פרח לב הזהב בחט”ב “האחרונים” – יאנוש קורצ’אק לעניים יוצא בחטא ועיין
Copyright © 2015
יו”ר וועד הורים קרבי (מיל’) יקר,
כמי שהיה הצלחה ניהולית בחייו ושמו היה למשל ושנינה,
ואף ללעג ולקלס…בחט”ב “האחרונים” בעיר “אור לגויים”.
אשמח להקריא מספרי הצנום,
המגולל מה הביאני להפוך למגנט לכסף, מחד
ולאורים ותומים לחבר מטמטמים ורעים בפרט, מאידך.
קורא/ת יקר/ה,
עמך הסליחה. משתתף בצערך. על קריאת דו”ח רפואי אודות: “הניהול החינוכי” בחט”ב.
“תזדהה בבקשה, על מי כתבת באימש’ך?
מי? איזה חט”ב? מתי? תן בצהוב!”
כתבתי לקורא 1 שאיני יודע מיהו, לעתים הוא אני בעצמי
כי גם אותי הציל שיר. למשל מימך “חבר” חלאה.
לראש המינהל לזכר מנהלתי מיל‘
הברכה והיקר….כנדרש בצביעות מגעילה
לעיונך דו”ח של מפגש “טרימוויראט” שנערך בהעדרך,
בחט”ב “האחרונים” בשנה”ל, שבעזרת חירוק השן – חלפה.
על כך אעיר: “היות ולא הוכנעתי – הפסד הוא של שלכולנו”.
המשיכי לעשות חייל .24/7. במשרדך בחיל ורעדה
ובטוחני שנכון לך עתיד מזהיר במשרה”ח. על כן היזהרי.
למשל ממנהלתי הציפעונית מיל’ שהתמנתה אחר כבוד וליקוק עכוז
– לממונה על לימודי הליבה….
אכן גנבת סוסים “משיכמה ומטה” (: ששכרה בצידה.
נ.ב 1
נא לא למסור ד”ש למנהלתי מועכת גביעי ערכי היושרה
בנוכחות הח”מ ובבית הסופר הסופרג’יסטי, בלי נדר.
נ.ב 2: דבר טוב שיצא לי משנת הביאושים הזו.
חזרתי להוראה ונהנה יותר ממתעסקי הניהול ושררה,
תחת עקבה של הצל השרה.
טוב גב’ מנהלת, עד כאן הדו”ח המורכב
לאוהבת הדברים המורכבים..
ובבניין בית המיקדש במהרה בימי הליכודיאדע ננוחם.
תודה על ההזדמנות להכיר
את חוליי ניהול בתי הספר על בשרי
ויפה….שעה אחת ב”אחרונים” קודם.
בהכנעה, ובחילוץ כבלים מבוץ הניהול החינוכי הלוקה
מרקוס אמנוניוס אגריפס הדג,
בשם סנאט רומי ובשם עצמו.
ולחוזר מנכ”ל, העבה כוועדת השמה מחוזית חלילה
נאמר אמן.
ומהו פראח’ לב הזהב? שכה השפיע על חיי
סיפור ילדי של גננת שאהבתי ושאיתה הרגשתי
לראשונה ולאחרונה – מוגן.
בשונה מצוות הניעול הציפעוני,
שהחרים אותי מהיום הראשון
בגיבוי מנעלת התיכון ה 6 שנתי המתעללת, יימח שמה.
מס’ 3 בחיי ברצף (עפ”י סקר 4מ5 אנשי חינוך – חווה אלימות מהצוות)
טפו. לכל הכוחניות הארסיות, באשר הן כאן.
מדברי למפקחת בסוף השנה:
“לשונאי אני מאחל לנהל –
שומר נפשו יירחק”.
אז בעוונותיי ניגשתי למכרז ניעול:
רציתי להיות יאנוש קורצ’אק והפכתי לפקיד קבלן
את המילה -“ניהול” בישראל יש לכתוב בע’יין”
כי מרוב מפקחים, דוחות ונהלים נעלים,
יש סיכוי שתימצא עצמך נעול (מאחורי סורג, בריח, או הורה חם דם).
