עבודה בירושלים שני כהן י׳6

נכתב ונערך ע״י שני כהן.

לא היו משתתפים נוספים בתהליך- עבודת יחיד

התחלת עבודה: 21/4/2021

סוף כתיבת העבודה: 24/4/2021

מקורות מידע: ויקיפדיה

מבוא

העבודה כוללת מידע והסברים על שלושה תקופות, והן: ירושלים תחת השלטון העות׳מאני, ירושלים במלחמת ששת הימים, וירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי

צפייה מהנה

פרק א׳: ירושלים תחת השלטון העות׳מאני

תחנה ראשונה: בריכת הסולטן

בריכת הסולטן.

צולם במאה ה-19

בריכת הסולטן הינה בריכת אגירה בירושלים, הסולטאן העות׳מאני ֿ(סולימן הראשון) תיקן אותה בשנת 1536 (במהלך המאה ה-16). מקום זה שימש כבית מרחץ (מקלחת) עבור עשיריי ירושלים. כיום- הוסב לתיאטרון לאירועי תרבות רבי משתתפים.

מיקומה- חלקו הצפוני של ״ביא בן הנום״ (גיא= מרווח צר בין שני הרים) בירושליים. הקומה בדרך של בנית סכר ברוחב הגיא

פרק א׳: ירושלים תחת השלטון העות׳מאני

תחנה שניה: חומות העיר העתיקה של ירושלים (שער האשפות, הרחמים, שכם, הפרחים ועוד)

תרשים טופוגרפי של פני השטח וחומת ירושלים העות’מאנית^

חלק מהנוף ההיסטורי של ירושלים הינו החומות הרבות בעיר.

החומות נועדו להגן על העיר מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה/נהרסה, החומות נבנו/שופצו מחדש ע״י הכובש החדש ולפעמים ע״י התושבים עצמם. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני יותר מ4,000 שנה, והאחרונה נבנתה ע״י סולתאן האימפריה העות׳מאנית באמצע המאה ה16.

עם העלייתו של הסולטאן סולימאן העות׳מאני הראשון לשלטון, החליטו השלטונות העות׳מאנים לבנות חומה סביב ירושלים. לא ידוע מה היה המניע אחר סבורים כי המניע היה דתי בכדי לפאר את ירושלים, ואולי היה זה מניע בטחוני כדיי להגן עלייה מפני שודדים, ואולי מניע כלכלי כדי למשוך תושבים ירושלים כדיי למנף את כלכלתה ומצבה הדמוגרפי.

גובהה של החומה עות׳מאנית מגיע לכ10 מטרים ועובייה כ2.5 מטרים (בממוצע) ואורכה כקילומטר רבוע אחד. החומה נבנתה במהירות רבה מאוד ע״י בנאים מומחים אשר הובאו מקהיר, חלב ואיסטנבול תחת פיקודו של מוחמד צ׳לבי אלנקאש (פקיד עות׳מאני רם-דרג) שהיה גם אחראי לגביית המיסים עבור תשלומי הבניה.

פרק א׳: ירושלים תחת השלטון העות׳מאני

תחנה שלישית: השכונות החדשות שנבנו מחוץ לירושלים (שכונת ימין משה

(משכנות שאננים, מאה שערים ועוד)

עקב היציאה היהודית מהחומות (יצאו בגלל הצפיפות, התשתיות הירודות, העיר מוזנחת, אין השקעות בניה בעיר, חוסר היגיינה, מחלות שורצות, זבל מפוזר ברחובות…) התחילו להיבנות שכונות מחוץ לחומות העיר ירושליים. משה מונטיפיורי (נדבן יהודי עשיר שגר בחו״ל) תרם כסף ליהודים כדיי שאיתו יוכלו להקים שכונות חדשות, והראשונה שבהן נבנתה בשנת 1860 ונקראת ״משכנות שאננים״. היהודים הפעילו מנגנון פנימי שינהל את השכונות האלו. לכול שכונה היה את הועד האישי שלה כדי לשמור על הסדר והארגון:

למשל: תקנות הועד במשכנות שאננים עסקו בעיקרן על שמירץ אורח חיים נקי מסודר והיגייני, תקנות הועד במאה שערים עסקו בעיקרן בשמירה על פרטיות הפרט, וכול אדם מכבר את חברו, תקנות הועד בנחלת שבעה עסקו בעיקרן בניהול

כספי השכונה כולל מתן צדקה (דגש כלכלי) בעיקר

שכונת נחלת שבעה^

פרק ב׳: ירושלים תחת שלטון המנדט הבריטית

תחנה ראשונה: מלון המלך דוד

בשנת 1929 יזמו בני משפחת ״מוצרי״  (משפחה יהודית של אנשי עסקים

ממצרים) הקמת מלון פאר בירושלים, מלון המלך דוד.

