מבצע אחים

פרק 11

כשגבי עבר למגורי הקצינים החדר היה טוב בשבילו והוא הסתפק במה שהיה, מצב השכנים היה טוב והוא התחבר לחבריו לחדר אבדול וזאקן שבהתחלה חשב שירדפו אותו. אבדול וזאקן דיברו על כך שמנסים למצוא בית למשפחתם ונראה שאין להם הרבה, גבי היה מסור לעבודתו ויצא מוקדם בכל בוקר. גבי מאוד התרגש לפגוש את יהודי אתיופיה שביקשו לעלות לארץ, הוא אהב את צניעותם, עדינותם ומחלומם לעלות לארץ ומכך שיעשו הכל כדי לעלות לישראל. גבי הבטיח להם שהמדינה תמצא דרך להוציא אותם מאתיופיה, הוא העביר מסרים ליהודי אתיופיה שיבואו לסודן כפליטים, כאילו הם בורחים בגלל בעיות בפרנסה העיקר שלא יגידו שהם יהודים אחרת אף אחד לא ייתן להם לעזוב. סודן הייתה מדינת אויב אבל זו הייתה המדינה היחידה שהמוסד הצליח לחדור אליה.

מהפרק הזה(11) למדתי שגבי הוא איש אמיץ, מסור לעבודתו וטוב לב.

פרק 12

בפרק הזה מסופר על מולואלם ומשפחתו במסע שבסודן, הוא הלך ברגל והשתולל עם בני דודיו כדי להעביר את הזמן. מולואלם ומשפחתו הלכו אך ורק בלילה כדי שלא יגלו עליהם, הוא לא הבין ממה יש להם להסתתר אך אחיו הסביר לו שאסור לנסוע לארץ ציון(ישראל) אחרת יזרקו אותם לכלא, מולואלם לא האמין שבאמת יכולים לעשות להם את זה. המדריך צעק לכולם לשכב על האדמה, מולואלם ומשפחתו שכבו על האדמה מבוהלים במשך כמה דקות. המדריך שלהם היה נוצרי שהסכים לקחת אותם תמורת תשלום הולם, לא היה אכפת לו מהם אלא רק מהתשלום שיקבל. המדריך הציב להם תנאים

1. כשהוא אומר לעצור  אסור לעשות רעש
2. הולכים רק בלילות
3. במשך היום מסתתרים במערות

המדריך אמר שאם לא ישמעו להוראות הוא לא ימשיך איתם לגבול סודן וכולם יישארו באמצע הדרך, מולואלם יתאכזב כשהבין שהם הולכים לסודן הוא לא הבין שסודן היא הדרך לישראל ולא היה מוכן להתאמץ בשביל ללכת עד לסודן. אביו הסביר לו שדרך סודן הם יגיעו ושהשלטונות לא מרשים לנסוע לשם לכן הם עוברים דרך סודן שגם שם לא מרשים אבל יש אנשים מישראל שיוכלו לעזור להם. אמו של מולואלם הייתה בהריון וכל המשפחה קיוותה שתלד בישראל. כולם חשבו שרחובות ירושלים מצופים זהב, שאת הבתים בונים מלבנים של זהב. הם האמינו שיהיה נס ושבסוף יגיעו, אולי כמו שהיה בים סוף ביציאת מצריים.

מהפרק הזה למדתי שמולואלם סקרן עם הרבה תקווה.