לכן אל תאמרי:
“ניהל”
אימרי:
“מת על קידוש השם”.
מילה שניה כבוד, מילה ראשונה חוסר
מאז החוויה התת-קרקעית הנלוזה הזו,
פיתחתי חוסר כבוד מובנה לבעלי כבוד
למלכת אנגליה, הייתי קורא:
“היי פרסיליה מלכת המידבור”.
עדיף סלט קייסר, מניתוח קייסרי בלי הרדמה בהנהלה
בישיבת רכזי שיכבה הראשונה
הרכזים החרימו אותי,
כמו חריימה.
לא באתי טוב בעין למנהלת שרצתה לתפקידי
חברה.
“אתה משת”פ של ראש המינהל” לי אמרה,
ואת ההלל עלי מאחורי גבי גמרה
עם תזמורתה..
רכז שיכבה זה המיקצוע הכי קשה בביהס,
שי למנעלות חט”ב “האחרונים”
ממנו הופרשתי מינוח מעולה של מנעל מנוח,
שהופרש מתפקידו
כהפרשת חלה.
אפקט פרס נובל,
כאמור מאז הספר שקיבלתי בילדות מסבתיי
רציתי להיות ייאנוש קורצ’אק
עד שהפוליטיקה הדלוחה הבית ספרית…
במציאות כמו במציאות. התרסקה לי בפנים.
אני מתה כאן
תאמין לי… זאת היתה שנה שעלתה על כל דימיון
את מתכוונת לשנת הניהול שלי בחט”ב “האחרונים”
השנה שהיית איתנו התכוונתי
אם היינו רואים את זה בסרט
היינו אומרים הבמאי משוגע
על סמים קשים.
“יאללה תמותי כבר, יא נחש צפע
מצטער שהכרתי זבל בלתי אנושי כמוך”.
תחזירו לי את החיים שלי בחזרה
בסוף השנה המפקחת המתפתחת שואלת “אתה ניגש למכרז”
ואני עונה: שומר נפשו ירחק,
לשונאיי אני מאחל לעבוד אתכן.
חטובה אחמטובה
הגיעה מנהלת חטיבה, אישה חטובה להפליא,
אדישה ברמות מטורפות,
יודעת להתעלם מכל מה שהיא רוצה,
מדלגת על כל ההעלבות ופוגענות והחצים המופנים כלפיה,
כסייחה האצה אל השובך
וככה היא שורדת.
תשמע….
לא כל אחד מוכן להרוס את חייו, רק בכדי להיקרא מנהל.
שיגרה מבורכת
אין סלב ואין בית סלבקוס.
כולנו רגילים מינוס
אין סלב 1 בעולם לרפואה.
הכל ספין יחצ”ני מטופש.
כותב כאילו באמת מישהו קורא
בחיים לא, איני אדם פרטי – אני משל,
סמל אוניברסלי
חתן פרס חתני הנובל,
של פחיי הזבל בקצה שכונה.
של זכוכית ברגל וכדור בראש,
של חזה ניבקע, של שירה יורה,
של איכות שילטונית
של נירפיי הבעד ונגד האולם
של עברייני צעצוע של כלואיי עולם.
אוכלי עצמם,
מודרים מעם.
מוזרים לעצמם.
עקובים מדם
הכותבים לבדם ושולחים לעולם.
מנהלת חט”ב צדקנית
“חמוד, אני במקומך הייתי נמנעת מלהוציא.
זה שקוף מותק”.
לא מקבל את דעתך להסתיר
אנחנו לא במוסד.
לא עסוק בשיווק, במיתוג בטיוח כמוך
אז זהו שלא,
ממש לא מתוקה
בחור אמיץ ממש לא,
כי אם יש אומץ יש פחד
ומה אתה מסתיר שם.
אני כולה, כולה – משורר.
היושב ומספר סיפור לעם לפני השינה,
כדי להדיר מעיניו שינה.
