“חידון התנ”ך” ו “לה מרמור” – לול / אורי זוהר

Create your own book now!
Artwork from the book - “חידון התנ”ך” ו “לה מרמור” – לול / אורי זוהר by Yoged Amnon אישית חברתית - אמנון יוגד - Illustrated by אינטרנט, ויקיפדיה - Ourboox.com

“חידון התנ”ך” ו “לה מרמור” – לול / אורי זוהר

by Yoged Amnon אישית חברתית - אמנון יוגד

Artwork: אינטרנט, ויקיפדיה








Copyright © 2017

 חידון התנ”ך

חידון התנ”ך הוא מערכון פרודי נודע שכתבו אריק איינשטיין ואורי זוהר ומתאר את חידון התנ”ך המסורתי המתקיים ביום העצמאות, ובו משתתפים נציגים ממדינות שונות. חידון התנ”ך היה ועודנו אירוע מרכזי שזכה לאחוזי צפייה גבוהים בעיקר כשהיה עדיין ערוץ 1 בטלוויזיה. את תפקיד המתחרים במערכון גילם איינשטיין ואת תפקיד המתורגמן גילם זוהר. לצדם השתתפו במערכון דורי בן זאב כשדרן ואורי גרוס כשופט.

המערכון שודר לראשונה במסגרת תוכנית הטלוויזיה “לול” ששודרה בטלוויזיה הישראלית ב 1971. הוא חותם את אלבומו של איינשטיין, “יסמין“, שיצא לאור בשנת 1972, ונכלל בסרט הקולנוע “לול“, שיצא לאקרנים בשנת 1988, ובאלבום הכולל את פסקול הסרט.

1

מהמערכון נבעו מטבעות לשון:

“גפן במובן גאפן”, “זמנך עבר!”, “צ’מענו אותך!”, “מה הוא קופץ?” ו “נאשם מס’ 2”. במערכון חיקה זוהר את אחד משופטי חידון התנ”ך, ברוך בן יהודה, באינטונציה (באופן הדיבור) ובמימיקה (בפרצופים) מדויקים.

 

שדרן הטלוויזיה האמור לפרש ולהבהיר, טועה ומטעה:

את השדרן מגלם דורי בן זאב, שהינו שדרן רדיו מקצועי. הטקסט המבולבל והמגוחך שלו הוא הביקורת של זוהר על האמינות והדיוק של הסיקור החדשותי:”מתוך 60 הנבחנים נותרו שלושה: הנציג הסקנדינבי צבר – 37 נקודות, שהם 5 נקודות פחות (טעות חישוב) מהסודני, שמצב הנקודות שלו הוא – 42 התחרות היא דרמתית כמו שאתם רואים הנציג הסודני…חר… ( הכוונה למר חרמן.. א.י), שאת שמו קשה לי לבטא, שהוא גם אלוף בוקס בארצו, ממזג את כוח הכוח עם כוח הרוח…כוח…רוח. הנציג הישראלי – המוביל ביתרון מה, יש לו 473 נקודות, מתוך 400 הנקודות האפשריות. בשלב השאלה הזהה אפשר לצבור 13 נקודות, כך שהכל פתוח”.(זו אמירה אירונית, כי הפער עצום).

  • ביקורת על קריניי הטלוויזיה, שאינם אומרים כלום: “נעבור לשלב השאלה הזהה, אגב השנה השאלה זהה בהחלט”.
2

שלושת המתמודדים:

הנציג הסקנדינבי (שוודי) – “אריקסון שהינו כומר במקצועו” + מתורגמן ייקה. הנציג הסודני – “שהוא אלוף בוקס בארצו” + מתורגמן (מדבר עם המתמודד בשפתו, אך כשפונה לשופטים מבטאו ייקי כמתורגמן הראשון). הנציג הישראלי (תימני- שפגשנו במערכון העולים החדשים): “המוביל ביתרון מה…”.

 

שפת ג’יבריש:

הנבחנים אינם מובנים, כי הם מדברים בג’יבריש. וגם הנבחן הישראלי המצטט מהתנ”ך בבקיאות רבה אינו מובן. זהו ארמז למיגדל בבל: למרות התנ”ך שהוא מכנה משותף ושפה בין לאומית, השופטים אינם מבינים את תשובות הנבחנים, הנבחנים אינם מבינים את השאלות והנבחנים אינם מבינים זה את זה. רואים זאת בהערותיו של השוודי: כשהסודאני קופץ בהישמע הגונג, השוודי מסנן: “בוקסר” – מתאגרף. בזמן תשובתו האינסופית של הנציג הישראלי: “ווערי אינטרנטו דיס אהוו” = האהווה הזה מאוד מעניין.

