דף החוזקות שלי

החוזקות שלי הן:

1. תעוזה וגבורה. אני נלחם במשהו לא צודק ומנסה לעזור גם אם אני לא חייב.
2. יכולת לאהוב ולהיות נאהב. התכונה משתלבת בחיי כשאני עם משפחתי אני אוהב אותם והם אותי אנחנו תמיד ביחד.
3. עליזות והומור. אני תמיד שמח חוץ מהרגעים הקשים אבל אחריהם אני מצחיק את עצמי אני עושה סטנדאפ לכל המשפחה ועושה דברים משוגעים ומצחיקים.
4. הכרת תודה. אני כל בוקר קם ומודה שיש לי את המשפחה הזאת.
5. הגינות שיויון וחוש צדק. כמו שאמרתי אני אלחם כדי לגרום למשהו לא נכון להפוך למשהו נכון

כשהוריי היו בגילי

היי אמא אני אשאל אותך שאלות על הזמן שבו את היית בגילי.

איזו סוג של ילדה היית כשהיית בגילי?

הייתי רצינית בלימודים, הייתי עם החברים שיחקנו המון משחקים בשכונה הייתי ילדה ספורטיבית.

איזו סוג תלמידה את היית הפרעת בשיעורים?

אני זוכרת שהלימודים היו מאוד חשובים והייתי תלמידה טובה, אהבתי את המחנכת שלי מאוד היה כיף איתה.

את היית בתנועת נוער? (בצופים).

אני הייתי בתנועת נוער ובהתחלה מאוד נהניתי, יום אחד כשהלכנו לפעילות של הצופים בשדות של רמת אביב ג’ אז הייתה “בעיה” ביני לבין הבנות האחרות ריב מטופש ואמרתי למדריכה שלי שאם היא לא מסדרת את זה אני הולכת הביתה, המדריכה לא לקחה את הדברים ברצינות ואחרי כמה שעות קמתי והלכתי וכולם חיפשו אותי ודאגו לי.

מה אהבת לעשות מיד אחרי בית הספר?

להגיע הביתה לראות את אמא שלי שהייתה מכינה לי תמיד את ארוחות הצהריים הכי טעימות בעולם ולשבת ולדבר איתה. לפעמים היו מצטרפים חברים ובני דודים לשיחה, ואמא שלי הייתה מכינה לכולם מכל טוב.

אילו מקצועות היו האהובים עלייך?

אהבתי מתמטיקה אומנות וספורט

למה התחברת אליהם?

כי אני מאוד אהבתי מקצועות ריאליים וגם כי התחברתי למקצועות לא ריאליים והמקצועות האלו היו השילוב בין השניים.

ראיון ראשון תמלול מרואיינת: אמא (פאני)

תמיר: היי אמא, אני הולך לראיין אותך כ 10 שאלות אז נתחיל ברשותך.

אמא: בשמחה.

תמיר: מהו המאכל שמזכיר לך את הילדות?

אמא: אה ואוו יש לי כמה זה אפשר?

תמיר: כמה שאת רוצה.

אמא: אחד מהמאכלים שאני מאוד אהבתי זה היה בחגים בחג השבועות קהיי, זה מאכל שאני הייתי ממש מחכה לו שאמא שלי עשתה אותו והיא עשתה אותו הכי טעים בעולם, קצת מרגיש כמו איזה משהו כזה מאפה אבל הוא כל כך מיוחד וטעים ואף אחד לא יודע להכין אותו כמו שאמא שלי הכינה אותו ולכן זה משהו שמזכיר לי ילדות.

תמיר: יש עוד כי דיברת על כמה בהתחלה?

אמא: כן יש את עוד פעם משהו שקשור בחגים בראש השנה ובפסח היא עשתה כבש היא הייתה עושה כבש בצורה מאוד מאוד מיוחדת, גם כבש שלם בתנור היא הייתה עובדת עליו יומיים שלמים וכשהיינו אוכלים את זה היא תמיד הייתה מקבלת תשבחות מפה עד להודעה חדשה, והיה לזה טעם נפלא.

תמיר: אז בעצם כל המאכלים שמזכירים לך את הילדות הם מחגים.

אמא: בעקרון כן יש עוד תחושה של מאכל בילדות אולי זה לא מאכל, זה כזה מן תחושה כזאת שאני באה מבית הספר והאוכל מחכה לי על השולחן לא משנה מה אמא שלי עשתה לי זה היה תמיד הכי טעים בעולם.

תמיר: טוב. מהי המסעדה האהובה עליך?

אמא: אני חושבת שאין מסעדה אחת שאהובה אחת שאהובה עליי.

תמיר: אז תאמרי כמה.