ולהזים שמועות על ארץ זבת חלב מחד
וארץ אוכלת יושביה מאידך.
כלבת שוביניסטים גאה
אמיץ זה מי שמסתכל לפחד בעיניים קורץ לו
וממשיך.
מי שלא מפחד לפחד אלא מקבל.
מי שיודע שיש ממה לפחד אך בוחר לדלג מעליו גם אם יפגע מגחל בוער.
בקיצור מי שחי, נושם,
בועט גם אם לעתים
כואב.
אתה במונחים שלי אמיץ!
אני במונחים שלי הרבה
פחות.
תודה קולגה,
להגנתי אומר,
בסה”כ מנסה להיות אותנטי..
מעולם לא הייתה לי מזכירה ופתאום היו לי שתיים
יש שרף ולקח טוב בכן.
מודה לכן על החן
מה אתן לכן
מתוקים מכיסי?
הנכן משיפעת המינים ומטוב הארץ
כזית המכה שורש
כשמן הזיית הייתן לי.
פרייכן משובח מכל הפרות.
למדתי מכן מעט מעט
כל יום מעט
עד שלמדתי הכל
והשכלתי לשים ת’מפתחות.
כרימון המכיל 613 כתרי”ג מצוות
שעשיתן עמדי חסד.
כתינוק הנשבה בידי הנהלה עוינת,
שזאביה נדמות לשיות לומדות
מלאים מעשיכן כרימון.
טוב עדכון של החודש האחרון,
מסתבר שצילי,
החייכנית החיננית,
ליכלכה ומכרה אותי בשקל.
מי שמנהל – מגיע לו.
לפחות הפינה של המשרד הייתה מכוסה – וזה הרבה
בסוף השנה הבאתי לצוות הניהול עציץ מבטון,
שיצמחו כמו שצמחתי אתכן אני.
וחדר המורים העניק לי על חשבון שיעור
שני זרים ענקיים
נתתי אותן לשתי הנשים שעמדו לצידי כל השנה
והביאוני עד הלום
צמד המזכירות הנאמנות
שי לצילי וגילי.
יופי טופי
מצאת את ייעודך,
לכתוב בלי לעשות כסף?
כסף זה מגעיל אותי.
אם אין עני לי מי לי?
הגיע הזמן להשתעשע,
למה לא? החיים לא לוקחים אותנו ברצינות!
ההפך מההסתברות
שלא ימותו הקנאים
רק שיגססו.
שלום לך אגו,
כמה דברים לי אליך..
יש לך דקה שתיים?
לכמה רכיבים מוכללים.
מתנה לעצמי
נותן מתנה לעצמי
יום יום, שעה שעה
כי אני יפה מבפנים.
כי יש לי חיוך על הפנים.
לא מחנך איש
לא נחנך.
מגדל את עצמי למצוות ולמעשים טובים.
אין לי תשובות
אין לי שאלות.
הכל ברור.
ומה הלאה”? שואלת המנהלת התמניה/פולניה”
כלום.
שיישאר ככה אני חותם.
לאן יש לרוץ. מה מחכה לי בסוף המירוץ.?
ואהבת לעצמך כמוך.
לכן – מתנה לעצמי
מגדלור בחשכה – למלך מתיא היחיד
ייאנוש..ייאנוש,
פואמה פדגוגית שלי,
קשור אליך בעוותות מהזמן שסבתא חנה
קנתה לי את החוברת הדקה עם התמונה שלו ברישום.
“איך לאהוב ילדים”.
הייתי עם תלמידיי בוורשה בבית היתומים שלך.
באולם הריק הצטלמתי על הבמה מתחת לתמונתך,
הדלקנו נרות בחצר ליד הפסל בו הונצחת הולך עם הילדים
למשרפות.
איך הפסל לא נישרף?
הוא לא היה עשויי מאבן, אלא מפלסטיק מוקצף.
גם כאן יש מזימה זדונית?
של הנאצים ועוזריהם,
למחוק את זכרונך.
לא ניתן, אלחם על כל שעל.