3

השופטים:

נמנים על האליטה האשכנזית, של הרב שך, לפני ש”ס והרב עובדיה יוסף. השאלה שהם שואלים הינה מאוד פשוטה וחסרת עומק: “11 פעמים מוזכר בדברי הנביאים הראשונים והאחרונים הפסוק: איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כמה פעמים מוזכר גפן במובן גפן וכמה פעמים מוזכר גפן במובן גאפן. ציין את המקומות משמעותם ופיסוקם”.

  • המערכון מראה שוב את עיסוקו של זוהר ביהדות. אך הוא עושה זאת בהגחכה ומראה את השטחיות שלה, לפני שהחל להעמיק ולחזור בתשובה.

השופטים אינם מתייחסים למהות, לתוכן ולאמונה:

התייעצות השופטים לא עניינית ולא מלומדת. הם דנים בניקוד וחוזרים על משפטים חסרי משמעות ותוכן: “הוא קיבל את הנקודות שלו”. הם נכנסים זה לדברי זה ומשתיקים זה את זה: “מי, מה ששש….”. “הוא לא חבשי הוא סודני! מה הוא מסודן?”

4

השופטים מכנים את הנבחנים “נאשמים”, כמו בבית משפט:

“נאשם מס’ 2.. אהה נבחן מס’ 2”. ניקוד: מעניקים לשני הנבחנים הראשונים 16 נקודות, למרות שלא אמרו דבר ולמרות שלפי דברי הקריין, ניתן לצבור רק 13. הסקנדינבי והסודני אינם מבינים את השאלה והמתורגמן שואל עבורם את השופטים. כאשר המתורגמן מדבר עם השופטים הוא שואל באותו המבטא: “הוא שואייל”, עד שהשופטים מתרגזים עליו ואומרים: “זמנך עבר”. אמירה ישראלית טיפוסית: הנציג הסקנדינאבי שואל אם הנקודות הם ברוטו, או נטו (זה עיסוק, שמאוד אופייני לישראלי, שמשלם מע”מ ) ועל כך עונים השופטים: “גם זמנך עבר”.

 

5

חוסר תיאום בין הקריין לשופטים, הגזמה וחוסר אובייקטיביות:

השופטים מעניקים לנציג הישראלי 342 נק’ והקריין אומר 600 נק’ / השופטים מעניקים לנציג הישראלי 416 נק’ והקריין אומר 700 נק’ / הישראלי משתיק את השופטים “שמעתי אותך, שמעתי אותך” וממשיך לענות.

  • מסמל את בני העדה התימנית שהיו גדולים בתורה.

השדרן מתלהב: “השופטים אינם מצליחים לעצור אותו בקיאותו בתנ”ך היא נפלאה..”השופטים מכים בגונג מס’ פעמים ובפעמון.

  • סטריאוטיפיות – סטיגמות – תוויות: כמו במערכון העולים החדשים ההתייחסות לעדות היא עפ”י המאכלים שלהם. כך השופט מכנה את הנציג הישראלי “מר סחוג” ( תבלין תימני ).
6

וכאשר הוא מנצח קורא השדרן בהתלהבות – “חתן התנ”ך הישראלי, חתן התנ”ך לשנת 71. הנציג הישראלי הוא שלנו”. וברקע הנציג הישראלי ממשיך וממשיך.

  • גאווה לאומית: מסמל את זה שהישראלים כל כך רוצים הישג והכרה עולמית ונאחזים בכל הישג.

אירוניה:

השוודי הוא כומר, הסודני מתאגרף והישראלי בקיא בתנ”ך יותר מהשופטים זו הגחכה של השליטה של המימסד הרבני האשכנזי על הדת האורתודוקסית, שתביא לימים לעליית ש”ס בהנהגת הרב עובדיה יוסף.

 

אירוניה של גורל:

זוהר המגחיך במערכון את הדת מאמיניה ורבניה, יהפוך בעצמו לרב, יפרק את חבורת לול ויביים את סרטי הבחירות של מפלגת ש”ס.

