עומרי

להיות גולנצ’יק זה לקלל את הגשם והבוץ של עכשיו,
אבל להתעקש לצאת למארב בלילה.להתקשר לאמא להרגיע,
ולהגיד לאבא ש “לא נכון ” אתה בבית שמש ולא בבית לחם.
זה להבין את פחד האזרחים,
בלי לדעת אם הם מבינים את הפחד שלך.
זה להציץ בשמש השוקעת,
ולדעת שרק עכשיו מתחיל היום.
להיות גולנצ’יק זה לשאול המון שאלות על המוות,
בלי לקבל תשובה אחת על החיים.
זה לאבד אחים לנשק, אך לא את התקווה,
הטירוף שבעיניים, והצלילות שבמחשבה.
לשמוע על העבר בלבנון, כשהמחר זה אנחנו באיו”ש.
להרגיש תחושת נקם לאחר כל פיגוע ,
אך לא להתאכזר לערבי שבמחסום.
להיות גולנצ’יק זה לחלום על חו”ל ולטייל בשטח A
לתת ביס מהלוף, ולדמיין שזו שאוורמה.
להיות גולנצ’יק זה לראות את הנוף מחלון האוטובוס,
ולדעת שגם שם צעדת.
זה לתפור מטרות קרטון, אך לנשום את הקרב. לקלל שלוש שנים, ולחשוב שזה לא מספיק, להתעצבן על ההקפצה מהבית, אך להכיר בזכות שביציאה.
להיות גולנצ’יק זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד,
זו רעות עמוקה, אבל תמיד מגלים יותר, זו אפלה מוחלטת, אבל הלילה לבן.
זה לכעוס על החברה שחיכתה ולבסוף עזבה,
כי אתה לא בא הביתה, בלי שתדע בעצמך מתי אתה חוזר.
להיפצע רק מרסיסי הלב.
להביט בחיילים עם הכומתות האדומות,
כאשר לך יש עיניים אדומות.
להיות גולנצ’יק זה הבופור והחרמון, ותל פאחר ותל פארס והסולוקי,
ודגל הדיו באילת, והגולן ולבנון וארץ ישראל כולה .
זה לגמור מסע בחרמון , כשאתה אוהב את הארץ הפרושה לרגליך.
להיות גולנצ’יק זה עבר הווה ועתיד,
וחלום ותקווה ושקיעות ונחלים והרים וזריחות,
ויש מאין, ועייפות מתמדת , ודתיים וחילונים,
וגעגוע וזעזוע, ויד שתמיד אוחזת בנשק.
זה לחשוב קודם על המדינה, ולשאוף תמיד ליותר.
זה לא לתת למה שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות .
הקרקע ספוגה בדם, ואנחנו כאן בשבילכם,
לביטחונכם.
אוהבים את האנשים, אוהבים את המולדת.
נשבעים נצח לירושלים, כי
להיות גולנצ’יק זה קודם כל להיות בן אדם.

להיות גולנציק זה להיות עומרי לוי

מילות הספד מאייל דודו של עומרי :

מאז מותו הפתאומי של אבא נועם, עברו עליך ימים קשים, עצובים, ימים של התבגרות מהירה וכואבת. מטבע הדברים, בשנים האחרונות התקרבנו ונחשפתי לבחור מקסים, טוב לב, מופנם, מאופק ובוגר. בחור שבחר להתמודד, להכיל את כל הכאב המשפחתי… בשיחות שלנו ובלבטים לקראת שירותך הצבאי, לא השארת שום ספק באשר למקום שבו אתה רוצה לשרת ולתרום. בשיחותינו הרבות בנושא ישבתי מולך, אבל לנגד עיניי ראיתי את אבא נועם, עם אותו מבט ואותה שפת גוף של נחישות שהיו לך ולו כאחת. עומרי שלנו, בן, בחור אהוב, עכשיו אתה חוזר להיות קרוב לצדו של אבא שכל כך אהב אותך. עומריקי, יש אנשים שחיים חיים ארוכים ללא השארת חותם ואתה, בחייך הקצרים, עבור אמא, יובל ורועי, היית מקור עצום לביטחון ולתמיכה והשארת חותמך לעולם, שיהווה מקור כוח לכולם. נוח בשלום ילד אהוב”.