ואפר אדמה, אדומה מדם ופדגוגיה
תסמונת דור-וחצי – איך הפכתי ממלך ללמך
אז אבא אומר אני אפס לא הגעתי לכלום אתה תגיע.
באמצע הלילה קם מהאשפתות, מוריד את קופסת השימורים ועלה הבננה.
מכסה מבושיי בעלה תאנה ונוסע למשרד החינוך.
שמתי את כובע הגרב על הראש שהשומר לא יזהה אותי, בכל זאת אני משורר תורן/טורדן.
משתתף ב 1,500 פורומים ליום…מתי אני חיי.
או כפי ששואלים הקוראות..למה אני חיי?
מצטרף לדיונים מסוקסים עם סכינים מימין ומשמאל ומצרף שם שיר.
זו תרומתי הצנועה לדיון…ויש בזה גם פרסום עצמי.
שולף את העיתון מהכיס במודעות הדרושים/גרושים מחפשים מנהלי בית ספר פו”פ.
יושב ליד הדלת הסגורה של מחלקת המכרזים וממלא את הטפסים למס’ בתי ספר.
משדך להם את קורות חיי וצילומי תעודותיי ומשלשלם לתיבת השירות.
נוסע לאחי, מצחיק את קטנים. יושב במטבח ומרגיש שעשיתי את זה, שזה שלי.
לפעמים יש לך תחושה פנימית שזכית במכרז.
עיתויי הוא כל הסיכוי
הגשתי את הטפסים באוגוסט והמכרז באמצע ספטמבר, כך שיש עוד סיכויי, הכל פתוח…השנה כבר התחילה כך שהם בטוח יותר לחוצים ממני. גם יש לי “ליד”…הכוונה לרמז. המפקחת עמה שכבתי על בסיס קבוע, כדי ליצור קשרים. אמרה לי “בשלב הזה מי שמגיש מועמדות זה כל הגרועים שנתקעו בלי מישרה. התותחים כבר משובצים, מי שנישאר זה השאריות, הזבל האורגני, האוכל אוגרים, מעוטיי היכולת ניהולית, החסריי עתודה כלכלית, החקלאים והנדכאים, הטיוטות, השוליים הסהרוריים של חדר המורים. בקיצור כאלה שאנחנו ממש אבל ממש. ממש אבל ממש. ממש לא רוצים”.
אצה רצה הגב’ מפקחת, עם תחתון ביד ואהבה מנצחת
“איכס רק המגעילים נשארו”.
הבנתי.
“מדוזות ריריות שאיננו רוצים”
ברור.
“כלבי הוראה”.
תמשיכי כפרה תמשיכי.
“מאותגריי לוח”
כן.
“אז בהצלחה”
זזתי ביי.
“חזור חלילה שנית, שכחת את הטוש ללוח במיטה”.
אני אעדכן אותך.
ביום המכרז, מבריז מהעבודה ונוסע למשרד החינוך.
מחנה את הרכב בחניון התת-קרקעי המבוטן. אין שם קליטת לוויינים. איך אף תלמיד לא שם שם מטען, סטייל 9.11. לדעתי התאריך המומלץ יכול להיות ב 11.9. זה יוצא עם פתיחת שנה”ל בדיוק בסוף החגים. כך שמתלווה לכך תחושה שכבר מיצינו.
עולה לוועדה “מי אחרון, אני רק שאלה”. פינת ההמתנה גדושה במורים מוכים ומורות חבולות במיטב מחלצותיהם וחולצותיהם. הייתי אמור להיכנס ב 10:00, נכנסתי ב 14:00, כשבכל פעם אני זוחל לרכב לשאוף אוויר חניון צלול כיין.
התקשרתי למפקחת ואמרתי שנשבר לי ואני הולך.
“אתה מטומטם?! תתלבש ותעלה מיד חזרה למעלה, לפני שאני שוברת לך על ראשך פאיילה”.
