:מבוא

מטרתי בהכנת העבודה הייתה ללמוד ולדעת על משפחתי דברים שלא ידעתי לפני כן ובכלל לא התעניינתי. אני למדתי מעבודתי על משפחתי. והבנתי על על החיים באותן תקופות וכמה חשוב להעריך את מה שיש לי.

עבודת שורשים זאת עבודה שלומדים על המשפחה דברים שלא ידענו ולומדים על ההיסטוריה של המשפחה.

משפחה עבורי זה שאפשר לסמוך אחד על השני ולספר אחד לשני דברים אישיים.

נעזרתי בראיונות במהלך העבודה בכך שכתבתי על הוריי והסבים והסבתות שלי בצורת גוף ראשון, שהם מספרים על עצמם.

על עצמי

שמי: מאיה רבקה, חולין

תאריך לידה: 15.4.2008

מקום וארץ לידה: ישראל, חיפה בית חולים רמב״ם

יש לי שני אחים, אחות גדולה בת 26 ושמה מיקה ואח גדול בן 22 ושמו שיק.

הורי החליטו לקרוא לי מאיה מכיוון שמאוד אהבו את השיר ״מאיה״ של שלום חנוך.

מקור השם מאיה הוא מהשם ״ מאי״, הקרוי על שם אלת האביב והפיריון הרומאית מאיה.

פירוש השם מאיה בארמית, הודית וערבית – מים.

: חוויה אישית

כשעליתי לכיתה א, ריבלתי את הכלבה שלי קולה, כלבה מסוג יורקשייר, לאחר זמן קצר שכלבתי הקודמת בוני נפטרה כי הייתה חולה, מסוג שנאוצר ננסי.

אני הייתי מאוד עצובה ורציתי כלב נוסף, שכנעתי את הורי בכך שהבטחתי

 שאטפל בו והעשה הכל בשבילו.

לאחר שהורי החליטו להביא עוד כלב הביתה הם הביאו את קולה.

זאת הייתה חוויה מאוד גדולה אך עדיין הרגשתי קצת עצוב כיוון שחייתי עם כלבתי בוני מאז שנולדתי עד כיתה א והספקתי להקשר אליה.

אך כאשר עכשיו אני מביטה אחורה, אני חושבת שלמרות כול העצב יש עוד יותר

שמחה, איני מצטערת על כך שהצלחתי לפגוש את קולה ולהכניס אותה למשפחתנו.

תחביבים:לבלות עם חברים, לרקוד, לצייר לראות סדרות/ סרטים.

אחים שלי

:אחותי

שם: מיקה רחל, חולין

תאריך לידה: 4.6.94

מקום וארץ לידה: ישראל, חיפה

״ מקור שמות אלו: בתחילה הייתי אמורה להיוולד במאי לכן ההורים תכננו  לקרוא

לי כך אך בסוף נולדתי 4 ליוני, ולכן אבא ואמא החליטו לקרוא לי מיקה, כיוון שזאת הייתה האופציה השנייה אחרי מאי והסיבה השנייה היא שאמא ואבא מאוד אהבו את השיר ״מיקה״ של אפרים שמיר ״.

אחותי גדולה ממני ב – 13 שנה אך זה לא מפריע לנו לבלות ביחד ולעשות את הדברים שאנחנו אוהבות כמו: ללכת לסרט, לקניון באולינג ועוד

תחביביה הם: לבלות עם חברות ולצפות בטלוויזיה

:אחי

שם: שיר אבן חן, חולין

תאריך לידה: 9.8.98

מקום וארץ לידה: ישראל, חיפה

״ ההורים החליטו לקרוא לי שיר מכיוון שחשבו שזה שם שמח וקליט שמעורר חיבה ובנוסף הוא היה מתאים גם לשם המשפחה.״

אחי גדול ממני ב – 9 שנים.

לפעמים אנחנו לא מסתדרים ביחד, אך למרות זאת יש דברים שאנו אוהבים לעשות יחד כמו: לראות סרטים, לטוס לחו״ל ועוד.