אמא: אני אוהבת אוכל תאילנדי, ויש איזו מסעדה אחת שאני מאוד אוהבת את האוכל שלה הבית התאילנדי שבתל אביב, ויש מסעדה שאני מאוד אוהבת מאכל שהוא נקרא קריספי דאק ויש איזה מקום אחד שאכלתי בו המון פעמים בלונדון, המון פעמים אותה מסעדה אז זה ממש כמו מסעדת פועלים של סינים והם עשו את זה מאוד מאוד טעים.

תמיר: אז יש עוד מסעדה חוץ מאלה?

אמא: בארץ?

תמיר: בארץ יכול להיות גם בחול.

אמא: יש איזה מסעדה שכולנו מאוד אוהבים והיא כמו בית זה פאת קוואה, שכולכם אוהבים אנחנו אוכלים שם המון ואנחנו מגיעים לשם, ותמיד זה מכירים אותנו והמלצרית שם שהיא נראית לי שהיא חלק מהבעלים של המסעדה, היא יודעת בדיוק מה אני הולכת להזמין לפני שאני אומרת לה, זה נורא נחמד.

תמיר: טוב. ספרי לי על מאכל מסורתי שעובר במשפחה או מתכון.

אמא: אז המאכל שדיברתי עליו קודם בחגים זה כבש, אני כן יכולה להגיד שזה עובר במשפחה כי זה משהו שגם אני למדתי בדרך לא דרך מאמא שלי, תמיד שרציתי ללמוד משהו היא אמרה אל תדאגי אל תדאגי אני אגיד לך אני אגיד לך וגם כשהיא הייתה אומרת אז היא הייתה אומרת תשימי קצת מזה וקצת מזה, ואני חושבת שלמדתי ממנה את הקצת מזה וקצת מזה וגם אני עשיתי כמה פעמים את הטלה כבש הזה בחגים, וזה יצא לא רע בכלל אז אפשר להגיד שזה עובר מדור לדור.

תמיר: את חושבת שגם אנחנו הילדים שלך נמשיך במסורת הזאת?

אמא: אני חושבת שאם מישהו מכם יעשה את הכבש הזה זה יהיה אמיתי, כי אמיתי מאוד אוהב להסתכל על הדברים הוא מתעניין ויש לו גם חוש של בישול טוב, ונראה לי שיום בהיר אחד אם אתם תשבו ותחגגו בעוד הרבה הרבה שנים יש לי הרגשה שאולי אמיתי יכין לכם כבש.

תמיר: וגם ההורים של סבתא הכינו את זה?

אמא: אני חושבת שכן אני לא זוכרת.

תמיר : אז זה הרבה דורות. אוקי, מה מיוחד בעדה שלך?

אמא: אמ, לא יודעת להגדיר את העדה כעדה רוב האנשים שאני מכירה מהעדה שלי זה אנשים שהם בני משפחה שלי ובני משפחה המורחבת אז אני כן יכולה להגיד שמיוחד בעדה שלנו באנשים שסביבי שזה אנשים מאוד מאוד טובים עם רוחב לב מאוד גדול, אנשים משפחתיים מאוד אוהבים אכפתיים מצחיקים כאילו אנחנו נורא כיף לנו… בילדות שגדלתי אז היה לי מאוד כיף אה החברים שלי רוב החברים הטובים שלי בעצם היו בבני דודים ובני משפחה, פשוט היינו אוהבים להיות ביחד ולבלות.

תמיר: אז בעצם כולם מאוחדים.

אמא:  מאוחדים זה המילה הכי טובה להגדיר את כל שאמרתי עכשיו. גם לא ברמת המאוחדים זה תמיד אני נותנת בתור דוגמה את אבא שלי, שהיו לו 6 אחים שבעצם הם היו 6 אחים גברים שהתחילו לעבוד ביחד מההתחלה ותמיד הם סיפרו ותמיד ראינו את זה וזה היה הכי אמיתי בעולם, גם כשהם היו צריכים יום אחד להיפרד ולהעביר חלק כל אחד לילד שלו והם פירקו את העסק כי הם היו מבוגרים הם עשו את הכל בצורה הכי יפה שאפשר, לא היה יום אחד שהם רבו הם תמיד תמיד הסתדרו וזה לא כזה פשוט.

תמיר: יפה. מהם הטעמים האהובים עלייך ולאלו טעמים את פחות מתחברת.

אמא: ( שתיקה )

תמיר: כאילו איזה סוג של טעם אה למה את יותר מתחברת למשל ברווז או למה את פחות מתחברת.

אמא: אה זה לא בדיוק טעמים אני לא שומרת כשרות למשל אבל אני לא אוכלת חזיר ולא פירות ים, זה כן התחיל ממקום של כשרות אבל זה נשאר לא ממקום זה כמו סוג של מסורת אבל כשאוכלים לידי פירות ים משהו כזה אני פשוט לא אוהבת את הריח, כנראה שאני לא אוהבת את זה אני לא מתחברת לזה.

תמיר: ומה הכי אהוב עליך מה הכי אהוב עליך מכולם?

