עבודת שורשים – נויה אוחנה

קצת על עצמי –

שמי נויה אוחנה פירוש השם שלי הוא יופי. השם נויה מתאר – פאר,

אסתטיקה, חן והדר.

מקור השם הוא במילה – נוי.  הוספת האות “ה” מוסיפה מימד של קדושה ושייכות שיוצרת את היופי של אלוהים. השם נויה יכול להעיד על הקשר בין הילדה להוריה ועל תכונות של נועם, טוהר, מידות טובות והתפעלות.

מקור שם המשפחה שלי הוא מהשם דה אוהנה כך כינו את השם בהולנד .

בישראל במקום להגות את השם כאוהנה תירגמו אותו ל – אוחנה.

כשאחותי הגדולה הייתה בת שש אימי ילדה אותי

אחרי ציפיה מאד גדולה נולדתי בבית החולים – כרמל בחיפה ביום חמישי בתאריך ה- 10.4.2008 בשבוע 42 של ההריון בשעה  13:26.

נולדתי בניתוח קיסרי ובמשקל של 4.200 ק”ג.

 אימי מספרת כשישר שהגחתי לאוויר העולם הרופאים התפעלו מהיופי שלי

וכך גם הצלמת שהייתה בלידה.

מגיל שבועיים כבר ישנתי לילות שלמים.

מהרגע הראשון אימי אומרת שאהבתי והגבתי בשמחה רבה למוסיקה

כיום אני גרה בשכונת רמת גולדה שבחיפה

אימי הית האיתי עד גיל 9 חודשים בבית ובגיל 9 חודשים נכנסתי למעון נעמת ברמת גולדה .

בגיל 3 עברתי ל “גן לימונית ” שבדניה .

בגיל 4 עברתי לגן טרום חובה וחובה עד גיל שש ברחוב ליבריה שבדניה , מכיתה א’ עד ו’ למדתי בבית הספר היסודי איינשטיין

סבי שמואל ז”ל (אביה של אימי) נהג להגיע כל יום לאסוף אותי מהגן ומביה”ס אינשטיין עד שנפטר כשהייתי בת 9. היינו מאד קשורים ומאד אהבתי אותו והוא מאד אהב אותי. הוא היה מפתיע אותי הכל יום עם מאכל אחר טעים (קרואסונים, קלמנטינות, קרטיבים ועוד)

כיום אני לומדת בבית הספר אליאנס בכיתה ז’1 יזמות

השנה היה לנו טיול של”ח היה חם מאד אבל מהנה וכייפי

בכיתה שלי אני מרגישה שייכות ואחווה

התחביבים שלי – הם לרקוד ובעיקר לבשל עם אימי.

אני רוקדת בסטודיו מגיל 4 ועד היום. ונוהגת לאפות חלות לשבת עוגות שניצלים וכל מה שמתחשק.

אני אוהבת לעזור לאנשים אני מאד אופטימית

תמיד יש לי שמחת חיים מאד מאד גבוהה ואני רואה את הצד החיובי בכל דבר.

המאכלים האהובים עליי – שווארמה והמבורגר

סגנונות שירים – אנגלית ומזרחית .

יש לי שני כלבים בבית.

מיילו בן 4 גולדן מעורב עם קולי וג’וי בת 7 חודשים מסוג שיצו.

– על משפחתי

אימי – סיון אנגל נולדה  ב – 2.12.1976

אימי עוסקת בשיווק ומכירות ומנהלת סניף “דלתות רשפים” בצ’ק פוסט בחיפה

למדה מנהל עסקים לתואר ראשון וכיום מעצבת פנים לאחר סיום הלימודים בטכניון.

בבית הספר היסודי אימי למדה בזיכרון יוסף, ולאחר מכן אימי למדה בבית הספר עירוני ה’ בחיפה.

אימי מספרת שלאורך השנים למדה לשמר את החברים

הטובים שביחד מרגישים כמשפחה , מבלים עם הילדים ביחד גם בחגים ושבתות.

אימי אוהבת לשמוע מוסיקה ולהשתתף בחוגי ריקודים.

לאימי אחות אחת שמה הוא שירלי , שירלי נולדה בבית חולים כרמל בשנת 1987 .

