מבצע אחים+יומן

כשגבי עבר למגורי הקצינים החדר היה טוב בשבילו והוא הסתפק במה שהיה, מצב השכנים היה טוב והוא התחבר לחבריו לחדר אבדול וזאקן שבהתחלה חשב שירדפו אותו. אבדול וזאקן דיברו על כך שמנסים למצוא בית למשפחתם ונראה שאין להם הרבה, גבי היה מסור לעבודתו ויצא מוקדם בכל בוקר. גבי מאוד התרגש לפגוש את יהודי אתיופיה שביקשו לעלות לארץ, הוא אהב את צניעותם, עדינותם ומחלומם לעלות לארץ ומכך שיעשו הכל כדי לעלות לישראל. גבי הבטיח להם שהמדינה תמצא דרך להוציא אותם מאתיופיה, הוא העביר מסרים ליהודי אתיופיה שיבואו לסודן כפליטים, כאילו הם בורחים בגלל בעיות בפרנסה העיקר שלא יגידו שהם יהודים אחרת אף אחד לא ייתן להם לעזוב. סודן הייתה מדינת אויב אבל זו הייתה המדינה היחידה שהמוסד הצליח לחדור אליה.

מהפרק הזה(11) למדתי שגבי הוא איש אמיץ, מסור לעבודתו וטוב לב.

פרק 12

בפרק הזה מסופר על מולואלם ומשפחתו במסע שבסודן, הוא הלך ברגל והשתולל עם בני דודיו כדי להעביר את הזמן. מולואלם ומשפחתו הלכו אך ורק בלילה כדי שלא יגלו עליהם, הוא לא הבין ממה יש להם להסתתר אך אחיו הסביר לו שאסור לנסוע לארץ ציון(ישראל) אחרת יזרקו אותם לכלא, מולואלם לא האמין שבאמת יכולים לעשות להם את זה. המדריך צעק לכולם לשכב על האדמה, מולואלם ומשפחתו שכבו על האדמה מבוהלים במשך כמה דקות. המדריך שלהם היה נוצרי שהסכים לקחת אותם תמורת תשלום הולם, לא היה אכפת לו מהם אלא רק מהתשלום שיקבל. המדריך הציב להם תנאים

כשהוא אומר לעצור  אסור לעשות רעש
הולכים רק בלילות
במשך היום מסתתרים במערות
המדריך אמר שאם לא ישמעו להוראות הוא לא ימשיך איתם לגבול סודן וכולם יישארו באמצע הדרך, מולואלם יתאכזב כשהבין שהם הולכים לסודן הוא לא הבין שסודן היא הדרך לישראל ולא היה מוכן להתאמץ בשביל ללכת עד לסודן. אביו הסביר לו שדרך סודן הם יגיעו ושהשלטונות לא מרשים לנסוע לשם לכן הם עוברים דרך סודן שגם שם לא מרשים אבל יש אנשים מישראל שיוכלו לעזור להם. אמו של מולואלם הייתה בהריון וכל המשפחה קיוותה שתלד בישראל. כולם חשבו שרחובות ירושלים מצופים זהב, שאת הבתים בונים מלבנים של זהב. הם האמינו שיהיה נס ושבסוף יגיעו, אולי כמו שהיה בים סוף ביציאת מצריים.

מהפרק הזה למדתי שמולואלם סקרן עם הרבה תקווה.

פרק 13

גבי ראה את הבתים שהיו על החוף, המקום היה שומם, חלונות הבתים היו פרוצים, גרוטאות היו זרוקות מסביב, דלתות נטרקו מהרוח שנשבה מכיוון הים. בחור שהיה השומר של המקום קיבל את פניו של גבי, הוא סיפר שהאיטלקים הקימו במקום הזה מיזם תיירותי שנכשל בגלל שקשה לנהל במקום רחוק. גבי חשב לעצמו שאפשר להעביר דרך המקום הזה, הוא אמר לשומר המקום שהוא משקיע שמתעניין במקום. בראשו של גבי כבר נרקמה תכנית ותכנן להתקשר למפקד השייטת לספר לו על כך. גבי ביקר בביתו של זאקן שמצא בית לו ולמשפחתו, השניים העלו זיכרונות מהתקופה בבסיס שהייתה לא מזמן. זאקר שאל את גבי לגבי יהודים שחורים וסיפר לו שיש יהודים שחורים שמנסים לעלות לארץ ישראל, גבי ניסה להישמע מופתע לדבריו של זאקן. זאקן נשמע כועס וששונא את הציונים שבאים לקחת את יהודי אתיופיה אך שינה נושא. גבי סיפר לזאקן על כפר הנופש שרוצה לקנות ולהפוך למקום תיירותי, זאקר הבטיח שיבוא לבקר שם.   הציע לגבי לישון בביתו שהשעה כבר הייתה מאוחרת, גבי סירב וזאקן נתן לו מכתב שהקדיש לאחיו, קצין בסודן אם יהיו לו בעיות. הודיעו לגבי שביום חמישי הבא תתקיים פגישה עם השייטת, גבי ידע שיצטרך לחזור לארץ לכמה ימים כדי לתכנן את המבצע, שם למצבע עלה למוחו של גבי ‘מבצע אחים’.

פרק 14

יריות נשמעו באוויר, מולואלם נצמד לאמו מרוב פחד וגם התרגשות. הוא חשב שאולי זה אחד ממקרי הניסים שיבואו לקחת אותם אך הפחד שהיה על כולם הבהיר לו שזה לא המצב, החמור של סבתו ברח איתה עליו ואביו של מולואלם ניסה להרגיע אותו ואמר לו שעוד מעט החמור יחזור איתה. חייל הודיע לכולם שאף אחד לא עוזב את המקום, הרבה אנשים נעלמו. שורת חיילים אתיופים הקיפה את כולם ושאלה לאן הם הולכים, אביו של מולואלם ענה שלסודן, לחפש עבודה ולפרנס את המשפחה. המפקד זיהה את המדריך והצליף בו עם השוט שהיה בידו, צעק עליו שראה אותו. אמו של מולואלם כיסתה את עיניו כדי שלא יראה את המראות הקשים, הוא שמע את צעקות הכאב של המדריך. כשהחיילים עזבו כולם עזרו למדריך, אחיו  הגדול של מולואלם סיפר לו שהיו צריכים לשלם לחיילים כדי לשכנע אותם שהכל בסדר.