תחביביו הם: לצאת לבלות עם חברים, לטוס לחו״ל.

ההורים שלי

:אבא

שם: ירון, חולין / שם ברוסיה: ירוסלב- תהילה

שם נוסף: יעקב- על שם סבא של אמא שנהרג במלחמה

תאריך לידה: 3.2.69

ארץ ומקום לידה: רוסיה ( ברית המועצות לשעבר ), רפובליקה מולדביה בעיר בנדרי.

״ כשהגעתי לארץ הגעתי למרכז קליטה בקרית ים, הלכתי לביה״ס ״אמירים״ ושם המחנך שלי יהודה וגנר (במקור מרוסיה ) עזר לי להתקבל. באותה תקופה היה מאוד קשה לילדים מרוסיה מכיוון שלא קיבלו אותנו כל כך יפה, צחקו על השם והמבטא, יהודה המחנך הציע לי לעברת את השם לירון, כיוון שזה מזכיר את תחילת השם שלי ברוסית, הפירוש שימחה. כשגרנו ברוסיה גרנו בדירה קטנה של שני חדרים ההורים ישנו בסלון ואני ואחותי אילנה בחדר השני. התחביב הגדול שלי הוא לצייר ומאז שאני זוכר את עצמי, כל הזמן ציירתי.

ההורים מאוד תמכו כי ראו שאני מוכשר ומכיוון שבתקופה ברוסיה לא היה אפשר לקנות כל דבר כי המצב היה קשה, אז אבי שגם לו יש כישרון יצירתי ומאוד אוהב ומתעניין באומנות, כל הזמן חשף אותי לציירים גדולים, היה משיג ספרי אומנות במאמץ גדול דרך קשרים עם חברים. משיג לי צבעי מים טובים והיה מאוד אוהב לשבת לידי כשאני מצייר, לא הלכתי לחוגים כי לא היה לגיל כל כך נמוך, אך תמיד ידעתי שהעתיד שלי יהיה קשור איך שהוא לציור.

אמא שלי סירבה לעלות לארץ אך בסופו של דבר  ברגשות מעורבים הם החליטו לעשות את הצעד הזה . ברגע שהורי ביקשו לקבל אישור לעלות לארץ, שניהם פוטרו מעבודתם ונאלצנו לעזוב את הדירה שבה חיינו. התגוררנו במשך חצי שנה בביתה של דודתי אחות של אבא שלי ששמה מיה, כיום היא חייה באוסטרליה. מכיוון שבאותה תקופה היו הרבה פיגועי טרור נגד ישראלים במיוחד אחרי רצח הספורטאים במינכן ( האולימפידה ב- 72 ), מדינות ששם דיברו גרמנית כמו גרמניה ואוסטריה היו בהן סידורי ביטחון מאוד נוקשים. אני זוכר שבעליה למטוס לישראל, הייתה לי תחושה של אסיר של הצבא הגרמני. כשהגענו לארץ נסענו למרכז קליטה בקריית ים, וסבא וסבתא שלי נסעו למרכז קליטה באשדוד, להיות

יותר קרובים לאחותו של סבא, אותה לא ראה 40 שנה. להורים שלי התקופה

הייתה נורא קשה גם מבחינה כלכלית וגם הבדידות אותה חשו, כיוון שסבא וסבתא שלי היו באשדוד, הבנות דודות של אמא שלי נסעו לחיות במרכז הארץ ואח של אבא שלי חי באילת, היינו מתראים לעיתים רחוקות אך תמיד זאת הייתה חוויה שמחה מאוד. עד שסיימתי את התיכון ואפילו צבא כל הזמן ציירתי אך אף פעם לא חשבתי שזה יהפוך לקריירה שלי. סיימתי מגמה ראלית עם ציונים מאוד גבוהים, מאוד אהבתי כימייה אז הייתי בטוח שזה יהיה הכיוון שלי וציור רק בתור תחביב.בצבא בשלב של חצי שנה לפני השחרור חל מהפך בחשיבה התלבטתי בין כיוון של עיצוב אופנה לבין עיצוב גראפי.״

מקום עבודה: מכללות אקדמיות כמרצה למקצועות העיצוב הגראפי. למשל: ( ויצו, הגליל המערבי, מכון אקדמי בחולון.)