שום דבר לא יפגע בי /כנסיית השכל

שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים
וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים

אם יקרה לך משהו
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר

אם אתם עומדים כאן מעלי
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי

אם יקרה לך משהו…

שום דבר לא יפגע בי
שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים
שום דבר

 אלעד ברנס חברו של עומרי כתב לעומרי ביום הראשון לאחר הירצחו :”בוקר ראשון בלי לאכול ארוחת בוקר עם עמרי, בוקר ראשון בלי לצחוק עם עמרי, בוקר ראשון בלי להביא חיבוק לעמרי, בוקר ראשון בלי להציק לעמרי, בוקר ראשון בלי לנקות את הנשק עם עמרי, בוקר ראשון בלי לקנות פחית קולה עם עמרי, בוקר ראשון בלי להרגיש את הנוכחות של עמרי. בוקר אפל, .מגעיל

חבר יקר שלי, הכי טוב שלי, היית בן אדם מדהים, משמח, האדם הזה שיקריב הכל בשביל אחרים, תמיד יעזור, תמיד. חבר למחלקה שלי, לחדר שלי, לחיים שלי, אוהב אותך, פשוט אוהב אותך, אזכור אותך תמיד. כבר מתגעגע אליך, ותמיד תמיד אזכור אותך, אח יקר שלי, גולנצ׳יק שלי. אני אוהב אותך

:כתב חברו של עומרי,אשר היה איתו במחלקה, אייל טוגר

עומרי , חבר , אח
אני יושב וחושב מה לכתוב עלייך ולא יודע מאיפה להתחיל…
מהכוח שלך , מהצחוקים איתך , מהכאב והסבל שעברנו ביחד או מכל דבר שלא נשכח ממך בחיים…
היית דמות להערצה , תמיד תיהיה…מלך אחד!
אני לא אשכח איך היינו כל לילה צוחקים איך בשבועות ביחד שהיה לכולם קשה היית מרים אותנו , והיינו מסתכלים עלייך ורואים בן אדם אגדה.
היית מרים את כולם מצחיק אותנו גם שהיה קשה ומחזק אותנו…אם היה כבד היית עוזר ואם היה כואב היית מצחיק וגם אם זה להיות מבואס היית מתבאס איתי ביחד..חבר אמיתי , אח אמיתי…אנחנו לא נשכח בחיים ותמשיך לחזק אותנו מלמעלה…אוהבים אותך אחי ולא נשכח!.

:כתב חברו של עומרי, אשר היה איתו במחלקה, מיכאל בדושה

עומרי לא מאמין שזה קרה
בן אדם זהב היית
בן אדם מצחיק היית
בן אדם חזק היית
בן אדם יפה היית
אתמול ששמענו שקרה משהו בבער שבע אמרנו אין אין מצב שעומרי היה שם … קיבלנו הודעות אנשים מתחילים להתקשר אליי , לא רציתי להאמין !!!!
שבת , שבת היינו בשמירה ביחד אמרת לי ימניאק בדושה יצרפתי אל אל תעזוב אותנו תעשה 3שנים איתנו אל תעזוב אותי אני מכבד אותך אני אוהב אותך !!!
צחקתי עלייך ואמרתי לך יאאלה עומרי תהיה חזק אהה וצחקנו.
בסוף אתה עזבת אותנו עזבת אותי הייתי את הצרפתי שלך אתה לא יודע כמה אני אוהב אותך לא נשכח אותך בחיים.
כמה צחוקים ביחד , כמה חרה ביחד , הכל זה נגמר …
אלוקים לוקח את האנשים הכי טובים הנה הדוגמה … שמור על עצמנו מאיפה שאתה נמצה עכשיו , יהי זכרך ברוך
אוהב אותך המון , הצרפתי שלך , בדושה..