אמא: כאילו אין דבר כזה שאהוב עליי אני פשוט אוהבת אוכל אז יש מאכלים מסוימים אמרתי שאני מאוד אוהבת אוכל אסייתי וזה משהו מאוד מסוים, ואני גם אוהבת דברים מתוקים וטובים גם, הכי אהוב עליי זה הזיכרון של האוכל של אמא שלי אני חשובת שזה הדבר שהכי אהוב עליי.

תמיר: אילו משקאות את ממש אוהבת?

אמא: שזה לא מים?

תמיר: אפשר גם.

אמא: אם לא מים אז אני שותה זירו ואני מאוד אוהבת מיץ תפוחים.

תמיר: אוקי. מה המאכל הראשון שלמדת להכין? אם זה יהיה כבש אני אהיה מאוד מופתע.

אמא: לא ממש לא אני לא יודעת ואוו אני לא זוכרת אבל אני כן יכולה להגיד שכשהיינו ילדים אז ממה (סבתא) הייתה עושה הרבה סמבוסק, כמו שסבתא נעמי עושה וכשאני הייתי קטנה אז הייתי עוזרת לה כל הזמן אז אה הייתי עוזרת לה במטבח גם להכין סמבוסקים כאלה אז אני הייתי ממלאה את הגבינה ועוזרת לה עם הבצק, וגם אה זהו נראה לי.

תמיר: אז זה המאכל הראשון שלמדת להכין סמבוסק?

אמא: אני לא יודעת כאילו מה זה שלמדתי להכין לבד?

תמיר: לא לבד למדת בכללי.

אמא: שלמדתי בטח למדתי מלא מלא דברים שאני לא…

תמיר: אז מה שהכי זכור לך שלמדת הסמבוסק?

אמא: ואוו אני למדתי הרבה דברים אני לא יודעת אין לי. אני לא זוכרת אולי אני אזכר בהמשך.

תמיר: אבל סמבוסק אם את לא זוכרת הרבה דברים אז הוא עלה מיד או שיש עוד משהו?

אמא: לא כי זה משהו שאני זוכרת מהילדות שעזרתי לאמא שלי לעשות אבל בטוח הכנתי חביתה ובלינצ’ס וכל מיני דברים כאלה כשהייתי קטנה אז עשיתי את זה.

תמיר: טוב. מה היא הארוחה המועדפת עליך במהלך היום או הלילה?

אמא: תלוי מה אני אוכלת בארוחה הזאת.

תמיר: הכי טוב, מה שאת רוצה.

אמא: אני אוהבת ארוחות בוקר ואני מאוד אוהבת את שעות אחר הצהריים שכזה לאכול איזה משהו מתוק זה תמיד חסר לי בשעות האלה, וכמובן אם זה במסעדות אז אני מאוד אוהבת ללכת למסעדות בשעות הערב.

תמיר: אז מה הארוחה?

אמא: בוקר? בוקר כיף לי תמיד הייתי מקבלת מאמא שלי ארוחת בוקר ותמיד הייתי מרגישה כמו מלכה, היא הייתה עושה לי ארוחת בוקר מפנקת אותי בחביתות מיוחדות עם עשבי טיבול וסלט כזה שהיא עושה בשתי דקות שזה היה הסלט הכי פשוט ירקות, הכי פשוט אבל הכי טעים בעולם תמיד היה אה היה אה יש איזה משהו כזה שהיא עשתה לי כשהייתי ילדה שמאוד מאוד אהבתי היא קראה לזה אספניולה, שזה היה מן חביתה כזאת מאוד מעניינת ששמים בה גבינה צהובה זה נשמע ממש מוזר טיפה שמים קמח בחביתה לפני ששמים ומוספים לזה קטשופ וזה היה כמו חביתה פשטידה כזאת משהו שעושים במחבת אני חייבת להכין לך את זה שזה ממש טעים.

תמיר: אז בעצם זה היה מאוד מעניין והסביר לי שאת מאוד אוהבת ארוחת בוקר. מהי מנת השחיתות שלך?

אמא: וואי.

תמיר: זה לא חייב להיות משהו מתוק.

אמא: חזרתי לקהיי קהיי זה לא רק זה, השחיתות היא לאכול את הקהיי שזה בעצם המאפה הזה ששמים בו סירופ כזה של סוכר או שמים אבקת סוכר, ואז בצד יש עוד איזה מאכל עיראקי שקוראים לו קמר זה בעצם השמנת של השמנת של השמנת ממש הקרם של השמנת, ואז אוכלים את זה ביחד עם סילאן או עם דבש ואם משלבים את זה עם הקהיי זה יוצא משהו להתעלף בטח 5000 קלוריות אבל מושלם.

תמיר: אוקי זה הפצצת סוכר אבל נשמע טעים. מה החוויה הכי מצחיקה שקרתה לך במטבח?