פרק 15

דודי וערן, עובדים בחברה לתיירות ומתמחים בטיולים באפריקה, שיפצו את משרדם בציריך. הם נסעו לשדה התעופה של ציריך ולא נראו כמו מושבניקים. הפקיד שאל אותם אם יש להם אישורי כניסה לסודן וכשסירבו אחד מהם ניסה לשכנע אותו שהאישורים מחכים להם בסודן, הפקיד חתם על הדרכונים. השניים היו לחוצים מכך שהם נוסעים למדינה מסוכנת, הם דאגו שאולי יזרקו אותם לכלא.

פרק 16

כל החמורים כבר חזרו עם ציוד עליהם אך לחמור של סבתו של מולואלם לא היה זכר, היה חם והם נשארו עם מעט מים, הם היו חייבים למצוא מקור מים. לאחר כמה שעות החמור של סבתו חזר בלעדיה, סבתו של מולואלם הופיעה והם רצו לחבק אותה. היא סיפרה להם שהחמור מצא לה תנאי לינה טובים מתחת לעצי פרי, היא הביאה להם כמה תמרים. הם רצו למקום שבו הייתה סבתם ובילו שם יומיים בלי דאגות, הם חזרו למסע אל ירושלים. מולואלם ואחיו רבו על כך שקשה להם ללכת ואימם סיפרה להם שבארץ ציון כולם חברים, אמו הייתה בהריון וגם סחבה על גבה את אחותו הקטנה והמשיכה לעודד אותם ללכת.

פרק 17

בשדה התעופה של סודן נציג בשם קאמל חיכה לדודי וערך, הם אמורים להביא לסודן תיירות וידע שגם הוא ירוויח מכך ושזאת הזדמנות טובה לכסף. הוא שאל אותם אם יש להם אישורי כניסה, הם אמרו שלא אך הוא חתם על אישורים והצליח להכניס אותם. קאמל הציע להם לטייל בעיר ולהראות להם מקומות תיירות כדי שישלמו לו אבל השניים רצו לחזור למלון ולנוח, הם קבעו שיסיע אותם בבוקר למנהלת התיירות המקומית מטעם הממשלה. המלון היה יפה לעומת החדר בו התקיימה הפגישה, תמונת הרודן ששולט בסודן הייתה תלויה בחדר. דודי וערן הסבירו לנציגים מסודן שאירופאים רבים אוהבים מזג אוויר קיצי כמו שיש בסודן וזה חלום של כל צוללן לצלול בסודן. הנציג מסודן סיפר לשניים על אתר הנופש שבעבר איטלקים הקימו אך לא עבד כמו שצריך, ערן ודודי ידעו על מה דיבר. ערן העביר לנציג הסודני מעטפה עם כסף והנציג מיהר לביתו לספר למשפחתו את החדשות הטובות.

פרק 18

אמו של מולואלם לא הרגישה לא טוב וכולם היו מודאגים, אמו אמרה שהיא חושבת שהיא תלד בקרוב למרות שיש עוד חודשיים עד לתאריך המיועד, אביו רצה שתתאפק עד שיגיעו לארץ ציון אך זה היה בלתי אפשרי. אמו הבטיחה שתשדל להתאפק אבל לאחר שעתיים אמרה לאביו שיקרא לאלמנש המיילדת, אביו של מולואלם בכה מדאגה לתינוק כי היא יולדת לפני הזמן ויכול להיות שלא יהיה בריא. כולם התפללו בשביל התינוק ושהלידה תעבור בשלום, מולואלם הבטיח שאם התינוק ואמו יהיו בסדר הוא לא יריב יותר עם אחיו. אלמנש חזרה עם שמיכה מגולגלת והביאה אותה לאביו, היא סיפרה לו שנולדה להם בת ושהאמא בסדר. התינוקת בכתה ואביו קרא להם לבוא ולראות אותה, לאחר כמה שעות התינוקת התקשתה לנשום והקבוצה החליטה להתעכב כמה ימים כדי לתת לאמא ולתינוקת זמן להתאושש אבל התינוקת לא התאוששה, התנאים של התינוקת לא היו טובים וזה הקשה עליה. גופה ש התינוקת הכחיל וגופה רזה, הם ידעו ששעותיה ספורות. אימם בכתה בלי הפסקה, מולואלם ואחיו הפסיקו לריב כשראו את המצב. התינוקת עצמה את עיניה ולא קמה, הוריו של מולואלם בכו. הקבוצה קיימה לוויה שבה ישתתפו עשרה אנשים, מולואלם לא רצה להשאיר את אחותו כאן לבד ואביו אמר לו שיעשו סימן ליד הקבר שכשירצו לבקר אותה ידעו איפה היא אבל מולואלם לא הבין איך יבקרו אותה. אחר כך הבין שאולי לא יצליחו לעלות לארץ ציון. טקס הלוויה היה קצר ואמו סירבה לעזוב את הקבר, אחיו של מולואלם הלך לקרוא לאמו כדי שימשיכו במסע, הוא חזר חיוור ואמר שראה את השד של המתים. כולם יצאו אל הקבר שבו אמו עדיין הייתה שם ובכתה, האדמה שהייתה על הקבר זזה והם הבינו שהתינוקת חיה. הם הוציאו את התינוקת מהאדמה, אמו שיחדה את המדריך שיעכבו את היציאה כי רצו להישאר במערה.

