הומור מקדם למידה-יומן אישי

סיטואציות הומוריסטיות

כמורה לכיתות ז’-ח’, נתקלתי לא פעם בסיטואציות שבהן הבחירה הייתה לכעוס או

לצחוק על המצב. למשל כשאחד הילדים קרא לילד מכיתתי לצאת החוצה ו”לעזור לו” במשהו, יכולתי לכעוס על אותו ילד שהפריע לשיעור ורוצה להוציא את התלמיד השני אך בחרתי לצחוק על כך אפילו בציניות לשעשע את הילדים “ולזרום” איתם ובכך התלמיד הבין שאני לא באמת מאמינה לסיפור על הצורך בעזרה ושבפעם הבאה ייתן לי קצת יותר קרדיט:) -היתרון של ההומור כאן הוא מקדם תקשורת ואמון.

2. כאמא, אני שמה לב שהילד שלי (בן 3.5) ,קצת “קלמזי”, מרוב שהוא ממהרסי תמיד הוא לא שם לב לדברים, נופל, מקבל מכה אבלהתגובה שלי ואני חייבת לציין גם שלו (“לא שמתי לב לרצפה..”) היא לצחוק על כך ולא להיות מרוכזים בנפילה עצמה ובכאב. היתרון של ההומור כאן הוא תורם לאיזון הנפש והגוף.

פונקציות הומוריסטיות בחיי:

אני משתמשת בהומור בעיקר בכדי להפיג מתחים, לאחרונה, בתקופת הקורונה היו הרבה מתחים בחיי, ילדתי, הבן הבכור שלי עבר תקופת הסתגלות לא פשוטה, הקורונה עצמה הלחיצה

ולכן החלטתי להתמודד עם המצב באמצעות הומור.

לדומגא: לצחוק על הבלאגן שבביתי, מעצם זה שאין לי זמן לסדר אחרי הילדים

סיאוטציה שראיתי במדיה -דרך הפייסבוק בקבוצת מאמאצחיק שבה אני חברה

היא סיטואציה של הומור שחור, שבה אחת החברות סיפרה על אמה שנפטרה וצחקה על החיים שהיו לה איתה, על דברים מצחיקים שעשתה במהלך חייה ואפילו על דרך מותה.

ניתן לומר שבסיטואציה זו ההומור משמש גם פונקציה להפגת מתחים.

תגובה הומוריסטית לסיטואציה קשה בחיי:

בבית הספר אני  לעיתים קשוחה עם תלמידיי. כשתלמיד צוחק אני מייד מפסיקה,

ראיתי בסרטון למה זה עלול לגרום והחלטתי לשנות את דרכי.

באחת הסיטואציות כשאחד מתלמידיי צחק, הפסקתי את השיעור ושאלתי אותו מה מצחיק- הוא כמובן חשב שזו שאלה בציניות אך באמת רציתי לדעת ושיתפתי אותם שהיה לי בוקר קצת לחוץ ובאמת קצת צחוק לא יזיק ואשמח אם יספרו לי גם.

התלמיד סיפר את הסיטואציה ובאמת זו הייתה סיטואציה מצחיקה, צחקתי יחד עם התלמידים והרגשתי שמשהו בי משתחרר באותו רגע- אבל חשוב יותר, משהו השתחרר גם בתלמידים.

ההרגשה הייתה טובה, אין ספק.

משימה 10.2 הומורפוביה:

אני הזדהיתי רק עם חלק מהדברים שנאמרו, בעיקר עם החלק של פחד מאובדן שליטה

גם אני קיבלתי את ההמלצה שלא לחייך מול כיתה ועשיתי זאת

אבל במהלך השנים הבנתי שאמנם הילדים מוכרחים לדעת מה מותר ומה אסור אבל שאפשר מידי פעם גם לחייך, להשתמש בציניות לא מזיקה, ולהפוך את השיעור ליותר חוויתי ומהנה.

כמובן שהדרך עוד ארוכה אבל אני מסכימה שצריך להראות לילדים שלא מפחדים מקצת הומור.

משימה 11.3 הומור בטוח

אני חושבת שאני מאוד נצמדת להומור בטוח,

בכל סיטואציה שהיא אני שוקלת האם להתבדח או לא, נוח לי בעיקר לצחוק עם ילדים מהמקום שילדים הם קצת פחות שיפוטיים ואני מרגישה יותר בנוח לצחוק לידם ואיתם.

אני לא מצאתי סיטואציה נוספת שמהווה עבורי הומור בטוח אך אני יכולה לומר בוודאות שלא נוח לי עם הומור על מקרי מוות או מחלות, הומור כזה גורם לי להתכווצות והייתי רוצה לשנות זאת ודווקא ללמוד לצחוק במצבים כאלו כדי להפיג את המתח.

אני חושבת שכדי שאצא מתחום הנוחות שלי וארחיב את חווית ההומור אני צריכה להיות בחברת אנש/ים שההומור מנהל אותם, לא להבהל מזה ולהבין שצחוק לא אומר שלא כואב לפעמים או שהחיים “מושלמים” אלא זו דרך נוספת להתמודד עם דברים.

שאלון:

סגנון ההומור שלי:

תוצאות שאלון:

Affiliative = 38

Self-enhancing = 27

Aggressive = 16

Self-defeating = 16

אני קצת מופתעת מתוצאות השאלון מכיון שאמנם אני אוהבת לצחוק עם חברים אבל לא הייתי אומרת שאני אוהבת להצחיק במיוחד, אני לא רואה אאת עצמי כאדם מצחיק..

גם לגבי שיפור עצמי- כפי שכתבתי במצבי לחץ אני לא מש צוחקת אבל כנראה שמענה על שאלות ספציפיות תייג אותי כאחת כזאת..

אני לא מופתעת לגבי השאר כיון שאני לא נוטה לצחוק על אחרים או על עצמי יותר מידי.