אמא: לפני הרבה שנים, גרתי בפריז ועבדתי באל על. חברה באה לבקר אצלי בבית ותכננו להכין ארוחה. היא ראתה צלחת וחשבה שיש בה שקדים קלופים. לקחה חופן והכניסה לפה, פתאום שמעתי צעקה והתברר שהיא אכלה 5 שיני שום יחד. העיניים שלה שרפו והיא צרחה שחריף לה. אני עמדתי מולה ולא יכולתי להפסיק לצחוק.

תמיר: נשמע שהיא מאוד סבלה מזה. לסיכום אני רוצה לשאול אותך האם יש מאכל שטעמת ומאוד הופתעת מטעמו?

אמא: כן קריספי דאק מאוד מיוחד במקומות מאוד מיוחדים, וכל מיני טעמים אסייתיים שטעמתי במנות ראשונת שיש לזה טעם של מלוח ומתוק וחמוץ וחריף ביחד ואם מישהו עושה את זה בצורה טובה זה כזה ממש עושה לי כיף, אני מעריכה את זה גם סושי למשל גם דברים מאוד טובים של סושי אני מאוד אוהבת.

תמיר: אפשר אולי שתספרי על פעם שזה קרה?

אמא: כן יש פעם כזאת היינו אני חושבת שהיינו איתכם באיזה קרוז לא זוכרת מה ואז יצאנו לטיול רק אבא ואני, אם אני לא טועה זה היה במונקו ושם הלכנו לאיזה מסעדה אסייתית במקרה ואני זוכרת יש לנו תמונות של שנינו, ולא היינו צריכים לנהוג ושתינו יין כיפי כזה וקיבלנו מלון מלא, החלטתי שאני מזמינה כמעט את כל המנות הראשונות בתפריט וזה היה משגע ואני זוכרת שזו הייתה ארוחה מאוד מאוד מיוחדת וטעימה.

תמיר: טוב. אני מקווה שנהנית ובנימה טובה זו.

אמא: בנימה טעימה זו.

תמיר: בנימה טעימה זו נסיים את הריאיון.

אמא: מעולה היה לי כיף.

תמיר: גם לי

ראיון שני תמלול מרואיין: אבא (ירון)

תמיר: היי אבא, אני עכשיו הולך לראיין אותך כעשר שאלות שקשורות לאוכל.

אבא: אוקי.

תמיר: אם היית פותח מסעדה מה היה התפריט בה?

אבא: אווה אני חושב שאני הייתי עושה תפריט בשרים של אוכל על האש בשר עוף דגים. קינוחים טעימים כמו בקלאוות מוסים אה מנות ראשונות של סלטים בריאים מרעננים קינואה עדשים חסה דברים כאלה.

תמיר: יש סיבה לזה שבחרת את הבשר כנושא העיקרי בתפריט?.

אבא: לא, אני אוהב בשר ואני אוהב על האש.

תמיר: למה בחרת דווקא בקלאווה בקינוחים?

אבא: אני אוהב בקלאווה, אני אוהב מתוק ואני אוהב לאכול אותה עם הקפה.

תמיר: אם הייתה לך חוות תבלינים, אילו תבלינים היית רוצה שיהיו לך בה?

אבא: יש לי מיני חווה, יש לי במרפסת בבית, אני מגדל בזיליקום, נענע, מרווה, פלפל חריף, טימין לואיזה, רוזמרין, ועשב לימון.

תמיר: היית רוצה להוסיף עוד תבלינים שאין לך?

אבא: היה מעניין לגדל גם ירקות אולי חסות, עגבניות, מלפפונים, אני אוהב את הגידולים האלה כי זה כיף לאכול אותם אחר כך גם אפונה גידלתי.

תמיר: ומה עם תבלינים היית רוצה להוסיף לחווה הזאת עוד תבלינים?

אבא: לא עולה לי משהו בראש אני כל הזמן חושב על מה להוסיף, רק לא מזמן שתלתי זרעים של פלפל חריף ואני מחכה לראות אותם גדלים, אבל אין לי איזה תבלינים חדשים בראש.

תמיר: אילו שלושה מאכלים היית לוקח איתך לאי בודד?

אבא: הייתי מביא את האוכל של סבתא נעמי, את האורז אדום עם כדורי בשר ושעועית, הייתי אוהב לקחת איתי נגיד עוף בגריל, ולא בא לי עוד משהו אולי קצת בשר כדי לעשות סטייקים.

תמיר: אוקי, סטייקים, עוף בגריל, אורז עם קציצות בשר ושעועית.

תמיר: לאיזה סגנון אוכל אתה מתחבר?

אבא: אני אוהב יותר את האוכל המזרחי.

תמיר: המזרחי, למה יש בו משהו מיוחד שאתה מתחבר אליו?