עליתי ונכנסתי אל החדר שסודר ב ח’ והורכב בחטא מהמפקחת, מפקחים, מפקחות, נציגי משרד החינוך, אלמונים, אלמוניות ופקיד כתבן.
יש לי גילויי נאות
אמרה המפקחת ורכסה את חזייתה מאחור. תמיד התפלאתי איך הן עושות את זה?
“אני מכירה אותו”.
החבר’ה הטובים תבעו לדעת מה החוזקה שלי.
“זה חסויי”, אמרה המפקחת והעבירה את לשונה על טוש ללוח .
פרשתי לפניהם את משנתי החינוכית ולאחר מיכן ירדנו לאוטובוסים והסעתי את כולם למסעדת יוקרה.
קינחנו בהופעה בגני הסולטאן ובספא.
כמובן שנבחרתי ברוב קול. קולה של המפקחת שסיכמה:
“חבר’ה אנו חייבים לדגול באפליה מתקנת ולאפשר גם לאנשים הומלסים, חסרי כל כישורי אסרטיביות, שליטה, כוחנות, דורסנות, תחמנות, יח”צנות, מרפקנות, לכלוכנות, צדיקות, אהבת תלמידאות, יושרהנות. אז מה אם אין לו את כל הרזומנות ולא ירד לזנות. אנו מחוייבות בנות גם לסתם אנשים בלי יחודינות, קשרנות, טייקונאות וכאדיניקיות.
מחיאות כפיים סוערות קטעו את נאומה ופרחים ממאדים ופתיתי נייר מהונולולו נזרקו עלי. אחד אפילו ניכנס לי לעיין.
“יהי אל בעזרך, יהי אל בעזרך, יהי אל בעזרך”. שאגו הכל.
הבנתי שאני בצרה צרורה.
פסעתי אל מתחם החט”ב
צוות ההנהלה עבר לידי ולא אמר שלום.
אב הבית הלך בשביל מולי ולא זז עד שכתפינו התנגשו בכוח.
המנהלת ה 6 שנתית אמרה לי “אתה משת”פ של המפקחת”.
גילוי נאותיניו… אני לא בחרתי בך.
אתה מוצנח.
למה מי אתה יא זבל, שתפקד עלינו אמרו המורים?
לא רוצים להיכנס לכיתות עם בוא הצילצול אמר בזילזול צוות הניהול.
והסגנית עומדת ושואגת את חסרונותיי וכשליי מעל כל פודיום, במה, ספסל, עץ, כיסא או עלה רענן.
ה’ למה עזבתני?
ה’ למה לקן צרעות עוקצות זה הביאתני.
ה’ למה וועד הורים לוחמני בתחת בעטני.
ויו”ר הוועד מתנחבל במשרד ה6 שנתית מחופש לבילבי ובהינף צמתו אומר לה “אני יעיף אותך”.
והיא מסתכלת עליו, בוכה ומתקשרת לבעלה גונב הסוסים.
שפתח אתו בתגרת ידיים כתגרן שווקים בלי כל ויכוחים, לעיני הנוכחים.
ולעיני הנוכחות הלכו מכות.
היילכו שניים בלתי עם נועדו? ולהוציא עיניים לשכניהם נולדו.
לשטח הלשכה הסטרילי דוהרת מורה בצבע פולידין לבן אקרילי
מ’ ניסה להתאבד פעם שניה בתוך כותלי בית הספר.
בניסיון הראשון
ניסה לקפוץ מהחלון באמצע שיעור,
לרוע מזלו המנהל האפס/ עבדכם הנאמן תרתיי משמע 24/7
הורה בצעד לא פופוליסטי לקבע את החלונות, עפ”י הוראות חוזר מנכ”ל.
כך שהנ”ל לא הפך בר מינן והמנהל / הזבל / עבדכן הלא נאמן
לא הפך לא’ המנהל הרשלן.
והוריי היילוד מכחישים וטוענים שהמנהל / שק האיגרוף שלכם
אשם בהאשמת כזב את בנם שביסודי בסה”כ במהתלה על הכביש הסואן בתום הלימודים שכב.