פרק 13

גבי ראה את הבתים שהיו על החוף, המקום היה שומם, חלונות הבתים היו פרוצים, גרוטאות היו זרוקות מסביב, דלתות נטרקו מהרוח שנשבה מכיוון הים. בחור שהיה השומר של המקום קיבל את פניו של גבי, הוא סיפר שהאיטלקים הקימו במקום הזה מיזם תיירותי שנכשל בגלל שקשה לנהל במקום רחוק. גבי חשב לעצמו שאפשר להעביר דרך המקום הזה, הוא אמר לשומר המקום שהוא משקיע שמתעניין במקום. בראשו של גבי כבר נרקמה תכנית ותכנן להתקשר למפקד השייטת לספר לו על כך. גבי ביקר בביתו של זאקן שמצא בית לו ולמשפחתו, השניים העלו זיכרונות מהתקופה בבסיס שהייתה לא מזמן. זאקר שאל את גבי לגבי יהודים שחורים וסיפר לו שיש יהודים שחורים שמנסים לעלות לארץ ישראל, גבי ניסה להישמע מופתע לדבריו של זאקן. זאקן נשמע כועס וששונא את הציונים שבאים לקחת את יהודי אתיופיה אך שינה נושא. גבי סיפר לזאקן על כפר הנופש שרוצה לקנות ולהפוך למקום תיירותי, זאקר הבטיח שיבוא לבקר שם.   הציע לגבי לישון בביתו שהשעה כבר הייתה מאוחרת, גבי סירב וזאקן נתן לו מכתב שהקדיש לאחיו, קצין בסודן אם יהיו לו בעיות. הודיעו לגבי שביום חמישי הבא תתקיים פגישה עם השייטת, גבי ידע שיצטרך לחזור לארץ לכמה ימים כדי לתכנן את המבצע, שם למצבע עלה למוחו של גבי ‘מבצע אחים’.

פרק 14

יריות נשמעו באוויר, מולואלם נצמד לאמו מרוב פחד וגם התרגשות. הוא חשב שאולי זה אחד ממקרי הניסים שיבואו לקחת אותם אך הפחד שהיה על כולם הבהיר לו שזה לא המצב, החמור של סבתו ברח איתה עליו ואביו של מולואלם ניסה להרגיע אותו ואמר לו שעוד מעט החמור יחזור איתה. חייל הודיע לכולם שאף אחד לא עוזב את המקום, הרבה אנשים נעלמו. שורת חיילים אתיופים הקיפה את כולם ושאלה לאן הם הולכים, אביו של מולואלם ענה שלסודן, לחפש עבודה ולפרנס את המשפחה. המפקד זיהה את המדריך והצליף בו עם השוט שהיה בידו, צעק עליו שראה אותו. אמו של מולואלם כיסתה את עיניו כדי שלא יראה את המראות הקשים, הוא שמע את צעקות הכאב של המדריך. כשהחיילים עזבו כולם עזרו למדריך, אחיו  הגדול של מולואלם סיפר לו שהיו צריכים לשלם לחיילים כדי לשכנע אותם שהכל בסדר.

פרק 15

דודי וערן, עובדים בחברה לתיירות ומתמחים בטיולים באפריקה, שיפצו את משרדם בציריך. הם נסעו לשדה התעופה של ציריך ולא נראו כמו מושבניקים. הפקיד שאל אותם אם יש להם אישורי כניסה לסודן וכשסירבו אחד מהם ניסה לשכנע אותו שהאישורים מחכים להם בסודן, הפקיד חתם על הדרכונים. השניים היו לחוצים מכך שהם נוסעים למדינה מסוכנת, הם דאגו שאולי יזרקו אותם לכלא.

פרק 16

כל החמורים כבר חזרו עם ציוד עליהם אך לחמור של סבתו של מולואלם לא היה זכר, היה חם והם נשארו עם מעט מים, הם היו חייבים למצוא מקור מים. לאחר כמה שעות החמור של סבתו חזר בלעדיה, סבתו של מולואלם הופיעה והם רצו לחבק אותה. היא סיפרה להם שהחמור מצא לה תנאי לינה טובים מתחת לעצי פרי, היא הביאה להם כמה תמרים. הם רצו למקום שבו הייתה סבתם ובילו שם יומיים בלי דאגות, הם חזרו למסע אל ירושלים. מולואלם ואחיו רבו על כך שקשה להם ללכת ואימם סיפרה להם שבארץ ציון כולם חברים, אמו הייתה בהריון וגם סחבה על גבה את אחותו הקטנה והמשיכה לעודד אותם ללכת.

