שם הסיפור: הדובנים

שם המחבר:א.צ’רושין

שנה הכתיבה:2001

איפה כרה הסיפור:בכפר

מתי הסיפור התרגש:בשעות הבוקר

דומיות הסיפור 

  הדמות הראשונה: הדב הגדול

הדמות השנייה:הדוביים הכטנים

הדומות שאהבתי:אני אהבתי כל הדומיות כי הם טובים

הקטעים שהכי ריגשו אותי

במקום כזה , בחורף האחרון  צדו דובה

יושבים שני דובונים , עסוקים בפירוק הארובה

מניחים את ראשיהם הצדה ומקשיבים איך היא מרשרשת

הכטע הכי מצחיק

אין בסיפיר כטע מצחק

הקליפ המפחיד ביותר

כשהיו צעירים – ילדים הם כמו ילדים. ועכשיו תסתכל. “והוא הוביל אותם לעיירה. הסעתי אותם שני קילומטרים על חבל וכשהגעתי ליער משכתי את החבל, והם פחדו מהיער, והם חיבקו את רגלי, והם לא ‘ לא רוצה להישאר. היער מוזר להם, מפחיד. אז הלכתי איתם ליומיים. כשהגענו לעיר, קשרתי אותם. שוב עם חבל. כלבים רבים באו להסתכל, וגם ילדים וגם מבוגרים. עצרתי והסתכלתי. מסרתי את הבריונים מכפר אורנים קטן לגן חיות ומשם שלחתי אותם מיד החוצה.

הדוב הגדול וילדיו  :הדאמות הראשית

מראה חיצוני:

נֶחְמָד

ענק

יש לו פרווה רכה

מילה ופירוש

עצי אורן =شجر الصنوبر 

נקר העצ = نقار الخشب

מאורה של דובי= عرين الدب 

עיניים של מבנה זדוני=اعين بنية خبيثة 

חיות זרועות= تنثرت الحيوانات 

אדון האדמה= سيد الأرض 

בַּעֲלַת בַּיִת=صاحبة الأرض 

בובות= دمى 

דב =دب

חֶבֶל=حبل 

תיאור קצר של הסיפור

הסיפור היה יפה, אינפורמטיבי, נפלא, אקספרסיבי, והיו בו צערים, ולא היה בו שום דבר ששמח על בעלי חיים.

מקום וזמן

מקום:הסיפור היה בכפר

זמן:בשעות הבוקר

שם : חלא

כיתה :7א

שם מורה :אימאן וגיה

שנה 2020 /2021

תודה לכם