הַטִּיסָה לְאַנְטָלְיהָ

פרק ראשון

“סַבַּאח אֵל טוֹב!” אָמַר עָמִית כְּשֶׁנִּכְנַס לַכִּתָּה.

“סַבַּאח אֶל אוֹר!” עָנוּ לוֹ הַיְּלָדִים בַּכִּתָּה.

“יֵשׁ לָנוּ שִׁעוּר שָׂפָה שְׁנִיָּה, בְּבַקָּשָׁה תּוֹצִיאוּ אֶת הַחוֹבֶרֶת וְהַמַּחְבֶּרֶת”.

“לֹא רוֹצִים שִׁעוּר שָׂפָה שְׁנִיָּה..” אָמְרָה תַּאלִין.

“אָז מָה אַתֶּם מַעֲדִיפִים שֶׁנַּעֲשָׂה?” הִתְפַּלֵּא הַמּוֹרֶה עָמִית.

“נֵצֵא עִם כַּדּוּרֶגֶל!” הִצִּיעַ וָרְד.

“נִצְפֶּה בְּסִרְטוֹנִים!” הִצִּיעָה מַיָאר.

“נָטוּס לְאַנְטָלִיָה!” הִצִּיעַ עָלִי.

“בְּסֵדֶר.” אָמַר הַמּוֹרֶה עָמִית.

“חַכּוּ בַּכִּתָּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְהַזְמִין אוֹטוֹבּוּס שֶׁיִּקַּח אוֹתָנוּ לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה**”.

  פרק שני

כָּל הַיְּלָדִים וְהַמּוֹרֶה עָמִית מְאֹד הִתְרַגְּשׁוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲלוֹת עַל הַמָּטוֹס שֶׁלָּהֶם. עָמִית סָפַר אֶת הַיְּלָדִים כְּשֶׁעָלּוּ עַל הַמָּטוֹס

“שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁבְעָה עָשָׂר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר. יֹוֹפִי, כֻּלָּם פֹּה.”

כְּשֶׁהַמָּטוֹס הִמְרִיא*, הַיְּלָדִים הִבִּיטוּ מֵהַחַלּוֹן וְרָאוּ אֵיךְ כָּל הַדְּבָרִים נִרְאִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר קְטַנִּים. “תִּרְאוּ אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת!” קָרְאָה לארא

“הֵן נִרְאוֹת קְטַנּוֹת כְּמוֹ נְמָלִים!”

כָּל הַנּוֹסְעִים קִבְּלוּ אֲרוּחַת בֹּקֶר טְעִימָה וְאָכְלוּ בַּהֲנָאָה

אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה, מֻחַמַּד, רוֹגֶ’ה, סִירִין וְהַמּוֹרֶה עָמִית נִרְדְּמוּ

בֵּינְתַיִם, בְּבֵית הַסֵּפֶר, הַמּוֹרָה נַגְ’לָא נִכְנְסָה לַכִּתָּה לְשִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן

“מָה קוֹרֶה פֹּה?” הִיא שָׁאֲלָה. “לָמָּה יֵשׁ פֹּה רַק תַּלְמִידִים יְהוּדִים?”

פרק שלישי

עָמִית הַמּוֹרֶה וְהַיְּלָדִים הִגִּיעוּ לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה שֶׁל אַַנְטָלִיָה

“מָה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו?” שָׁאֲלָה לִין

“בּוֹאוּ נִסַּע לְבֵית מָלוֹן!” הִצִּיעַ מֻחַמַּד. “מָלוֹן שֶׁל חֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים!”

כֻּלָּם הִסְכִּימוּ, וְעָלוּ לְהַסָּעָה שֶׁלָּקְחָה אוֹתָם לְמָלוֹן יָפֶה לְיַד חוֹף הַיָּם

הַיְּלָדִים הִתְחַלְּקוּ לַחֲדָרִים – שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים בְּכָל חֶדֶר

אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הִטְעִימָה, עָמִית קָנָה לְכֻלָּם בִּגְדֵי-יָם חֲדָשִׁים בַּחֲנוּת שֶׁל הַמָּלוֹן

כָּל הַיְּלָדִים לָבְשׁוּ אֶת בִּגְדֵי הַיָּם וְעָלוּ לִשְׂחוֹת בַּבְּרֵכָה שֶׁהָיְתָה עַל הַגַּג. בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב כָּל הַיְּלָדִים יָשְׁבוּ יַחַד, דִּבְּרוּ וְצָחֲקוּ

פִּתְאוֹם הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל הַמּוֹרֶה עָמִית צִלְצֵל

זֹאת הָיְתָה מַנָאר

פרק רביעי

“אֲנִי לֹא מְבִינָה אֵיפֹה אַתֶּם!” אָמְרָה מַנָאר. “הַהַסָּעוֹת עוֹמְדוֹת פֹּה כְּבָר 7 שָׁעוֹת וּמְחַכּוֹת לַיְּלָדִים!”

