חיים, שמעון, דוד ולוי טיילו אחרי הצהריים ביער ליד הבית שלהם. לאחר מספר שעות, כשהתחיל להחשיך, החליטו הארבעה לחזור הביתה. לפתע רגלו של חיים נתקלה בידית ברזל שהייתה מחוברת לקרקע והוא נפל. למזלו הוא לא נחבל, אבל כולם הסתקרנו ממה הוא נפל.

הילדים התכופפו לרצפה כדי לראות ממה חיים נפל, ולתדהמתם הם ראו דלת באדמה.

הילדים התלבטו האם לפתוח את הדלת דוד הסקרן שכנע את כולם שכדאי לפתוח  את הדלת.

הם נכנסו למסדרון שהוביל לחדר שבו דלקה עששית.

“בא נכנס” קרא חיים האמיץ.

הם נכנסו לתוך החדר שבו הם ראו משהו שגרם להם להתנשף בתדהמה.

“יש פה נשק!” אמר דוד “יש פה רימונים!”. כתוב פה שאנחנו ב1948 ושאנחנו בסליק.

“יש פה מכונה משונה” הארבעה הצטופפו ליד המכונה.

“הווו מה זה”, חיים נגע במכונה ובום!!! ארבעתם נעלמו בעשן ירוק.

“ואאאו איפה אנחנו?” קראו הילדים.

פתאום הם שמעו צעדים של מישהו מתקרב. “מי זה שם?!” אמר דוד בחשש…

נשמעו צעקות הפתעה: “ילדים, מה אתם עושים פה?” אמר האיש המסתורי וקרא לאחוריו: “אלעד יש פה ילדים!”. “ממההה??? ילדים?! איך הם הגיעו לפה?”

האיש ששמו אלעד ירד אלינו ונכנס לחדר.

באור העששית ראו הילדים את פניו.

לוי החכם אמר: “זהו אלעד פלד”.

“מי זה אלעד פלד?” שאל שמעון.

“מפקד הפלמח בצפת בזמן מלחמת העצמאות” ענה לוי.

“טוב ילדים, אתם צריכים להתחבא. פה זה מקום סודי, אל תגלו לאף אחד”.

“אנחנו חייבים להתחבא?” שאל חיים.

“בני כמה אתם?”

“שתים עשרה” ענו כולם.

“אז לא, אתם לא חייבים להתחבא. אתם יכולים לעזור בסחיבת הארגזים של הנשקים למצודה”.

“אוקיי קדימה” אמר חיים.

בעודם סוחבים ארגזים הגיעה ג’יפ צבאי. “עלו, אין זמן” קרא אלעד פלד.

הארבעה העמיסו את הארגזים והג’יפ נסע אל המצודה.

“מפה תוכלו להשקיף על הקרב מבלי להיפגע” אמר אלעד פלד.

הארבעה ישבו בתוך המפקדה שהייתה במצודה.

פתאום זה קרה. נשמעו צעקות מלחמה מלוות מדי פעם בצעקות כאב ואז שמעו קריאת ניצחון: “ניצחנו, ניצחנו” אמר מישהו.

לאחר דקה אלעד פלד הופיע ואמר: “ילדים ניצחנו!”.

“יש!!!” צעקו כולם “רגע, איך ניצחתם?” שאל לוי.

“התחלנו את ההתקפה בהרעשה של מרגמות “דוידקה” ולאחר מכן הסתערנו הלוחמים על הר המצודה ופיצחנו את העמדות בעזרת פגזי פיא”ט. בית שלווה נכבש בקרב מחדר לחדר. בקרב נהרג מפקד הפלוגה אברהם ליכט.

הקרב העיקרי נערך על תחנת המשטרה העירונית. גדר האבן שהגנה עליה פוצצה ודרך הפרצה הסתערנו . קרב קשה נוהל מחדר לחדר ומקומה לקומה. מפקד הפלוגה הפורצת, יצחק הוכמן, נהרג בשוגג בהתקפה זו. אחרוני הלוחמים הערבים התבצרו על הגג. חלקם נסוגו בלילה לכיוון מירון וחלקם נפל בשבי.

כולם שמחו לשמוע על הניצחון, ואלעד פלד שאל אותם פתאום: “רגע, מי אתם בכלל? תוך כדי הקרב שכחתי לשאול אתכם”.

לוי ענה: “אנחנו ילדים צפתיים ש…”

ופתאום הם נעלמו בענן ירוק ומצאו את עצמם בסליק.

הם יצאו מהסליק אל היער ואמרו אחד לשני: “איזה אמיצים היו החיילים, בזכותם יש לנו את צפת”.

חיים האמיץ אמר: “זו מכונת זמן מדהימה, מי בא איתי לכאן עוד פעם?”