אבא: כי מאוד גדלתי עליו, יש לי אמא שבאה מעירק והיא כל הזמן מכינה תבשילים מיוחדים קציצות עם שעועית ולפעמים גם במיה.

תמיר: האם יש מאכלים שאתה רגיש אליהם או נמנע מהם?

אבא: את האמת היא שלא אני אוכל הכל, אין לי רגישות מסוימת לאוכל או משהו כזה. יש לי בדיחה הבדיחה היא אני אוכל כל דבר כל עוד זה לא זז לי בצלחת.

תמיר: ויש דברים שאתה לא יכול להכניס לפה, אתה רואה את זה על הצלחת ואתה נגעל?

אבא: לא אין לי משהו.

תמיר: לא פירות ים?

אבא: אני אוהב פירות ים, אין לי בעיה עם אוכל.

תמיר: אוקי מעניין, כי אמא אמרה לי בראיון שלה שהיא פחות מתחברת לטעמים של פירות ים.

אבא: נכון אמא לא אוהבת פירות ים.

תמיר: אוקי.

אבא: הזכרת לי את אמא ואנחנו מאוד אוהבים קריספי דאק.

תמיר: אוקי. מהי האווירה המועדפת עליך?

אבא: איפה?

תמיר: בכל מקום כשאתה אוכל למשל במסעדה.

אבא: אני אוהב את האווירה השקטה ונעימה עם כוס יין טוב מוזיקה שקטה אורות לא חזקים אורות מעומעמים רומנטי כזה.

תמיר: יש סיבה שבחרת באווירה הזאת?.

אבא: לא זה שקט לי בלי רעש, זה נעים ככה אתה יכול להנות גם מהאוכל שלך, החוויה של האכילה מתבטאת אצלי בכל מיני מובנים, בעיניים שאתה מסתכל על האוכל כי אם הוא יפה אז הוא גם טעים אני מסתכל עם חוש הטעם אני מרגיש אותו מעבר לחוש הראיה חוש הטעם מאוד עובד חזק וגם לפעמים האוזן כשמגיע לך סטייק טוב שהוא על המחבת הרותחת והוא עושה את הרעש של הצלייה זה עושה אותו הרבה יותר טעים בעיני עוד לפני שאכלתי אותו אז חוש השמיעה חוש הריח חוש הטעם חוש הריח וחוש הראיה כל החושים האלה מתערבבים ביחד עם האוכל ואני צריך אווירה שקטה ונעימה כדי להתרכז באוכל.

תמיר: אז בעצם באווירה הזאת, אתה מרגיש שאתה אוכל את האוכל כמו שהאוכל טעים לאט ונהנה מכל רגע?

אבא: בדיוק, לאט, אנחנו לא ממהרים לשום מקום אתה צריך להתמקד בזה כי אם אתה לא תתמקד ותאכל אותו על הדרך אז הוא ירגיש כמו אוכל על הדרך, אבל אם אתה תתעמק בו ותאכל אותו לאט אז הוא יהיה טוב, בגלל זה אני אוהב ארוחות ארוכות כי אתה לא צריך לאכול מהר, ללעוס לאט את הביס להרגיש אותו להרגיש את הטעמים מתפוצצים לך בפה.

תמיר: טוב. האם אתה מעדיף לאכול בבית או בחוץ במסעדה?

אבא: אני אוהב לאכול בבית, כי אמא עושה אוכל מאוד טעים ואם אמא עושה אוכל כזה טעים אז בשביל מה ללכת למסעדה. אנחנו יודעים גם להזמין מבחוץ אם רוצים לא חייבים ללכת למסעדה.

תמיר: לא ללכת למסעדה אוכל מבחוץ או אוכל ביתי.

אבא: האוכל של הבית יותר טוב, הוא פחות שמן, הוא פחות עשוי מכל מיני חומרים שאתה לא יודע מי עשה אותם ומאיפה הם הגיעו, האוכל הביתי יותר טעים ואימא מבשלת פנטסטי.

תמיר: אוקי, ונגיד איזה מאכלים יותר זכורים לך ממה שאמא עושה שאתה אוהב?

אבא: מה שעכשיו קפץ לי היא עשתה שבוע שעבר את הסלט קינואה שהוא מאוד מאוד טעים היא עושה עוף בגריל טעים והיא עושה דגים טובים והיא עושה כל מיני דברים טובים.

תמיר: מהם הקינוחים שאתה אוהב?

אבא: אני מאוד אוהב בקלאווה במיוחד את הבקלאווה שסבתא נעמי מכינה, אני אוהב גם קרם ברולה ומלבי.

תמיר: מה מיוחד בהם?

אבא: אני אוהב את הטעם של הווניל, של הקרם ברולה והמלבי יחד עם מי ורדים.

את הבקלאווה אני אוהב כי זה קינוח שאני אוהב מילדות, שסבתא הכינה לי שהייתי ילד.