לאימי בן זוג ששמו תום – תום נולד בשנת 1973 בתאריך  2.12 , אני מאד אוהבת את תום אנחנו חברים מאד טובים .

לתום יש שני ילדים ליהי – בת 14 ואני וליהי חברות מאד טובות ויש לנו קשר מיוחד ושם חיבה – מעל ל 3 שנים – צ’יקה , בן – בן בן 17 אוהב מאד לשחק במחשב

אבי – עוסק – מאמן לתזונה ומפעיל סדנאות לאורח חיים

. בריא וירידה במשקל , בנוסף אבי גם עורך דין

. לי ולאבי יש קשר מאד מיוחד בן אבא לבת , אני ואבא שלי החברים הכי טובים

. אבי למד במגמה חקלאית בבית הספר כפר גלים

לאבי אח ואחות קטנים ממנו , אודליה – נולדה בישראל בשנת בבית החולים רמב”ם 1976 , לאודליה יש ילדה בת 11 – אלה אני ואלה נראות כמו תאומות זהות מאוד דומות ביופי ובהתנהגות .

יניב – האח הקטן נולד בבית חולים רמב”ם בשנת 1990

לאבא שלי יש אישה ששמה עינת – עינת בת 40 ואני מאד אוהבת אותה יש לנו קשר טוב מאז שאני בת 3

על אחיי – יש לי 4 אחים

עמית – עמית היא האחות הגדולה בת 19 וחובשת בצבא , עמית היא כמו דמות לחיקוי בשבילי אני ועמית מאד מאד דומות ביופי ובאופי

יש לנו את אותם התווי פנים . עמית ואני אחיות מאותה האמא ומאותו האבא.

שירה – שירה היא בת 7 וחצי בכיתה ב , שירה ילדה מאוד חכמה ואינטיליגנטית יחיסית לגילה .

אני ושירה חברות הכי טובות משתפות אחת את השניה ומדברות על הכל .

שגיא – שגיא בן שנתיים וחצי מאד מאד חכם וגבוה לגילו כמו ילד בן 4 שגיא .

רועי – רועי הוא האח הקטן , הוא בן 3 שבועות כל כך חייכן ונוח הוא ילד מתוק וחינני .

כשנולד היו בעיות ומלידתו נשאר בבית החולים שבועיים .

כעת רועי בריא ושלם

סבתא וסבא – מצד אמא

סבתא ציפי – סבתי נולדה בחיפה בשנת 1952 להוריה – ברטה וצבי בן סימון ולהם . 4 ילדים סבתי היא הסנדוויץ

סבתא שלי למדה ביסודי בבית ספר דרור בקרית אליעזר

ובתיכון עירוני א’ , בבית ספר דרור שבו למדה עד כיתה ו’ היה קטן עם מעט כיתות ולכן הולחט שחלק מן הכיתות ילמדו במשמרת שניה לכן סבתי התחילה את לימודיה ב12:00 עד 16:00

סבתא שלי מספרת שבבקרים לא היה להם סידור ההורים עבדנו והילדים יצאו לדשא ולשחק ולהשתולל .

זכור לי במיוחד בוקר, הורינו כמובן עבדו ואני ושתי חברותיי רדפנו במורד הרחוב אחרי עגלון שהוביל ארגזי פירות וירקות במטרה “לתפוס עליו טרמפ”.

רצנו אחריו ונתלינו על העגלה מאחור מבלי שירגיש, תוך כדי נסיעה בטרמפ, שמחות וטובות לב, אחת מאיתנו אחזה בארגז גדול של תפוזים ו”אוי”… כל התפוזים נפלו מהארגז והתגלגלו במורד הרחוב.

אנחנו כמובן נבהלנו מאד, קפצנו מהעגלה וברחנו לבניין סמוך, עלינו לקומה 4 והתחבאנו שם. העגלון המסכן ניסה לאסוף את התפוזים ללא הצלחה כי הרחוב היה בירידה וכל התפוזים התגלגלו למטה. כשראה שאין באפשרותו לאסוף את התפוזים, חיפש אותנו ללא הצלחה.

כיום שאני חושבת על העגלון המסכן, אני מצטערת על המעשה ובעיקר על כך שלא אזרנו אומץ לעזור לו לאסוף את התפוזים.