7

“לה מרמור”

מערכון המציג את תופעת שיגעון הכדורגל בישראל “משחק השבת”, שהיה המכנה המשותף, מורת השבט שסביבה התאסף הציבור הגברי.

טקס “דתי” קבוע במוצ”ש -תפילה חילונית: 

המשפחה בורגנית אשכנזית, יושב במטבח קטן ושותה מרק ולבן (אוכל אשכנזי). האב (אורי זוהר) ובנו מצפים לשידור משחק הכדורגל, מסתכלים על השעון, אוכלים מהר. האימא רחל (טליה שפירא)  שהכינה את האוכל צופה בחוסר נחת ואינה אוכלת איתם (שוביניזם שבו הגברים במרכז).

 

האב אינו מודל חיובי לחיקוי ולא נותן דוגמא אישית, כיצד להתנהג:

האמא אומרת בדאגה: “יואבי אל תיבלע!” והוא עונה לה בחוצפה: “אז למה אבא”. והאב אומר “שתוק” – תגובתו לילד שטחית ולא מחנכת. הילד נראה כחבר שלו יותר מאשר בנו.  האם אומרת לאבא ביידיש ( האשכנזי כגלותי ): “הוא מסתכל עליך ועושה מה שאתה עושה”. זוהר אומר שוב “שתוק.. אתה בטוח שמתחיל ב 8 ועשרים”, עיקר מעיניו נתונות למשחק, לא לאשתו ולא לבנו.

8

כאשר זוהר חזר בתשובה הוא תאר את ארוחת השבת, כאירוע משפחתי מרגש שהמשפחה כולה סביב השולחן ובנו עומד לכבודו. האישה אומרת שוב “חיים אל תיבלע” והוא עונה “רחל מותק שלי, את יודעת שאני חולה על כדורגל, משוגע על כדורגל נותנים לי פעם בשבוע “משחק השבוע”, תני לי את ה40 דקות אלה ואחרי זה אני שלך”  והילד עונה : גם אני שלך”, וזוכה שוב ב”שתוק”. הכדורגל היא שפה גברית שהאם נמצאת מחוצה לה. אין ביניהם תחושת זוגיות ומשפחתיות ואין תחושת כבוד כלפי האם.

9

שפה משותפת – שפת הכדורגל:

האב אומר: “נותנים גמר הגביע האנגלי….תגיד לה…” והילד אומר מה היא מבינה..” והם מפנטזים על קטע ממשחק כדורגל אנגלי ומדברים בשפה .

האב מנגב את הפה במפה ושואל “רחל הבוטנים והגרעינים” (תפיסה שוביניסטית של מעמד האישה). האמא אומרת שהם “במקום במקום”. הם קמים בלי להגיד תודה ובלי לפנות מהשולחן. נכנסים לסלון שם האמא הכינה להם שמיכה ופיצוחים. היא אינה  יושבת איתם ונשארת במטבח (שוביניסטי).

חיים ובנו נרגשים “זוהר מנשק את ראש בנו ואומר “איזה קונצרט איזה קונצרט” וצועק “רחל אני אוהב אותך” והילד אומר “גם אני” וזוכה ב”שתוק. קח גרעינים”. וזוהר צועק בחרדת קודש “שקט בבית”.

  • האירוניה היא: שהם אכן עומדים לצפות בקונצרט
10

הקריינית משביתה את השימחה:

ואומרת “הערב במקום משחק השבוע, מישדר מיוחד האופרה לה מרמור, מאת פֵרְלֵשׁ (בגילומם של איינשטיין, צבי שיסל וסימה אליהו, הלבושים שוב בבגדי רומאים – כמו במערכון הרומאים). האופרה כוללת קולות צורמים וזיופים: הם שרים בג’יבריש “לה מרמור” מאת פרלש”. הממחישים כיצד קלטה אותה אוזנו של הציבור העממי של אוהדי הכדורגל.

  • השם מרמז למירמור הגדול שחשו הצופים המרומים, למראה האופרה.

זוהר ובנו קופאים. הבן זורק את הפיצוחים על הריצפה והם פורצים בבכי “למה, למה, הריי שילמנו את אגרת הטלוויזיה. שילמנו את האגרה רחל”. האימא מנסה להרגיע: “תירגע חיים תירגע, במוצ”ש נותנים אולי מבט ספורט בטלוויזיה וביום שלישי יש כדורגל בערבית”.