המלון נפתח לקהל הרחב ב20/12/1930. שאיפת מנהלי המלון הייתה לשמור על רמה גבוהה בירושלים באותה העת שהייתה עוד ירושלים לא מפותחת.

 בבוקר 22 ביולי 1946 חדרו אנשי מחתרת האצ״ל אל המלון מחופשים לעובדי  מטבח ערבים והכניסו חומרי נפץ במשקל כבד ביותר, 350 ק״ג, לתוך כדיי חלב במסעדת ״לה-רג׳אנס״  שנמצאת באיזור המרתף באגף הדרומי של המלון.

בשעה 12 בצהריים האצ״ל הודיע על פיצוץ שקרב להתרחש  במלון, ראש המנהל הבריטי לא העביר את ההודעה הלאה לעובדי המלון הנמצאים במשרדיהם ״לא באתי לכאן כדי לקבל פקודות מהיהודים״. ולאחר חצי שעה, 12:30 חלקו הדרומי של המלון התפוצץ בכל קומותיו. נספו כ-80 איש: יהודים, ערבים ובריטים.

לאחר היסטוריה של מקרים ואירועים, כיום הוא מלון פעיל בדרגת חמישה כוכבי משלן  ונחשב כבית האירוח הרשמי של מדינת ישראל

החזית המזרחית של המלון בשנות ה40 של המאה ה20^

פרק ב׳: ירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי

תחנה שניה: הכנסיה הסקוטית

הכנסיה הסקוטית או בשמה השני ״כנסיית אנדרו הקדוש״ ממקומת ליד תחנת הרכבת ההיסטורית בירושלים והחאן הירושלמי על מורדות גבעת התנ״ך. הכנסייה  מוקדשת לחללי ״דיוויזיה 52״, חללי מלחמת העולם הראשונה. (רובם חיילים סקוטים שנהרגו בכיבוש ירושליים וארץ ישראל ע״י הבריטים). הכנסייה קרויה על שמו של פטרונה של סקוטלנד, אנדרו הקדוש. פטריק גדס, שגם הוא הווה חלק ממתכנניה הראשונים של ירושלים הציע להזיז את תחנת הרכבת דרומה יותר ולהקים בגבעה מתחם עירוני לשירות נוסעי רכבות. לבסוף- תוכנית זו לא יצאה לפועל

הכנסייה הסקוטית (כנסיית אנדרו הקדוש, בשמה השני) בירושלים^

פרק ג׳: ירושלים במלחמת ששת הימים

תחנה ראשונה: ארמון הנציב

ארמון הנציב 

אחרי שהבריטים כבשו את ירושלים (1917) הואלם (פירוש מתוך ויקיפדיה: הַלְאָמָה הוא מונח המתאר פעולה של נטילת קניין מידי בעליו ע״י המדינה והיפכתו לרכוש ציבורי) מתחם אוגוסטה ויקטוריה והפך למפקדה הראשית של הצבא הבריטי.

התיישבו במתחם זה מוסדות השלטון.

בשנים 1925-1927 התגורר במתחם הנציב העליון פילדמרשל הרברט פלומר, אבל אז רעידת אדמה חזקה בירושלים סדקה את המבנה, עקב כך עבר הנציב העליון להתגורר זמנית בבית מחניים ברחוב הנביאים, ובזמן זה החל תכונונו של מבנה חדש אשר ישמש כמבנה מגורים רשמיים ומרכז שלטוני- ארמון הנציב.

עם אישור סופי של תוכנית הבניין בשנת 1928 הועברה עבודת הבניה לחברה קבלנית איטלקית (״ארנסטו דה-פארו״) שבעברה בנתה מבנים רבים עבור האימפריה הבריטית, ועוד כמה מבנים בירושלים.