פרק 19

ג’ורג’ תייר מאנגליה דיבר על צרותיו עם ערן ודודי, הוא סיפר שבא לחרטום לטיול עם אשתו והטיול הפך לסיוט, הוא קצת שתוי. דודי שאהב לדאוג התייחס לדבריו ברצינות בניגוד לערן, ג’ורג’ ואשתו אמרו שיש מחסור בנורמליות בסודן. היה גם מחסור בדלק, ערן ודודי הבינו למה קאמל דחה את הטיול באתרי התיירות, כי לא היה דלק כדי להסיע אותם. ערן ודודי הבינו שאין להם מה לקדם בסודן כי דלק זה דבר בסיסי והוא חסר, המלון המפואר ששהו בו יצא להם אשליה שסודן היא מקום איכותי וטוב אך מחוץ למלון הכל מוזנח ועני. קאמל ננס ללובי באמצע שיחתם והודיע שיש דלק, הוא התיישב לידם בלובי ותכנן את הנסיעה שלהם. קאמל תכנן לעשות עיקוף כדי להגיע ליעד וערן אמר לו שפשוט ייסעו ישר, קאמל הסביר להם שזאת הדרך היחידה עם שביל סלול. הדרך ליעד הייתה אלך ושלוש מאות קילומטרים, פעמיים ארץ ישראל ואין בדרך חנויות שירות. ערן ודודי היו מבהולים, הם יצאו לדרך. ערן ששר שירים בעברית ודודי דאג שמישהו יעבור וישמע אותו כי סיפור הכיסוי שלהם הוא אנשי עסקים מציריך, אף אחד לא יודע שהם ישראלים. רעשים מכיוון המנוע השתיקו את ערן והם עצרו לתת למכונית לנוח. הם חזרו לדרך אך לאחר רבע שעה נשמעו רעשים מהמנוע ואדים עלו ממכסה המנוע, הם עצרו כמה פעמים וניסו לתקן את המכונית. נהג מקומי שעבר שם עזר להם, הוא לא הצליח וכך גם עוד ארבעה אנשים. אחד מהם הציע לגרור את המכונית, בסוף היום הם הגיעו לחרטום שמכוניתם נגררת על ידי  מכונית שעברה שם.

פרק 20

המדריך אמר לכולם לחפש מקום טוב לשהייה של כמה ימים, הם חיכו לשעת שפל כי מי הנהר לא היו מאוד ארוכים. בשבוע האחרון הקבוצה הלכה מהר ולא בזבזה זמן, הם רצו להדביק את הפער בינם לבין הקבוצה הראשונה. המדריך סיפר לקבוצה שהמקומיים מתחילים לשאול יותר מדי שאלות ושראו את הקבוצה הקודמת ועכשיו אותנו, הם יבינו מה קורה פה. הם תכננו לחצות את הנהר הלילה למרות שלא היה שפל, מולואלם דאג כי הנהר היה רחב והוא היה צריך לעלות על סוס עם עוד שני בני דודיו כדי לעבור את הנהר. רגליהם נרטבו למרות שהיו על הסוס, המים כיסו את כולם את לכתפיהם וציוד על ראשם. המדריך החליק בתוך המים וגם חמורו שסחב הרבה ציוד, דודו של מולואלם שהוביל את הסוס שהיה עליו רץ לעזור לו ומולואלם פחד להיות לבד. הוא ניסה להרגיע את בני דודיו שהיו מודאגים וסיפר להם סיפורים שלא האמין להם. הם חצו את הנהר והתחממו עם שמיכות, המדריך בדק שכולם נמצאים ואז המשיכו ללכת. מול הקבוצה היה הר שהמדריך אמר שמשם ממשיכים, מולואלם פחד כי ההר היה גבוה ותלול.

גל שאל את דוד אם הוא שמע על הסיפור ודוד אמר שלא אבל ידע שהיה לאביו קשה בעליה לארץ

26

מולואלם לא הסכים להמשיך במסע בלי התיק שלו שבתוכו האפר של הפרה האדומה, בינם עזר למולואלם לחפש אחר התיק. בינם אליו הגדול חקר אותו לגבי מה שיש בתיק ומולואלם הרגיש שהוא צריך לשתף מישהו, הוא סיפר שיש לו שם מזכרת מסבו, הוא לא סיפר את כל האמת. כשהם מצאו את התיק הוא היה הרוס ומולואלם פחד שהאפר הרוס, הכד שבו היה האפר נשבר אבל האפר היה בתוך שקיק שהיה בתוך הכד. הקבוצה הגיעה לגבול של סודן ועשו תצפיות על החיילים כדי לדעת מתי יוכלו לעבור אותו, הקבוצה עברה את הגבול בקבוצות קטנות עד שכולם היו כבר בסודן. בסוד הקבוצה פגשה את טדסה שהבטיח לקחת אותם לירושלים, הילדים רצו לרוץ אל הכפר אבל טדסה עצר אותם ועשה להם תדריך למה לעשות ומה לא לעשות. טדסה החליט שלפני שיגיעו לכפר ישהו במקום אחר שיעורר פחות תשומת לב, כל משפחה שכרה דירה מתוך תירוצים שהמדריך אמר להם להמציא. על הילדים טדסה אסר לספר למישהו ושיעשו כאילו הם לא מכירים והכירו רק עכשיו, אחרי שבועיים הקבוצה הגיעה לכפר גדרף שבסודן.

27

הכפר של גבי תפקד בצורה רגילה ואמר לטדסה להכין את הקבוצה הראשונה, גדרף הפכה לעיר של פליטים וביניהם היהודים שרצו לעלות לארץ והתנהגו כמו פליטים. גבי דאג שיעלו עליהם בגלל כל מיני מנהגים שהיהודים בסודן עושים והמקומיים לא, הוא רצה שהיהודים יורידו פרופיל ואמר לטדסה לשכנע אותם להתנהג כמו כולם רק עד שיצאו מסודן. טדסה לא רצה לקחת את ההחלטה הזאת כי הוא הרגיש שזה גדול מדי וגבי רצה לדבר עם קייס שיאפשר להם לנהוג כמו המקומיים, גבי צבע את עורו בשחור והתלבש כמו המקומיים כדי שלא יראו שטדסה מסתובב עם אדם לבן. גבי נכנס לאוהל כדי לדבר עם הקייסים, גבי סיפר להם על המבצע ועל הסכנות שכלולות בכך, טדסה תרגם את דבריו. אחרי שכל הקייסים הביעו את דעתם הקייס הראשי הביע את דעתו ואמר ‘יתברך אלוהי ישראל’, הקייס אמר שאף פעם הם לא וויתרו על המנהגים שלהם ואין סיבה שיעשו את זה עכשיו. גבי היה מופתע שלא עשו כדבריו וטדסה ידע את זה מראש, הוא הרגיש שנכשל אבל אז התגאה ביהודים.

