נתן זך

זך נולד בשנת 1930 בברלין בשם הארי זייטלבך לאב יהודי ולאם איטלקייה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1936 ושירת בצה”ל במלחמת השחרור. בשנת 2008 סיפר זך בתכניתו של קובי מדין כי אביו התאבד אחרי שירד מכל נכסיו ולא הסתגל לתרבות ולחיים בישראל

וסף שיריו הראשון של זך יצא לאור ב-1953 בקובץ “בשלושה” בשותף עם משה הדור ואריה סיון, בהוצאת ‘לקראת’. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים שני (“שירים ראשונים”). לאחר מכן, בספרו השלישי “שירים שונים”, הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביתר, הופיע מבחר שירים מ”שירים ראשונים” בנוסף לשירים חדשים.

זך הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מאוניברסיטה העברית. בשנים 1960 – 1967 לימד באוניברסיטאות בישראל. בשנים 1968 – 1978 חי באנגליה והשלים דוקטורט. לאחר חזרתו לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומונה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.

ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות. זכה בפרס ע”ש עקביו על מפעל חיים בשירה מטעם אוניברסיטת באר אילן. ובפרס  אקו”ם לשנת תשס”ג על מפעל חיים בזמר העברי. זכה בפרס הבינלאומי באיטליה לשירה.

בין השנים 1995 ל-1998 ערך ופרסם זך 25 קונטרסים בשם “הנה” המציגים משוררים לקהל הרחב. זך פרסם גם ספרי פרוזה: ספר שכתב על מות אמו ‘מות אמי’, שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997. בשנת 2001 פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: ‘הדבורה דבורה’, ‘הנשר הגדול’ ו’הסיפור הקטן על האנשים הגדולים’. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועליים. בשנת 2004 התפרסם ‘קוף המחט’, אוסף סיפורים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במקביל יצא ספר שיריו, ‘הזמיר כבר לא גר כאן יותר’, אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2008 התפרסמה מהדורת “כל השירים ושירים חדשים” וב- 2013 ראה אור ספר שירה חדש בשם “מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה”, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כמו כן עסק זך בתרגום שירה ומחזות.

שיר לאוהבים הנבונים

אשר בתבונה יאהבו

ימיהם בנעימים יחלפו

שיר לאוהבים הנבונים

אשר בתבונה יאהבו

גם ברדתם שאול לא יזקינו

נצח לא יפרדו, יחד יחיו בבית אחד

שיר לאוהבים הנבונים

על משכבם, באין מילה

ביד אחת את המנורה יכבו

יחד יעצמו את עינהם

זה את זה יברכו

ובעת האחד קורא

את האור הקטן ידליקו

את נשימת ילדיהם

שומעים שאון ורוח חצות

שיר לאוהבים הנבונים

אשר בנו להם בית

ואת דלתו נעלו

הגיפו היטב את התריסים

בחוץ קר, ורוח, ומצפים בחוץ למטר

אורח לא יבוא בלילה אשר כזה

וכי יבוא, אל תפתחו את הדלת

מאוחר, ורק קור נושב בעולם

וגם משורר – ממצוקה, לא משפע – הוא שר

הישארו חבוקים

שיר לאוהבים הנבונים

אשר בתבונה יאהבו

ישארו חבוקים

שיר לאוהבים הנבונים

שיר לאוהבים הנבונים/ נתן זך

הרעיון המרכזי בשיר:

“שיר לאוהבים הנבונים” של נתן זך מציג באירוניה את האהבה המשעממת הפושרת והשגרתית שנובעת מתוך חוכמה ולא מתוך רגש. אפשר לפרש שיר זה בכמה דרכים. בחרנו לנתח את השיר בצורה אירונית – שיר שלכאורה מהלל ומשבח את האוהבים הנבונים, אך למעשה מלגלג לצורה זו של אהבה. הדובר מציג בשיר זוג אשר חי ביחד ושגרת חייהם טובה לשניהם ו”ימיהם עוברים בנעימים“. אך למעשה הזוגיות בינהם לא נובעת מרגש אהבה חזק אחד כלפי השני אלא מתוך תבונה, מתוך מחשבה כי רק יחד יוכלו להתמודד עם קשיי העולם החיצוני המפחיד אותם.

את העצה שנותן המשורר לאוהבים אפשר להבין בשתי צורות, כמו את כל השיר:

א) בצורה אמיתית וכנה: “הישארו חבוקים.” במובן זה, שבמציאות חיינו, אין להסתפק באהבה חופשית ונטולת מחשבה. ראוי לו לאדם לנהוג בתבונה גם כאשר מדובר באהבה – זאת כדי לשרוד בעולם קר ומנוכר שכזה.

ב) בצורה אירונית:“השארו חבוקים“, ממילא בחרתם להיות יחד מתוך פחד מהעולם החיצוני ולא מתוך רגש אמיתי של אהבה. ואם בחרתם כך, אז עדיף שתישארו מחובקים, מתוך תבונה, ואל תתאמצו להתמודד עם העולם החיצוני המלא ריגושים.