“אֲנִי מִצְטַעֵר.. שָׁכַחְתִּי לְהוֹדִיעַ לָךְ. טַסְנוּ לְאַנְטָלִיָה!” הִסְבִּיר עָמִית

“אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה! לָמָּה טַסְתֶּם לְאַנְטָלִיָה???” שָׁאֲלָה מַנָאר

“זֶה הָיָה הָרַעְיוֹן שֶׁל עָלִי..” עָנָה לָהּ הַמּוֹרֶה עָמִית. “לַיְּלָדִים כֵּיף פֹּה בַּמָּלוֹן, וְהֵם מְבַקְּשִׁים לְהִשָּׁאֵר פֹּה שָׁבוּעַ.”

“אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה!” אָמְרָה מַנָאר. “תַּחְזְרוּ לְפֹה מִיָּד!!”

תָּאלָה בָּאָה אֶל עָמִית וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְדַבֵּר עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ. עָמִית נָתַן לָהּ אֶת הַטֵּלֵפוֹן, וְתָּאלָה וּמַנָאר דִּבְּרוּ

תָּאלָה חִיְּכָה וְהֶחֱזִירָה לְעָמִית אֶת הַטֵּלֵפוֹן

“הִיא מַסְכִּימָה שֶׁנִּשָּׁאֵר פֹּה עוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים!” הִיא קָרְאָה

פרק חמישי

הַיְּלָדִים וְהַמּוֹרֶה עָמִית הָיוּ מְאֹד עֲיֵפִים, כִּי הָיָה לָהֶם יוֹם אָרֹךְ

כֻּלָּם עָלוּ לַחֲדָרִים שֶׁלָּהֶם לִישֹׁן

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הֵם נִפְגְּשׁוּ בַּחֲדַר הָאֹכֶל וְאָכְלוּ אֲרוּחַת בֹּקֶר עֲנָקִית

אַחַר כָּךְ הַיְּלָדִים בִּלּוּ בַּבְּרֵכָה, וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם כֻּלָּם הָלְכוּ לְחוֹף הַיָּם

בָּעֶרֶב הָיְתָה בַּמָּלוֹן מִסִּבָּה גְּדוֹלָה, וְכֻלָּם רָקְדוּ וְהִשְׁתּוֹלְלוּ

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר תּוּלִין הִצִּיעָה לִנְסֹעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה

בָּעִיר הַגְּדוֹלָה כֻּלָּם טִיְּלוּ וְקָנוּ צַעֲצוּעִים וּבְגָדִים יָפִים בַּחֲנוּיוֹת

בְּמָלוֹן, בִּזְמַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב, עָמִית אָמַר: “מַמָּשׁ כֵּיף פֹּה, אֲבָל מָחָר בַּבֹּקֶר אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַחֲזֹר..”

הַיְּלָדִים מְאֹד נֶהֱנוּ בַּמָּלוֹן, אֲבָל גָם הִתְגַּעְגְּעוּ לַבַּיִת וְלַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם

לָארָא אֲפִלּוּ הִתְגַּעְגְּעָה לְשִׁעוּרֵי הַחֶשְׁבּוֹן

“תִּהְיוּ מוּכָנִים מָחָר בְּשָׁעָה 9:00, וְנִסַּע לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה. לַיְלָה טוֹב!”

