שמי

קוראים לי גל. אני נקראתי כך כי זה שם יפה

אמי קראה לי כך מכיוון שבגל יש זרימה יש סערות וגם הרבה שקט.

אין לשם הזה שום קשר משפחתי.

שמות החיבה שלי הם: גולי, גלוש.

שם משפחתי

שם משפחתי הוא קרום krom.

ככל שידוע לי זה הוא שם המשפחה של סבא של סבא שלי מצד אבא.

משפחתו של סבי הגיעו מליטה (ברית המועצות).

אבא של סבי היגר מליטה דרך רודזיה (זימבבואה) לדרום אפריקה.

סבי סיפר שרשויות ההגירה בדרום אפריקה קיצרו את שם המשפחה שהיה

kromas לkrom.

פרוש המילה קרום ביידיש הוא חנות קטנה כך שיתכן שבמקור משפחתי

הייתה בעלת חנות.

אבי דורון

אבי נולד בשנת 1971 בדרום אפריקה.

בשנת 1975 שהיה בן 4 הוא עלה לארץ עם משפחתו וגדל בקיבוץ גלעד.

עוד כשהיה בדרום אפריקה קראו לו דארן אבל כשעלה לארץ שנו את שמו

לדורון.

כיום אבא שלי עובד בחברת tamooz ומעצב ומפתח מוצרים.

בזמנו הפנוי אבי גם אוהב לרכב על אופניים.

את בר המצווה שלו הוא חגג כפי שנהגו בקיבוץ, כל הילדים שהיו בני גילו

חגגו ביחד באותו תאריך בחגיגה משותפת.

אמי הילה

אמי נולדה בשנת 1975 בקיבוץ עין המפרץ.

בדומה לאבי, כשהייתה בת 12 היא חגגה בת מצווה קיבוצית כפי שהיה

נהוג בקיבוץ, ביחד עם 17 ילדים נוספים. ביום החגיגה כל אחד הזמין את משפחתו המורחבת והציגו מופע שעבדו עליו כל השנה.

כיום אמי בעלת סטודיו לאימוני ג’ירוטוניק ותרגול עם ערסל.

בזמנה הפנוי אימי עוסקת בספורט ותמיד מרחיבה את תחומי הידע שלה.

אחותי ענבל

אחותי נולדה בשנת 2014.

אמי נתנה לה את שם זה כי לדעתה זה שם ממש יפה גם מבחינת

משמעותו וגם מבחינת הצליל שלו.

ענבל מאוד יצירתית והולכת לחוג קרמיקה. היא גם רוצה ללמוד לנגן בכינור באופן מקצועי

אחותי לומדת בכיתה א בבית ספר החיטה יחד איתי.

אחי עדי

אחי הבכור נולד בשנת 2006.

עדי לומד בכיתה ט בבית ספר תיכון המושבות, זו שנה ראשונה שלו בתיכון.

ליפני כן עדי למד איתי בבית ספר החיטה.

עדי מנגן בגיטרה פעיל בתנועת הנוער מכבי ולאחרונה התחיל קורס מתנדבי מד”א.

את רוב זמנו הוא מעביר עם חברים.

החתולה שלי מילקה

מילקה נולדה בשנת 2017 והיא ממש ממש חמודה.

היא נוהגת לישון איתי בלילה.

סיפור חיו של סבא שלי משה מצד אימי

סבא שלי נולד ביום 1.9.1935 ותאריך זה ממש חשוב מכיוון שביום זה מתחילה שנת הלימודים. בתאריך זה, כשהיה בן 4, פרצה מלחמת העולם השנייה.

באותם הזמנים הוא גר בעירה קטנה בפולין ושם הוא למד ב “חיידר”. חיידר זה מקום שבו יהודים ברחבי העולם למדו תורה עד שהגרמנים כבשו את פולין. כדי שלא יתפסו על ידי הנאצים, הוא ומשפחתו, נסעו עד לסיביר ושם הם חיו שנתיים. שנתיים אלו היו ממש קשות מכיוון שידוע כי בסיביר ממש קר והטמפרטורות יכולות להגיע עד 40- מעלות, ובנוסף לזה לא היה להם הרבה אוכל והם חיו ברעב. לאחר תקופה זו, העבירו אותו ואת משפחתו אל מרכז רוסיה, לקזחסטן, שם הם גרו 4 שנים עד סוף המלחמה. גם השנים האלו היו ממש קשות. סבא היה הילד הכי קטן במשפחה, הוריו נפטרו שניהם באותו יום, אחד בבוקר והשני בערב מטיפוס הבטן, מחלה שהיתה אז נפוצה ברחבי אירופה. סבא לא זכה להכיר את הוריו. באותם ימים הרפואה לא הייתה מפותחת ומי שחלה בטיפוס לרוב נפטר. בזמנים אלו, לא היה להם מה לאכול והם פשוט הסתובבו בשדות וכל מה שהיה נראה למאכל – הם אכלו, אפילו קליפות של תפוחי אדמה. גם שלושת אחיו חלו בטיפוס, אך במזל הם הבריאו. סבי הוא היחיד שלא חלה, לדעתו בגלל שהוא אהב בצלים ואכל הרבה מהם, וכנראה בצלים זה סוג של תרופה וזה מחזק את הגוף.

בשנת 1945 סבא ואחיו עזבו את רוסיה וחזרו לפולין לעיר מוצאם. בשנת 1948, לאחר קום המדינה, הם הועברו באוניה למדינת ישראל והחלו להקלט בארץ וללמוד בבתי ספר כאן. לאחר מעברים שונים ברחבי הארץ, סבא הגיע לקיבוץ עין המפרץ, שם הכיר את אישתו נעמי ז”ל ושם הקימו את משפחתם. אמי היא הצעירה מבין ילדיהם.

גלגולו של חפץ

אני בחרתי לספר על משהו מיוחד שקשור לאחד מתחביביי, זה לא ממש חפץ אני בחרתי לספר על מתכון להכנת בולקלעז.

בולקלעז זה לחמניות מתוקות ממולאות בסוכר וקינמון.

את המתכון כתבה סבתא רבה שלי מצד אבי “בובה”. אבי מספר שסבתא שלו הייתה מגיעה מידיי פעם לכמה ימים וביום הראשון הייתה מכינה מאות בולקלעז ולכל זמן הביקור שלה זה מה שהם היו אוכלים.

כיום אבי נוהג להכין לנו בולקלעז מידיי פעם.

אני אשמח ללמוד ממנו איך להכין בולקלעז ולהמשיך את המסורת.