28

מולואלם הלך לשוק כדי לקנות בגדים, הם חשבו שירושלים ראויה שיבואו אליה בבגדים מכובדים. למולואלם היה אסור לדבר כדי שלא ידעו שהוא לא באמת סודני, היו שם שוטרים שהלחיצו אותו ופחד שיתפסו אותם. מולואלם ראה ילד שמשכה אותו עז והוא רצה להיות אמיץ יותר עם חיות כמו הילד שהיה קטן ממנו, מולואלם ראה שאביו כבר לא לידו והוא התחיל לפחד בין האנשים הזרים שלא הבין מה אמרו. הוא התחיל לחפש אותו אבל לא יכל לצעוק כי היו יודעים שהוא לא סודנים, סודני שהיה בשוק לקח את מולואלם ולקח אותו לשוטר. אחרי כמה זמן אביו של מולואלם הגיע והשוטר הכה אותו בעלה, הם ברחו משם ואביו תחקר אותו אם דיבר. בסוף הם לא קנו בגדים ואביו אמר שיקנו בגדים בישראל.

29

גבי וערן נפגשו וסיפור הכיסוי של ערן ודודי היה שהם עובדים חדשים בכפר הנופש של גבי, הם יצאו לים כדי שיוכלו לדבר בלי שישמעו אותם. הם קבעו שבערב יתכננו דברים ובחודש הבא כבר יעבירו קבוצה לישראל בסירה, עברו על ציוד ובדקו שהכל מוכן. דודי וגבי צללו וערן נשאר בסירה, הם הגיעו לאונייה שהייתה בקרקעית הים שבה הצטברו אלמוגים, גבי נעלם משדה הראייה של דודי ואז חזר עם פעמון שגבי רצה בתור מזכרת למבצע. אחרי שחזרו לכפר הנופש הם התחילו לעבוד, כולם חשבו שהם עובדים על שבוע הצלילה אבל בפועל הם תכננו את המבצע ועשו רשימות לכל דבר.

30

אביו של מולואלם לא הפסיק לבכות והאשים את עצמו במות אחותו, הוא זה ששכנע אותם אותם לצאת למסע. מולואלם לא היה רגיל לראות כך את אביו, מאז שתי המשפחות התחילו להיות ביחד כל הזמן, אמו של מולואלם הבטיחה שתטפל בילדים כאילו הם הילדים שלה. מולואלם פחד שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שמישהו מהקבוצה ימות וידע שזה יקרה בשלב מסוים.

31

המבצע הימי הראשון התחיל וכולם עשו פעילות כדי לא לקפוא מקור, כולם התרגשו וחיכו שהיהודים יגיעו כדי שיוכלו לצאת לים. המבצע נדחה כי הקבוצה לא הגיעה והתחילה הזריחה, לילה אחרי בדקו שכולם יגיעו כדי שיוכלו לצאת. הקבוצה הגיעה בשקט למשאיות, הם נסעו בלי אורות ורק שעלו לכביש הראשי הדליקו אורות. גבי הכין את הקרקע במחסומים ודיבר עם השומרים, הוא הצליח לשכנע את השומרים שהוא ממשרד התיירות. כשעצרו כולם נחו והתכוננו ללילה הבא והחליטו שכאן יעצרו תמיד. אסף שהיה סגן המבצע של גבי התחיל לזלזל במנהגים של הקבוצה, שנישקו את האדמה של מקום העצירה כאילו הם הגיעו לישראל ואמר שהם פרימיטיביים. גבי אמר לאסף שיחפש לו טרמפ כי הוא לא ממשיך איתם במבצע, הוא אמר שהוא צריך לוחמים עם נשמה.

דויד חשב שלגיורא לא היה קשר לעליה שלהם לארץ וזלזל בו, הוא חשב שאם כן השתתף במבצע אז היה לו תפקיד קטן. דויד לא אהב את גיורא ולא היה מוכן לקבל את זה שהוא קשור לעלייה, הוא השווה את גיורא לגבי ואמר שגבי הוא איש טוב.

היום ניצחתי בקהוט בספרות מקום שני והיה לי ממש כיף

הקהוט היה על הספר שרשמתי עליו את היומן הזה “מבצע אחים”.ך

אחרי השיעור

הלכנו אל חברה ממש טובה שלי היום

ופשוט רקדנו צחקנו שתינו שוקו חם והרגשתי

היום היה מפגש מדהים!!!ממש כיף שאנחנו ביחד כשבחוץ ירד גשם עז

אני מרגיש מוגן יותר איתם

יותר קל לי לעבור דברים עם אנשים מאשר לבד

וזה לא בגלל שאני לא בוטח בעצמי

למען האמת אני חושב שאני מעריך את עצמי ממש

זה פשוט שאני אוהב שבן אדם מייעץ לי

מאשר שאני אייעץ לעצמי

זה גורם לדעה שלו להישמע הרבה יותר הגיונית

הזכרתי את זה שאני אוהב מוזיקה??<

טוב אני חולה על ראפ!!!!

אין היום שאני לא מבלה שעה פחות של זמן איכות עם האוזניות שלי בשמיעת אומנים כמו: גויס וורלד וואן ריפבליק

ועוד

32

גיורא וערן רצו לבלבל את הכפר בשביל שלא יחשדו ושמו פנסים בשביל שבשעת אמת לא יראה הדבר משונה לאיש
נישאר במפרץ הצפוני רק פנסים ירוקים ואדומים
ערן פיזר את הפנסים האדומים והירוקים בהסכמה עם אנשי השייטת לסימון הדרך של סירות השייטת שיגיעו בזמן המבצע
המבחן האמיתי היה בליל המבצע עצמו
בלתי נראות כמעט
שמונה סירות נוספות עלו על החוף ועזרו לעולים לעלות על הסירה
אך לאחר ספירה
הבינו שיש שני אנשים חסרים
הלכו לבדוק אך לא מצאו דבר
עד שלבסוף הבינו שזה בגלל שלא ספרו את התינוקות שנקשרו לגב אימם
הנסיעה עד החוף לאונייה הייתה קצרה אך קשה
כשהגיעו לחוף שניים מצוות הכפר באו אל עבר החוף ועזרו להם לפרוק את הציוד
שי לוחם השייטת שהוביל את הכוח לחץ את ידם בהתרגשות רבה והגיש להם בירה מכבי
כשהם לא שתו בירה ממזמן
ערן הצליח במשימה
הביא מזגני תדיראן ושם עליהם פס בשביל שלא יחשדו אנשי הכםר ואמר להם שהמזגנים הם מצרפת

