריאנית ויפנית שהושפעו ממנה מכונה נוגה כוכב הזהב (בסינית 金星). הערה: הסימן 金 במקור הוא מתכת שהיא אחת מחמשת האלמנטים בפילוסופיה הסינית, אך בסינית מודרנית בדרך כלל הכוונה לזהב.

באסטרולוגיה המערבית, סמלו של הכוכב מעוצב בסגנון מיוחד המייצג את האלה ונוס (סמלה של ונוס): עיגול עם צלב קטן מתחת (יוניקוד: ♀). ישנו ויכוח מה מקור הסמל, האם הוא מסמל איבר כלשהו של ונוס ואיזה, ומי המציא את הסמל.

באלכימיה, סמל הנחושת זהה לסמל זה. הקשר של ונוס (ובעקבותיהן המין הנשי כולו) לנחושת שנוי במחלוקת. לפי דעה אחת, הקשר הוא באמצעות האי קפריסין, שהיה מקור עיקרי לעפרות נחושת בתקופה ההלניסטית, וכך קיבל את שמו (נחושת היא Cuprum בלטינית). לפי המיתולוגיה ההלניסטית, ונוס נולדה מקצף הגלים לחוף קפריסין, וכך זוהה האי עם האלה. לפי דעה שנייה, הנשים היו מכינות באותה תקופה מראות מנחושת.

היו שהאמינו שנוגה היא “גן עדן“, שבו מים לרוב וצמחייה עשירה, וששוכנים בו חיים. הסופר הצרפתי ברנרד דה פונטנל, כתב בשנת 1686: “אני יכול לראות מכאן כיצד נראים תושביו של נוגה: הם דומים למורים של גרנדה: אנשים נמוכים וכהי עור, שהשמש שזפתם, מלאי חוכמה ומזג לוהט, תמיד מאוהבים, כותבים חרוזים, אוהבי מוזיקה, עורכים פסטיבלים, נשפי מחולות ותחרויות בכל יום ויום.”

5

 

 

 

 

 

6

7

מידע כללי

קטגוריה:

כוכב לכת ארצי

מיקום:

מערכת השמש הפנימית

תאריך גילוי:

ידוע מימי קדם

מאפיינים מסלוליים

מרחק ממוצע מהשמש:

108,208,926 ק”מ

(0.723,331,99 AU)

אפהליון:

108,941,849 ק”מ

(0.728,231,28 AU)

פריהליון:

107,476,002 ק”מ

(0.718,432,70 AU)

אקסצנטריות:

0.00677323

זמן הקפה:

224.70069 ימים (0.615197 שנים)

מחזור סינודי:

583.92 ימים

מהירות מסלולית:

– ממוצעת:

– מקסימלית:

– מינימלית:

35.020 ק”מ/שנייה

35.259 ק”מ/שנייה

34.784 ק”מ/שנייה

נטיית מסלול:

3.39471°

מספר ירחים:

0

8

מאפיינים פיזיים

רדיוס בקו המשווה:

6,052 ק”מ

שטח פנים:

‎4.6×108קמ”ר

מסה:

‎4.8685×1024ק”ג

צפיפות ממוצעת:

5.204 גרם/סמ”ק

תאוצת הכובד בקו המשווה:

8.87 מטר/שנייה2, 0.904 ג’י

זמן סיבוב עצמי:

243.0185 ימים

מהירות סיבוב עצמי:

0.00181103 ק”מ/שנייה(בקו המשווה)

נטיית ציר הסיבוב:

2.64°

אלבדו:

0.65

בהירות:

4.9-

מהירות מילוט:

10.36 ק”מ/שנייה

טמפרטורת פני השטח:

– מינימום:

– ממוצע:

– מקסימום:

228 קלווין/451.5 צלזיוס

737 קלווין/463.8 צלזיוס

773 קלווין/499.85 צלזיוס

מאפייני אטמוספירה

לחץ אטמוספירי:

9.3 מגה פסקל

פחמן דו־חמצני

~96.5%

חנקן

~3.5%

גופרית דו־חמצנית

0.015%

ארגון

0.007%

אדי מים

0.002%

פחמן חד־חמצני

0.0017%

הליום

0.0012%

נאון

0.0007%

9

 

 

תוצאת תמונה עבור ‪venus‬‏

 

תוצאת תמונה עבור ‪venus‬‏

10

המחקר אודות נגה

כבר למעלה מ־30 שנה מדענים שולחים גלי מכ”ם לכוכב הלכת נוגה מכדור הארץ, ובאמצעות הגלים החוזרים יוצרים תמונות של נוגה. בשנת 1978 החללית “פיוניר־ונוס” ערכה מיפוי של רוב כוכב הלכת נוגה. ב־1983 הגיעו מיפויי מכ”ם שערכו החלליות הסובייטיות מסוג ונרה. כמה חלליות מסוג זה אף נחתו על פני נוגה ונשרפו.