דבר שדבר לא היה ידוע עליו.
ופינת מעריץ ממוחשבת יש להקים בכל מוסד חינוכי עליו.
ועכשיו אדוני המנהל / אדוני הכזב, יואיל נעליו להשיל ולנשק כפות רגליו.
ניסיון התאבדות שני:
התלמיד הדנן כמעט הצליח במיריו להפוך לבר מינן,
כאשר חיש חוש,
קפיץ קפוץ ונים לא נם
הופ – קפץ מהמרפסת מעבר למעקה
והמורה אוחזת במכנסיו וכמעט עפה אל מותה
אחריו.
עכשיו צא לטיול שנתי המידברה על צוקיו
“עם זה “השובב…
עד כאן ! רק בליווי הוריו.
שיראו במו עיינם המכוסה,
כיצר עולל אמו ובן טיפוחו של אב
חומד לצון ובעצת חבריו,
ניכנס –
ואת תא המטען של ההסעה סגר אחריו.
והתלמידה שנמצאה עירומה ו250 מיל’ אלכוהול נקי בגופה
העירום,
המוטל ליד פסיי הרכבת באישון.
ומי דיווח על כך משני הבנים שהיו עמה בבילויון,
זה שעשה אותה שני, או זה הראשון?
וחיתוכיי וורידים ומכתבי התאבדות
זה כבר לא ניספר,
אפילו לא נחשב.
ורימון רסס צה”לי הזורק הורה לחצר שכניו,
על כך שצחקו על בנו מחמלו
והעזו לפתוח חזית מול אב שישב.
ומריצויי עונשו על שבירת הקזינו ביריחו
זה מקרוב אלינו שב.
למה אני עצוב כי אני יודע שהיופי קיים
בישיבת ההנהלה יושב על כיסא מונמך,
הבטתי בעיניה של המנעלת ה 6 שנתית ועינינו הצטלבו בהצטלבות.
אני יודע שאתן צוחקות עליי, לא שמות עליי, לא סופרות אותי, מתות להעיף אותי, מלכלכות עליי, עושות לי קרניים מאחוריי הגב עם מנהלים אחרים. עבדתי עם מנהלת טורקת דלתות, משפילה ומעליבה ואתן התיקון שלי.
אתן המתנה שלי, ההוכחה שה’ אוהב אותי, לפנק לפנק לפנק
אז מה קב”ה בעצם בא להגיד לי:
למות צעיר, לנטוש את החיים מלאיי הסבל האלה.
להשתין עליכן, כמו שאתן משתינות עליי – ישר
ולא בקשת.
מה ה’ אומר לי בזה.
הלכתי על הכי חזק, הכי רחוק בשביל המדינה הזאת,
שמתי את נפשי בכפית.
מרגיש לאפה בפיתה שחטף מיכן כאפה.
זוהי לא התנהגות ראויה ויפה.
אז מה למדתי מזה.
לא לרצות ת’עולם.
לא לעשות בשביל… למען… כדי ש… עבור…
כדי שיגידו… כדי שיעריצו….
מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד נותן לו בעיטה בראש.
קאפיש.
עשה לביתך.
אל תישכב על הגדר, יעברו עלייך ויתרגלו.
עשה מה שאתה אוהב ואז
הפלא ופלא
לא תעבוד יום אחד בחייך.
בדוק – פיסטוק.
יש אנשים שקמים בבוקר ושאלות כאלו על בדל שפתותיהם?
הארץ הזו מחולקת לקנטונים בפועל.
אתה מתוק אמתי ,Amnon Yoged יקר!
ואוסיף: “החיים הממשיים הם רק בבואה של חלומות המשוררים” – פרנץ קפקא.
המקצוע? – מספר סיפורים
אני שמחה לשמוע אותך אחרת, אתה גם נראה בפייס שהחיים חזרו למסלולם.
איזה שיר מקסים !!!! אני שומעת, שיחקת אותה. שיר מרגש.
תענוג….איפה שהלב שלך שם תהיה.
