שמי

שמי הוא דפנה. נקראתי אחרי סדרת הילדים דפנה ודודידו שאחותי ראתה והשם מצא חן בעיני הוריי מכיוון שדפנה הוא גם צמח ואני ואחיותיי קרויות אחרי צמחים.

מקור השם הוא מהמיתולוגיה היוונית, דפנה, בתו של אל הנהר שהפכה לעץ וכך נוצר עץ הדפנה. אני אוהבת את השם שלי מאוד ולא הייתי רוצה להחליף אותו.

שם משפחתי

שם משפחתי הוא יפת. פירוש השם הוא: יפתח, יגדיל, ירחיב. מקור השם הוא בתנ”ך, יפת היה בנו השלישי של נוח.

אימא שלי מאשי

אמי נולדה יד’ בכסלו, תשל”ג, 9.12.73, בבית החולים דג’אני ביפו. אמי גדלה  בחולון ומספרת שבילדותה עדיין היו הרבה חולות בחולון. היא וחבריה נהגו לשחק על דיונות החול. היא אומרת שעכשיו לא נשארו כמעט חולות פתוחים. הכל בניינים ושכונות חדשות. אימא למדה בבית הספר היסודי ”שפרינצק” בחולון. הרבה ילדים שלמדו איתה ביסודי עדיין חברים שלה היום. אחר כך, למדה בתיכון ”מיטרני”.

כשאמי נולדה, אמא שלה קראה לה מאשה. על שם אמא שלה שנפטרה שבועיים קודם לכן. אך מאשה היה שם מאוד כבד לתינוקת קטנה ולכן מאז שנולדה קראו לה מאשי. אמא מספרת שתמיד היה לה קשה עם השם שלה מכיוון שילדים הקניטו אותה וצחקו על שמה לכן, כשהייתה בת 16 והוציאה תעודת זהות, שינתה את שמה ומאז שמה בתעודה זהות הוא מאשי!

יש אירוע שזכור במיוחד לאמי וזה הברית של בן דודי מכיוון שסבתא שלה מרי קיבלה שבץ חודש לפני הברית. כולם התפללו שהיא תחזיק מעמד ותזכה להשתתף בברית של הנין הראשון שלה. ואכן היא השתתפה בברית של נדב. חודש לאחר מכן היא נפטרה. מרי נפטרה חודשיים לפני החתונה של ההורים שלי כתוצאה מכך החתונה שלהם הייתה קצת עצובה. המסר שאימא רצתה להעביר אליי הוא שאהיה אדם טוב ושמח.

אבא שלי שחר

אבי נולד בטז’ באדר תשל”ד 10.3.74 בבית החולים ”הקרייה” בתל אביב. לאבי 3 אחים: טל, איילת ואוריתי. השם של אבי הוא המכנה המשותף בשמות הילדים: טל השחר, איילת השחר ואור השחר. אבי למד בבית הספר היסודי ”יבנה” ברעננה, אחר כך הוא המשיך עם כל חבריו לישיבת בני עקיבא ברעננה. בכיתה ט’ אבא החליט ללמוד בתיכון באוניברסיטת בר אילן. טקס בר המצווה של אבי התחלק לשני אירועים: האירוע הראשון- עלייה לתורה והאירוע השני היה מסיבה באולם יחד עם אחותו הצעירה אורית שחגגה בת מצווה. אבא שלי אוהב לבשל, לקרוא, ולהאזין להרצאות. 

סיפורו של אבא שלי הוא שאחרי שאבא שלי סיים צבא הוא יצא לטיול גדול אחרי צבא ובטיול הוא סיפר שכמו בכל יום שישי אבא התקשר לסבא וסבתא מבית חב”ד בתאילנד כדי לשתף אותם במה קרה לו בשבוע האחרון ולדרוש בשלומם. כשסבתא שאלה את אבא מה תוכניותיו לשבוע הקרוב? התוכנית של אבא לאותו שבוע הייתה לטוס מתאילנד לנפאל לבד. אבל כדי לא להדאיג אותה החליט לספר לה שהוא טס עם חברים. כששאלה עם איזה חברים אבא הבין שעליו להמציא שם כלשהו. במקרה, באותו הרגע, הייתה תלויה מודעה לפניו האומרת: ” מאשי, נפגש מחר בכיכר… אביבית”.

אז אבא אמר ”אני טס עם מאשי ואביבית”. לאחר מספר ימים כשטס לנפאל פגש בחורה מקסימה ששבתה את ליבו. רצה הגורל והייתה זו מאשי.