פרק 17

בשדה התעופה של סודן נציג בשם קאמל חיכה לדודי וערך, הם אמורים להביא לסודן תיירות וידע שגם הוא ירוויח מכך ושזאת הזדמנות טובה לכסף. הוא שאל אותם אם יש להם אישורי כניסה, הם אמרו שלא אך הוא חתם על אישורים והצליח להכניס אותם. קאמל הציע להם לטייל בעיר ולהראות להם מקומות תיירות כדי שישלמו לו אבל השניים רצו לחזור למלון ולנוח, הם קבעו שיסיע אותם בבוקר למנהלת התיירות המקומית מטעם הממשלה. המלון היה יפה לעומת החדר בו התקיימה הפגישה, תמונת הרודן ששולט בסודן הייתה תלויה בחדר. דודי וערן הסבירו לנציגים מסודן שאירופאים רבים אוהבים מזג אוויר קיצי כמו שיש בסודן וזה חלום של כל צוללן לצלול בסודן. הנציג מסודן סיפר לשניים על אתר הנופש שבעבר איטלקים הקימו אך לא עבד כמו שצריך, ערן ודודי ידעו על מה דיבר. ערן העביר לנציג הסודני מעטפה עם כסף והנציג מיהר לביתו לספר למשפחתו את החדשות הטובות.

פרק 18

אמו של מולואלם לא הרגישה לא טוב וכולם היו מודאגים, אמו אמרה שהיא חושבת שהיא תלד בקרוב למרות שיש עוד חודשיים עד לתאריך המיועד, אביו רצה שתתאפק עד שיגיעו לארץ ציון אך זה היה בלתי אפשרי. אמו הבטיחה שתשדל להתאפק אבל לאחר שעתיים אמרה לאביו שיקרא לאלמנש המיילדת, אביו של מולואלם בכה מדאגה לתינוק כי היא יולדת לפני הזמן ויכול להיות שלא יהיה בריא. כולם התפללו בשביל התינוק ושהלידה תעבור בשלום, מולואלם הבטיח שאם התינוק ואמו יהיו בסדר הוא לא יריב יותר עם אחיו. אלמנש חזרה עם שמיכה מגולגלת והביאה אותה לאביו, היא סיפרה לו שנולדה להם בת ושהאמא בסדר. התינוקת בכתה ואביו קרא להם לבוא ולראות אותה, לאחר כמה שעות התינוקת התקשתה לנשום והקבוצה החליטה להתעכב כמה ימים כדי לתת לאמא ולתינוקת זמן להתאושש אבל התינוקת לא התאוששה, התנאים של התינוקת לא היו טובים וזה הקשה עליה. גופה ש התינוקת הכחיל וגופה רזה, הם ידעו ששעותיה ספורות. אימם בכתה בלי הפסקה, מולואלם ואחיו הפסיקו לריב כשראו את המצב. התינוקת עצמה את עיניה ולא קמה, הוריו של מולואלם בכו. הקבוצה קיימה לוויה שבה ישתתפו עשרה אנשים, מולואלם לא רצה להשאיר את אחותו כאן לבד ואביו אמר לו שיעשו סימן ליד הקבר שכשירצו לבקר אותה ידעו איפה היא אבל מולואלם לא הבין איך יבקרו אותה. אחר כך הבין שאולי לא יצליחו לעלות לארץ ציון. טקס הלוויה היה קצר ואמו סירבה לעזוב את הקבר, אחיו של מולואלם הלך לקרוא לאמו כדי שימשיכו במסע, הוא חזר חיוור ואמר שראה את השד של המתים. כולם יצאו אל הקבר שבו אמו עדיין הייתה שם ובכתה, האדמה שהייתה על הקבר זזה והם הבינו שהתינוקת חיה. הם הוציאו את התינוקת מהאדמה, אמו שיחדה את המדריך שיעכבו את היציאה כי רצו להישאר במערה.