חחחח…. שנה שעברה ימים אלו, היו הימים הנוראיים, לא ידעת אם להמשיך … כמה לבטים ! אני זוכרת.
שמור על חיוך ואופטימיות תמידית זה הולם אותך.
וואלה ? מאז שעזבת אותנו נהיית יעיל, וחייכני, וצעיר יותר….
להזכירך – כל המורים אצלנו הם למופת חחחח…..
איפה הימים שדילגת על מוקשים ? איפה …
הפסידו אותך ואתה הרווחת את חייך בחזרה ….. נשמע כמו מסרט
חחחחח…..אין עליך בעולם
חחחחח…… מבטיחה לא למסור (ד”ש)…שבועת צופים
שיהיה אחלה ערב חבריקו.
נשתמע
צילי וגילי
קוסם אתה אמנון… לא מפסיקה מלהתפעל מההמצאה הזו.
קראתי ונקרעתי
מצג עצוב למערכת.
קולגה
יש !!!!!!!!!!!!!!
קלעת בול אמנוניקו
אמנון ענק שנון וחד, שירך בספרך הבעת מחאה אהבתי מאוד כתיבה משובחת ומעניינת מוכשר
הפרח יפה. כמו הסיפור.
הם הפסידו / אני הרווחתי
צר לי לאכזב אותך נשמה,
ברגע שמי שהם רוצים מפנה להם את הכסא
הם שוכחים וממשיכים לעבר הבא בתור…
להשמיץ וכן הלאה..
איך שהתנהגו איתך מתנהגים עם כולם
ניהול = ניעול
עונש למי שרוצה להישאר בן אדם
למי שהיה בן אדם.
מתנה למי שרוצה להתעמר ולימשול,
כוחנות ופוליטיקה
ופוליטיקה בשקל
ושיקולים זרים
ורפש
בין זרים.
וזר לעצמי.
שמחה בשבילך ומצטערת
שהיית צריך להפוך את חייך בשביל לצאת מהמשבר הזה
לא הפכתי דבר,
מאז “אחרונים”
הבנתי הכל.
מי שחיי כדי לשרוד – אומלל.
אתה בן אדם עם לב גדול ומקומך בסביבה אחרת לגמריי
התיכון שאתה עובד בו גם בסיגנון שלנו ?
לא….אצלנו באמת לומדים.
זה מראה על נאמנות עצמית וערכים
זה מראה על האגו לא ינצח אותי,
אני אשאר בן אדם לפני הכל.
זה כל הסוד
אשרייך שאתה עוסק במה שאתה אוהב.
הכי הכי שמחתי שהכל בסדר אצלך בבית
והרגת אותי מצחוק בתיאורים על “אחרונים”.
אין עליך….
כי בסוףףףף
מה שחשוב זה לשים את הראש על הכרית בלילה
ויכול הירדם….בלי קהל…רק עם עצמי..
להיות החברה של עצמי / ריקי אוסדון
מבינה את הקצב האמיתי שלי,
עושה סדר בדברים.
כשמזרזים אותי
אני רצה ואז עושה לרגע הפוגה ושואלת מה נכון לי
ומבינה שהושפעתי
ואז מחליטה שלהבא פשוט אקשיב
אשחק עם המחשבות עם הרעיונות ואחליט בעצמי
כל פעם שסמכתי על עצמי הצלחתי
וכל כך אני מכירה לעצמי תודה
ועל כך החיים אינם שחור ולבן
החיים הם כל הגוונים
וזה לקח לי זמן להבין
ואני מבינה את הרגשת הבינוניות
אותי היא ממריצה
היא מחזקת אותי – מניעה אותי
לפעמים כותבת את שירי
אני שם בייקום כמו עוד אחרים
והתחרות שלנו היא רק עם עצמנו
ולא עם אחרים
השיאים שאנחנו שוברים
הם השיאים של עצמינו בלבד
Published: Feb 5, 2015
Latest Revision: Nov 10, 2023
Ourboox Unique Identifier: OB-30358
Copyright © 2015
Skip to content