בראשית שלי שירים

בראשית שלי-שירים

ספר הספרים שלי

מאז שהייתי ילדה קטנה

נשביתי בקסמם של סיפורי התנ״ך. היה זה ספר האגדות הראשון שלי.

ימי בראשית- ימי בריאה!

אלוהים היה הקוסם הכי גדול הכי מדהים.

בהרף רגע מפריד בין שמים לארץ, בורא את האור ואת מרחבי הים.

את חית היער והשדה , את הפרי וטעמיו ולבסוף את יצירת המופת האנושית – את אדם וחוה.

הייתי מתהלכת בחצרות מלכים. רואה את מיכל באדן החלון.

את מלכת שבא היפה עדויה במיטב אוצרות אופיר.

מקשיבה לנבל של דוד הנער עת סרה רוחו של שאול המלך.

קוראת שוב ושוב.

יחד איתם חרדה בעת הקרבות, שומעת את שעטת הסוסים ומתפללת.

חוצה בחורבה את הים עם בני ישראל.

מעמד הר סיני- איזו הפקה אדירה. משה ולוחות הברית, רגע של קודש אלוהי מתבוסס במחול סביב עגל הזהב.

מנידה ראש ומתעצבת על כל חטא כבד שדינו קשה.

שומעת את נביאי הזעם ואת נביאי הנחמה.

דבורה הנביאה! איזו אשה איזו עוצמה ! איך אהבתי לראותה בעיניי רוחי עומדת מול העם ושריו

ונושאת קולה הבטוח, בימי פרעות בישראל, מפיחה  בכולם כח. כמה אהבתי לשנן את פסוקי שירתה:

” שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים:

אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר…  עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.”

ולא חסרו גם סיפורי אהבה עוצרי נשימה .

בת שבע –ונוס של אז עולה מהרחצה על הגג לעיניו של המלך.

שמשון ודלילה – אחד מסיפורי הפיתוי הכי מסעירים בו שמשון מפקיד ומפקיר את אונו

בידיה של דלילה הפלשתית היפהפיה.

אשת פוטיפר –נסיכה מצרית המנסה את כל כוחה לפתות את יוסף.

אהבת יעקב את רחל, שבע שנים ועוד שבע שנים לעבוד את לבן אביה כדי לזכות בה.

שוב אני חוזרת ועומדת מול הסנה הבוער שלא אוכל וכולי תדהמה.

מתרגשת ממשה הקטן המושלך ליאור וגדל כמו נסיך בארמון.

צוללת עם יונה בים ומגיעה לבטן הלוויתן.

 שטה עם  גן החיות של נח בתיבה ושומעת את המבול המתדפק.

מטיילת בגן העדן שאף פעם לא יהיה בשבילי אבוד.

ועוד כהנא וכהנא אלפי עמודים של ספר הספרים שפתחו לי עולם של פנטזיות והשראה אינסופית.

משה

נְבוֹ כָּל כָּךְ

עוֹד פְּסִיעָה אַחַת

רֶגֶל אָז תִּגַּע בָּאָרֶץ

אֶת אֲוִירָהּ נוֹשֵׁם

מַרְאָה לוֹכֵד עֵיניִךָ

אוּלַי צָרִיךְ לַחֲטֹא בִּשְׁבִיל לָדַעַת

אוּלַי צָרִיךְ נָחָשׁ בִּשְׁבִיל לָגַעַת

חָשַׁבְתָּ?

 לֹא לְכֻלָּנוּ כֹּחַ

לַעֲמֹד מִנֶּגֶד

לְעֵגֶל הַזָּהָב.

אִם הוּא הָיָה

אֲחוֹתִי, יָעֵל,

אִם הוּא הָיָה מַגִּיעַ אֵלַי

הָיִיתִי יוֹצֵאת לִקְרָאתוֹ

הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לוֹ סוּרָה אֲדוֹנִי אֵלַי סוּרָה אֵלַי

עַד שֶׁהָיָה פּוֹרֵק אֶת רֶכֶב הַבַּרְזֶל וּמֵסִיר אֶת מַדָּיו

וְאִם הָיָה אוֹמֵר לִי הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צַמְתִּי,

