פרק ראשון – על עצמי

פרק שני – מקור שמי ושם משפחתי

שמי: גלי

לשם שלי אין משמעות מיוחדת, ההורים שלי פשוט אהבו את השם הזה, והעדיפו שם שאינו נפוץ במיוחד.

לא נקראתי על שם אדם מסוים, אלא נקראתי גלי בגלל השיר “בואי גלי” שכתב

אהוד מנור. הורי מאוד אהבו את השיר , וממנו באה ההשראה לקרוא לי בשם גלי.

תמיד אהבתי את השם שלי, אך שהייתי קטנה התביישתי בו , בגלל השיר “בואי

גלי” . כל פעם שהשיר היה מתנגן כולם היו מסתכלים עליי , ואני הייתי מובחת ומחכה שהשיר יגמר. היום, אני בכלל לא מתביישת בשם שלי , וכשהשיר “בואי

גלי” מתנגן אני גם נהנת ממנו כמו כולם

יש לי כמה שומות חיבה, שבהם המשפחה שלי קוראת שלי:

גולי : שאותו בעיקר מאיה ולפעמים אבא קוראים לי בו.

גלגל/גולגול: שאותו אבא ואמא נוהגים לקרוא לי בו.

שם המשפחה שלי : רוזנר

שם המשפחה שלי מגיע מצד אבא , ומקורו מצפון רומניה (ששוכנת במזרח אירופה) . שם היו נוהגים לדבר גרמנית , ולכן מקור השם הוא מהשפה הגרמנית (rose) משמעות שם המשפחה שלי הוא : וורדים.

איננו יכולים לאמר בדיוק מה גרם להווצרות השם רוזנר (כיוון שזה קרה הרבה , דורות אחורה) אך אנחנו יודעים שהוא היה נפוץ במזרח אירופה והיו לו הרבה  גרסאות , שכולן נבעו מהמילה rose

לדוגמה: רוזנצוויק (ענף וורדים)

פרק שלישי: המשפחה שלי

בתמונה המצורפת , אני והורי נמצאים ביום בצילומים ל”בוק בת המצווה”, בחוף הים של קיבוץ מעגן מיכאל

בתמונה רואים את הורי ואת אחיותיי

אמא ליאת

אימי- ליאת נקראה על שם סבתא רבתא שלה- לאה, נולדה בישראל בבית החולים שערי צדק. נולדה וגדלה בירושלים. למדה רוקחות באוניברסיטה העברית ורוקחת  במקצועה. תחביבה העיקרי הוא ספורט.

אמא מתארת את גיל ההתבגרות כתקופה מהנה ולא קשה במיוחד (למעט פצעי הבגרות שליוו אותה עוד שנים רבות אחר כך וצלקו את נפשה)

בתקופה זו גרה בבית הוריה ולמדה בבית ספר יסודי , חטיבת ביניים ולבסוף תיכון.

בת המצווה

את בת המצווה אימי חגגה אך ורק במסגרת המשפחה המורחבת בארוחת שבת גדולה שנערכה בביתה הקטן. את הארוחה הכינו במו ידם אמה וסבתה

אירועים שהשפיעו על אימי בילדות, צבא ובבגרות

בילדות – סבא שלה ( סבא שלמה צחייק, אבא של סבא שלי) נדרס בתאונת דרכים , ולאחר כמה שנים קשות נפטר
מוות של אדם קרוב , התמודדות המשפחה עם האירוע – חוויות שנחרטו בזכרונה כילדה ועד היום

בצבא – במלחמת אירן- עירק , עירק איימה על ישראל בהפצצה של טילים כימיים על ישראל. לאחר תקופת המתנה מפחידה מאוד שוגרו מספר טילים על ישראל. בסופו של דבר כולם היו טילים “רגילים” וללא ראשי נפץ כימיים. אבל גם זו היתה תקופה של אי וודאות ופחד מהלא נודע ,בדומה להיום.

בבגרות – אובדן טרגי של אח ולהבדיל אלפי הבדלות לידת מאיה (הבת הבכורה) וגלי ( הבת האמצעית) אחרי טיפולי הפריה חוץ גופית קשים של שנים. ההריון של נועה (בת הזקונים) כבר היה ללא טיפול.

מספר מסרים שאמא הייתה רוצה להעביר אלי

לנסות ולהצליח בכל מיני תחומים. לפתוח דלתות לעתיד.
להצליח לא מחייב להצטיין. פרפקציוניזם מביא חרדות ומחלות.
לאהוב את עצמי גם עם הדברים הפחות טובים והמגרעות.