תחביבים ועיסוקים: בישול, מוזיקה, קולנוע, ציור. מאייר ומעצב גראפי.

תיאור אופי ודמות: אבי הוא בן אדם נדיב שאוהב לתת, רגיש, מצחיק.

:אמא

שם: אניטה, גרינברג ( לפני הנישואים ) חולין

תאריך לידה: 6.6.69

מקום וארץ לידה: ברית המועצות לשעבר מולדוביה, בלץ

״ מקור שם, על שם סבתי חנה ודודתו של אבי, איטה. אבי עשה נחלאה של שני השמות, ולכן ב-ת.ז מופיע שמי אניטה חנה איטה.

עד שעליתי ארצה ב-1979, חיינו אני והוריי בבית של סבתי רחל שבמולדביה, בלץ. הוריי עבדו יחדיו במפעל לפרוות כאשר סבתי טיפלה בי רוב הזמן.

אחי מורן קטן ממני ב-13 שנים ונולד בישראל, חיפה. היות וחיינו בשכונה מעורבת, השתדלתי שלא להבליט את היותי יהודייה כי גם ברוסיה כמו בשאר אירופה, הייתה אנטישמיות. הכי אהבתי את עונת החורף, בשל השלגים. הייתי מחליקה לביה״ס על מזחלת, ואם לא הייתה, אז על התיק. אך מה שהכי אהבתי

בקיץ הוא החופש הגדול שהיה 3 חודשים בוא היינו נוסעים לים השחור.

כשהיינו צריכים לעזוב ולעלות ארצה אני ומשפחתי היינו צריכים לשמור על כך בסוד. זאת הסתרתי גם מחברתי הטובה ביותר. ביום העזיבה לא הספקתי להיפרד ממנה כיוון שהייתה בביה״ס, ולכן השארתי לה מכתב. התלהבתי מישראל, לא הייתי צריכה להסתיר את לאומי, אמה מצאה את המכתב והחליטה שלא למסור לה אותו, ולכן כמו בכל יום הגיעה לביתי ומצאה דיירים חדשים. אמה לא העבירה את המכתבים ולכן לא הפסקתי לכתוב. ואחרי 25 שנה כאשר היא עלתה לארץ ומצאה אותי באינטרנט במקרה, יצרה איתי קשר.

כשעלינו לארץ מלאו לי 10 שנים, חגגתי עם המשפחה המצומצמת שהייתה בארץ אך חברים עוד לא רכשתי. עברתי ישר לבית פרטי עם שכנים שלא דוברים רוסית. אך תוך 3 חודשים כבר ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית.

משפחתי החליטה לעלות ארצה מתוך ציונות וגעגועים לבני המשפחה שכבר עלו. אחות של אבי ושני אחיה של אמי.״

:סיפור היכרותם של הורי

הורי הכירו בגיל 11-12 בסוף כיתה ו, דרך בת דודתה של אמי פני, שהייתה בת גילה. פני ואבי גרו באותו הבניין והיו ידידים טובים, וכמו כן היו באותם החברה שחוגגים ביחד אירועים וימי הולדת, מבלים באותן המסיבות וכדומה. אמא שלי שהייתה בקשר טוב עם בת דודתה הרבתה לבלות איתה ועם החברה בשכונה,  ובאחת הפעמים בביקור של אמי באחד החופשים אמא שלי פגשה את אבא שלי.