 אני אוהב את הבקלאווה עם אגוזים ועם סוכר טעים ומתוק

תמיר: נשמע טוב

אבא: במיוחד משמין.

תמיר: אם היית מאכל מה היית בוחר להיות?

קופץ לי ארטיק קוקוס. טעים ונקי עם טעם מאוד מיוחד. אף פעם לא חשבתי בצורה הזו, פשוט ששאלת זה מה שקפץ לי בראש ואתה אוהב מאוד ארטיק קוקוס. כן ארטיק קוקוס מזכיר לי חופש, מזכיר לי ים, מרענן וקר- חופש על הים.

תמיר: כשאתה נכנס למסעדה, איזו מוסיקה היית רוצה לשמוע ברקע?

אבא: מוזיקה שקטה, רגועה מרגיעה שתכניס אותנו לאווירה שכיף לנו.

תמיר: למה, מה המוזיקה הזו גורמת לך להרגיש?

אבא: מרגיע, מוריד אותי מהסטרס והבלגאן וההמולה של הרחוב. זה משנה את האווירה. מאפשר לי להתרכז באוכל ולהרגיש אותו כי אוכל זה פסטיבל של טעמים. עושה לי חגיגה בפה ובעיניים.

תמיר: גם מקודם אמרת שמוזיקה שקטה זה עוזר לך מאוד להתרכז באוכל.

אבא: נכון, הנה זה הולך ביחד.

תמיר: אז אתה מאוד אוהב שכשאתה נכנס למסעדה מוזיקה רגועה לא לחוצה נכון?

אבא: נכון כי זה כיף צריך להנות מהאוכל כי אוכל זה כיף זה לאט כזה לא ממהרים.

תמיר: טוב, וזהו אנחנו סיימנו.

שלב ב’ כתיבת מתכונים

מנה ראשונה: סלט פפאיה או (סום טאם).

מצרכים:  חצי פפאיה קלופה ( פפאיה ירוקה (בוסר)) 4 תרמילי לוביה חתוכים למקטעים 8 עגבניות שרי חצויות, 3 שיני שום בינוניות ,כ-20 גר’ בוטנים קלויים כתושים קלות , 4 כפות רוטב מי דגים 4 כפות מיץ לימון 6 כפיות סוכר פלפל צ’ילי חריף לפי הצורך (לא חובה)

אופן ההכנה: לוקחים את הפפאיה ומוציאים ממנה את הגלעין בעזרת סכין, ובעזרת קולפן קולפים רצועות מן הפפאיה (החתוכה).

 כותשים את שיני השום והצילי החריף.                                               מוסיפים את רוטב מי הדגים, את הסוכר ואת מיץ הלימון וממשיכים לכתוש   במשך דקה. מוסיפים את הלוביה וממשיכים לכתוש לקצת   זמן.                   מוסיפים את רצועות הפפאיה וכותשים למשך שתי דקות מוסיפים את עגבניות   השרי וכותשים לעוד שתי דקות נוספות מוסיפים את הסוכר ורוטב הדגים.       כותשים ומערבבים עד שהכל מתערבב ביחד.

 מוסיפים בוטנים, מערבבים מעט ומגישים.

וזהו יש לכם מנה ראשונה סום טאם.

מנה עיקרית: סטייק אנטריקוט

מצרכים: בשר אנטריקוט, טימין, רוזמרין, פפריקה, זמן זית, מלח, פלפל.

אופן ההכנה: הוציאו את הבשר להפשרה בקערה ועטפו את הקערה בניילון לאחר שעה בדקו אם הבשר הפשיר ואם אפשר לעבוד איתו בדקו אם הוא לא קשה כדי לא לשבור אותו.                 כאשר הבשר טוב התחילו לעשות מסג לבשר ולאחר 30 דקות בערך הוסיפו תבלינים הוסיפו קצת פפריקה והמשיכו למסג, הוסיפו קצת פלפל והמשיכו למסג, הוסיפו קצת מלח והמשיכו למסג במשך עוד 30 דק כדי שהבשר יספוג את הטעמים ושימו אותו במקרר בקערה עם ניילון מעליה. לאחר שעה הוציאו את הסטייק אל הגריל ושימו על הסטייק טימין ורוזמרין לפני שהוא נכנס לגריל אז שימו את הסטייקים למשך 2 דקות כל צד (רמה מדוברת מדיום) ואז הוציאו את הסטייקים מן הגריל והגישו אפשר להגיש עם טימין מעל הסטייק.

וזהו יש לכם מנה עיקרית סטייק אנטריקוט.

מנה אחרונה קינוח: סטיקי רייס מנגו או באנגלית (sticky rice mango)

מצרכים: 3 מנגו קלופים ופרוסים, כוס וחצי אורז לבן, 2 כוסות מים, כוס וחצי חלב קוקוס, כוס סוכר לבן, חצי כפית מלח, חצי כוס חלב קוקוס, כפית סוכר לבן, רבע כפית מלח, כף שומשום קלוי.