החלטנו לכתוב על קברו של עומרי

משפט ,שעבור המשפחה

הינו משמעותי ומתאר את דמותו

:של עומרי בעניינו

,בעולמנו השארת חותם ונגעת בכולנו

בשבילנו תישאר תמיד מלך העולם

  כתבה חברתו הטובה של עומרי יובל נחושתן כחודש לאחר הירצחו :

לבוש,
אנחנו פה ואתה שם, כבר 30 יום בדיוק.
והכל כל כך, כל כך כואב.
כל חיוך מרגיש מזוייף,
ואי אפשר לצחוק בלי להרגיש צביטה של אשמה.
הכל מזכיר אותך.
ויש רגעים שאני שוכחת שזה לתמיד,
ממש כמה שניות שמרגישות כאילו הכל יהיה בסדר,
ואז אני נזכרת.
וכשאני נזכרת הכל כואב.
הראש לא מפסיק לחשוב, הבטן מתהפכת,
העיניים מתמלאות דמעות,
והלב שלי מרגיש כאילו מישהו בעט בו בכל הכוח.
ככה כבר חודש לבוש.
קשה להיזכר, ובלתי אפשרי לשכוח.
אני מקווה שאיפה שלא תהיה לך לא עצוב, לא קשה ולא כואב. וששומרים עליך שם יותר טוב ממה ששמרנו עליך פה.
מקווה שאתה עטוף באהבה ורואה כמה אנחנו אסירי תודה.
תודה שהיית פה בשבילי, בשקט, בלי שאף אחד ידע,
תודה על ימים שאני לא אשכח,
תודה על צחוק שלא נגמר,
תודה על מה שהיית בשבילי,
תודה על מה שהיית בשביל כל מי שזכה להכיר אותך,
תודה.

,כתב חברו הטוב של עומרי יובל זהבי

לוי,
אוטוטו כבר עברו חודשיים, ולא הזמן לא עוזר, להפך.
נכון אמנם חזרתי למסגרת הצבאית מה שלא הייתי מסוגל לעשות בהתחלה, אבל עדיין אין שנייה אחת שאתה לא בראש שלי. גם ברגעים שעולה לי החיוך על הפנים החיוך הזה מלווה במחשבה של וואי אם רק לוי היה פה עכשיו מה הוא היה אומר, וואי מעניין איך לוי היה מגיב עכשיו. אין יום אחד שאין לי את הצורך להתקשר אליך ולשמוע אותך, ואז אני נשבר מהידיעה שאתה לא תענה לי יותר. אז נכון אתה אמנם לא תענה לי יותר בחיים אבל אני משוכנע שאתה חיי טוב שם למעלה, רואה ומודע לכל צעד שאני עושה, מה שאולי מנחם אותי מעט. לוי, תעשה טובה תשמור עלינו מלמעלה ותן לנו את הכח כי לפעמים הוא נגמר. אוהב

,חברתו הטובה של עומרי גאיה סלע, כתבה לכבוד יום הולדתו ה20 של עומרי

לווש שלי.. יום הולדת 20 שמח

פעם ראשונה שאני מעזה לכתוב לך. אני כותבת מבעד לדמעות ובאמת לא יודעת איך להתמודד .
ללכת לקבר שלך להביא לך בלונים? לכתוב לך ברכה ולקוות שתקרא אותה מאיפה שאתה לא נמצא? עוד לא נתקלתי בסיטואציה כזו, ואני חסרת אונים.
אני לבד, משאירה את העצב ביני לבין עצמי ולא יודעת איך לבטא אותו.. למה? אולי כי אני פחדנית כמו שתמיד אמרת לי.
כי כשאני כותבת לך בלשון עבר זה הופך את המוות שלך לאמיתי ולא לסתם חלום בלהות לא הגיוני.
עם כל מילה כרגע ועם כל יום שעובר זה מחלחל בי יותר
-הוא איננו הוא לא פה יותר- לא יהיו ישיבות צהריים במגרש במושב, רק שנינו, לא תצחק על כמה שאני מוזרה בעינייך יותר, לא נשתכר ונהנה ביחד יותר, אני לא אשתחרר לפנייך ואתגרה בך שאתה צעיר ולא נטוס לתאילנד אחרי הצבא.
הדברים האלה היו מודחקים אצלי בראש ככ חזק ב44 חודשים האלה. לא הרשיתי לעצמי לחשוב עלייך או אפילו לכתוב לך משהו קטן בפייסבוק ..זה הפחיד אותי שככה זה הופך לאמיתי. הרגשות של ריקנות ופספוס כל כך חזקים.