הם מצאו חן אחד בעיניי השני, התחברו, והפכו להיות חברים טובים. וכך חלפו להן השנים חטיבת ביניים, תיכון ובתחילת התקופה הצבאית של הורי ( שהם בני אותו גיל ) הפכו לזוג. הורי יצאו יחד לדיסקוטקים, סרטים, התארחו אחד אצל השני, ביקרו יחד אצל חברים משותפים

הורי היו בני זוג במשך 5 שנים ולאחר מכן החליטו להתחתן.

:סבתא וסבא

: מצד אמא

:סבתא

שם: קלאודיה, חיה גרינברג על שם סבתה

תאריך לידה: 22.9.48

ארץ ומקום לידה: רוסיה, בעיירת צ׳רנוביץ

״ אני נולדתי כילדת ״סנדויץ״, יש לי אח בכור ואחות קטנה ובנוסף שני אחים חורגים מהנישואים הראשונים של אבי. מפני שהפערים בינינו האחים היו 2-3 שנים, היה לנו הרבה במשותף כולל חברים אך לא היינו דומים בכלל בחיצוניות.

אחרי מלחמת העולם השנייה, באותה תקופה היה הרבה עוני ורוב האנשים חיו בצניעות רבה. חיינו בבית קומת קרקע שאנו בנינו, של 4-5 חדרים שסביבנו נטעו עצי דובדבן ותפוח, גידלנו תרנגולות בשביל הביצים ( משק קטן ) לשימוש המשפחה.

למדנו בביה״ס אשר קרוב לבית עד כיתה י׳, היה מקובל ללמוד מגיל 7-17. ( 10 שנות לימוד ). בביה״ס מרכזי שהיה הביה״ס בין היחידים בעיירה.

תחביבי היו: לרקום, התעמלות קרקע, כדורגל וכדורעף.

הייתה לי חברה בביה״ס שנשארה חברתי עד היום.

צורת המשחק הייתה, משחקים חברתיים שהיינו צריכים להמציא.

לאחר התיכון בתקופת הלימודים, למקצוע אחיות הכרתי את רומאן, אחרי תקופה התחתנו ונולדה ביתי אניטה, וכשאניטה הייתה בת 9+ הגענו לארץ.

אני גדלתי למשפחה חילונית ולכן לא היה מקובל לחיות חיי מסורת ולשמור על חגי ישראל, גם לא היה רצוי כדי שלא ירגישו שאנו יהודים בגלל האנטישמיות ששררה באירופה והייתה מאוד מורגשת.

 הבת מצווה שלי התנהלה כמו כל יום הולדת רגיל, היינו בהיקף משפחתי מצומצם. עלינו לארץ כיוון שרצינו לחיות בישראל חלק ממשפחתנו כבר חיו שם ומתוך מניעי ציונות. הרבה יהודים החליטו לעלות כיוון שחשבו שהגיע הזמן שיהודים יחיו בישראל. עלינו בעליה של שנת 78-79. זאת לא הייתה מהעליות הגדולות , עליה קטנה.

פגשתי את רומאן ברחוב תוך כדי בילוי, הוא הציע לי לצאת וכך באיזה שהו שלב

החלטנו להתחתן.״

מקום עבודה: קופת חולים כללית בתור אחות מוסמכת

תחביבים: סדרות טלויזיה, פגישות עם חברים ותיקים ולעשות הליכות כמה פעמים בשבוע.

תיאור אופי ודמות: סבתי היא אישה רגישה שאוהבת לדאוג, לרצות אחרים ומצחיקה, חייכנית, שמחה ואוהבת לתת.

חוויה עם סבתא: כשהייתי קטנה מדי שבוע הייתה באה ולוקחת אותי לגן משחקים משחק איתי ולוקחת אותי לבקר את הבני דודים שלי.