המסר שאבי היה רוצה להעביר אליי הוא שאני אעשה רק מה שאני אוהבת.

אחותי תמר

אחותי תמר נולדה כז’ בתמוז תשס”ג, 27.7.2003, בבית החולים ”בריגהאם אנד ווימן” בארצות הברית. כשאחותי נולדה הורי חיפשו שם ישראלי ומהטבע. לא שם מוזר או מיוחד, כי לאמא שלי יש שם מאוד מיוחד ותמיד רצתה שם רגיל. הורי קראו לה ככה מכיוון שהיא מתוקה כמו הפרי ”תמר”

אחותי לומדת בכיתה יב’ והיא הולכת למשצ”ים. תחומי העניין שלה הם: לטייל, לנגן בגיטרה ולשיר, להיפגש עם חברים ולצלם. מערכת היחסים בינינו היא טובה ואני אוהבת את תמר מאוד.

שתינו אוהבות לטייל לשיר וכמו כן שתינו מתעניינות ברפואה.

החוויות שאנו חולקות הן טיולים בארץ ובחו”ל, ארוחות משפחתיות, שיחות וצחוקים ועוד…

אחותי ניצן

אחותי ניצן נולדה בתשס”ה, 5.7.2005 באותו בית חולים שתמר נולדה בו. הורי חיפשו שם שיתחבר לשם של תמר ובסוף החליטו על השם ניצן שהוא פרח שעדיין לא פרח. אחותי לומדת בכיתה י’ ותחומי העניין שלה הם: לאכול, לאפות, לבשל וללכת לתנועת הנוער מכבי. מערכת היחסים בינינו טובה ואני אוהבת אותה מאוד.

שתינו אוהבות לאפות, אוכל פרסי, לצחוק ולטייל.

החוויות המשותפות שלנו הן טיולים, צפייה בטלוויזיה ביחד, שיחות, ארוחות משפחתיות ועוד…

לדעתי מה שמייחד את המשפחה שלנו זה כמה מגובשים ושמחים אנחנו כולנו אוהבים אחד את השני למרות כל הריבים. אבל למרות הכל בסוף היום אנחנו צוחקים ומחייכים.

 סבי עמוס

בחרתי לספר על סבי מכיוון שאני מאוד קרובה אליו ואני תמיד אוהבת לשמוע סיפורים ממנו.

סבא עמוס נולד ביב’ בשבט, תרצ”ח, 13.1.1938, בביה”ח ברמת גן. סבא נולד למשפחת זוננשיין.

שם המשפחה זוננשיין שפרושו בגרמנית- שמש זורחת. בשנת 1975 סבי ואחיו שינו את שם משפחתם לזהר שמשמעותו דומה לזו של השם המקורי.

שמו של סבי ניתן לו בעקבות ברכה שאמו קראה בעיתון ליום הולדתו של ילד בשם עמוס והשם מצא חן בעיניה.

שם אימו מרי- נולדה ביר הבירה ריגה, אשר בלטביה.

שם אביו מאיר- נולד בעיר קובצ’אני, אשר בצ’כוסלובקיה.

השכונה בה גדל סבי הייתה כמו משפחה, כולם היו חברים של כולם. כל הבתים היו פתוחים כך שעם סבי או ילדי השכונה היו רעבים, היו יכולים להיכנס לבית כלשהוא ולזלול. בצבא שירת בנח”ל, בתור סמל קשר, סיים בתור סמל ראשון. האירוע הכי מרשים שקרה לסבא שלי בזמן השירות הצבאי היה קורס צניחה הכולל שבע צניחות שמתוכן שתיים בלילה. הוא סיים את שירותו הצבאי עם סה”כ 32 צניחות ו4 מהן לתוך המים. סבא עמוס השתתף בשלוש מלחמות- מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. לאחר הטירונות הוא נשלח לקיבוץ רביבים במסגרת הצבא. חצי שנה היה ברביבים ולאחר חצי שנה בקציעות הוא לבסוף חזר לצבא לנח”ל מתקדם.

