חלק ראשון- על עצמי

-שמי הפרטי-

שמי הוא ירדן. מקור השם הוא בתנך- נמצא בהרבה פסוקים. הוריי אהבו מאוד את השם.

-שם משפחה-

שם המשפחה שלי הוא רותם. אין לו סיפור מיוחד אך הוא עברות לשם רוטמן- היה שם המפחה של סבא שלי.

-תאריך לידה-

הלועזי- 6 במאי 2008

העברי- א באייר תשס”ח

נולדתי ביום שלישי,

בית חולים בני ציון.

משקלי היה-

הזיכרון המשמעותי ביותר מגיל הילדות הוא- הטיסה הראשונה שלי. אני זוכרת שמאוד מאוד התרגשתי.

אבני דרך-

התחנכתי בגן ויצו ברמת אלון עד גיל 3.

מאז גיל 3 התחנכתי בגן סנונית ברמת אלון.

למדתי מכיתה א ועד ו בבית ספר אלון.

אירוע סוף לימודי היסודי היה בלתי נשכח- היינו צריכים לקיים אותו עם הגבלות הקורונה.

אני לומדת בכיתת מצויינות מדעית (ז3) בבית הספר אליאנס.

בחרתי ללמוד בה כי אני מאוד אוהבת ללמוד מדעים.

הדבר האהוב עליי בכיתה הוא החברים- לכל אחד יש משמעות שונה בשבילי, כולם חשובים לי מאוד אך כל אחד תורם ונותן לי הרגשה אחרת.

-חוגים ותחביבים-

אני משתתפת בצופים.

אין לי כל כך תחביבים אבל אני מאוד יצירתית.

אני פעמיים בשבוע בצופים- שלישי ושישי

אין בשובע זמנים שאני מקדישה לתחביבי מכיוון שעוד לא מצאתי מה הם.

אני אוהבת בעיקר סרטים שהעלילה שלהם היא עלילת תיכון. מתי פעם אני צופה בסרטי פעולה אך לעיתים רחוקות.

אין סדרות מסויימת שאני אוהבת לצפות אך בעיקר סדרות קומדיה או מתח.

הטעם בשירים שלי מאוד מגוון. אני שומעת כמעט את כל הסוגים אבל בעיקר פופ.

המאכלים האהובים עליי הם- המבורגר, פסטה, שווארמה.

-מקום וסביבת מגורים-

אני גרה ברחוב שלון שברמת אלון.

אני גרה פה מהיום שנולדתי- לא עברתי אף פעם.

אני אוהבת בשכונה את המקומות החבואים. אם מחפשים מוצאים מקומות שקטים ונעימים בכל השכונה.

בביתי גרות 4 נפשות.

אמא שלי, אבא שלי, אחותי ואני.

אין לנו בעל חיים אבל אני מאוד רוצה חתול.

אם הייתי שואלת את כל אחד ממשפחתי מה הם חושבים עליי הדבר הראשון שהם היו אומרים זה מצחיקה. הורי בטח היו מוסיפים יצירתית.

אני חושבת שאני באמת מאוד מצחיקה.

-אני ומשפחתי-

אבא- נעם רותם

תאריך לידה- י”ח שבט ה’תשל”ו, 20 בינואר 1976.

נולד בישראל.

נישא בשנת 2006 לאסנת.

למד בתיכון ליאו-בק חיפה.

ועשה תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה.

עובד ככראש צוות תוכנה ברפאל.

זכרונות עם אבא שלי הם בעיקר הטיולים איתו.

אמא- אסנת לירן-רותם

תאריך לידה- 29/4/1974,  ז אייר ה’תשל”ד.

נולדה בישראל.

נישאה בשנת 2006 לנעם- הכירו במסיבה

למדה בתיכון ויצו לאומניות במגמת מוזיקה.

עשתה תואר ראשון בחינוך במכללת לווינסקי.

עובדת כמטפלת NLP.

זיכרון8 זכור לי איתה- שהיא באה בפעם הראשונה לטקס שלקחתי בו ביסודי. ממש התרגשתי.

אחותי- אריאל רותם

תאריך לידה- 14/10/2010, ו חשון ה’תשע”א

נולדה בישראל.

לומדת ביסודי- בית ספר אלון.

הזיכרונות עם אחותי רבים. בעיקר הרגעים שאנחנו לא מפסיקות לצחוק מבדיחה שרק אנחנו נבין.

