עבודה של אדר רום

כיתה ו’ 3

פרק א

התחלה

כן, כבר כשהייתי קטן הרגשתי שאני שונה, אני לא יודע אם שונה זו המילה המתאימה. תחילה הרגשתי מיוחד. בגן הייתי הכי חכם וסיפרתי דברים שאף אחד מהילדים לא ידע ואני כן. גם לימדתי ילדים חשבון שהם לא ידעו. אפילו קצת השווצתי אבל כולם אהבו אותי. אפילו הגננת אמרה שאני מיוחד וכל ההורים התפעלו ממני. אבל כל הסיפור התחיל בכתה א’. ביום הראשון ללימודים התרגשתי מאוד, אהבתי ללמוד וגם שלושת החברים שלי מהגן היו אתי: דרור, יובל ועידן. אגב, לי קוראים יותם. “למה אתה עצוב ?” שאלתי את יובל.
“כי אני מתגעגע לגן. כבר חודשיים לא ראיתי את הגננת רחלה, ואת החצר עם כל המתקנים” הוא ענה.
“אתה לא רוצה ללמוד לקרא ולכתוביי
“לא!” ענה והלך ברוגז.

פרק ב

כתה א

כשאני ואבא שלי הגענו לכתה היה קצת מפחיד, בכל מקום היו ספרים והרבה ילדים, אפילו יותר מהגן, והורים מצלמים את כל הילדים. בשיעור הראשון אבא של יובל היה בכתה, כנראה בגלל שהוא פחד. אישית, אני לא מבין מה יש לפחד, זה רק בית ספר וזה כיף ללמוד. בכל מקרה בשיעור הראשון כולם הכירו את כולם ואת המורה. אחר כך המורה ספרה מה אנחנו נלמד השנה כמו לקרא לכתוב ועוד הרבה דברים. בסוף היום אבא שלי החזיר אותי מבית הספר באוטו, וכששאל איך היה ביום הראשון ללימודים אמרתי שהיה מאוד מאוד כיף. ככה אני נהנה מהלימודים, ימים עוברים שנים חולפות ואני בכתה ג’, עדיין הכי חכם בכתה. ויום אחד קבלנו מבחן. המורה אמרה שזה מבחן חשוב, לא ידעתי למה.

המבחן היה מוזר: הוא לא היה רק תרגילי כפל פשוטים אלא היו במבחן שאלות ע

צורות הנדסיות וידע כללי. גם לא היינו אמורים להתכונן למבחן הזה. אחרי שבועיים קבלתי פתק מהמורה להורים על מבחן נוסף, לא קראתי את הפתק. כאשר הבאתי את הפתק להורים הם התלהבו מאוד. “אבא, למה אתה מתרגש כל כך?” שאלתי.

פרק ג

מה זה מחונן ?

“בגלל שעברת את המבחן”.
“אז מה, אני כל הזמן עובר מבחנים”
”אבל זה ללא מבחן רגיל” אמרה אמא.
“מה מיוחד בו?” שאלתי.
“זה מבחן אי כדי לבדוק אם אתה ילד מחונן”
“מה זה מחונן ?” שאלתי.
“מחונן זה ילד שקיבל מתנה מאלוהים, כשרון מיוחד בכל מיני תחומים, אז התחום שלך זה שכל.”
“ולמה אמרת שזה רק מבחן א’?”
”בגלל שיש עוד מבחן” ענה אבא ואם אתה תעבור גם אותו, סימן שאתה מחונן. ואז כנראה שתצטרך לעבור לבית ספר של ילדים חכמים יותר” אמר. “אבל מה עם החברים שלי?” שאלתי.
“עדיך תשמרו על קשר, רק לא באותו בית ספריי אמרה אמא.