להעמיד כל אדם על טעותו אם חצה גבול מבחינתך ביחסו אליך. ללא חשש וללא אי נעימות לא משנה אם זה מפקד, בוס בעבודה או בן זוג או חבר או זר ברחוב.

אבא דן

אבא שלי: דן ,נולד בישראל בבית החולים רוטשילד . נולד וגדל בחיפה. למד רפואת שיניים באונירבסיטה העברית (ושם גם פגש את אימי) ועבר התמחות באורתודונטיה בבית החולים הדסה שבירושליים, ואורתודונט במקצועו. תחביבו העיקרי : ספורט וכושר גופני

,אבא מתאר את גיל ההתבגרות כגיל מכשל,בו הוא למד להתמודד עם קשיים ולמד להאמין בעצמו

בתקופה זו גדל בבית הוריו ולמד בבית הספר “הריאלי” שבחיפה

בר המצווה

אבי עלה לתורה בבית הכנסת הגדול שבמרכז הכרמל

את החגיגה שלאחר העליה לתורה חגג במסעדת נו”ש (נווה שאנן), עם המשפחה והחברים

אירועים שהשפיעו על אבי

בילדות- סבתו שגרה איתו בבית הוריו עד שהיה בן שש שהייתה עבורו דמות מגוננת שנתנה לו את התחושה שאהבתה אליו, היא ללא תנאי

בנערות- כאשר אבי היה בכיתה י’, הצליח להשתפר בלימודים מבחינת הציונים וההבנה :איך בית הספר עובד

בצבא- קיבל תעודת מצטיין ביום העצמאות 52, ומרפאת השיניים שלו זכתה

בתואר- מקום ראשון בתחרות ניהול מרפאות שיניים בצהל

בבגרות- לידת בנותיו: מאיה גלי ונועה, הייתה ומאורע החשוב ביותר בחייו

מספר מסרים שאבא שלי היה רוצה להעביר אלי

שאני אהיה מספיק נבונה לקחת דברים בפרופורציה המתאימה להם

שהאהבה אלי אינה תלויה בדבר, לא בהשגים לימודיים, לא בהשגים מקצועיים ולא בהישגים ספורטיבים

שהחוסן הנפשי שלי יהיה כמו החוסן פיזי שלי

אחותי מאיה

אחותי: מאיה ,קרויה בשם זה בעקבות השיר “מאיה” של שלום חנוך. פירוש השם מאיה – אלת האביב הרומאית

מאיה – האחות הבכורה במשפחה ,נולדה בישראל בבית החולים הדסה עין כרם בשנת 2004 בתאריך: 14.3.

נולדה וגדלה בירושלים. בגיל 5 עברה עם הורי ואיתי (בת השנתיים) לזכרון יעקב

כיום מאיה לומדת בכיתה יא’ בבית הספר “קשת”.

מאיה מתאמנת בספורט התעמלות אומנותית כבר 7 שנים . לפני שנתיים טסה לתחרות באיטליה עם המאמנת שלה , וחלק מבנות הקבוצה שלה.

לי ולמאיה יש מערכת יחסים מאוד חמה וטובה.

מאיה מעודדת אותי ומאמינה בי, וכשאני צריכה אותה היא תמיד תיהיה לצידי.

אנחנו אוהבות לעשות שיחות , לצבור חוויות ולצחוק ביחד

אני ומאיה רבות לא מעט, אך תמיד אנחנו אוהבות אחת את השנייה ללא תנאי.

לי ולמאיה יש תכונה משותפת: שתינו אוהבות ספורט.

במשך הסגרים שבהם היינו צריכות להשאר בבית (ולא היינו יכולות להתאמן באולם) עשינו ביחד אימוני כושר בבית, שהיו מלאי צחוק וכיף

יום כיף בתל אביב- חוויה משותפת

בחודש יוני של שנה שעברה חגגתי יום הולדת 12, ובעקבות הקורונה היה אסור לקיים אירועים , ולכן לא הייתה לי בת מצווה.

מאיה החליטה לשמח אותי ולקחת אותי ליום מהנה בתל אביב בעצמה.

מאיה תכננה הכל: על איזה אוטובוס ייקח אותנו לתל אביב, איפה אנחנו נאכל צהריים מתי צריך לצאת ועוד..