33

מולואלם מתארגן למסע ומשתף את רגשותיו ואת המסע שלו
והתרגש שראה את גבי מפקד המבצע מישראל ונדהם שראה שכולו לבן!
הוא אף פעם לא ראה אדם לבן
הם היו בתדהמה וצחקקו
גבי הבטיח להם שהם יתעוררו בציון אך מולואלם חווה הרבה אכזבות ומשם כך התקשה להאמין להבטחתו
משם עלו אל המשאיות שיקחו אותם לחוף הים
אך באמצע הנסיעה
הייתה בעיה במשאית
מולואלם מספר שחשב באותו הרגע שבלילה הזה הם לא הולכים לשום מקום

34

סבב הסירות השני עבר בשלום
הרגיעו משפחות חרדות ואמרו שעוד מעט יגיעו לציון
הילדים חשבו שיהיה קל אך ערן לא רצה להשבית את שמחתו של הילד
גבי דאג שיקלו על הילדים והצוות אישר את זה
למחרת בבוקר
קראה יעל לגבי ואמרה שיש אורח שמצפה לפגוש אותו
גבי ניסה להתחמק אך האורח היה להוט לפגוש אותו
זאקר בא ואמר לו שהאחיינית שלו והארוס שלה באו לשבוע נופש בכפר הצלילה שלו
גבי הסביר ליעל שזה מסוכן שזאקר פה כי הוא בכיר בשבק הסודני
הם התלבטו אם לדחות את המבצע אך גבי לא רצה כי האחים מחכים ויקח זמן עד החודש הבא של לילות ללא ירח
גבי הציע שישגיח על זאקר כל הלילה למקרה שיהיו לו חלומות רעים ויחליט להסתובב
זאקר בא בדיוק והציע לגבי לאכול איתו ארוחת ערב
וכשארוחת הערב נגמרה אנר זאקר לגבי לילה טוב והלך לישון
גבי הלך כמה מטרים והשגיח על זאקר
ורק כששמע שהמבצע הלך בהצלחה אז הרשה לעצמו לנטוש את ההשגחה על זאקר

36

גיורא
שהמבצע השלישי הצליח
החליטו הלוחמים שהגיע הזמן לחגוג
למרות שהגיעו שלוש מתוך ארבע משאיות כי ידוע לנו שאחת נתקעה בדרך
אבל עדיין הרבה עולים הגיעו לארץ והתוצאות של המבצע היו טובות
היה גם יום העצמאות
אז רצו לחגוג אותו בגלל שלא עשו סעודת חג
החבורה באה למסעדה על מנת לחגוג
אך ערן שם לב לגורג שישב גם הוא במסעדה
ערן הרים כוס יין ואמר לחיים בתקווה שגורג יבין שהוא פנה גם אליו
איש לא הבחין בגורג גם לא גבי
לא היה דגל ולא שירת המנון אך הייתה התרגשות שהם חלק מפרק חשוב בתולדותיה
והתחילו לשיר בשירה מלאת געגועים לארץ
גורג ממש רצה לשיר איתם אך לא יכל להיחשף
דודי ראה את זה וביקש שבשביל גורג ישירו משהו יותר עליז

37

האבא של מולואם הגיע אל ההר לאחר שזמן רב רצה להגיע לשם ולא יכל
הוא לא זכר את הנראות החדשה של ההר
לאחר שעלה ראה את טורייה מסמנת לו לבוא מהר אל הכפר כי יש שם מישהו
סמוך לביתה של טורייה כבר היה מלא בחיילים
ובעלה לא ידע איך המשפחה תבוא לקחת את נפוקוש ואת סבתא
לאחר כמה זמן נפוקוש אמרה שהיא כבר לא תבוא והסבתא התעצבנה
לאחר יומיים בעלה נלקח לחקירה וטורייה התנחמה בזה שלא יוכל להגיד להם כלום גם כשעינו אותו כי הוא לא יודע הרבה, היא פחדה מכך שחקירה זה רק ההתחלה ותכננה להוציא אותם מביתה. היא שאלה את נפוקוש אם הן ילכו לגדארף היא תזהה את הבית ונופוקוש אמרה שכן, הן יצאו לגדארף בסיפור כיסוי שהן הולכות לקניות, נפוקוש הובילה את טורייה לבית שלא היה ביתם הן לא מצאו את הבית וחזרו לכפר של טורייה כשהגיעו חזרה הבייתה הן הבינו שהן צדקו בדרך וגם היו כל כך קרובות לבית אבל לא זיהו כי באו מהכניסה האחורית אחד מילדי השכנים קרא לנפוקוש לבוא איתו לביתו ושם חיכו משפחתה. בערב האמא חזרה לגדארף והבטיחה שתחזור בקרוב ושיהיו בירושלים

38

גיורא והצוות החליטו לגוון קצת בהרגל האכילה שלהם
התייעצו אם להכין עוגה בגלל חלומו של דודי
לעומת זאת העוגה שהכין ציפקוק הייתה ממש לא טובה
וכשאמר להם שהכין shabbat cake נבהלו כי פחדו שגילה שהם יהודים
אך לבסוף הבינו כי הייתה אי הבנה ובגלל שהעוגה יצאה שטוחה אז היא הייתה בצורה של סנדל
מה שאמר בשפה ערבית שבת (סנדל)
עיתונאי מומחה לצלילה בשם הנרי בא אל אתר הצלילה
אך הצוות חושד בו בכלל ששואל שאלות מוזרות
לבסוף החליט דודי לעשות לו בוחן פתע ולקחת אותו ללב הים כדי לבדוק האם הוא באמת מי שאומר שהוא
לאט לאט הבינו שהוא לא בגלל מחסור הידע שלו בים ובצלילה
ובכך גרשו אותו