פרק 19

ג’ורג’ תייר מאנגליה דיבר על צרותיו עם ערן ודודי, הוא סיפר שבא לחרטום לטיול עם אשתו והטיול הפך לסיוט, הוא קצת שתוי. דודי שאהב לדאוג התייחס לדבריו ברצינות בניגוד לערן, ג’ורג’ ואשתו אמרו שיש מחסור בנורמליות בסודן. היה גם מחסור בדלק, ערן ודודי הבינו למה קאמל דחה את הטיול באתרי התיירות, כי לא היה דלק כדי להסיע אותם. ערן ודודי הבינו שאין להם מה לקדם בסודן כי דלק זה דבר בסיסי והוא חסר, המלון המפואר ששהו בו יצא להם אשליה שסודן היא מקום איכותי וטוב אך מחוץ למלון הכל מוזנח ועני. קאמל ננס ללובי באמצע שיחתם והודיע שיש דלק, הוא התיישב לידם בלובי ותכנן את הנסיעה שלהם. קאמל תכנן לעשות עיקוף כדי להגיע ליעד וערן אמר לו שפשוט ייסעו ישר, קאמל הסביר להם שזאת הדרך היחידה עם שביל סלול. הדרך ליעד הייתה אלך ושלוש מאות קילומטרים, פעמיים ארץ ישראל ואין בדרך חנויות שירות. ערן ודודי היו מבהולים, הם יצאו לדרך. ערן ששר שירים בעברית ודודי דאג שמישהו יעבור וישמע אותו כי סיפור הכיסוי שלהם הוא אנשי עסקים מציריך, אף אחד לא יודע שהם ישראלים. רעשים מכיוון המנוע השתיקו את ערן והם עצרו לתת למכונית לנוח. הם חזרו לדרך אך לאחר רבע שעה נשמעו רעשים מהמנוע ואדים עלו ממכסה המנוע, הם עצרו כמה פעמים וניסו לתקן את המכונית. נהג מקומי שעבר שם עזר להם, הוא לא הצליח וכך גם עוד ארבעה אנשים. אחד מהם הציע לגרור את המכונית, בסוף היום הם הגיעו לחרטום שמכוניתם נגררת על ידי  מכונית שעברה שם.

פרק 20

המדריך אמר לכולם לחפש מקום טוב לשהייה של כמה ימים, הם חיכו לשעת שפל כי מי הנהר לא היו מאוד ארוכים. בשבוע האחרון הקבוצה הלכה מהר ולא בזבזה זמן, הם רצו להדביק את הפער בינם לבין הקבוצה הראשונה. המדריך סיפר לקבוצה שהמקומיים מתחילים לשאול יותר מדי שאלות ושראו את הקבוצה הקודמת ועכשיו אותנו, הם יבינו מה קורה פה. הם תכננו לחצות את הנהר הלילה למרות שלא היה שפל, מולואלם דאג כי הנהר היה רחב והוא היה צריך לעלות על סוס עם עוד שני בני דודיו כדי לעבור את הנהר. רגליהם נרטבו למרות שהיו על הסוס, המים כיסו את כולם את לכתפיהם וציוד על ראשם. המדריך החליק בתוך המים וגם חמורו שסחב הרבה ציוד, דודו של מולואלם שהוביל את הסוס שהיה עליו רץ לעזור לו ומולואלם פחד להיות לבד. הוא ניסה להרגיע את בני דודיו שהיו מודאגים וסיפר להם סיפורים שלא האמין להם. הם חצו את הנהר והתחממו עם שמיכות, המדריך בדק שכולם נמצאים ואז המשיכו ללכת. מול הקבוצה היה הר שהמדריך אמר שמשם ממשיכים, מולואלם פחד כי ההר היה גבוה ותלול.

גל שאל את דוד אם הוא שמע על הסיפור ודוד אמר שלא אבל ידע שהיה לאביו קשה בעליה לארץ.