בן יפה נולד -רבקה זוהר

בן יפה נולד
על כתף הכרמל
ומברכים הגיעו מכל עבר.
גשם טוב ירד
כי נעתר האל
והחיטה נבטה בשדות השבר.

שמש חם זרח
ורוח קר נשב
הילד כבר לומד לקרוא בספר.
עץ שקד פרח
סיון, תמוז ואב
והתינוק הרך היה לגבר.

בוקר יום ראשון
ליד התחנה,
חיכתה איתו עד שתבוא רכבת.
בשוכבה לישון
לפני שנרדמה
שורות כחולות היתה אליו כותבת.

ציפורים עוזבות,
בערב כבר קריר,
יפה בליל שבת חיכתה בשער.
סתיו ברחובות
מחר היא בת עשרים,
אך למה לא מלאו עשרים לנער?

יום זיכרון ראשון בלי עומרי

כתבה ירדן בת דודתו של עומרי

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, זה משפט כל כך מונח למשמעות כל כך גדולה עבורי.. לא הגיוני שהשנה נכנס ליום הזה השם העצום הזה, לא הגיוני שזה אמיתי בכלל שאתה כלול ביום הכל כך כואב הזה, הבן אדם עומרי לוי, הילד עומרי לוי, התינוק עומרי לוי, החייל עומרי לוי, החבר עומרי לוי, האח עומרי לוי, הבן דוד עומרי לוי, השם עומרי, עומריקי שלי..
עומרי שלי הוא ילד מיוחד והוא תמיד היה כזה, מאז שאני זוכרת את עצמי אני זוכרת אותו בתוך החיים שלי, אותו ואת סער נולדים כשהייתי רק בת שנתיים ומאז היינו חלק בלתי נפרד אחד מהשנייה, שלושתנו בעצם, חברים הכי טובים, בני דודים כמו אחים, אבל עומרי שלי התבגר מהר וגדל ונהיה כבר ילד גדול , גבר אמיתי, הילד הכי מצחיק בעולם, שלא יכולתי לשמוע תגובה שלו ולא להתפוצץ מצחוק, מהדיבור המתגלגל שלך, הטון הקורע והצחוק המהפנט, שהיית מבקש ממנו משהו והוא היה עושה את זה בכל כך הרבה אהבה ואכפתיות, עומרי שלי ידע תמיד מתי מישהו עצוב, מתי מישהו צריך שיעודדו אותו, הוא ידע להקשיב, ידע להרים אנשים כשהם עוד שנייה נופלים, ידע תמיד להיות חזק גם ברגעים הכי קשים ועצובים של החיים, עומרי היה חבר טוב ואח עוד יותר טוב, עומרי תפס את עצמו בידיים אך ורק שלו והתגייס לקרבי למרות שיכל תוך רגע להתחמק ולהיות סתם איזה תפקיד בצבא כי אבא שלו נפטר וזה הכי בקלות יכל לשמש ״לטובתו״, אבל לא, הוא הראה לכולם שלא משנה מה קורה אתה צריך להיות חייל קרבי והתגייס לגולני היחידה הכי מדהימה וקרבית בצהל, איזה מין בן אדם שיכל לא להתגייס לקרבי נלחם בכולם והתעקש לעשות שירות משמעותי למרות כל הקשיים שבדרך, רק עומרי לוי, רק בן אדם עם ערכים ותכונות כמו של עומרי, וגם כשהיה קשה הוא עשה והוא נלחם והוא הראה לכולם שהכל קטן עליו ושאין מי שיעצור אותו והוא יוכיח שהוא מסוגל, וגם במסעות הכי קשים הוא סחב את עצמו עם דברים על הגב וכמובן שלא שכח לרגע את החברים שלו ורק הוביל אותם קדימה ומשך אותם כי ככה זה עומרי קודם כל אחרים ורק אז הוא עצמו, אז הוא חיבר בין השניים והלך איתם מאד רחוק. החיוך שלו, העשייה שלו, הרוח ההתנדבותית שלו, היופי הפנימי שלו, העזרה לזולת, כל אלה גרמו לאנשים הכי קשוחים להתאהב בבן אדם שהוא ולא יכלו להתעלם לרגע מכל מה שהוא רק יעלה על רוחו להגיד. תמיד היה לו מה להגיד ותמיד היו לו מחשבות עמוקות, והוא גם אמר, לא הסתיר דבר, הבן אדם הכי ישר ואמין שאני מכירה, לא צבוע כלל, וזה בדיוק התכונה המדהימה בעומרי.