הבניה החלה בשנת 1929 עם שיתוף פעולה עם יהודה שפירא (היה מראשוני המהנדסים של הישוב היהודי בא״י ע״פ ויקיפדיה). נדרש היה לסיים את הבנייה כמה שיותר מהר, ונשכרו כ-400 פועלים, אך עקב שינויים מפעם לפעם בפרויקט העבודה האטה. ע״פ האדריכל הריסון כי הבנייה הייתה משימה מורכבת עקב המרחק הגדול מהמקורות מהם הזמינו פריטים שונים (מתקני הסקה, פרזול, ריהוט…)

במלחמת ששת הימים הפלוגה של הלגיון הירדני כבש את ארמון הנציב, ירו מתוכו לעבר מערב ירושלים ואף נעו מהארמון לכיוון חוות הלימוד שהתיישבה על הגבול בדרך לירושלים המערבית. לאחר מספר שעות פרץ כח צה״ל של החטיבה הירושלמית למתחם והכח הירדני נסג אל המוצבים הקרובים. בשעה 15:40 הושלם כיבוש מתחם ארמון הנציב, וזמנית הוחלף דגל האו״ם העמד בראש המגדל לדגל ישראל.

נהרגו 4 לוחמי החטיבה הירושלמית ו25 חיילי הלגיון הירדני בקרב זה.

פרק ג׳: ירושלים במלחמת ששת הימים

תחנה שניה: כיבוש מוצבי ״הפעמון וה-״נקניק״ 

השלוחה שמדרום לארמון הנציב הקימה ירדן מספר מוצבים. על שלוחת ארמון הנציב היה מוצב ״הנקניק״ שנקרא לפי המראה שלו מנקודת המבט מהאוויר.

מול ״רמת רחל״ בנו הירדנים את מוצב ״הפעמון״, שגם הוא קרואי לפי צורתו מנקודת מבט מהאוויר. בשעה 16:00 החלו חיילי סיירת ישראלית בהתקפה על מוצב הנקניק שהיה מוגן ע״י פלוגה ירדנית, המוצב היה בנוי מתעלות באורך קילומטר, נבנה במטרה להדוף התקפה ממערב, אך לא מצפון. חיילי הסיירת תקפו מהכיוון הצפוני, וכך הצליחו חיילי הסיירת לכבוש את המוצב בשעה.

לאחר כיבוש מוצב הנקניק אישר הרמטכל את כיבוש מוצב הפעמון. דרייזין (קצין צה״ל בדימוס בדרגת אלוף משנה) ארגן כוח של 5 טנקים, מחלקת סיור אחת ושני ג׳יפי תול״ר של הסיירת והחל לנוע לכיוון דרומה בכביש צור אל באהר. במקביל הורה מח״ט 16 לגדוד אחר של החטיבה לנוע לרמת החייל ולהתקיף את מוצב הפעמון. המשימה הוטלה על גדול 62 והוא היה בהר הרצל. הכוח של דרייזין שנע בכביש המפותל ממוצב הנקניק דרומה הותקף במרגמות, עקב התקף המרגמות סטה אחד הטנקים מהדרך והדרדר לוואדי. למרות זאת המשיך הכח של דרייזין דרומה, כבש כפר (צור באהר) והסתער על מוצב הפעמון עד השעה 19:30 נכבש במהירות מוצב הפעמון בכך שבעקבות תצפית מוקדמת דרייזין איתר את הפתח של התעלה האחורית של המוצב ושלח את החיילים הישראל לתקוף מאחור.טנק של פלוגת הטנקים הסודית בארמון הנציב במהלך המלחמה

פרזנטציה:

העבודה הייתה קלה.

למדתי המון על מלחמת ששת הימים, את שאר הנושאים ידעתי מראש (ידע כללי)

העבודה נעשתה תוך ארבעה ימים.

הערה למורה: 

במהלך העבודה שמתי לב שאחד הטקסטים לא יצא כשורה אז העתקתי את הכתוב בדף אחד והדבקתי בדף שלפניו (עמוד 8 ארמון הנציב) רציתי להבהיר כי זו לא העתקה ממקור מידע אלה העתקה ממה שכתבתי בדף שלפניו, תודה.