רק ב־1989 הגיעה החללית “מגלן” לנוגה. מטרתה הייתה לספק נתונים על השאלה: “מה היה מנגנון שחרור החום בנוגה?” התשובה עדין לא ידועה בוודאות מספקת. עם זאת, נתגלה שבנוגה הייתה וישנה פעילות געשית רבה, ולפעילות געשית זו השפעה נכבדת על עיצוב הנוף של נוגה, נוף הררי מאוד.

11

   מארינר 2                                                         מארינר10

תוצאת תמונה עבור מארינר Mariner 2.jpg

מארינר5

Mariner 05.PNG

 

 

12

גשושיות

  • מארינר 1 – שוגרה אל נוגה ב־22 ביולי 1962, אך הושמדה בזמן השיגור. נשאה מספר מכשירי מדידה, אך לא נשאה ציוד צילום.

  • מארינר 2 – שוגרה ב־27 באוגוסט 1962, וחלפה על פני נוגה ב־14 בדצמבר אותה שנה. היא הייתה זהה בהרכבה למארינר 1, ולטענת נאס”א[2], הייתה חללית המחקר הבין־פלנטרית המוצלחת הראשונה. היא חלפה במרחק של 34,833 ק”מ מעל פניו של נוגה. לאחר מכן המשיכה ונכנסה למסלול סביב השמש.

מארינר 2 חשפה לראשונה, בעזרת גלי מיקרו ומכשירי מדידה שהתמקדו בקרינה תת־אדומה, שקצות העננים של נוגה הם אמנם קרירים אך הטמפרטורה על פני השטח היא לפחות 425°C. גילוי זה ביטל את התקווה שיש סיכוי לקיום חיים על נוגה.

מחקרה של מארינר 2 נתן מושג טוב יותר לגבי מסתו של כוכב הלכת אך נכשל בניסיון לגלות שדה מגנטי או חגורות קרינה.

  • מארינר 5 – שוגרה ב־14 ביוני 1967, וחלפה על פני נוגה ב־19 באוקטובר אותה שנה. הגשושית הגיעה למרחק של פחות מ־4,000 מעל קצות העננים. במקור הייתה אמורה להיות חללית חלופית למארינר 4, אך בסופו של דבר משימתה של מארינר 4 הצליחה ולא היה בכך צורך, ולכן, נשלחה מארינר 5 אל נוגה. מארינר 5 נשאה ציוד מדידה רגיש יותר מזה של מארינר 2 וחזרה עם תוצאות חדשות. ניסוי שערכה בליקוי רדיו הניב מידע חדש על הרכבה, לחצה, וצפיפותה של אטמוספירת נוגה.

על תוצאות המחקר של מארינר 4 ו5 עבד צוות סובייטי־אמריקאי בשיתוף פעולה נדיר לאותה תקופה.

  • מארינר 10 – שוגרה ב־3 בנובמבר 1973, וחלפה על פני נוגה ב־5 בפברואר 1974 במרחק של 5,790 ק”מ ממנו. עם זאת, היא שוגרה בשיטת מקלעת כבידתית לכיוון כוכב חמה ומשימתה העיקרית הייתה דווקא לחקור אותו. לאחר שחלפה על פני נוגה נכנסה למסלול סביב השמש, במהלכו חלפה על פני כוכב חמה שלוש פעמים. הגשושית צילמה יותר מ־4,0000 תמונות של נוגה. התמונות שהיו האיכותיות ביותר עד אז הציגו מעט מאוד מאפיינים של פני השטח באור נראה ואילו בעל־סגול נצפו לראשונה פרטים על פני העננים שלא נצפו עד אז מכדור הארץ.