אני חיכיתי התרגשתי וציפיתי ליום הזה מאוד , ולבסוף הוא הגיע. נסענו לתל אביב עם המון התרגשות וחזרנו עם חיוך על הפנים.

היה לי כלכך מהנה, אני מעריכה את זה מאוד ואף פעם לא אשכח את זה.

אחותי נועה

אחותי: נועה, קרויה בשם זה בעקבות השירים “נועה” שכתבה נעמי שמר ,והשיר “נועה של הים”.

נועה- בת הזקונים של המשפחה, נולדה בישראל בבית החולים כרמל שבחיפה בתאריך: 22.3.2012

נועה גדלה וגרה ביזכרון יעקב.

כיום נועה לומדת בכיתה ג’ בבית הספר “החיטה”

נועה מתאמנת בספורט “התעמלות אומנותית” (כמו אחותי מאיה) 3 שנים, ומתאמנת בנבחרת הצעירה.

לי ולנועה יש מערכת יחסים מאוד שטותניקית , מצחיקה אך גם חמה וטובה

למרות שאני ונועה רבות הרבה ,אנחנו אוהבות לעשות שטויות , לצחוק ולשחק ביחד.

טיול בראש הנקרה – חוויה משותפת

ביום שבת אחד בחופש הגדול, אבא שלי לקח אותי ואת נועה לטיול בראש הנקרה. טילנו במערה ליד הים , במערת הקשת , ואפילו אכלנו במסעדת שף!

לבסוף, אבא שלנו עשה לנו הפתעה ולקח אותנו לחוף מיוחד בראש הנקרה , שעושים בו ספורט ימי.

עלינו על “זודיאק” (סירות מירוץ העשויות מגומי, שיכולות להגיע למהירות אדירה) . באותו היום היו גלים גבוהים מאוד, עלינו על הזודיאק. הסירה קפצה על הגלים . אני נהנתי מאוד , אבל נועה קצת בכתה כי היא פחדה, אבל גם לה היה כיף.

לאחר שסימנו את האטרקציה, הלכנו לחוף ציבורי והיינו שם בערך שעתיים. אחר כך, חזרנו הביתה.

פרק רביעי:דמות מופת

סבא שלי , יוליוס רוזנר

דמות המופת שעליה ארצה להרחיב הוא: סבא שלי , יוליוס רוזנר.

בחרתי בסבא שלי כדמות מופת כי הוא אדם ודמות מאוד משמעותיים בחיי, הוא מעודד אותי, משמח אותי והכי חשוב- אוהב אותי.

הייחודיות שיש בסבא שלי היא, שהוא עבר המון בחיים, עלה מרומניה בגיל 18, שירת ב – 4 מלחמות בארץ ישראל ועוד…

סבא שלי אמיץ, חכם ואדם חם ואוהב.

סבא שלי הוא מה שאני רוצה להיות, ומה שאני מנסה לחקות.

רקע חייו של סבא שלי – יוליוס רוזנר.

סבא שלי – יוליוס , נולד 02.05.1945 , שבוע לפני תום מלחמת העולם השנייה, בצפון רומניה בעיר רדאוץ שבאזור בוקובינה, בו דוברים את השפה גרמנית. בביתו סבא דיבר גרמנית ולא רומנית, ואפילו אימו חשבה שרומנית היא שפה נחותה ליד השפה הגרמנית, אף שהיתה ניצולת שואה.

סבי למד בבית ספר יסודי ותיכון בעירו שברומניה וסיים עם תעודת בגרות. שנה לאחר שסיים את לימודיו, עלה לארץ ישראל .

העלייה לישראל

סבא עלה לארץ עם משפחתו. המסע הזה ערך שבועיים וחצי.

סבא ומשפחתו טסו מנמל התעופה בבוקרשט לשדה התעופה של רומא באיטליה,

ובאותו לילה, לקחו אוטובוס מרומא לנאפולי. לאחר שבוע ימים שנשארו בבית מלון בנאפולי, יצאו בערב סוכות להפלגה באוניה הנקראת “ירושלים” והגיעו לנמל חיפה במוצאי שמחת תורה , 12.10.1963

את מסע העלייה סבא לקח כהרפתקאה מיוחדת.

סבא ומשפחתו לא שהו במעברה, ועברו במהרה לבית שרכשו בחיפה.

