עבודת שורשים תומר פ

שמי תומר 

פירוש השם הוא עץ דקל/תומר/תמר.

לא נקראתי על שם אף אחד, אח שלי עידו בחר לי את השם, אחרי שנולדתי.

אני אוהב את השם שלי.

שמות חיבה: תותו,תות,T ועוד…

שם משפחה פרסמן

מה שידוע לי ( ולא בוודאות ) על שם המשפחה פרסמן הוא: כנראה שהמשפחה שלי היו בעלי יקב ועסקו בהכנה של יין ( press ) ומכאן נולד השם.
השם התחיל לפני בערך 150-200.

אמא שלי ליאת

אמא שלי נולדה בחיפה בבית החולים רמב”ם. שמה ליאת והפירוש הוא שסבתא שלי שושי אמרה לה “לי-את” אחרי שני בנים. במקור היא עובדת במשאבי האנוש אבל היום היא רכזת אקדמית בפקולטה לכימיה בטכניון. אמא שלי אוהבת לקרוא, היא אוהבת לשחק כדורשת והיא משחקת בליגת מאמאנט בזכרון ובנבחרת של הטכניון. היא עברה את רצח יצחק רבין. היא לא עברה טקס בת מצווה, נתנו לה לבחור בין לטוס לחו”ל או מסיבה גדולה והיא בחרה לעשות אירוע מצומצם עם המשפחה ולטוס לחו”ל בגיל 13 לבד עם קבוצה של ילדים שלא הכירה למספר מדינות באירופה וזאת אחת החוויות שאמא שלי הכי  זוכרת מצעירותה. היא הייתה רוצה שתומר יהיה מאושר ולא יוותר על עצמו ולעצמו, זה המסר שהיא רצתה להעביר. שיילך עם הכנות שלו, שיאמין בעצמו גם אם זה “נגד הזרם”. היא לא בטוחה שהיא הייתה ככה תמיד וזה הבנה של גיל מאוחר יותר, היא חושבת שזה יעזור לתומר בחיים.

אבא שלי אלי

הוא נולד בישראל בחיפה בבית החולים ברמב”ם. הוא רואה חשבון ועובד בחברת “צים”. התחביבים שלו הם לקרוא ספרים, להיות עם הילדים שלו, ללכת לים ועוד. גם אבא שלי זוכר את רצח רבין כארוע משמעותי. הוא זוכר שיצא לסרט עם חברים וכשיצאו גילו שיצחק רבין מת. הוא למד בתיכון עירוני ג’. בבר המצווה שלו אבא שלי קרא את התורה ואז הייתה לו מסיבה גדולה עם המשפחה והחברים. בזכות העבודה של אבא, טסנו מישראל לגרמניה, מגרמניה להונג קונג ובחזרה מהונג קונג לישראל. הוא תמיד אומר – “תאמין בעצמך והשמים הם הגבול”.

אח של עידו

הוא נולד בבית החולים רמב”ם בחיפה, שמו עידו ואני לא יודע מה הפירוש. הוא לומד בכיתה יא’ בתיכון המושבה והוא מרחיב במקצועות הפיזיקה והדיפלומטיקה. מערכת היחסים של איתו היא טובה מאוד, הוא מציק ומכאיב קצת כמו כל אח גדול. שנינו “משקפופרים”, היה לנו גשר בשיניים ושנינו אהבנו פוקימון בזמנים מסויימים. יש לנו המון חווייות משותפות, לדוגמא היינו פעם אחד ב-six flags והיה מטורף! היינו על רכבת המדוזה, אמא צרחה כמו מטורפת ועידו ואני התפקענו מצחוק. עלינו על עוד רכבת שהולכת קדימה ופתאום עוצרת וטסה אחורה – שנינו צרחנו וצחקנו ללא הפסקה.

אחות שלי מיה

מיה נולדה בהמבורג בגרמניה כשהיינו בשליחות. שמה מיה וקראו לה לזכר סבתא של אבא שלי. פירוש השם הוא “שלי” בספרדית. היא לומדת בכיתה ב’ בבית הספר “החיטה”. מערכת היחסים שלי איתה היא טובה מאוד. שנינו אהבנו פוקימון, היא אוהבת לראות איתי סדרות וסרטים ביחד, שנינו אוהבים לטייל. יש לנו הרבה חוויות כמו: ללכת לפארק שנינו עם בני דודים/ דודות, לשיר שרים, הכנת עוגיות, לנסוע בסקוטר ועוד.