39

האבא והאימא של מולואלם הגיעו לטורייה ובדמעות הודו לה
טורייה רצתה לעלות לישראל אך לא רצתה הרגע
בזמן שהלכו למשאיות נפוגוש התגעגעה למשפחה
טדסה הסביר שהם צריכים לחכות לצבא הישראלי שייקח אותם ממפרץ שומם
במהלך הנסיעה העבירו זיכרונות ולקראת הסוף מולואלם התיידד עם דודי
עשו הפסקה וכולם נחו לפני המשך המסלול
דודי ומולואלם התחילו לשוחח כשעה ונהנו מאוד
דודי היה צריך ללכת כי גבי קרה לו ואמר למולואלם להיות עם אחד התצפיתנים

40

גבי היה מרוצה
התוכנית עבדה ותיקתקה מכיוון שלמדו מטעויות העבר
לקראת הבוקר עצרו
וגבי פרש לנוח
שיירה של גמלים באו אליהם וגבי עלה על רגליו והלך אליהם
היה לבדואים נשק והחברה פחדו שבאו לשחוט אותם

כאשר המנהיג ירד גבי אמר לו שהוא רופא מפורסם וזאת קבוצה חולה

המנהיג לא היה משוכנע ולכן הביאו את התיק עם התרופות בשביל לקנות את אמונו

גבי בדק את המנהיג באמינות וגם נתן לו תרופות המנהיג אמר לגבי שהוא לא רוצה להרוס את המוניטין שלו בפני חבריו הבדואים לכן הוא לא רוצה שידעו שהוא חולה

וחזר לקבוצתו ונופף עם חרבו לשלום

גבי אמר שאלוהים איתם במסע למרות שאינו מאמין בניסים

41

הקבוצה הגיע לחוף וגבי הסביר להם את התוכנית

טדסה אמר להם שיהיו בשקט כי עוברים חיילים סודנים בחוף

בזמן הזה מולאלם עזר לדודי במטלות

הוא סימן מה את העולים לחוף

מהים הגיעו סירות קרועות שנקרעו על ידי הזודיאק

מולואלם פחד מאביו שאיים עליו לשים חגורה

שמשפחתו עלתה הוא לא עלה ונשאר לעזור לדודי עד הסוף

מולואלם שמע את אחותו נפוקוש בוכה והבין שלא העלו אותה לסירה של משפחתו

וניסה להגיד לדודי שיעלה אותה לסירה של משפחתו בגלל שאין להם שפה משותפת סימן את משפחתו ודודי הבין והעלה אוחתה לסירה שהייתה בתוך המים

דודי ביקש ממולואלם לבדוק במשאית אם אין דברים ששכחו ולפתע כשעלה נשמעו יריות

42

את החלק האחרון של הסיפור מולואלם וגיורא סיפרו ביחד, גיורא סיפר ששורה של חיילים סודנים ירדה במהירות מההר הסמוך, גבי זירז את כולם לסירות ואמר להם להשלים את הסירות והרישומים כבר בים. אנשי השייטת דחפו במהירות את הסירות לים, אחת מהסירות נתקעה על החול ולא היה להם זמן להוציא את האנשים ולהחזיר אותם כשהסירה כבר על המים. החיילים הסודנים הגיעו אליהם ויריו באוויר, גבי צעק למפקד הסודני שהם אנגלים כדי שלא ירו עליהם אך המפקד ידע שהם לא אנגלים. דודי, שלומו וגבי הרימו ידיים והתקדמו אל המפקד הסודני כדי לתת לשאר הצוות זמן להכניס את הסירה התקועה למים כשגבי ראה שהם הצליחו הוא ידע שהחיילים הסודנים לא יצליחו לראות את הסירות שהתרחקו בחושך. גבי עשה רושם על המפקד הסודני שהם לא מבינים שפה אחרת מלבד אנגלית ובכך הרוויח עוד זמן ואמינות. ערן צפה בחבריו מהים על החוף בעזרת משקפת, הוא יצר קשר עם אנשי השייטת שחילצו בהצלחה את הקבוצות וסיפר להם ששלושה מאנשי הצוות מוקפים באויבים ובסכנת שבי.

מולואלם הסתתר בארגז במשאית והציץ דרך קרע על מה שקורה מחוץ למשאית, הוא ראה שמנסים לדחוף סירה והוא פחד שהחיילים הסודנים יתפסו אותם. מולואלם חשב על העינויים והמכות בכלא שיכלו לקבל אם היו תופסים אותם אבל כשהצוות הצליח להכניס את הסירה התקועה למים הוא נרגע. מולואלם הסתכל על גבי ושני אנשי הצוות הנוספים מרימים ידיים מול החיילים הסודנים ושכח לגבי מצבו ושהם יכולים לתפוס גם אותו, הוא הרגיש כמו מישהו מהצד ושהמתרחש מחוץ למשאית לא קשור אליו. מולואלם התחיל לזהות את אנשי הצוות שהיו עם גבי, שלומו הרופא ודודי, הוא התפלל ועצם את עיניו כדי לא לראות איך הורגים אותם אבל אז הוא נזכר שהוא יכול להשתמש בחץ וקשת שלו ולהשתמש בחומר הרדמה על החצים. מולואלם התרגש שהוא יכול לעזור להם ואז נזכר שהתרמיל שלו שבו היו החצים וחומרי ההרדמה לא היה אצלו ושהוא אצל משפחתו, התיק שעשה ניסים במסע כבר לא היה עם מולואלם והוא הרגיש חסר ביטחון, הוא בכה על כך שהולכים להרוג את הצוות, על שהופרד ממשפחתו ושאכזב את סבא. אחרי כמה דקות הוא שמע רעש מנוע של מכוניות ואז שקט, אחרי זמן ארוך הוא הרים את ראשו ולא ראה אף אחד על החוף. מולואלם ירד מהמשאית אל החוף, הוא לא ידע לאן ללכת וקיווה שדודי, גבי ושלומו בכלא כי זאת האפשרות הכי פחות מסוכנת להם והוא צעק לעבר הים שגם הוא עוד יגיע אל ציון עם משפחתו.