כמה אנחנו כמהים לראות אותך, להריח אותך, להביט בעיניך הצוחקות,לחבק,לנשק, לגעת, לשבת איתך ולצחוק.
הזמן אינו עוזר להתרגל, הוא רק מחדד את העובדה הקיימת. החוסר הזה, לא יסופק לעולם, החור הזה לא ייסגר לעולם, זה שם, תמיד, זה רק מתעצם, הרצון לראות אותך, את החיוך שלך, אפילו רק לרגע.
כמה שאתה חסר לי, ככל שהזמן עובר הגעגוע הולך ונהיה יותר כואב, כי אתה פשוט מתחיל להבין לאט לאט שזה באמת יישאר ככה וזה לא יהיה יותר קל אלא הרבה יותר קשה וכואב, אתה מבין שלא תראה יותר את הבן אדם שאתה כל כך אוהב ושזה פשוט יהיה לך כזיכרון חרוט בלב ואז אתה שוב נופל, לא נופל פיזית אבל הלב שלך נופל שוב וזה נותן לך מכה חזקה כמו מין הבנה כזאת שאתה לא תראה אותו שוב מולך,ואתה מתגעגע יותר ויותר וזה לא הגיוני ושוב אתה מרגיש חסר אונים, זה מחרפן.
רק מי שמכיר אותך באמת ידע כמה היית הכל מהכל בשביל כל אחד שהכיר אותך, כמה היית עמוד התווך של הבית שלך, של המשפחה שלנו, של החברים שלך,של אמא רועי ויובל, של כל מי שרק היה קרוב אלייך, תמיד הכתף התומכת של כולנו, תודה לך על זה ועל כל מה שהיה.
מאז שאתה לא כאן איתנו עולים לי כל כך הרבה זכרונות איתך, זכרונות טובים, זכרונות מתוקים, על הזמן שהיה לנו איתך, על הצחוקים, על המחשבות העמוקות והשיחות עם התוכן, על כמה שהיה כיף לדבר איתך ולשתף אותך, על כל החגים ביחד, הארוחות, הישיבות שלנו עם סער, על כל האהבה שיש לי אלייך ואין לך מושג כמה אתה חסר לי, כמה שהייתי רוצה שפשוט תבוא ותיתן לי חיבוק גדול ותגיד שגם אתה אוהב וגם אתה מתגעגע ושאם כל מה שאנחנו עושים זה בסדר מבחינתך..
כמו שכתוב לך על הקבר יש משפט שמסכם הכל מבחינתי והוא כל כך אמיתי!
בעולמנו השארת חותם ונגעת בכולנו, בשבילנו תישאר תמיד מלך העולם, ילד יפה עם חיוך מהפנט אנחנו אוהבים אותך לנצח נצחים, מתגעגעים וזוכרים תמיד, אתה באמת הלב של כולנו

:כתבה את קטע זה אפרת, אמו של עומרי והקריאה אותו בטקס יום הזיכרון במושב

עומרי, אהובנו, התגייס לגולני, בנובמבר 2014.

היה לו חשוב לתרום למדינה, וששירותו הצבאי יהיה משמעותי, ומבחינתו שירות משמעותי הינו שירות בחיל קרבי.

הוא הוצב לגדוד 12, אהב את האווירה, החברויות שרקם, הצחוקים והחוויות המשותפות.

עברו 7 חודשים מאז יום ראשון הארור, 18.10.15, יומיים לפני יום הולדתם של רועי ויובל, שיהיה חרוט בליבנו לעד!

יום ששוב התהפכו בו חיינו!