11

תגובה אלימה:

אבל האב והבן, שהתאכזבו מביטול תוכנית הספורט האהובה עליהם, מכלים זעמם במכשיר הטלוויזיה ומרסקים אותו במהלומות פטישים. כשברקע נשמעים צחוקים מוקלטים של קהל. בעודם שוברים נשמע ברקע קול של הקריין: “ראשות השידור מציעה שפע של תוכניות רדיו וטלוויזיה”. וקריינית “אתה הוא הבוחר את הזמן והמקום להינות משידורינו. שלם את אגרת הרדיו והטלוויזיה”

בזמנו היו תשדירים בהם איימו על הצופים שמי שלא יישלם יגיעו לבייתו וייקחו לו את הטלוויזיה. ותגובתו של זוהר ממחישה מה חשב על טיב השידורים והיצע התוכניות.

  • המערכון חושף את הצד האפל באישיותו של האומן ובאישיות קהלו.
  • זוהר עצמו היה איש של קצוות: חברי וחם ומצד שני: כוחני ורודן.
12

פעולת התגמול של האוהדים:

כאשר הקריינית אומרת “והערב חלקה השני של האופרה לה מרמור מאת פרלש”, האב והבן מחייכים, זוהר מוציא אקדח מתחת לשמיכה ויורה במסך בהנאה והבן מביט בו בהערצה (שוב אמירה כנגד היותו מודל לחיקוי). מהמקלט נשמעים קולות בכי של השחקנים שנפצעו מהירי.

  • אמירה ארספואטית על קהל המחכה לאומן עם אקדח: זוהר כיוצר ושחקן היה חשוף לביקורת וחש מאוים בשל חובתו לרצות את הקהל ולגרום לו להמשיך לרכוש כרטיסים לסרטיו. המפיק פאשנל סיפר איך באמצע הצגה כושלת פנה זוהר לקהל ואמר שמי שרוצה את כספו חזרה מוזמן לגשת לקופה והקהל קם וייצא מהאולם.
13

שבירת/ביטול הקיר הרביעי בין השחקן לקהל הצופים:

שחקנית פצועה במצח, שיסל (המפיק של לול) ואריק לבושים בבגדים רגילים ומאחוריהם מסך תאטרון סגור. אריק שואל אותה “מאיפה, מאיפה” והיא מצביעה לעברנו (כאילו שאנו שותפים בפשע) ואומרת “אני לא יודעת, אבל אני לא יודעת. פה מהאמצע הזה זה בא. (האצבע המאשימה שלה ומבטיהם מופנים ישר לעברינו) מכאן, משם אתה רואה? אבנים זכוכיות אני לא יודעת מה. איזו מין התנהגות זאת? (היא שואלת אותנו)

  • כיוון שיש כאן גם אמירה ארספואטית כלפי התנהגותנו כקהל כלפי האמנים.

אריק (שייצג תמיד את הצד המוסרי והטהור בחבורת לול) פונה לעברנו ואומר “באמת איזה מין, מה יש לכם יא אללה?” ושיסל אומר “מה אתה זורק דברים?” בשוט הסיום: זוהר עם האקדח צוחק עם בנו בסיפוק על הכורסא.

  • יש כאן אמירה ביקורטית של זוהר כלפי עצמו והתנהגותו, הוא בגד באישתו, היה בבוהמה וחשש שהבית יתפרק כתוצאה מהתנהגותו הלא מוסרית.
14

ביקורת חברתית מובלעת:

זוהר שהיה שחקן ויוצר שלא פעם קיבל קריאות בוז ונתקל בחוסר הבנה של הקהל, מפנה כאן אצבע מאשימה כלפינו הצופים, הנראים פרימיטיביים, ולא מסוגלים להבין תרבות גבוהה.

 

מענה כושל לרב-תרבותיות:

שם המלחין פרלש (כמו פארש א.י) הוא שם בדוי ומגוחך, אך שם “האופרה” רומז לשמה של האופרה “לוצ’יה די למרמור” של המלחין גאטנו דוניצטי. בעידן של ערוץ אחד, הטלוויזיה היתה צריכה לענות על צרכים מגוונים של עדות שונות עם טעמים שונים.

15

This free digital picture e-book was brought to you by

Ourboox.com

Create your own free book



Ourboox is the world's simplest free platform for creating, sharing and promoting digital picture e-books.

Join us now and make your books come true.