אופן ההכנה:

ראשית יש לערבב את האורז עם המים בסיר. להביא לרתיחה, לכסות ולהנמיך את האש. לבשל עד שהמים נספגים, למשך 15-20 דקות.

כשהאורז מוכן, יש להוסיף כוס וחצי חלב קוקוס, כוס סוכר, ומלח ולבשל על אש בינונית. להביא  לרתיחה, להוריד מהאש, להניח בצד ולקרר למשך כשעה.

להכין את הרוטב: לערבב בסיר חצי כוס חלב קוקוס, כף סוכר, רבע כפית מלח. להביא לרתיחה ולאחר מכן לקרר.

להניח את האורז הדביק על צלחת הגשה. לסדר את המנגו על גבי האורז. לצקת מעל את הרוטב. לפזר שומשום ולהגיש.

שלב ג כתיבת טקסט סיפור-תיאורי:

לפני שהכנתי את הארוחה לא ידעתי איך אכין את הדברים בלי שההורים שלי ידעו, ואז עלה לי רעיון גאוני, הרעיון היה שאני אספר לאבא שלי שאני מכין את הארוחה לאמא ולאמא שלי אמרתי שאני מכין את הארוחה לאבא. אח שלי עזר מאוד להכנת הארוחה ובלעדיו רוב הדבר לא היה קורה. אני מאוד חששתי שאמא ואבא יגלו על ההפתעה, אמא שלי הייתה מאוד מעורבת וקנתה את כל המצרכים בלי שהיא ידעה שאני הולך להכין את הארוחה לשניהם אני מאוד שמחתי שהיא לא גילתה כלום.

 המשימה נתנה לי את ההזדמנות לבשל ואני מאוד אוהב לבשל בלי שמגבילים אותי הכנתי את הארוחה ביום שני, יום אחרי הולנטיינז. הכנת הארוחה נמשכה כ- 3 שעות, אמא ואבא מאוד הופתעו לגלות שהארוחה בשביל שניהים ולא רק לאחד מהם, הם מאוד שמחו והלכו לשבת על יד השולחן אמא ואבא שלי היו מאוד שמחים אז התחלנו לאכול, במהלך הארוחה שררה דממה לכן ידעתי שכולם אהבו את האוכל. כאשר הקינוח הגיע כולם דיברו וצחקו. בתום הארוחה ההורים שלי אמרו שהאוכל יצא מאוד טעים. הייתי ממש שמח וממש נהניתי שכולם שמחו והרגשתי תחושת סיפוק מזה שאנשים אהבו את האוכל שלי. בעקבות התחושה הזאת החלטתי שאני רוצה לבשל יותר בעיקר לאנשים שאני אוהב, תחושת הסיפוק הזאת הייתה התחושה הכי כיפית שהייתה לי במהלך העבודה.

במשימה זו למדתי על ההורים עוד דברים למשל שהם אוהבים לאכול בחברה ולא לבד ולמדתי גם שיש להם מאכלים שהם בכלל לא אוהבים (טוב לפחות אמא שלי) כמו פירות ים ועל אבא שלי למדתי שהוא אוהב אוכל טוב ואווירה רומנטית (לכן גם הדלקתי נר וכיביתי את כל האורות במהלך הארוחה) למדתי עליהם עוד דברים וזה מאוד שימח אותי וגם גרם לי להתקרב יותר למשפחה שלי.

 הרגשתי לאחר כל התהליך שאני מסוגל להכין כל מיני דברים בכוחות עצמי למשל לבשל תבשילים גדולים לבד ולא סתם לחתוך ירק פה ולקלף תפוח אדמה שם ולעשות כל מיני דברים קטנים כי מה שאני באמת אוהב זה להרגיש את זה שהארוחה היא שלי שאני הכנתי אותה וברגע שאני את הדברים הקטנים אני מרגיש שאני מפספס את העניין בבישול וזה גרם לי לרצות כמה שפחות לבשל אבל כשיש את הרגעים האלה שאני יכול לבשל לבד דברים גדולים זה מחזיר לי את כל העניין בבישול ובזכות המשימה נזכרתי עד כמה אני אוהב לבשל ועד כמה הבישול עושה לי טוב.

לסיכום אני מציע לכל מי שקורא להתחיל לבשל כי זה פשוט מהנה. כל החוויה הזאת רק גרמה לי להבין שבישול זה דבר מדהים וכיפי.

אני ממליץ בחום לכולם לבשל בעצמכם ולקחת יוזמה.