13

בול המציין את ונרה 1                                             ונרה9

תוצאת תמונה עבור גשושית מגלן     

בול המציין את ונרה3

בול שהוקדש למשימה של ונרה 3

14

גשושיות

  • ונרה 1 – הגשושית הראשונה לנוגה, והגשושית הראשונה לכוכב לכת כלשהו (מלבד ארץ). שוגרה ב־12 בפברואר 1961. חללית זו היוותה את יריית הפתיחה בפרויקט ונרה הסובייטי המוצלח. הקשר איתה אבד אחרי שבוע במרחק של 2 מיליון ק”מ מכדור הארץ והתחזית של המדענים גרסה שככל הנראה באמצע דרכה עברה הגשושית במרחק של 100,0000 ק”מ מנוגה.

  • ונרה 3 – הגשושית השלישית בסדרה התרסקה על נוגה ב־1 במרץ 1966. חללית זו הייתה האובייקט הראשון שיוצר על ידי אדם שחדר אטמוספירה של כוכב לכת כלשהו (מלבד ארץ), והראשונה שפגעה בשטחו. מערכות התקשורת שלה כשלו לפני שהצליחה להחזיר מידע על כוכב הלכת.

  • ונרה 4 – שוגרה ב־12 ביוני 1967. הגשושית נכנסה בהצלחה לאטמוספירה ב־18 באוקטובר אותה שנה וביצעה כמה ניסויים. היא מדדה טמפרטורה של כמעט 500°C על פני השטח, יותר חם ממארינר 2, וגילתה שהאטמוספירה מורכבת מ־90-95% של פחמן חד־חמצני. צפיפות האטמוספירה של ונוס הייתה יותר גדולה באופן משמעותי ממה שציפו מהנדסי ונרה 44, מה שהאט את הגשושית באופן משמעותי. לכן הנחיתה הצפויה בעזרת מצנח על פני השטח לא הייתה מוצלחת אחרי שהסוללות נגמרו לפני שהחללית הגיעה לשטח. היא החזירה מידע בגובה נמוך במשך 93 דקות וקריאת הלחץ האחרונה שלה הציגה 18 באר בגובה חסר תקדים של 24.96 ק”מ.

  • ונרה 5, ונרה 6 – אחרי מה שנלמד מונרה 4 החלליות התאומות שוגרו בינואר 1969 בהפרש של חמישה ימים. הן הגיעו בהפרש של יום ב־16 וב־17 במאי לנוגה. החוזק שלהן שופר והן תוכננו לעמוד בלחץ של עד 25 אטמוספירות. כמו כן הן צוידו במצנחים קטנים יותר כדי לאפשר ירידה מהירה יותר לכיוון פני הכוכב. מכיוון שהמודלים האטמוספיריים הציגו שיא של 755–100 אטמוספירות בקרבת פני השטח של נוגה הגשושיות לא היו אמורות לשרוד את כל הדרך עד לפני השטח. ואכן, אחרי שהחזירו מידע למשך קצת יותר מחמישים דקות שתיהן התרסקו בגובה של קצת פחות מ־20 ק”מ מעל צידו הרחוק מהשמש של נוגה.

  • ונרה 7 – החללית ייצגה ניסיון מרוכז להשיג מידע מפני השטח של נוגה ונבנתה עם יכולת צניחה משופרת ובאופן שיאפשר לה לעמוד בלחץ של עד 180 באר. המודול שנשלח לנוגה קורר מראש, לפני הכניסה לאטמוספירה, וצויד במצנח מיוחד שיועד לירידה בת 35 דקות. עם הכניסה לאטמוספירה ב־15 בדצמבר 1970, המצנח נקרע בחלקו בזמן הירידה והמודול התרסק אך לא הושמד. אחרי שנפל על צידו הוא החזיר אות חלש. הוא שידר את הטמפרטורה על פני השטח למשך 23 דקות ונתן את תוצאות המדידה הראשונה אי פעם שהתקבלה מפני השטח של כוכב לכת שאינו כדור הארץ.