להורינו, להשאיר ילדים בכיתות ב’ ללא השגחת מבוגרים, היתה מעמסה כבדה מאד ודאגה גדולה, עד שבנו כיתות נוספות וה”סידור” הופסק לשמחתם.

בחגים כל השכונה היתה הולכת לבית הכנסת שהיה ממוקם בתוך כיתה בבית הספר. כך שלא נפרדנו מבית הספר אפילו בחגים. עם סיום הלימודים התגייסתי לצה”ל ושירתתי בחיל הים כמוכ”מת.

בגיל 21 נישאתי לשמואל ונולדה לנו סיון (אמא של נויה) לאחר קשיי הריון רבים היתה שמחה גדולה. כשסיון היתה בת 10 נולדה שירלי אחותה הקטנה (דודה של נויה). סיון נולדה וגדלה ברחוב הרופא בחיפה והיתה ילדה טובה וכשרונית. היא נגנה על פסנתר במשך מס’ שנים . מחברותיה היו מסודרות ומאורגנות כמו ספר מודפס. לימים סיון התחתנה ומשאת ליבה היה ללדת ילדים והנה הגיעו עמית ונויה. נויה המתוקה שהיתה ילדת פלא , רקדה ושרה ללא הפסקה.

בקיץ היינו צועדים לחוף השקט בבת גלים שם אבי לימד אותנו לשחות. כאשר החלטנו על לימוד השחייה היינו שוחים לכיוון הרפסודות, בשבילנו כילדים היה קשה אך מהנה. בחורף, היינו נועלים נעליים גבוהות ומטפסים על הר הכרמל לראות את הפריחה החורפית. אימי ברטה שעבדה קשה מאד במשך כל ימות השבוע, היתה מבשלת ביום שישי את מאכליה האהובים כגון סלט מטבוחה, קציצות באפונה, ובשר שהיתה מבשלת עם הרבה מאד בצל מטוגן. את בת המצווה חגגנו בחיק המשפחה המצומצמת, הוריי אני ושלושת אחיי. אהבתי מאד את החגים שבהם נהגנו ללכת לבית הכנסת. אימי תפרה לנו שמלות חגיגיות ולאחי קנתה מכנסיים וחולצה חדשים .

בפורים אימי נהגה לתפור לנו את התחפושות.

תחביביי הם עיצוב ואדריכלות פנים , כיום הנני עוסקת בזה בהצלחה רבה ואף נבחרתי לאחת ממאה הטובות בארץ ועבודתי התפרסמה בספר אדריכלי ישראל.

סבא שמואל – אבא של אמא

סבא שלמואל ז”ל נולד בארץ ישראל ב 24.3.1945 בעיר עפולה .

השפה שדוברה בביתי היתה עברית, יידיש וגרמנית. הבנתי גם פולנית.

אני זוכר מאכלים יהודיים שהמשפחה הביאה איה מאירופה. כמו רגל קרושה שאהבתי מאד.

אימי נולדה וגדלה בגרמניה ואבי נולד וגדל בפולין. אחותו של אבי נספתה בשואה ומוזכרת היום במוזאון יד ושם.

גם חלק ממשפחתה של אימי נספה בשואה. אבי ואימי הצליחו לעלות לארץ ישראל לפני המלחמה. רוב משפחתי עלתה לארץ ישראל מיד לאחר שהנאצים עלו לשלטון לפני שפרצה השואה .לסבי היה בית חרושת לנעליים בעיר בוכום ולכן נשאר שם אבל נתפס על ידי הנאצים והוצא להורג. יתר המשפחה שנשארה באירופה נספתה בשואה. אבל בבת לא נהגנו לדבר על השואה .

בארץ דודי היה לעורך עיתון דבר

את בר המצווה שלי חגגתי בבית הכנסת בחיפה. בתור ילד החג שאהבתי ביותר היה חג החנוכה בגלל דמי החנוכה שנהגנו לקבל אני ושניי אחיי. נהגנו לקנות בגדים חדשים בחגים. בתור ילד נהגנו לשחק בשכונה בעיקר בטיפוס על עיצים ובמשחקי תופסת.