חוויה משמעותית בחייו של סבי, ההיכרות עם סבתא חנה! הם הכירו בקיבוץ רביבים בשנת 1961, התיידדו ושנה לאחר מכן הם התחתנו בקיבוץ. שם נולדה להם ב1963 את בתם הבכורה שהיא דודתי גיתי. הבן השני שלהם, טל, נולד בשנת 1968 כאשר כבר עברו לגור בעיר חולון. לאחר חמש שנים, בשנת 1973, לקראת סוף מלחמת יום כיפור, עמד סבי בעמדה שנמצאת דרומה לעיר שכם עם מכשירי הקשר. בתור סמל קשר כל הודעות השמע מהם עברו דרכו. סבא שלי האזין לשיחה על אף שהיה אסור לו והוא שמע את ההודעה : ” תודיעו לעמוס זהר שנולדה לו בת”. סבי התאפק מלקפוץ משמחה… הבת הזאת היא אמא שלי, מאשי!

סבא שלי עבד שנים רבות בחברת ”אגד” וכיום הוא פנסיונר מאד ספורטיבי.

בתמונה אפשר לראות אותי ואת סבא שלי במסיבת יום הולדת של אחיות שלי ב יולי 2009 האווירה בתמונה די שקטה מלבד הצחוק של סבא שלי ותחושת הבלבול שאפשר לראות על הפנים שלי. אני אוהבת את התמונה הזאת מכיוון שאין הרבה תמונות שלי כתינוקת וזו התמונה הכי יפה.

סבתא חנה ז”ל

סבתא חנה היא אמא של אמי. סבתא נולדה בשם חנה לרמן, למאשה ותנחום לרמן ז”ל. סבתי נולדה ביב’ בתמוז תש”ג, 15.7.1943, בהרי אורל בסיביר, רוסיה. היא נקראת חנה- על שם סבא שלה חנן.

מאשה- אמא של סבתי, עבדה בתור גננת. סבתי מספרת שאמה הייתה אישה מאוד מיוחדת, חכמה, דעתנית, שרה מאוד יפה ואישה מקסימה!

תנחום- אביה של סבתי עבד בחברה לכריכת ספרים והוצאה לאור בשם ”תפוח” לפני שנפטר תנחום עבד בארכיון של צה”ל שם שימרו מסמכים מאוד חשובים של המדינה וכינו אותו ”ד”ר לניירות”.

לסבתי ישנו אח אחד שצעיר ממנה ב3 שנים ושמו חיים- על שם סבא רבא שלהם.

חיים נולד בגרמניה כיוון שארץ ישראל הייתה סגורה, ולא נתנו ליהודים להיכנס אליה, המשפחה של סבתי נדדו ברחבי אירופה (צרפת, אוסטריה, גרמניה וכו’). ובהגיעם לגרמניה, חיים נולד.

בשנת 1948, בהיותה בת 5, היא עלתה עם הוריה לארץ ישראל באונייה, שהפליגה במשך שבועיים או שלושה שבועות. בהגיעם לארץ חיכתה להם המשפחה המורכבת שלהם: בן דוד של אביה ובן דוד של אמה. הם השתכנו בגבעת שמואל.

שפת האם של סבתא היא אך ורק עברית, אך סבתי קלתה את שפת היידיש כאשר הוריה דיברו ביניהם. באותה תקופה ניסו לטשטש כל סימן של הגלות.

כעבור זמן מה, הם עברו דירה ליהוד לשכונה שנקראת: קריית ביאליסטוק.

ביאליסטוק הייתה עיר בפולין שהרבה מתושביה נספו בשואה. יהודים אמריקאים הקימו את השכונה עבור היהודים שנותרו מהעיר ביאליסטוק. זו הייתה שכונה קטנה עם בתים צמודי קרקע, בית עם (כמו מתנ”ס של היום), בית כנסת ובית ספר. המשפחה התגוררה בבית צמוד קרקע בעל שני חדרים, בית קטן וצנוע עם גינה מלאה בעצי פרי.

סבתי למדה בבית הספר היסודי ”רמז” ביהוד, ולאחר מכן עברה ללמוד בבית הספר ”עין גנים” בפתח תקווה. מכל המקצועות היא אהבת במיוחד את היסטוריה וספרות.

סבתא שלי הייתה חברה בתנועת הנוער ”השומר הצעיר”, שבמסגרתה יצאה להרבה טיולים ברחבי הארץ.

סבתי התגייסה בגיל 17 וחצי כיוון שהיה עודף של בנות בצבא, הן הוצבו בקיבוץ רביבים לעזור בקטיף הכותנה ולאחר שהסתיים הקטיף הציעו הציעו לבנות להישאר כדי לעשות את השירות הצבאי בקיבוץ. בצבא שירתה סבתי שנה, ועבדה בכל ענפי הקיבוץ: במסיק הזיתים, בציר ענבים, קטיפת אפרסקים, בתרבות, במכבסה ובבית הילדים.