:סבא

שם: רומאן ראובן גרינברג, על שם סבו

סבי שינה את שמו מראובן לרומאן כיוון שלא היה מקובל באירופה

תאריך לידה: 5.10.45

מקום וארץ לידה: רוסיה, הרי אורל

״ אני נולדתי בתום מלחמת העולם השנייה והוריי היו צריכים לברוח מהצבא הגרמני מאזור מולדביה לאזור אחר לגמרי ברוסיה, הרי אורל. ושם נולדתי, לאחר תקופה של 3 שנים חזרנו חזרה לעיר מולדתנו, לאותן האדמות ולרכוש שנותר. לנו היה בית קרקע קטן שבו חיינו הוריי, אני ואחותי הבכורה שהייתה גדולה ממני ב-9 שנים. גם אני חוותי חיים של הרבה דלות ועוני, לאבי היה קשה לפרנס אותנו והיה יוצא בבוקר המוקדם עד הערב המאוחר לעבודה ואמי הייתה אשת אומנות שעסקה בבית בעיצוב בגדים ותפירת שמאלות ערב בעיקר. כשהייתי בכיתה א׳ אמי חלתה תקופה ארוכה ונפטרה, כמה שנים אחרי  ובכל תקופת מחלתה העסקנו אומנת שדאגה למשק הבית. תקופה קצרה לאחר מכן אבי התחתן עם משהי חדשה שילדה את אחי החורג, וכשנולד אני לא אהבתי להיות בבית

כיוון שלא אהבתי את האהבהוההתיחסות החדשה שקיבלתי ולכן הרבתי לבלות עם חבריי. במגביל לתקופה הזו אחותי עזבה את הבית, התחתנה והקימה לעצמה משפחה בעיר אחרת. ונשארתי לגמרי לבד והרגשתי מאוד בודד ולא רצוי.

היחס אל היהודים לא היה חברתי באותה תקופה בגלל האנטישמיות. היהודים לא התגאו במוצא שלהם והשתדלו לשמור את כל מה שהם יכולים בסוד, היו מפלים אותנו לרעה, ותיחבים בצורה לא הוגנת וצוחקים. חגגנו חגים בקרב המשפחה הגרעינית והמורחבת בבית.״

תחביבים: לשחק קלפים, שש בש

תאור אופי ודמות: בן אדם חם ורגיש, אוהב לעזור ולתת

חוויה שלי עם סבא: כשהייתי קטנה הייתי באה לסבי אהבתי לשבת על כתפיו, לראות כדורגל ולעודד.

:סבא וסבתא

:מצד אבא

:סבא

שם: וולדמיר, זאב חולין

תאריך לידה: 9.5.38

מקום וארץ לידה: רפובליקה מולדבית

״ ב-1941 החלה מלחמת העולם השנייה, בגיל 3 משפחתי גורשה לאוזבקיסטן שם היינו עד סוף המלחמה. היינו מאוד עניים, לפני שנולדתי הייתה לי אחות שנפטרה שלא הכרתי וההורים לא דיברו על זה בבית, יש לי אחות צעירה ממני בשנתיים ואח שמבוגר ממני ב-5 שנים. אחרי המלחמהואני התחלתי ללמוד בביה״ס ששם למדו בשפה המולדבית, אני לא הבנתי מילה, ואני זוכר שכל הילדים צחקו עלי שעניתי למורה ברוסית.

המשפחה שלי היא משפחה חמה ומלוכדת, היום אחותי חייה באוסטרליה ואחי הבכור חי בישראל קרוב אלינו. אנחנו הכרנו את כל החגים היהודיים ועד כמה שאפשר השתדלנו לחגוג אותם. אני זוכר שבפסח אמי אפתה מצות לבד ובפורים שלחו אחד לשני משלוחי מנות ומתנות.

ב-1941 ביוני, ברחנו מהכפר בו התגוררננו מהגרמנים לאזור הרי קווקז ואחרי כן שוב חזרנו לאוזבקיסטן ( שתי בריחות ). שם הלכתי לגן הילדים מאוד לא אהבתי את הגן כיוון שלא נתנו שם לאכול, כל הילדים שם היו רעבים מאוד התקופה הייתה מאוד קשה, אמא עבדה ואבא היה במלחמה. בסוף שנות ה-50 כשהמצב השתפר המשפחה שלנו קצת התבססה, סבתי עבדה בבית וסבא עסק בהכנת יין.