גבי חשב במהירות איך יוכל להציל את אנשיו בזמן שרובה היה תקוע בבטנו וידיו היו מורמות והתנחם בכך שהקבוצה בטוחה. גבי התחיל לצעוק על המפקד באנגלית שהוא לא יודע את תפקידו ושהוא מפקד לא טוב, הקצין התעצבן וגבי המשיך לצעוק שהוא ידאג לפיטוריו, גבי הסביר שהם עובדים של חברת תיירות בסודן, הוא העליב את הקצין והוא הרחיק ממנו את הרובה. הקצין ענה לא שהוא לא מבין מה הוא אומר וגבי ענה לו שהם עובדי באתר הצלילה המפורסם ושהגיעו לחוף כדי לחפש אתרי צלילה חדשים, הוא אמר שהקצין מפריע להם לעבוד בניסיון לשכנע אותו שדבריו הם אמת. הקצין שאל על הסירות וגבי מיד הכחיש, גבי אמר לו שאולי אלה היו מבריחים שלא קשורים אליהם ושהקצין יכל לטפל בהם במקום לעצור אנשים חפים מפשע, גבי נזכר במכתב שקיבל מזאקר ואמר לקצין שידווח על כך לאחיו, קצין בצבא הסודני. הקצין לא האמין שהוא מכיר את הקצין האחר וגבי אמר לו לבדוק כי רק לפני שבועיים היה אצלו ודיבר איתו על אתרי צלילה, גבי רכש את אמונו של אחיו של זאקר והיה בטוח שיהיה לטובתו. הקצין הלך לדבר עם אחיו של זאקר והחיילים הסודנים שמרו על אנשי הצוות, גבי אמר לטבחים של כפר הנופש שיכינו סעודה חגיגית כי יש להם אורחים חשובים, הוא אמר שיכבדו את החיילים הסודנים כמו שמכבדים אנשים חשובים. גבי חשב שאחיו של זאקר יאשר את ידידותם אבל דודי אמר שכבר לא יוכלו לחזור לישראל דרך הים ושיהיה מסוכן להביא לסודן סירות כי יצפו בהם מהרגע שישחררו אותם, שדר שהגיע מהמוסד בישראל אמר להם שיעזבו את הכפר וילכו למדבר שם כוחות ישראל יאספו אותם בהמשך.  הטבחים הביאו יין טוב לארוחה ושיכרו את החיילים עד כמה שהיה אפשר והם נרדמו במהירות, גבי חילק הודעות לצוות, הם לקחו מכשירי קשר ושמיכות צמר ויצאו עם שני טנדרים, דודי אמר לגבי שהוא מרגיש ששכחו משהו חשוב אבל גבי אמר שהם חייבים ללכת מהר, דודי התעקש שמשהו מציק לו ושהתחושה שלו נכונה, גבי רק העמיס את הציוד על הטנדר והציע לו לעשות עוד סיבוב בכפר לפני שיצאו, דודי אמר שלא ועלה למושב הנהג במכונית. בדרך למדבר הם פגשו קבוצת תיירים שהיו בדרכם לאתר צלילה, הצוות הדריך אותם וכשהילד הקטן במכונית התיירים נופף להם לשלום דודי הבין מה הטריד אותו, הוא שאל את הצוות אם מישהו יודע מה עם מולואלם.

מולואלם שתק וראו שהוא התרגש, הוא סימן לגיורא להמשיך בסיפור אבל גם לגיורא היה קשה והוא המשיך בשקט. הצוות נסע לחוף לחפש את מולואלם אבל החוף היה ריק לגמרי חוץ ממשאיות נטושות, קושי המשיך במקום גיורא.

43

דודי ירד מהמשאית האחרונה והצוות הבין שהוא לא מצא את מולואלם גבי ניסה לעודד אותו אך דודי צעק עליו שהוביל את מולואלם אל מותו ושזה אשמתו

גבי

גיורא המשיך את הסיפור וסיפר שהטנדרים עצרו במרום שאי אפשר לראות אותם

מטוס מכוחות הצבא הישראלי באו לחלץ אותם

ונכנסו עם הטנדרים לתוך המטוס והצוות שנשאר עם המשפחות אמר שהמבצע ועוד כמה ימים יהיו בישראל

גבי הרים פחית והודה לכל מי שעזר במבצע

דודי הרים פחית לזכר מולואלם

בשלב  הזה כולם התרגשו לפגוש את משפחותיהם

המטוס נחת בישראל

הצוות נסע לתחקיר ראשוני אצל המוסד לאחר הפעולה

המזכירה של המוסד הודיעה לגבי שדודי סירב להצטרף לטקס ההוכרה

וגבי דיבר איתו ודודי אמר שלא יוכל להסתכל למשפחתו של מולואלם בעיניים

44

דודי לא הגיע לטקס לקבל אות הערכה מהרמטכ”ל ולא ענה לשיחות, הוא לא יצא למבצעים נוספים והפסיק לעבוד במוסד בניסיון למחוק את התקופה הזאת מראשו. כל ילד אתיופי הזכיר לו את מולואלם והוא הרגיש שלא יכל לחיות עם תחושת האשמה הזאת וזה היה פלא שלא השתגע.

גיורא סיפר שדודי כמעט השתגע אבל למזלו היו לו חברים שלא נתנו לו לעשות את זה.

קושי סיפר שהוא לא הקשיב להם וגיורא סיפר שדרך ההתחמקות שלו חשבו שהוא גזען ואנוכי, הם לא ידעו שהוא מנסה להתמודד עם פצע.