פרק שישי

בְּשָׁעָה 9:00 בַּבֹּקֶר כָּל הַיְּלָדִים וְהַמּוֹרֶה עָמִית נִפְגְּשׁוּ בַּכְּנִיסָה לַמָּלוֹן

הַיְּלָדִים נִפְרְדוּ מֵהָעוֹבְדִים שֶׁל הַמָּלוֹן וְאָמְרוּ לָהֶם תּוֹדָה עַל הַכֹּל

לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הִגִּיעָה הַהַסָּעָה וְלָקְחָה אוֹתָם אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה

בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה רוֹגֶ’ה אָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל גְּלִידָה לִפְנֵי שֶׁעוֹלִים לַמָּטוֹס. כָּל הַיְּלָדִים הִסְכִּימוּ שֶׁהָרַעְיוֹן שֶׁל רוֹגֶ’ה הוּא רַעֲיוֹן מַמָּשׁ טוֹב,

אָז עָמִית קָנָה לְכֻלָּם גְּלִידָה טוּרְקִית טְעִימָה

אַחֲרֵי שֶׁהַיְּלָדִים עָלוּ לַמָּטוֹס וְהִתְיַשְּׁבוּ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם, הַמָּטוֹס הִמְרִיא

עָמִית עָבַר בֵּין הַיְּלָדִים וְסָפַר אוֹתָם: ” שְׁנֵים עָשָׂר, שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, אַרְבָּעָה עָשָׂר.. רֶגַע רֶגַע… אֵיפֹה וָרְד וְרַשָּׁאד???”

“לִפְנֵי שֶׁעָלִינוּ לַמָּטוֹס הֵם הָלְכוּ לְשֵׁרוּתִים וְלֹא חָזְרוּ” הִסְבִּירָה תַּאלִין

עָמִית הִתְיַשֵּׁב בַּמָּקוֹם שֶׁלּוֹ. אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הוּא נִרְדַּם

פרק שביעי

הַיְלָדִים לֹא הָיוּ שְׁקֶטִים. הֵם דָּאֲגוּ לוָרד וְלְרָשָׁאד

סָמָא הֵעִירָה אֶת עָמִית

“אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחֲזֹר וְלָקַחַת אֶת וָרד ורשאד!” הִיא אָמְרָה לוֹ

“אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחֲזֹר עַכְשָׁו?” שָׁאַל עָמִית

“צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַטַּיָּס לַחֲזֹר.” אָמְרָה לִין. “אֲנִי אֵלֵךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ”

לִין הָלְכָה לַטַּיָּס וְהִסְבִּירָה לוֹ שֶׁחַיָּבִים לַחֲזֹר לְאַנְטָלְיהָ

“מָה פִּתְאוֹם לַחֲזֹר.. הִשְׁתַּגַּעְתְּ?!” הוּא עָנָה לָהּ

לִין לֹא וִתְּרָה, וּבִקְּשָׁה עוֹד פַּעַם. וְעוֹד פַּעַם. וְעוֹד פַּעַם. וְעוֹד פַּעַם

בַּסּוֹף הַטַּיָּס אָמַר “בְּסֵדֶר! בְּסֵדֶר! נַחֲזֹר לָקַחַת אוֹתָם! לְכִי שְׁבִי בַּמָּקוֹם!”

בֵּינְתַיִם, בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה בְּאַנְטָלְיהָ, יָשְׁבוּ ורד וְרָשָׁאד וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם

“מָה נַעֲשֶׂה?” שָׁאַל וָרד. “אֵיךְ נַחֲזֹר הַבַּיְתָה?”

“חַיָּבִים לַחֲזֹר!” עָנָה לוֹ רָשָׁאד. “מָחָר בַּהַפְסָקָה הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּנוּ!”

פרק שמיני

הַמָּטוֹס הִגִּיעַ חֲזָרָה לְאַנְטָלְיהָ

עָמִית וְהַיְּלָדִים עָמְדוּ בְּאֶמְצַע שְׂדֵה הַתְּעוּפָה וְלֹא רָאוּ אֶת וָרְד וְרָשָׁאד

.עָמִית אָסַף אֶת הַיְּלָדִים סְבִיבוֹ בִּשְׁבִיל לְחַלֵּק לָהֶם תַּפְקִידִים

“רִימַא, תוּלִין, רוֹגֶ’ה וְאַחְמַד – אַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ אוֹתָם בַּקּוֹמָה* הַשְּׁנִיָּה

תַאלִין, לַארַא, אַסְמָהָאן וְמָיַאר – אַתֶּן תְּחַפְּשׂוּ אוֹתָם לְיַד הַמִּסְעָדָה

סִירִין, מֻחַמַּד, סָמָא וְעָלִי – אַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ בַּשֵּׁרוּתִים וּלְיַד הַשֵּׁרוּתִים

“.תַאלַא, הָאדִי, לִין – אַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ בַּקּוֹמָה לְמַטָּה”

“?אַסְמַהָאן שָׁאֲלָה אֶת עָמִית: “וּמָה אַתָּה תַּעֲשֶׂה”

“אֲנִי?” שָׁאַל עָמִית. “אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׁתּוֹת קָפֶה. אֲנִי מַמָּשׁ עָיֵף

בֵּינְתַיִם, וָרְד וְרָשָׁאד דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת שֶׁל מְנַהֶלֶת שְׂדֵה הַתְּעוּפָה

“אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהִיא תָּבִין אוֹתָנוּ!” אָמַר רָשָׁאד

פרק תשיעי

וָרְד וְרָשָׁאד דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת שֶׁל מְנַהֶלֶת שְׂדֵה הַתְּעוּפָה.

“אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהִיא תָּבִין אוֹתָנוּ!” אָמַר רָשָׁאד.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְאִשָּׁה יָפָה עִם שֵׂעָר אָרֹךְ וְחוּם חִיְּכָה אֲלֵיהֶם וְהִצְבִּיעָה עַל שְׁנֵי כִּסְאוֹת.

וָרְד וּרְשָׁאד הִתְיַשְּׁבוּ וּמְנַהֶלֶת שְׂדֵה הַתְּעוּפָה הִתְיַשְּׁבָה מוּלָם.

הִיא הוֹצִיאָה מֵהַמְּגֵרָה צַלַּחַת עִם עוּגִיּוֹת שׁוֹקוֹלָד וְהִנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אֵיךְ נַסְבִּיר לָהּ?” שָׁאַל רָשָׁאד. “הִיא בֶּטַח לֹא מְבִינָה עִבְרִית אוֹ עֲרָבִית”.

וָרְד חִיֵּךְ אֵלֶיהָ וְאָמַר : “öğretmenimiz bizi burada yalnız bıraktı.”

רָשָׁאד כִּמְעַט נָפַל מֵהַכִּסֵּא. “מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ טוּרְקִית???”

“בַּקַּיִץ צָפִינוּ בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּסִדְרָהּ* בְּטוּרְקִית, וְלָמַדְתִּי” הִסְבִּיר וָרְד.

“Öğretmenin hapiste olmalı!!!” קָרְאָה הַמְּנַהֶלֶת בְּכַעַס.

וָרְד לָחַשׁ לְרָשָׁאד “הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהַמּוֹרֶה עָמִית צָרִיךְ לָלֶכֶת לְבֵית כֶּלֶא**!”

רָשָׁאד לָקַח עוֹד עוּגִיַּת שׁוֹקוֹלָד מֵהַצְלָחַת.

פרק עשירי

וָרְד וְרָשָּׁאד יָשְׁבוּ בַּמִּשְׂרָד שֶׁל מְנַהֶלֶת שְׂדֵה הַתְּעוּפָה.

פִּתְאוֹם הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְהַמּוֹרֶה עָמִית נִכְנַס.

“רָשָׁאד! וָרְד ! הִנֵּה אַתֶּם!” הוּא קָרָא בְּהַפְתָּעָה.

הַמְּנַהֶלֶת נֶעֶמְדָה וְהִתְחִילָה לִצְעֹק עַל הַמּוֹרֶה עָמִית.

וָרְד תִּרְגֵּם לוֹ: “הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאַתָּה חֲסַר אַחְרָיוּת*”.

“מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ טוּרְקִית???” הִתְפַּלֵּא הַמּוֹרֶה עָמִית.

“לֹא חָשׁוּב עַכְשָׁו,” אָמַר וָרְד. “הִיא רוֹצָה לִשְׁלֹחַ אוֹתְךָ לְבֵית כֶּלֶא!”

פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שׁוּב, וְהַפַּעַם נִכְנְסוּ לַחֲדַר סִירִין, תָאלָה וְעָלִי.

הַמְּנַהֶלֶת הִמְשִׁיכָה לִצְעֹק עַל עָמִית, וְשׁוּב וָרְד תִּרְגֵּם: “הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁעָשִׂיתָ לָהּ בָּלָגָן בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁהִיא מַזְמִינָה מִשְׁטָרָה!”

סִירִין הִתְפַּלְּאָה מְאֹד: “מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ טוּרְקִית???”

שׁוּב נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְלַחֶדֶר נִכְנְסוּ מֻחַמַּד, תַאלִין וְאַחְמַד.

“נִגְמְרוּ הָעוּגִיּוֹת” אָמַר רָשָׁאד לְוָרְד. “תִּשְׁאַל אוֹתָהּ אִם יֵשׁ לָהּ עוֹד”