השתתפתי במלחמת ששת הימים ובשנת 1969 נפצעתי קשה ונתנו לי אחוזי נכות ברגליים לכן מאז לא השתתפתי בשירות המילואים.

למדתי בבית ספר מקצועי בבת גלים שבחיפה

סבתא סול – אמא של אבא

נולדתי במרוקו בתאריך ה 31.10.1951

היינו יושבים כל 11 האחים מסביב לשולחן ואמא שלי היה מכינה מטעמים.

ביום כיפור היו מעירים אותנו ב 6 בבוקר בהרגשות לכבוד הבגדים החדשים שההורים קנו לנו. דברנו בעיקר ספרדית וצרפתית.

לפני יום כיפור היינו הולכות הבנות למקווה עם אמא שלנו. בכיפור היינו אוכלים כבש עם בצל ומרק עוף צח.

בגיל 5 עברנו ממרוקו לספרד כי אבי קיבל תפקיד של ניהול סניף בנק.  נסענו 6 שעות כל המשפחה במונית.

החג האהוב עליי היה חג הפסח. על המאכלים המסורתיים.

חיינו במרוקו בסביבה מעורבת יהודים ערבים נוצרים וכו’ היו לנו שכנים נחמדים וטובים כשלאחד היה חסר משהו היינו נותנים לו ולהיפך. אני מתגעגעת מאד לתקופה ההיא.

לא הצלחתי לשמור עם החברים ממרוקו על קשר כי בגיל 13 וחצי עלינו ארצה.

הוריי היו אנשים מאד מיוחדים והיתה ביניהם כימיה מדהימה. הם היו 60 שנה ביחד עד שאבי נפטר לאימי קראו מרי ואבי קרלוס.

אימי נולדה ב 1927 במרוקו ואבי נולד ב 1921 בספרד.

זכורים לי הסיפורים שאימי היתה מספרת על איך היא גדלה, היא היתה חרוצה ואהובה מאד בבית הספר ומצטיינת הכיתה.

למדתי בבית הספר אליאנס בכיתת מצטיינים ולמדנו בצרפתית וספרדית.

בשנת 1972 התחתנתי וישר אחר מכן ילדתי את אלי (אבא של נויה).

לפני מס’ שנים הייתי מורה וגננת לחינוך מיוחד. לרוב אני אוהבת לסדר את הבית ולנקות.

סבא אנדרה – אבא של אבא

נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בתאריך ה 4.1.1951

אני זוכר א הבית עם הרבה ילדים. 3 בנים 6 בנות. דברנו צרפתית.

הינו עושים קידוש ושמרנו שבת.

את בר המצווה חגגתי ביחד עם אחי וגיסי. במרוקו לא היה לנו חשוב באיזה גיל חוגגים את בר המצווה.. בין גיל 12-14 עלינו לתורה ולאחר מכן חגגנו עם חברים בבית.

חיינו בסביבה יהודית, אף פעם לא היו לנו בעיות עם השכנים גם הלא יהודים ותמיד היינו בסדר אחר עם השני. אני מתגעגע לזה כי זה המקום בו נולדתי וחייתי. לא שמרתי על קשר עם אנשים חוץ מעם משפחתי מאחר ועליתי לארץ לבד בגיל 17 וחצי.

לאימי קראו מסודי היא נולדה בשנת 1926 במזגן, לאבי קראו מאיר שנולד באותה העיר בשנת 1923. אני זוכר שאימי היה שרה לנו שירי ערש בצרפתית. למדתי בבית הספר אליאנס. הלימודים היו בצרפתית. לא היו לי הרבה חברים אני זוכר חבר אחד טוב שהיה תמיד לצידי וליווה אותי כל הזמן.

בתור ילד היינו יוצאים עם ההורים לטיול וגם לדוג מדי פעם.

אחרי שעליתי לארץ כמה אנשים הכירו לי את קרלוס אבא של אישתי כיום, וכך נפגשנו. סבא שלי שגר בבאר שבע הפתיע אותי בחתונתי.

עבדתי כ 40 שנה במפעלי המלח בעתלית.

אני אוהב מוסיקה ולראות סרטים, לטוס לחו”ל ולצייר בסתר.