הָיִיתִי מַרְוָה צִמְאוֹנוֹ

כָּל הַלַּיְלָה הָיִיתִי מַשְׁקָה אוֹתוֹ

שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה

הָיִיתִי לוֹבֶשֶׁת וְרוֹקֶדֶת לוֹ

כּוֹרַעַת לְרַגְלָיו שְׁדוּדָה

וּמְלַטֶּפֶת גּוּפוֹ הַגָּדוֹל

עַד שֶׁהָיִיתִי מְכַבָּה אֶת הַסְּעָרָה

עַד שֶׁהָיָה שׁוֹכֵחַ אֶת מַרְאוֹת הַקְּרָב

וּכְשֶׁהָיָה מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֵיקִי וְנִרְדָּם

הָיִיתִי מְכַסָּה אוֹתוֹ בַּשְּׂמִיכָה,

כָּל הַלַּיְלָה הָיִיתִי שׁוֹמֶרֶת עָלָיו

הָיִיתִי פּוֹרֶטֶת בְּנֵבֶל

חֲלוֹמוֹתָיו

שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר.

פַּעַם בַּשָּׁנָה

פַּעַם בַּשָּׁנָה

כְּשֶׁהַחֲלוֹמוֹת קְרוֹבִים

יוֹסֵף מַשְׁאִיל לִי אֶת

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים.

צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁסִּיּוּמָהּ בַּבּוֹר

שֶׁלֹּא תָּמִיד

שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ קוֹל

וְלֹא תָּמִיד עוֹבֵר

הֵלֶךְ לִגְאֹל.

• פורסם בעיתון “על המשמר”

• ציור: עליזה ספיר

יִדְּעוֹנִי

הוּא קוֹרֵא לִי

כִּמְעַט כְּמוֹ שָׁאוּל

שֶׁאָבוֹא

לֶאֱהֹב אוֹתוֹ שׁוּב

כְּמוֹ פֶּרַח עוֹנָתִי

לַעֲלוֹת אֶל יָדָיו

אַךְ אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי

אָסוּר לְעוֹרֵר מֵתִים

וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא

לְחַיִּים קְצָרִים.

* פורסם בעיתון “77 לספרות”

אבשלום

בִּסְבַךְ הַיַּעַר שְׂעָרִי

אִתְּךָ בּוֹכָה אַהֲבָתִי

אֵיךְ אָשׁוּב הַבָּיְתָה

וְרָאשִׁי גזוז

עֵץ דּוֹלֵק בְּעִקְבוֹתָי

אַבְשָׁלוֹם,

 גַּם אֲנִי שְׁבוּיָה בְּיַד אֵלָה

וְאֵין לִי אֵל .

הוֹ שָׂרָה

אֵיךְ הָיִיתִי מְחַכָּה

שֶׁיֵּיצֵא מֵאָוהֳלֵךְ

וְאַנְחוֹת תְּשׁוּקָתֵך דּוֹקְרִים בִּי

כְּחָתוּל רָעֵב הִתְאַווֵּיתִי לְלַקֵּק

מִכַּף יָדוֹ

אֶת שְׁיָירֵי הָאַהֲבָה

שֶׁהִשְׁאַרְתְּ לִי.

הוֹ שָׂרָה,

גּוּפִי הִתְמַלֵּא בְּרָכָה

גַּם לָךְ וְגַם לִי

יִהְיֶה.

תפילת לאה

ירח אחד הלילה

שלי

ולך רחל

כל הירחים.

שָׁלוֹשׁ נָשִׁים לְדָוִד

מִיכַל                           

הַמֶּלֶךְ

מַכֶּה בְּרִבְבוֹתָיו

סוּסִים מְרִיעִים לוֹ

אֶת הַדֶּרֶךְ

וּבְחַדְרָהּ

סְדִינֵי מֶשִׁי

מְקֻומָּטִים מֵאַהֲבָה

שֶׁלֹּא הָיְיתָה.

בַּת-שֶׁבַע   

עוֹלָה

עֵירֻומָּה כַּלְּבָנָה

בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה

וְעַל גּוּפָהּ מְפַכֶּה

נַחַל

יופייה גולש

מתחת לזרזיפי המים

עיניי מלך

שוטפות אותה.

אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית

הַנֵּבֶל

נָבַל

מֵיתָרָיו מוֹשְׁכִים אָבָק

סָר חִינּוֹ

מֶלֶךְ בָּא בַּיָּמִים

וְהִיא בָּאָה אֵלָיו

לְהַפְשִׁיר

אֶת לִבּוֹ.