אמצעים אומנותיים

1)כותרת השיר:

הכותרת של “שיר לאוהבים הנבונים” מציגה אוקסימורון. (אוקסימורון = צירוף מלים שיש בניהן ניגוד). הכותרת יוצרת מתח בין המושגים: “אהבה” ו- “תבונה” ובכך מעוררת דיון מעניין במהות מערכת היחסים המתוארת בשיר.

הכותרת מושכת תשומת לב בשל הניגוד העקרוני המופיע בה. הצירוף של המלים “אוהבים” ו- “נבונים”, יוצר רושם אירוני באשר למהות היחסים בין בני הזוג. המושגים: “אהבה” ו- “תבונה” נתפשים כמעט כהפכים, שכן האהבה – מקורה ברגש, ואילו התבונה מקורה בשכל. באהבה יש מן הספונטניות חסרת השליטה וכנות נטולת אינטרסים תועלתיים, בעוד שהתבונה מכתיבה תכנון, חישובי תועלת, היגיון וגבולות. הצירוף של שני המושגים הללו מעורר תמיהה באשר לכוונות המשורר.

2) אירוניה:

האירוניה נוצרת כאשר לאמירה מסוימת יש שתי משמעויות מנוגדות או הפוכות. המשמעות הגלויה מטעה ומכסה על המשמעות הנכונה ההפוכה. בקריאה ראשונה נראה שמדובר בשיר הלל (מעין המנון) לזוג האוהבים, אך בהתבוננות מעמיקה מתברר שתבונתם של האוהבים היא גם חולשתם. מדובר בתבונה מאולצת עקב הרצון לשמר את האהבה בתנאי קיום המאיימים עליה.

3) אנאפורה (חזרה על מילה או מילים בתחילת שורה לשם הדגשה):

שלושת הבתים נפתחים בשורה המופיעה גם בכותרת: “שיר לאוהבים הנבונים” – יש בכך הדגשה אירונית לשבח וההלל להם זוכים האוהבים הנבונים. בסיום השיר מתברר שמדובר בשבח והלל אירוניים, לבני זוג ש”אהבתם” – מקורה בפחד ולא ברצון אמיתי להיות יחד.

4) האנשה:

“את נשימת ילדיהם שומעים שעון / ורוח חצות“. השעון והרוח מתוארים כאנושיים (שומעים) – זאת לשם הדגשת העדר האנושיות אצל בני הזוג הפועלים מתוך שגרה מכנית-אוטומטית.

כשצלצלת רעד קולך

כשצלצלת רעד קולך

ואני ידעתי שאני אבל בגללך

ולא היה לי צורך לשמוע את דברך

כי כשצלצלת רעד קולך

ואני ידעתי שאני אבל בגללי

ולא היה לך צורך לשמוע את קולי

כי כשצלצלת רעד קולך

ואני ידעתי שאת כבר אינך.

כשצלצלת רעד קולך

נושא השיר

בשיר קצר זה, בעל הבתים הלא מפוסקים והקצרים מציג זך את כאב הפרידה. השיר מתאר את הרגע שבו שני אנשים מרגישים שהקשר שהיה ביניהם הסתיים. הם עדיין רגישים זה לזה ומבינים זה את זה ללא מילים, הקירבה שהייתה ביניהם הולכת ונעלמת. ההרגשה הזו גורמת להם צער וכאב אבל הם לא מבטאים את רגשותיהם. השיר מתאר שיחת טלפון בין השניים. השיר לא מוסר לנו מה היו הסיבות לניתוק הקשר ביניהם. השיר מתרכז דווקא בשיחה, כאשר הדברים שלא נאמרו והרעד של הקול הם החשובים.

אמצעים אומנותיים בשיר “כשצלצלת רעד קולך” :

1.מבנה השיר– השיר בנוי בארבעה בתים קצרים, בעלי שתי שורות כל בית. בהעדר פיסוק

נוצרת התחושה שהבתים מתמזגים זה עם, ובכך מציגים את הזוגיות החזקה והמחוברת שככל הנראה הייתה להם, שנשברה עם צלצול הטלפון המודיע על הפרידה.

2. חרוז ומצלול – מצלול (חזרה על צלילים, היוצרת ניגו) בחזרה על המשפטים מודגשים

הצלילים: צ, ל, ך. החרוזים הסוגרים את שורות הבתים: קולך, בגללך, דברך, אינך,

בגללי, קולי, מדגישים את צורת הציווי “לך” שכנראה הדובר מרגיש. ואת תחושת העלבון והכאב המשתמעת מהשיר.

3. חזרה –

* “כשצלצלת רעד קולך” מדגיש עד כמה היה לו קשה לשמוע אותה רועד, וכמה היה קשה לו להפנים את מה שמשתמע מכך (שהיא נפרדת ממנו).

* “ואני ידעתי” החזרה על כך שהוא ידע מעצימה לנו את התחושה שהוא ידע שמשהו הולך לקרות בינהם, וכנראה לא עשה כלום או לא מספיק כדי לשנות זאת. הוא ידע שהם ייפרדו וזה מוסיף לכאבו.