בעודו מחכה לאוטובוס, רוצח נתעב, שחשק בנשקו של עומרי,

כדי לירות באזרחים חפים מפשע, ארב לו מאחורי גבו, רוקן עליו מחסנית ואף ווידא הריגה.

ובליבנו נותר חלל עצום, שלא ניתן למלא אותו.

עצב וגעגועים עזים מלווים אותי, את רועי ויובל,

סבים וסבתות, חיים ודליה, אהוד ויעל, המשפחה וחברים קרובים.

ומאז, הדמעות זולגות, הלב בוכה והנשמה זועקת!

אסיים בקטע משיר שכתבו יובל, אחות של עומרי, וירדן האחיינית:

“מלך העולם

איך נגעת בכולם!

הבאת לנו כוח

להמשיך ולא לשכוח!

“ילד של החיים

ילד של אהבה

איך היית פה תמיד

לפני הכול, בשביל כולם”!

עומריקי, אהוב שלנו, תודה על כל רגע שהיית אתנו!

כתבה אופיר גוזלי חברתו של עומרי 

כל נשימה הופכת לכבדה, המילים נגמרות ,והדמעות חונקות את הגרון. לשמוע את השם שלך בטקס לעולם לא ישמע לי הגיוני, לראות אח קטן קורא קדיש ,או אמא סופדת לבן שלה לעולם לא יראה לי מובן,זוהי לא דרכו של הטבע. לראות את חברייך מהמחלקה נקרעים מבכי מעל לקברך היה קורע לב . ובכל זאת , הכל נמשך כרגיל, אנחנו מנסים לחייך ולהמשיך הלאה,בלעדיך. למרות שזה לא באמת ככה,כי הכל מזכיר אותך, והזכרונות כל הזמן צפים, ומעלים חיוך מתוק של געגוע שמצליח להתגנב מבעד לדמעות. לווש, הלוואי שהיה אפשר לבקש בקשה אחת אחרונה…שתחזור ליום אחד בלבד. שתידחף לנו לאיזה אירוע משפחתי בפעם האחרונה סתם כי בא לך או שתעשן לי בחדר ואז נריב, או אפילו סתם שתחזור לחיבוק אחרון. והמעבר הזה מהעצב והשכול לרגעי שמחה נראים לפעמיים לא הגיוניים , איך עושים את זה? איך פתאום יוצאים ושוכחים? אבל אנחנו זוכרים כל הזמן ,יש לך פינה שמורה בלב חור ענק שנפער ולעולם לא יתמלא ששמור רק לך , חור שמלא בכאב ותחושת פספוס על מה שלא הספקת ועל מה שלעולם לא תהיה.