דבר שמאפיין את המשפחה שלי

היינו 8 שנים בחו”ל, אז לא כל כך ראינו הרבה את המשפחה המורחבת, אבל זה גרם לנו להתחבר כמשפחה גרעינית ולצבור הרבה חוויות ביחד.

אח שלי עידו v.2

אני בחרתי לספר על אח שלי בגלל ש: אנחנו ביחד כבר 12 שנה, מתי שאני צריך עזרה אני מבקש ממנו והוא עוזר לי. לדעתי כל אחד צריך אח/ות גדול/ה כדי שיהיה לו/ה מודל טוב בחיים שלהם. 

כשעידו היה בן 5, הוא עזב את ישראל עם המשפחה שלו לגרמניה. הוא היה בהמבורג בבית הספר הבינלאומי ותומר אח של עידו היה בגן גרמני ואז עבר לאותו בית הספר. בשכבה של עידו היו 3 כיתות (80 ילדים בערך) וזה היה שונה. עידו למד שם אנגלית והכיר אנשים חדשים שהיו מדת ותרבות שונה ובגיל 5 אתה לא כל כך מבין מה קורה בעולם וזה היה מאוד מסקרן להכיר ילדים מכל העולם. זה היה בלתי נתפס ומיוחד מבחינתו כי אלו היה אנשים שגרו בצד לעידו היה כמה חברים    בגרמניה שחלק מהם הוא בקשר יחסית טובה. לעידו  היהשני של העולם ולא היתה לו הזדמנות אחרת להכיר אותם. היו לעידו כמה חברים: טומי פיצ’גרלד מאמריקה, פטריק פרווויין מגרמניה, ויקטור ורמייר מבלגיה. עם משפחת פיצ’גרלד אנחנו עדיין בקשר ובחופש הגדול לפעמים אנחנו טסים איתם לחו”ל.  אחרי פטריק וויקטור עידו עוקב באינסטגרם ומידי פעם הם מתכתבים. הסיפור של עידו הוא שלפטריק היוי נעלים ענקיות בגודל של 43 כבר בכיתה ג’.

אז עידו עבר להונג קונג לבית הספר היהודי – Carmel School שהיו מלמדים בו באנגלית, עברית ומנדרינית. בכרמל אחרי שאתה גומר את כיתה ה’ אתה עובר לתיכון כמו כרמל אבל לגדולים. היינו מתפללים בבוקר אבל חלק מהילדים לא התפללו כי הם לא האמינו באלוהים והם היו אסיאתיים אז הם הלכו לשיעור בנושאים כלליים. בשיעורי שפה, חלק מהילדים היו הולכים לשיעור עברית וחלק היו הולכים לשיעור צרפתית. עידו היה בשני בתי הספר ואני הייתי רק באחד אז חלק מהדברים שכתבתי ושאני אכתוב, לא חוויתי באופן אישי. עידו הכיר הרבה אנשים חדשים ולעידו היה ממש כיף. עידו עדיין בקשר עם החברים בהונג קונג עד היום. גרנו שם 4 שנים ובסך הכל גרנו בחו”ל 8 שנים. סיפור אחד של עידו בהונג קונג הוא שהם יצאו לטיול שנתי בסין. עידו והחברים שלו היה מציקים קצת/ היו ילדים בעיתיים לאחרים במלון. בערב אחד עידו והחברים שלו שיחקו טאקי בחדר של אחד החברים ועידו בטעות שפך מים על טלפון שאתה יכול להתקשר כדי להזמין אוכל. הטלפון התחיל להשתבש ולמרות שנבהל, עידו הלך לישון. בבוקר אמרו לו החברים שכל הלילה הטלפון עשה “בי בו, בי בו, בי בו” והם היו צריכים לנתק אותו, כי אם היו תופסים אותך אתה חייב לשלם 500 שקל / 1000 הונג קונג דולר, אז הם החליטו שלא לשתף במידע זה. לפני העזיבה הצוות בדק את החדרים ולא ראו את התקלה.