מולואלם הלך לכביש הראשי כי הוא לא רצה לחזור לגדארף, הוא הרגיש שעוד יגיע לציון והוא עלה על משאית שעצרה לידו. היו שם ארגזים ועוד שני טרמפיסטים שלא דיברו, אחרי כמה דקות מולואלם ראה רכב מפואר של קצין סודני והוא חשב שזיהה את פניו של הקצין שלקח את הצוות. הוא הלך לשוק בפורט סודן כי שם יש עבודה והוא הרוויח מספיק כסף בשביל אוכל ומקום לישון בו. הוא תכנן איך יוכל להמשיך הלאה והוא חשב על משפחתו שבטח דואגת לו, הוא בכה וחשב שסבתו תמות לפני שיספיק להגיע לישראל. הוא רצה ליצור קשר עם אונייה מישראל שיוצאת פעם בחודש כמו שדודי אמר לו והוא התכווץ מהמחשבה על דודי, הוא ידע שיגיע לארץ ויתחתן הוא יקרא לבנו על שמו

45

גיורא נראה מופתע ובעיניו היו דמעות, הוא שאל את מולואלם איך לא תפסו אותו בחוף. אחרי שכולם הלכו הם התיישבו לאכול ומולואלם סיפר שלא עשו סריקה כמו שצריך, הוא סיפר שחיפש את טדסה בפורט סודן וגיורא אמר שהוא היה על אחת מהסירות שהגיעו לארץ.

גיורא ומולואלם המשיכו לדבר וגל לא יכל להתאפק ושאל את גיורא איך הוא קשור לכל הסיפור, גיורא ענה באיטיות שהוא לא השתמש בשמו האמיתי כמו כל הצוות במבצע, הוא אמר שמותר לו לספר מי אלה ערן ודודי, ערן הוא קושי מנהל מועדון השיט ודודי זה גיורא. כל החדר היה במהומה ודוד וגל הלכו לצד ודיברו על הסיפור, על זה שהוא קרוי על שמו של המדריך שהעיף אותו מהקבוצה, דוד אמר שהכיתה שלהם לא תאמין לסיפור הזה ולפני שגל הספיק להציע משהו הוא אמר שהוא לא יביא את אביו ככיתה לספר את הסיפור כי הוא לא רוצה להתבלט, גל הזכיר לדוד את העבודה על השמות שלהם שקיבלו לחופש ושיגישו את העבודה יחד, השם של גל קשור לים ושל דוד קשור לעלייה דרך הים. מולואלם אמר שהגיע הזמן ללכת והם נפרדו מכולם, גיורא לחץ את ידו של מולואלם ושאל את דוד אם יבוא מחר לקבוצה שלו ואמר לו שלא יעשה לו פרוטקציות בגלל אביו.

46

דוד וגל דיברו על העבודה וגל הצליח לשכנע את דוד לשאול את מולואלם לגבי העבודה ודוד סיפר לו שכולם הסתכלו במבט מזלזל על השקיק עם אפר הפרה, מולואלם סיפר לבנים שבינם אחיו הגדול חשב שהרגו אותו הוא לקח את התרמיל אליו וזה גרם לו להרגיש קרוב למולואלם. בינם לא עזב את התרמיל לרגע גם כשהסירה התנודדה כי זה נתן לו כוח, הוא החזיק את התיק גם בקבלת הפנים שעשו בשבילם בשדה התעופה, בינם שאל את אחד מהצלמים אם הם בירושלים וכשענה לו שלא הוא הבין שזו לא יכולה להיות ירושלים כי הרחובות והבניינים בעיר בה היו לא עשויים מזהב. אחד מהשרים שאל את בינם מה יש לו בתיק ובינם הסביר לו שזה אפר של פרה אדומה, השר הפסיק לחייך ובינם ניסה לשכנע אותו שזה נכון וסיפר לו על מולואלם וסבא שלו. משדה התעופה לקחו אותם למרכז קליטה והוא ישן עם השקיק מתחת לכרית שלו, הם למדו להכיר את החיים בעיר, מכשירים חשמליים ולמדו עברית. בינם הבין שלא כל ירושלים עשויה מזהב כשהתקרבו לשם, השמיעו להם את השיר ירושלים של זהב והסבירו את משמעותו. בינם הבין שהחלומות שלהם היו מוגזמים ושהם לא היו הגיוניים ושאל את אחד האנשים איפה יוכל למצוא את הכהן הגדול, האיש צחק עליו עם חברו וחיכה לתשובה, האיש השני אמר לו שכבר אין כהן גדול ושזה היה בתקופת התנך, הוא הסביר שיש לו אפר של פרה אדומה לתת לו והאיש קרא לרב שעבר לידם, בינם שאל אותו אם הוא הכה הגדול וכשהבין שלו הוא התאכזב ובינם סיפר לו על השקית של סבו, הרב התקשה להאמין שעדיין יש פרות אדומות ובינם הסביר שהאפר הוא ישן מלפני כמה שנים באתיופיה. בינם סיפר לאביו על האפר והוא התגאה בבניו ששמרו על השקיק כל הדרך מאתיופיה, אביו הציע ללכת לקייס שלהם ולהתייעץ איתו. הקייס התרגש ואמר שיש דבר כזה פרה אדומה, בינם שאל אותו אם אפשר להשתמש בו והקייס ענה שלא כי זה לא נהוג בישראל ושיוכל לשמור את האפר בביתו אבל בינם ענה לו שישמור את זה בביתו.

מולואלם סיפר שכשהגיע לארץ במבצע משההוא פגש את בינם ושניהם כבר היו מבוגרים ובינם אמר לו ששמר על התרמיל וסיפר לו על החיפוש שלו אחר הכהן הגדול. מולואלם חשב שהילדים שגדלו בישראל הם מסכנים כי א חוו את כל המנהגים שמולואלם ובינם חוו באתיופיה. בינם שם את האפר בכד כתום שדומה לכד שהיה להם במסע, דוד התפרץ לסיפור ושאל האם זה הכד שיש להם בבית ומולואלם ענה בחיוב ושהכד לא ישאר בבית כי יש לו תכניות לגביו. הוא סיפר שיפתחו מוזיאון ליהדות אתיופיה והוא רוצה לשים את הכד בכניסה, מולואלם הראה לגל ודוד את התכניות של המוזיאון ואת הדברים שיהיו שם. מולואלם אמר להם שהיה פחדן בכך שלא היה מוכן לצאת איתם לראות את הפרות, גל ודוד הסתכלו על התמונות של הבתים, הנוף וצוות המבצע.