כל החוויה הזאת לימדה אותי על אחריות, ומחויבות אישית, בתחילת הדרך לא הבנתי איך הדרך קשורה למסע מילדות לבגרות אבל כעת אני מבין שזה הכי קשור כי הוא לימד אותי על הנאה גם כאשר אנחנו מבצעים מטלות ככה שאפשר גם להנות וגם לבצע מטלות בו זמנית. התהליך לימד אותי גם על יצירתיות, משפחתיות, סיפוק מהנאה של אחר ועצמאות.

“כולנו רקמה אנושית אחת חיה”

בתמונה יש את אח שלי הגדול את אחותי הקטנה את אמא שלי ואותי, כולנו ביחד בחדר צוחקים, מחייכים ונהנים, כל האחים משחו לאמא את השמיכה למרות שהיה לה קר. רואים שכמעט כל האחים נמצאים במיטה של אמא ואבא ורואים שהכל ממש מואר וזה גם מה שמתאר את הרגשות שצפים בי, התמונה הזאת קרתה באמצע הסגר, אני בחרתי בה כי היא מסמלת את המסע שלי מילדות לבגרות וכשאני הייתי יותר קטן אז אני הייתי יותר לבד “עצמאי” יותר והיום כשאני כבר יותר בוגר אני כל היום עם המשפחה שלי, ואני הכי שמח בעולם כשאני איתה ואני ממש שמח שיש לי אותה.

אנחנו צחקנו כל כך מהבעת הפנים שלה כשהיא ראתה שמשכנו לה את השמיכה, ורואים שאנחנו צוחקים ממש ומרגישים טוב בתמונה, זה גם מה שאני מרגיש כשאני מסתכל עליה. כשאני מסתכל עליה אני מרגיש שיש מישהו שיתן לי יד ויתמוך בי לאורך כל הדרך גם כאשר קורים דברים רעים וגם כאשר קורים דברים טובים, ברגע שיש מישהו עצוב כל המשפחה מעודדים אותו ויוצרים אחווה, זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני צופה בתמונה אני מרגיש שיש מישהו שיתמוך בי תמיד. בזכות הקורונה למדתי להכיר את המשפחה שלי יותר טוב, בזכות הקורונה אנחנו מאוד מאוד קרובים וזה מאוד מרגש אותי וכשאני צופה בתמונה הזאת אני מאוד שמח ומודה שיש לי משפחה כזאת חמה שרק אוהבת ומחבקת.

התמונה הזאת מזכירה לי את השיר “כולנו רקמה אנושית אחת חיה” זה שיר שמתאר בדיוק מה מרגישים כשצופים בתמונה, מרגישים שכולם ביחד וכשכולם מאוחדים אז אין פחד וגם זה אומר את הדבר הבא כי כל אחד הוא חוט וכאשר הוא לבד אין מה לעשות איתו אבל כאשר יש הרבה חוטים נוצרים דברים מדהימים: אחווה אכפתיות ועוד כוחות עצומים שאי אפשר לדעת אותם אם אתה לא עם עוד מישהו, והמשפחה שלי נותנת לי את הכוחות האלה וכל המשפחה שלי ביחד רקמה אנושית כי כולנו מאוחדים.

לסיכום, אני אומר כשכולנו ביחד אנחנו כוח ענק ואני מקווה שנמשיך להיות ביחד לעולמי עד. לכן בחרתי את התמונה הזאת כי היא מסמלת אחווה, ביחד ושמחה. אנחנו כולנו בני אדם וכולם צריכים מישהו תומך שיעזור ברגעים הטובים וגם בקשים ואת התפקיד הזה אף אחד לא יכול לתפוס חוץ מהמשפחה שלי.                                                          אני מקווה לעתיד שאני אמשיך להיות ביחד עם המשפחה שלי כי אנחנו כוח עצום ומעצים וכשאנחנו ביחד כוחנו עצום כפל וכפליים.

 “כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה”

רפלקציה אני מאוד נהניתי במשימה של הפנים ופנים השילוב בין אירועים מצחיקים לאיברים בפנים וזה שילוב מיוחד.

אני בחרתי לעשות את העבודה כשהורי היו בגילי ולא את גלגולו של חפץ, אני תמיד שמעתי מהורי על מתי שהם היו קטנים אבל אף פעם זה לא היה לעומק ובזכות העבודה למדתי לעומק על התקופה שהם היו בגילי, מה הם עשו ואיזה מקצועות הם אהבו ללמוד ובאיזה בית ספר הם היו.

אני אהבתי את הכנת ארוחה המשפחתית, אהבתי את הפרוייקט כי דבר ראשון אני מאוד אוהב לבשל.

דבר שני היה את הראיונות, שבהן למדתי על הצד הקולינרי של ההורים שלי למדתי על דברים שלא ידעתי קודם לכן.

כמובן שהיה את רשימת המתכונים,

זה גרם לי לחקור על איך הכי טוב לעשות את האוכל וזה גרם לטעם טוב יותר לאוכל מאשר לבשל אותו בצורה רגילה ולא בצורה המתאימה לו.