תְּפִלָה

תִּבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, אֱלֹוֹהִים,

וְתַפְרִיד הַפַּעַם הֵיטֵב בֵּין הָחֹשֶׁךְ לָאוֹר

וְאַל תִּתֵּן לָנוּ – אֲנָשִׁים קְטַנִּים –

לִקְבֹּעַ אֶת הַגְּבוּלוֹת.

תַּפְרִיד לָנוּ שׁוּב יַבָּשָׁה וּמַיִם

וְתַפְרִיד בֵּינֵינוּ סוֹפִית,

שֶׁלֹא נִרְאֶה וְלֹא נִתְאַוֶּה

לַהֲרֹוֹג אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי.

קַח מִזָּבַת הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ

וְתֵן לָנוּ קְצָת שֶׁקֶט בִּמְּקוֹם,

וְאַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנְעָרִים –

הַשְׁאֵר לָנוּ אֶת הַיְּלָדִים לְשָׁלוֹם.

שְׁמַע

לֹא מִקְלָט

לֹא רוֹבֶה

לֹא מָחָר.

תֵּן לָהֶם גֶּשֶׁם

תֵּן לָהֶם אָבִיב

תֵּן לָהֶם עכשיו.

וּקְשַׁרְתָּם לאוֹת עַל-יָדֶיךָ

וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ

וְאָהַבְתָּ אֶת בָּנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶך

שְׁמַע אֱלֹהִים.

בוכה הארץ

בוכה הארץ

הזורעת וקוצרת

נערים,

אֵיךְ,

אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים.

דיברות

לֹא תַּחֲמֹד

לֹא תִּרְצַח

אַתָּה מְצַוֶּה

אֲבָל אַתָּה חוֹמֵד

וְלוֹקֵחַ אוֹתָם.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ,

אַתָּה מְצַוֶּה

לְמַעַן יאריכון ימיך

אֲבָל אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתָם

בִּדְמִי יְמֵיהֶם.

לוּחוֹת הַבְּרִית שֶׁלָּךְ

עַכְשָׁו

לוּחוֹת שֶׁל  שַׁיִשׁ.

הירח של תמוז 2014

הַיָּרֵחַ שֶׁל תַּמּוּז

עֹלֶה לַשָּׁמַיִם מְעֻנְּנֵי טִילִים

אוֹמְרִים: יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים

עַד מתיי יִסְתּוֹבֵב כָּךְ

וְאוֹת קַיִן עַל מִצְחוֹ

הַכּוֹכָבִים  עָזְבוּ אוֹתוֹ

וְגַם הָאַהֲבָה

לַמְרוֹת רֵיחוֹת הַקַּיִץ

ערגות הַלֵּב

הַיָּרֵחַ שֶׁל שַׁל תַּמּוּז

בּוֹכֶה מָר

מְקַפֵּל  אֶת כְּנָפָיו הַצְּחוֹרוֹת

כַּיּוֹנָה פְּצוּעָה

הַמְּבַקֶּשֶׁת לְעוּף

וְאֵינָהּ יְכוֹלָה.

ליקוי מאורות 2014

הירח של תמוז

עומד נכלם בשמים

אילו רק היה יכול

היה שותה לשוכרה

עד לא ידע

ועיניו יכהו מראות

איך

משחיתים את שמיו

מחללים את אורו.

איה מלאכי השלום

מלאכי השרת

מלאכי עליון?

בֹּא נַחְזֹר לְגָן הָעֵדֶן

וְלֹא נַקְשִׁיב לְאַף נָחָשׁ

תְּמִימִים נִהְיֶה

כִּבְרֵאשִׁית

וְנֶחֱטָא מֵעֵץ

הָאֹשֶׁר.

הֲתָבוֹא בְּעִקְבוֹתָי כְּגֶשֶׁם

מְבַקֵּשׁ

שֶׁאַשְׁאִיר אֶת הַמִּדְבָּר

מֵאָחוֹר

וְאֶזְכֹּר לְךָ חֶסֶד

פַּרְדֵּסֵי חֹרֶף רְחוֹקִים

עִם רֵיחַ קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים בְּיָדֶיךָ

וּבִשְׂעָרִי.