את דורה הכרתי לאחר שאמי סיפרה לי עליה והציעה לי להיפגש. בהתחלה לא כל כך רציתי להיפגש כי ידעתי שדורה באה ממשפחה מאוד ענייה, אך כשהגעתי זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

התחלנו לצאת וכעבור 4 חודשים התחתנו, הייתה לנו חתונה מאוד צנועה כי שנינו בנו ממשפחות מאוד עניות אך מאוד מכובדות בעיר.

תחביבים: לקרוא, אומנות, תפירה

תאור ואופי דמות: סבי הוא איש טוב לב, נדיב , חברותי וחייכן

חוויה שלי עם סבא: כשהייתי באה לסבי הוא היה נוהג לקחת אותי יחד איתו לקניון ולשחק במכונות.

:סבתא

שם: דורה, דבורה על שם סבתה

תאריך לידה: 26.2.41

מקום וארץ לידה: ברית המועצות, מולדביה

הייתה לי ילדות מאוד קשה, הייתי בת יחידה וגדלתי בלי אבא מפני שכשהייתי בת 4 חודשים אבי נפל במלחמת העולם השנייה. גרתי עם אמי עד שהתחתנתי.

הייתי תלמידה טובה תחביבי היו: לרקום, לרקוד וללמוד

לא היו לי אף פעם בובות וצעצועים הייתי צריכה להעסיק את עצמי. שיחקנו בחבל, קלאס, גוגואים וחמש אבנים.

בתאריך הבת מצווה שלי מכיוון שבגולה לא הייתה לזה חשיבות מסוימת לתאריך זה, חגגתי זאת כמו כל יום הולדת רגיל. בלי עוגה, בלי ארוחה, מתנות או כל חשיבות מסוימת.

חיינו בבית בתוך מרתף. אמא שלי הייתה אישה מאוד חולה וכשהייתי ילדה קטנה  הלכתי כמה קילומטרים בכדי לבקר אותה בבית חולים.

לא היה אוכל ורפואה כמו שצריך ובגלל זה כולם היו חולים רוב הזמן, את האוכל היו מכינים על פימוס ( גזיה ). כדי לקנות נפט לפרימוס, סבתא שלי הייתה צריכה לעמוד בתור עד הבוקר כדי לקנות את הנפט. החיים היו מאוד דלים כדי לבנות משק בית, ולהשיג דברים ואוכל הייה צריך ללכת ברגל ולעמוד המון זמן בתור, ורק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם חיים טובים אך עדיין פחדו שישדדו אותם.

היום הולדת הראשון שחגגו לי היה בגיל-18, זאת היתה הפעם הראשונה שהזמנתי

חברים והייתה לי עוגה.

תחביבים: לקרוא ולעשות ספורט

תאור אופי ודמות: סבתי היא אישה נדיבה, אוהבת לתת לאחרים, וחרוצה

חוויה עם סבתא: סבתי נהגה באופן קבוע בכל פעם שהייתי באה לישון אצלה הייתה מכינה לי בבוקר למחרת דייסה לבנה עם סוכר.

:גלגולו של חפץ

:מחזיק לכוסות תה

?מה זה

אילו מחזיק כוסות תה מאוד ישנים העשויים ממתכת כרום עם פיתוחים בהבלטות מיוחדות שנעשו בעבודת יד.

?איך הם הגיעו אלינו

מחזיקי הכוסות אלה הם בני דור 4, לפני כ-95 שנה שהובאו מרוסיה, הורי קיבלו אותם מסבתי מצד האבא שריבלה אותם מאמה שקיבלה מאמה ( סבתא של סבתא שלי ). מחזיקי הכוסות עברו במשפחה מדור לדור כאשר כל דור קיבל אותם רק לאחר שהקים לעצמו משפחה.