ראיינו אותה לרדיו בנושא ”בנות שהתגייסו כדי לשרת בקיבוץ”. יום אחד כשהייתה חולה נשארה בחדר ולפתע שמעה את קולה בוקע מהרדיו והיא הופתעה מצירוף המקרים.

בשנת 1961, בהיותה בת 18 וחצי, הכירה סבתי את סבא עמוס, שהיה חבר בקיבוץ רביבים. לאחר שנה החליטו להתחתן ושנה לאחר שנישאו נולדה להם ביתם הבכורה מרגלית המכונה גיתי בביה”ח סורוקה בבאר שבע.

לאחר 3 שנים בקיבוץ עזבה משפחת זהר את הקיבוץ ועברו לחולון.

חמש שנים לאחר הולדת בתם הראשונה ב1968, נולד להם בנם השני טל, בבית החולים דולונוב ב’ שביפו

ועוד חמש שנים לאחר מכן ב1973 נולדה בתם השלישית מאשי בביה”ח דג’אני ביפו.

כשהמשפחה עברה לחולון, סבתי עבדה בחנות הבדים של חמותה. ולאחר מכן, עבדה במשרדו של האמרגן פשנל דשא- האמרגן של הגשש החיוור ועוד רבים אחרים. היה מעניין שם כי היא הכירה הרבה שחקנים וזמרים מפורסמים והייתה מקבלת כרטיסים להצגות ומופעי בכורה שפשנל הפיק.

סבתי גם עבדה בחנות צעצועים בתל אביב וגם בחנות ספרים.

סבתא אסתר

סבתא אסתר, היא אמא של אבי.

סבתי נולדה בכז בתמוז, תשל”ג, 9.6.1944 בבית החולים הדסה בתל אביב, ישראל.

שם המשפחה של סבתי של סבתי בנעוריה הוא כהן וכשהיא התחתנה עם סבי היא לקחה את שם משפחתו יפת.

שמות הוריה של סבתי הם מרים ומשה ז”ל. לסבתי יש ארבעה אחים: יוסי(הבכור)

, שרה(האחות השלישית), עליזה(האחות הרביעית) ויעקב(הצעיר), סבתי היא האחות השנייה והגדולה בבנות המשפחה. סבתא באה ממשפחה מאוד חמה ואוהבת, הייתה לה ילדות מאוד יפה והורים מדהימים, המשפחה בשבילם הייתה ערך עליון. גם אחרי שהוריה נפטרו המשפחה שמו על קשר טוב והם מאוד אוהבים אחד את השני.

הבית שסבתי גרה בו בילדותה היה בנווה צדק, בתל אביב. באותה תקופה הייתה חצר גדולה, כל המשפחות גרו מסביבה ולכל המשפחות היו שירותים משותפים ומקלחת משותפת. בערב כל הילדים היו יוצאים לחצר והייתה אווירה נעימה.

בביתה היה חדר אחד גדול, מטבח מאוד קטן ואת החצר המשותפת של כולם.

סבתי הלכה לבית הספר בנווה צדק בשם ”סוזן דלל” וכיום הבית ספר שלמדה בו הפך לאתר היסטורי ובהמשך סבתא גם הייתה בתנועת הנוער ”הצופים הדתיים”  וכיום תנועה זו לא קיימת יותר.

סבתי לא שירתה בצבא מכיוון שהיא באה מבית דתי אבל היא הלכה בגיל 18 ללמד ותוך כדי שהיא לימדה היא הלכה ללמוד באוניברסיטת הסתדרות המורים ואחרי זה היא לימדה במכללת ”בית ברל”, תוך כדי לימודים. סבתא לימדה כיתות ז’-ח’ בבי”ס באשקלון וסבי לימד בתיכון באשקלון. לסבתי הייתה חברה, שותפה לחדר, קראו לה חדווה ולה היה חבר בשם מויישה שגר עם סבי בחדר. החבר בא אל סבתי ואמר לה ” יש לי חבר אולי תכירו” וסבי וסבתי הכירו, התחילו לצאת ובסוף התחתנו ב15.8.1968.

יש אירוע שזכור במיוחד לסבתא וזה יום הולדתה ה70 מכיוון שהילדים שלה ארגנו לה מסיבת יום הולדת מושקעת והכינו לה מצגת יפה עם קליפ שכל הילדים והנכדים השתתפו בו כולל אני. היא מאוד התרגשה ומאוד שמחה לראות את הנכדים, הילדים והאחים שלה כולם ביחד.