סבתא מצד אמא- עליזה

עלתה לארץ בשנת 1950

נולדה בפולין- 6.5.1948, כ”ז בניסן ה-תש”ח

למדה בתיכון עירוני ה.

עבדה כמזכירה רפואית.

הזיכרונות שלי איתה שביסודי פעם בשבוע הייתי באה לאכול צוהוריים אצלה.

סבא מצד אמא- אלי

נולד בארץ- 20.9.1947, ו בתשרי התש”ח

למד בתיכון ביאליק.

עבד ברפאל- מנתח מערכות.

הזכרונות שלי עם סבא זה שהיינו מרכיבים ובונים כל מיני דברים ביחד.

אלי ועליזה הכירו בתקופת התיכון דרך חברה של עליזה שהייתה שכנה של אלי.

סבא מצד אבא- צבי / צביקה רותם.

נולד ברומניה- 3/1/1945, י”ח טבת ה’תש”ה.

עלה לארץ בשנת 1948.

למד בתיכון בסמת

עשה תואר בהנדסת מכונות בטכניון.

עבד בתעשייה צבאית- סגן מנהל מפעל גישור

הזיכרון שלי עם סבא זה שהוא היה אוסף אותי פעם בשבוע לאכול בפאלאפל זוהר במרכז זיו. זו הייתה ממש “מסורת” בשבילנו.

סבתא מצד אבא- שלומית

נולדה בארץ- 7/5/1945, כ”ד אייר ה’תש”ה

למדה בגימנסיה העברית בירושלים.

למדה חינוך באוניברסיטת חיפה

עבדה כבתפקידה האחרון כמנהלת בית הספר היוסודי קישון בחיפה.

נפטרה בשנת 2009

אני לא זוכרת כל כך דברים משותפים שלנו מכיוון שנפטרה שנה לאחר שנולדתי.

איך הורי הכירו-

“אבא ואני גרנו בדירות שכורות.
אני עם שותפה והוא לבד.
גרנו במרכז הכרמל ממש קרוב אחד לשני.
ולא הכרנו.
יום אחד אבא הגיע לנגן בפאב בעיר התחתית עם להקה שלו.
גם אני הגעתי לשם עם חברים.
שאלתי אותו אם יוכל לתת לנו טרמפ חזרה למרכז הכרמל הביתה.
כשלקח אותנו – שאלתי מי רוצה לבוא יום למחרת להופעת ג’ז. הוא אמר שהוא רוצה. ונתן לי את הטלפון שלו.
למחרת הלכנו רק שנינו.
ומאז נהיינו זוג.”

-הקשר הרב דורי-

סיפור העליה של סבא מצד אבא שלי- צבי רותם.

“זה היה באמצע 1947.

מארגני העליות היו מוסדות הסוכנות היהודית.

הודיעו להורים יום לפני שיתארגנו- לוקחים אותם אל הארץ.

הייתה רכבת מיוחדת שנסעה מבוזאו עד לעיר הנמל- בורגס, בולגריה.

בדרך שילמו עבורנו כסף כדי לעבור את הגבול רומאי-גרמני.

שם חיכתה לנו אוניה שנקראה “מדינת היהודים”

עלינו עליה, וכבר מההתחלה שעלינו היו שתי ספינות ברטיות שעקבו אחריה.

שתנו שבוע ימים באוניה- אוניה קטנה מאוד וצפופה.

הגברים ישנו בעולם גדול, נשים עם ילדים קטנים ישנו בתאים. היה צפוף וחם.

אני זוכר שהלכתי פעם לשירותים עם אחותי הגדולה, ופתאום החלו לזרוק על האוניה שלנו בקבוקים עם גז מדמיע.

העבירו אותנו לקפריסין.

שם היו מחנות שהיו מוכנים עם יהודים אחרים שהגיעו מכל העולם.

כמובן שהייתה בעיה גדולה לבריטים לייבא מזון, ביגוד, תרופות לכולנו.

לקראת סוף שנת 1947, הבריטים הודיעו לסוכנות שהם יאפשרו לעלות לארץ רק למשפחות עם ילדים מתחת לגיל 3.

בחודש פברואר 1948 עלינו כל המשפחה למחנות עולים באיזור נתניה. שם היינו חצי שנה עד הכרזת העצמאות. משם העבירו אותנו לחיפנ יום אחרי כיבושה- ברחוב העצמאות במום שנקרא “קפה ישראל”. שם ריכזו את כולם ואמרו לנו לבחור דירות. ומאז התחלנו לגור בחיפה עד היום.”