כתבה ירדן בת דודתו של עומרי לכבוד יום הולדתו ה21

״יש לך היום יום הולדת איך נעלמה עוד שנה״, אז לא נעלמה לה רק שנה, נעלמה לה שנה ו4 חודשים.. נכון היום זה היום בו הגעת לעולם, יצאת מהבטן של אמא, היום בו מילאת את כל המשפחה באור אושר ואהבה ,אבל בלתי אפשרי לומר את זה גם השנה, השנה הזו ועוד 4 חודשים שמתווספים אליה זה לא יום בו מילאת אותנו באור, אלא היום הכי שחור.
אז מה השנה תבקש ליום הולדת עומריקי? מה נאחל לך השנה ליום הולדת? ביום הולדת לפני שנתיים הייתי אולי אומרת ״מה אפשר לאחל לילד שזכה בהכל?״ אבל השנה אני כבר לא יכולה לאחל לך, יש לך היום יום הולדת ואתה לא כאן.. זאת כבר יום הולדת שנייה שלך שאתה לא כאן, גיל 21 אה? איזה גיל זה, גיל החוויות, גיל ההנאות, גיל השחרור שכל כך חיכית לו.. אבל לעולם תישאר בן 19, בגיל הזה שבו הלכת, הגיל הזה שלא תחזור ממנו..
עומריקי שלי, אהוב שלי, יפה שלי, אור שלי, קסום שלי, משפחה שלי, בן דוד שלי, אח שלי.. אין לי מילים שיוכלו לתאר את הכאב שיש לי בלב, את היום הזה שבמקום לחגוג אותו איתך ולהרים כוסית, אני הולכת עם בלונים לקבר שלך, למקום בו אתה קבור ותישאר קבור בו לעד, בדיוק לפני שנה טסתי להגשים לנו חלום, ביחד, טסתי למקומות שהכי רצית להיות בהם, חוויתי, נהנתי, פרחתי, חייכתי, הסתובבתי, ראיתי, טיילתי, בשביל שנינו, חוויתי חוויה שהיא משותפת והיא מטורפת!
אני יודעת שאם היית יכול לבקש משאלה זה היה שנמשיך לשמור על אופטימיות עם חיוך מרוח על הפנים וצחוק שלא מפסיק, אני מנסה ומגשימה לך את המשאלה, מנסה להישאר כמה שיותר חזקה ושמחה, אז אהוב שלי איפה שלא תהיה אני אאחל לך תמיד ולתמיד אושר, אהבה, הצלחה ובריאות שתמיד תמשיך להישאר בתוך הלב שלי, שתמשיך להיות איתי ברגעים הכי טובים וגם הפחות טובים, שתמשיך להיות אתה בתוכי ולתת לי את הכוח לחיות בדיוק כמו שאתה היית רוצה לחיות, אני חיה בשביל שנינו, כל הנאה שלי, כל חוויה שלי, כל חיוך שלי אתה כל כך איתי, אני מאחלת לעצמי להמשיך אותך בדיוק ככה.
אז השנה החלטתי דווקא לכתוב על כל בלון מילה אחרת ולהעיף אותו לשמיים, אושר, בריאות, אהבה, שגשוג, הצלחה, פרנסה, שפע, תקווה, שמחה, פריחה כי בעייני כל המילים האלו מסמנות על חיים.
אני אוהבת אותך מכל הלב שלי עומריקי, שלעולם תישאר אתה בתוך הלב שלי.

 ,כתבה יובל אחותו של עומרי

אני מסתכלת על מקום יפייפיה , חופיה של מקסיקו.
שם החול כל כך לבן וחלק שאפשר לשקוע בתוכו .
שם הגלים גדולים ומתנפצים בשקט.
שם הים שקוף בגווני כחול שמתואמים לשמים כאילו נועדו להשלים אחד את השני.
שם אפשר לשבת שעות על המזח מבלי להרגיש.
שם הרוח סוחפת.
שם אנשים רגועים ושלווים, נטולי דאגות.
שם משפחות מתחבקות , זוגות מתנשקים , חברות צוחקות .
אני מסתכלת על האנשים האלו נטולי הדאגות , אלה שלא איבדו אח ולא איבדו אבא , אלה שמאושרים באמת ובתמים מבפנים . ובאותה נשימה שנצבט לי הלב אני גם מאושרת להסתכל על אנשים אלו הם מחדירים בי תקווה , מזכירים לי ימים שקטים ושלווים.
בהם היינו מתחבקים חמישה אנשים
בהם היתי מאושרת באמת ובתמים מבפנים , בדיוק כמוהם .
בהם היה לכולנו תקווה ועתיד.
בהם לא הייתי צריכה להביט למעלה , על השמים מעל חופיה של מקסיקו ולקוות שגם הם , מלמעלה למעלה מביטים בי.

לזכרו של עומרי

גיבורים -איתי לוי

אתמול כך הלכת, נסעת רחוק
אומרים שהשקט אלוף בלחנוק,
ולי כבר נגמר האוויר…
אז אתמול כך הלכת, מסתבר לתמיד,
אומרים שהרגש כמו פצע מגליד –
קשה ושורט ומריר…

אתמול כך הלכת, חמוש במדים,
אומרים שאתה גיבור של דמים,
ולי כבה שוב האור…
אז אתמול כך הלכת, מסתבר לתמיד,
אומרים געגוע הופך לכאב –
צורב ושחור ושביר…

תחזור רק עוד פעם,
בשביל חיבוק אחרון,
תן לי לנשום עוד מבט זיכרון.
תסביר לי עוד פעם,
תשאל את אלוהים,
למה כל המלאכים שלו גיבורים…

עומרי,

אוהבים

ומתגעגעים

!בלי סוף