סבא למד עברית בקיבוץ גשר (עם אחותו הבכורה והיחידה) ועם עוד כמה נערים בני 18, כמוהו.

צה”ל

כעבור שנתיים מעלייתו ארצה, סבא התגייס לצהל, לחיל השריון (גדוד 82 חטיבה 7). לאחר שהוכשר להיות טנקיסט, עבר בהצלחה קורס מפקדי טנקים ושובץ להדרכה של מערך המילואים של חייל השיריון.

לאחר שנה בהדרכה, פרצה מלחמת ששת הימים, סבא הוחזר לגדוד 82 (שאליו הוא התגייס) נלחם בסיני, והגיע עד גדות תעלת סואץ.

לאחר המלחמה התמנה לרב סמל פלוגתי ומילא תפקידי מנהלה שונים, עד שיצא לקורס קצינים בסוף שנת 1969.

לאחר קורס הקצינים, סבא חזר לחטיבה 7, ומילא 2 תפקידי קצונה.

בשנת 1973 התמנה לתפקיד מפקד המחנה של אוגדה 252 בסיני (אוגדה זו הייתה מפקדת הכוחות המשורינים בסיני).

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים פרצה בשבת בתאריך 06.10.1973. במלחמה זו סבא לא הספיק להלחם הרבה, כי נפצע בלילה הראשון של המלחמה, אך הספיק לעסוק בפינוי הנפגעים הראשונים מבית חולים השדה ברפידים (המחנה הצבאי בסיני).

הפציעה והמשך השירות

במהלך חזרתו של סבי מבית חולים השדה למחנה עליו פיקד, בעודו נוסע עם נהג בחשיכה ללא אורות ( פן יתגלו על ידי המטוסים המצריים), התרחשה תאונת דרכים בין הרכב שסבי היה בו לבין מכונית צבאית גדולה יותר (קומנדקאר). שתי המכוניות התנגשו וכתוצאה מכך סבי עף מהמכונית למרחק רב ונפצע בידו וברגלו, ונאסף ממקום הפציעה על ידי צוותי רפואה שהיו בדרך לתגבר את בית החולים, וראו אותו בדרך שוכב לרוחב הכביש. סבא הוטס (באותו מטוס אותו עזר למלא בפצועים הראשונים שעות קודם לכן) לבית חולים איכילוב, ואושפז למשך חודש וחצי כשהוגדר ‘פצוע קשה’, ולאחר מכן עבר לשיקום בבית החולים רמב”ם בחיפה לעוד שלושה חודשים. לצערי, הנהג שאיתו נסע סבי נהרג במקום.

לאחר החלמה מהפציעה חזר סבי לשירות מלא בצהל, עד לשנת 1989, עת שחרורו בדרגת סגן אלוף.

סבא הוא דמות מופת עבורי בזכות העובדה שלמרות פציעתו הקשה, חזר לשירות מלא בצה”ל ולא וויתר, ווינר אמיתי!!

ההכירות עם סבתא

סבא הכיר את סבתי דרך מכרה משותפת.

הם נפגשו לראשונה בשכונת הדר בחיפה למרגלות מלון ציון, והלכו לראות סרט.

כעבור שישה חודשים התחתנו. לאחר שנה וחודשיים נולד בנם הבכור (דודי, אופיר), וכעבור שנתיים נולד אבי.

כיום סבי וסבתי חיים בחיפה בשכונת דניה, ואנחנו נהנים לבקרם בארוחות משפחתיות בימי שבת. סבא תמיד מכין את האוכל הטעים בארוחות, ודואג שלכולם טעים, ולא חסר כלום.

אני מאוד אוהבת את סבא שלי, ומאחלת לו שישאר אדם שמח, חם ואוהב כמו שהוא לעוד הרבה שנים טובות…

פרק חמישי : אילן יוחסין

בפרק זה ציינתי את אילן היוחסין שלי. בנוסף לשמות המשפחה הקרובה שציינתי , בחרתי להציג עוד שני קשרי משפחה שיש לי לשני אנשים מוכרים: עידן ריייכל , ולבית משפחת אהרונסון (לציצאים)

את שמות הגברים ציינתי בצבע הכתום , ואת שמות הנשים בצבע הוורוד.

מתחת לשמות האנשים שהיה ידוע לי איפה נולדו ומתי, צינתי את ארץ הלידה ואת השנה.

מעל שמות האנשים שנפטרו רשמתי את ראשי התיבות ז”ל.