  • ונרה 8 – סיפקה מידע מפני השטח למשך 50 דקות וקרסה בגלל תנאי שטח קשים. בעזרת פוטומטר היא סיפקה תוצאות מדידה שהראו שנוגה צלולה יחסית מתחת לעננים שנגמרו בגובה רב. היא איששה את המידע לגבי הטמפרטורה על פני השטח – 470°С ולחץ של 90 אטמוספירות. מדידות הראו שהסלעים שעל נוגה הזכירו במאפייניהם על פי כמות האורניום, תוריוםוהאשלגן שבהם גרניט.

  • ונרה 11 – שוגרה ב־9 בספטמבר 1978. נכנסה לאטמוספירת נוגה ב־25 בדצמבר אותה שנה. נשאה ציוד לחקר הטמפ’ והתרכובת הכימית של הקרקע ושל האטמוספירה. החללית זיהתה רעמים וברקים לראשונה על נוגה. כלל גם ציוד לצילום פני השטח בצבע, אך נכשלה בצילום התמונות בעקבות תקלה טכנית.

  • ונרה 15 – שוגרה ב־2 ביוני 1983. מטרתה העיקרית הייתה למפות את פני השטח של נוגה על ידי שימוש במערכת מצלמות מתוחכמת לזמנה, כולל מצלמת רדאר. הגיעה לנוגה ב־10 באוקטובר 19833. הקיפה את נוגה במסלול קוטבי וצילמה כרבע משטח הכוכב.

15

פיוניר ונוס – משימה זו הורכבה משתי חלליות נפרדות: חללית אחת, ששוגרה ב־20 במאי 1978, נכנסה למסלול ב־4 בדצמבר אותה שנה; וחללית שנייה, ששוגרה ב־8 באוגוסט אותה שנה, הטילה לאטמוספירת נוגה ארבע גשושיות שמדדו את הרכבו, את הרוחות ואת התפרצויות החום בכוכב הלכת, והגיעה אל נוגה בעצמה ב־9 בדצמבר וביצעה מדידות של האטמוספירה העליונה. החללית הראשונה נשרפה באטמוספירת נוגה באוקטובר 1992 עד אז היא עסקה בחקירת האטמוספירה ומיפויו של כוכב הלכת בעזרת ראדאר.

תוצאת תמונה עבור פיוניר ונוס

16

מגלן – החללית מגלן הגיעה לנוגה ב־1990 והקיפה אותו עד 1994 כאשר התרסקה אל תוך אטמוספירת הכוכב. מיפתה את רוב הכוכב ונתוניה היו הבסיס למידע המדעי העכשווי על הכוכב. כינויה של החללית נובע מתאריך השיגור שלה, שהיה התאריך בו הפליג מגלן למסעו.

17
  • אקאטסוקי (“שחר” ביפנית) – גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל היפנית ב־2010 אל עבר נוגה כדי לחקור את האטמוספירה של נוגה ותופעות מטאורולוגיות בה, וכן פעילות געשית על פני הקרקע. הגשושית הגיעה לנוגה בדצמבר 2010 אך עקב תקלה במנוע הראשי נכשלה והחלה להקיף את השמש. הגשושית המתינה 5 שנים עד ל־7 דצמבר 201555 אז הגיעה מחדש לקרבת נוגה, והפעילה בהצלחה ארבעה מנועי כוונון משניים כדי להיכנס למסלול אליפטי סביב נוגה.

  • יעפים בקרבת נוגה – הגשושית האמריקנית מסנג’ר ביצעה שני יעפים בקרבת נוגה בדרכה לכוכב חמה. הגשושית האירופאית־יפנית BepiColombo שתשוגר בשנת 2017 עתידה לבצע גם שני יעפים בקרבת נוגה, אף היא בדרכה לכוכב חמה.

  • ונוס אקספרס – משימה של סוכנות החלל האירופית ששוגרה ב־9 בנובמבר 2005. משימתה היא לחקור את האטמוספירה ומאפייני הקרקע של נוגה ממסלול. החללית הגיעה אל נוגה ב־4 באפריל 2006, ונכנסה למסלול בהצלחה. משך הפרויקט המתוכנן הוא 500 יום.

Venus Express in orbit.jpg

18

חוק השלישי של קפלר

T^2   -זמן מחזור

R^3   -רדיוס סיבוב

 

224.70069^2      = 50490.4000864761                    =4*10^-20[S^2/M^3]

108,208,926^3       1267036890335441475046776

 

תוצאת תמונה עבור קפלר

19
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

Ad Remove Ads [X]
Skip to content