* “אבל” השימוש החוזר במילה אבל, ולא עצבות למשל, מראה לנו עד כמה כאב הפרידה חזק עבורו, ממש כמו שמישהו קרוב אליו נפטר והוא באבל עליו.

* בעזרת החזרה מודגש לנו הבית השלישי – בעקבות כך שהוא היחיד בו לא מוזכר צלצולה. בית זה מודגש כי פה הוא לוקח אחריות על הפרידה ומבין שהוא זה שכנראה גרם לפרידה בינהם, וזה דבר שקשה לעקל ולהבין.

נגד פרידה / נתן זך

הַחַיָּט שֶׁלִּי הוּא נֶגֶד פְּרֵדָה.

לָכֵן, כָּךְ אַָמַר, לֹא יִסַּע עוֹד, אֵינוֹ

רוֹצֶה לְהִפָּרֵד מִבִּתּוֹ הַיְּחִידָה. הוּא בְּהֶחְלֵט

נֶגֶד פְרֵדָה.

פַּעַם נִפְרַד מֵאִשְתוֹ וְאוֹתָה

שוּב לֹא  רָאָה (אוֹשְוֵיץ). נִפְרַד

מִשָּׁלֹשׁ אַחֲיוֹתָיו  וְאַף אוֹתָן

לֹא רָאָה (בּוּכֶנְוַאלְד). פַּעַם

נִפְרַד מֵאִמּוֹ (אָבִיו מֵת בְּשֵׂיבָה

טוֹבָה). עַכְשָׁיו הוּא

נֶגֶד פְּרֵדָה.

בְּבֶּרְלִין הוּא הָיָה

מוֹדָעוֹ שֶׁל  אָבִי. הֵם בִּלּוּ בַּנְּעִימִים

בְּבֶּרְלִין הַהִיא. אוֹתָהּ תְּקוּפָה

חָלְפָה, אֲרוּרָה. מֵעַתָּה

לְעוֹלָם לֹא יִסַּע. הוּא

בְּהֶחְלֵט

(אָבִי מֵת בֵּינְתַיִם)

נֶגֶד פְּרֵדָה.

נגד פרידה / נתן זך

בשיר “נגד פרידה” של נתן זך יש השלמת פערים שהקורא עושה בעזרת הסוגריים.

פרידה = נסיעה = מוות.

השיר  “נגד פרידה” מראה את ההשפעה של השואה על ניצולי השואה. הטראומות משפיעות גם על הדור השני.

הטראומות שעברו על החייט גורמות לכך שהוא נגד פרידה.

בבית הראשון של  “נגד פרידה” מלמד על הרקע של החייט. יש רקע והסבר על אשתו, אחיותיו ואמו, כולן נרצחו במחנות.

הוא לא רוצה לעזוב את ביתו היחידה וזה מביא אותנו לניצולי השואה. הפרידות מלוות את החייט כל חיוו.הוא לא מוכן לנסוע כדי להיפרד שוב.

השיר פותח בהתנגדותו של החייט לפרידה ומסתיים באזכור מות אביו של הדבור.

הדובר ב- “נגד פרידה” מנסה לתאר דרך גורם חיצוני את רגשותיו, תחושותיו, הדברים שקרו לו. מכיוון שלפעמים קל יותר לתאר מצב קשה דרך דמות אחרת.

אמצעים אומנותיים ב- “נגד פרידה”:

נשאלת השאלה האם ניתן להביע ביצירת אומנות את אימת השואה. נדמה שאירועי השואה הם מעבר לכל תפיסה אנושית ואינם ניתנים לביטוי. רבים מן הניצולים אמרו שהשואה אינה ניתנת לתיאור. לרוב יצירות על השואה מתאפיינות באיפוק. האיפוק מוצג דרך האמצעים הבאים:

1.רמיזות ופערים- אמירה חלקית ומרומזת של הדברים ויצרית פערים שעל הקורא להשלים. “האני השר” מרמז לרגשות ולמחשבות אך אינו מפרט אותם.

2. ציורי לשון- האנשה, מטאפורה ודימוי.

3. סימני תחימה- שורות השיר וחריזה- העדר סימני תחימה מקבלים ושבירת שורות השיר והחריזה המקובלים בשירה הקלאסית. כך מנסה הקורא להתאים את קריאתו לסימנים השונים של היצירה, ומוצא עצמו קורא בין השורות תכנים נוספים שלא נכתבו במילים. גם הגלישה בשירה יוצרת מתח בין התוכן הטבעי להיעצר בסוף השורה ובין הצורך להמשיך לקרוא עד לנקודה שבסוף המשפט הזורם לשורה הבאה.

4.האנשה והשלכה- האני השר מעניק לדוממים תכונות אנושיות, לעיתים מטעינים רגשות של בני אדם על הטבע או על חפצים.

דו משמעות- השיר   “נגד פרידה”מניח לקורא להעלות משמעויות שונות, לעיתים במילה אחת או בציור אחד חבויות משמעויות שונות ואפילו מנוגדות.