שותפות? אלימות בחברה הערבית

אמש נרצח מוחמד עדס נער בן 14 מג’לגוליה. חברו בן ה 12 שהיה לידו נפצע אף הוא מיריות

הרצח – ירי מטווח קצר, בוצע מטרים ספורים מתחנת המשטרה המקומית.

 ומוגדר במסגרת מה שמכונה “האלימות בחברה הערבית” כותרת גנרית שלא מתחילה בכלל לתאר את הטרגדיות האישיות הכרוכות בה.

בשנה שעברה נרצחו 95 אזרחים ערבים הנתון הגבוה מזה 20 שנה.

לפי בדיקה של עיתון “הארץ” עד אוקטובר האחרון פענחה המשטרה כ 20% ממקרי הרצח בחברה הערבית בשנת 2020 לעומת כ- 53% בציבור היהודי.

שותפות מוגדרת כ: הִצְטָרְפוּת יַחַד, הִשְׁתַּתְּפוּת לְקִיחַת חֵלֶק בְּדָבָר עִם אַחֵר אוֹ עִם אֲחֵרִים.

המצב בו האלימות בחברה הערבית מתגברת ועולה, מעלה סימני שאלה קשים סביב חווית השותפות בחברה הישראלית, בין יהודים לערבים.

איך את/ה חש/ה נוכח סיפורו של מוחמד עדס וגרף האלימות בחברה הערבית?

חשוב/י, אילו פעולות ניתן לקיים כדי לחזק את חווית השותפות?