חנון!
פרק ד

ביום הראשון שאחרי זה לא יכולתי לחכות לספר לחברים שלי שעברתי את המבחן ושאולי אני מחונן. למרות שעברתי רק משבחן אחד זה הביא לי תחושת בטחון. כאשר הגעתי לכתה מהר שאלתי את החברים שלי אם גם הם עברו. אבל אף אחד מהם לא עבר את המבחן. כאשר אמרתי שאני עברתי גם ילדים אחרים שמעו. ילד אחד התחיל לקרא לי חנון ובעוד שמות. ניסיתי לנחם את עצמי ואמרתי שזה בגלל שהוא מקנא.
עם הזמן הרגשתי שכולם חוץ מחברי שונאים אותי. כשחזרתי הביתה ההורים שלי רצו לדבר אתי על משהו.   זה נראה רציני.
“יותם, אנחנו צריכים לדבר אתך”
“מממה קרה?”
“בדקנו וראינו שאם תעבור את המבחן השני זו תהיה קצת בעיה כי נצטרך לעבור לירושלים” הם אמרו.
“למה?” שאלתי.
“כי אין בית ספר מיוחד כזה פה, ורק בירושלים יש בית בספר למחוננים.”

פרק ה

המבחן

“אז מה יקרה עם החברים שלי? זה שעתים נסיעה!”
“אתם תמיד יכולים לדבר בטלפון” אבא ניסה להרגיע. אבל רק התעצבנתי יותר.
“אמא! אמרת שזה מתנה מאלוהים, אבל זה עונש וגם… “רגע, רגע” הפסיק אותי אבא. “לא בטוח שתעבור את המבחן הזה, בדקנו רק בשביל להתעניין”
“אבל מה אם אני כן אעבור?”
“אני לא אצליח להכיר חברים חדשים, כולם שונאים אותי ואומרים שאני חנון.”

ואז יצאתי בטריקה מהבית לחצר, כעסתי מאוד בימים האחרונים ואז הגיע הרגע הגדול, מבחן ב’. כמה בנות מהכיתה היו שם גם כן. זה היה רגע מפחיד מאוד בגלל שאם אני אצליח במבחן אני אצטרך לעבור דירה ולהיפרד מכול החברים אבל מצד שני כולם מצפים ממני להיות החכם ואם אני אכשל בכוונה אני לא אנצל את המתנה הזאת שאני חכם. ואז אני אהיה חכם כמו כל אחד אחר, אולי אהיה חכם אבל לא יותר מהרגיל. בחמש הדקות האלה לפני המבחן התחלתי לחשוב, לחשוב על העתיד שלי אם זה שווה לאבד שלושה חברים תמורת להיות חכם יותר ועם עתיד טוב יותר ואז התחיל המבחן. זה היה גם אותו מבחן אם הצורות המוזרות ועל ידע כללי רק הרבה יותר קשה. המורה אמר שלא חייבים לענות על כול השאלות אם לא מספיקים, כי המבחן היה על זמן.

התחלתי לענות על כל השאלות. ניסיתי לענות נכון על השאלות ולא להרוס את העתיד שלי. פתאום הרגשתי שההורים שלי צדקו אני תמיד יכול לשמור על קשר טלפוני. לאט, לאט, הרגשתי שהמבחן קל יותר ומעניין יותר אני חושב שזה בגלל שהשלמתי אם העובדה שאני חכם. לאחר המבחן הייתה לי הרגשה טובה. אני לא יודע בדיוק למה אני רק יודע שהרגשתי טוב. לאחר המבחן סיפרתי לאמי על שרציתי לטעות בכוונה והיא רק אמרה שעשיתי את הדבר הנכון. אולי בגלל זה הייתה לי הרגשה טובה בגלל שעשיתי את הדבר הנכון. כעבור זמן מה קיבלתי מכתב על תוצאות של מבחן בי.

 עברתי! עברתי!
 פרק ו’

הפעם כאשר הראיתי את המכתב להורים הייתה התרגשות פי כמה מהמבחן הקודם. “עברתי! עברתי את המבחן” זה אומר שאני מחונן ויותר חכם מילד ממוצע, אבל המחשבה שאני צריך לעבור דירה השביתה קצת את השמחה.
סיפרתי לחברי על המבחן ועל שאני עובר דירה. הם ניסו לשמוח בשמחתי אבל הם לא יכלו, הם הצטערו על שאני עוזב.