סבא שמואל

סבא שמואל, הוא אבא של אבי. סבא נולד בכ”ה באדר ב’, תש”ג, 1.4.1943 בעיר תעז בתימן. באזור שבו סבא נולד לא נהגו לזכור ולחגוג את ימי ההולדת כך שלא ידוע בדיוק מתי סבא נולד.

שמות ההורים של סבי הם שושנה ודוד חסן ז”ל ולסבי יש 5 אחים: מלכה(הבכורה)

, מזל(האחות השנייה), יוחנן(האח השלישי), שמחה(האחות השלישית), זכריה(האח החמישי).

סבי הוא האח הצעיר במשפחה. שם המשפחה הקודם של סבא הוא חסן, אבל כשהגיע לארץ שינה את שם משפחתו ליפת מכיוון שחסן בערבית זה מצליח (מהמילה חסון) ובעברית התרגום של המילה חסן זה יפת בגלל ש”יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי השם”.

הבית שסבי גר בו בתימן היה בית גדול עם הרבה חדריםוהוא שימש גם כבית מסחר. אביו היה חוכר אדמות והוא היה מאחסן ומוכר את היבולים למוסלמים בתמורה לנשקים וכסף. בתוך ביתו היו כדים של דבש, חביות של תירס ודוחן, והיה גם חיטה וקטניות. בביתו של אבי דיברו עברית במבטא תימני והיהודים שם ידעו קרוא וכתוב בעברית והיה להם ספרי קודש בביתם.

בשנת 1949, כאשר סבא היה בן 6, הוא ומשפחתו עלו לארץ בעלייה המכונה ”על כנפי נשרים”. הם הצטיידו במים ומזון, שכרו שני חמורים וברחו מתימן. הם הגיעו עד העיר עדן שבתימן ואחר כך הם עלו לארץ ישראל במטוס. הבנות במשפחתו התחפשו לבנים במשך הבריחה כדי שלא יקחו אותם וכשהם ברחו הם התפצלו כדי שלא ירגישו שהם בורחים משם ועולים לארץ ישראל.

סבי למד בבית הספר ”יבנה” ברעננה והיה תלמיד מצטיין. מכיתה ד’ קפץ לכיתה ו’. בתיכון סבי למד ב”כפר חסידים” ליד חיפה ומכיתה י’ הדריך בתנועת הנוער ”בני עקיבא”.

סבא התגייס לצבא בגיל 17 וחצי בשנת 1962. הוא התגייס לנח”ל יחד עם בני כיתתו. החברים הלכו לקיבוץ ואת סבי שלחו לקורס רפואה כי ראו במבחנים שלו כושר מילולי גבוה. אחר כך, הוא שירת בגדוד רפואה שם היה חובש קרבי בחטיבה 5 ששייכת לשריון ועשה מילואים עד גיל 50.

סבי פגש את סבתי בעיר אשקלון. תחילה הוא ראה אותה באוטובוס מכיוון ששניהם היו מורים היא הייתה ביסודי והוא בתיכון. סבא מספר שראה בחורה נחמדה, בא חברו בשם מויישה ואמר לו יש לי מישהי להכיר לך, סבי כבר ידע מי זאת. הם הכירו, יצאו והתחתנו.

האירועים שזכורים לסבי הם כל החתונות של ילדיו, הבריתות של הנכדים וימי ההולדת של ילדיו ונכדיו.

סבי וסבתי מקפידים לשמור על זה שכל המשפחה יבואו אליהם להתארח בחגים ובימי הולדת. חשוב להם לשמור על מסגרת של משפחה.

גלגולו של חפץ

החפץ שבחרתי לספר עליו הוא כחל.

הכחל הוא איפור עיניים קדום (כמו האייליינר של היום)

בעת העתיקה רקחו ממנו תרופות ובתרבויות המזרח התיכון הפיקו ממנו צבעי עיניים.

כדי לייצר את הכחל שמים את אבני הכחל  בקערת מתכת, שופכים עליהן שמן זית וגלעינים של זיתים סוריים שחורים, ומבשלים בתנור כ־14 שעות. אחר כך מוציאים, כותשים במכתש את האבנים והגלעינים ושמים בבקבוקי זכוכית קטנים סגורים בפקק מפלסטיק ומורחים אותו בעזרת מקל מעוטר העשוי מכסף טהור.

אימו של סבי, שושנה, שמרה עליו במשך עשרות שנים ולאחר מותה קיבל סבא שמואל את הכחל בירושה והוא מחזיק אותו בביתו במשך 30 שנה ושומר עליו.