עבודת שורשים – עידו ציוני

שם המגיש: עידו ציוני

כיתה: ז’1

תאריך הגשת העבודה:30.05.2021

שם המחנכת: שירן ביצ’צ’ו

על עצמי

שמי, עידו.

הוריי בחרו לי שם זה מכיוון שאהבו אותו.

שם משפחתי, ציוני.

מקור השם ציוני הוא “ציוני”. המשפחה של סבי (אבא של אבי) היו ציונים ועלו לארץ והחליטו על שם זה בעקבות העלייה שלהם לישראל.

תאריך לידה לועזי:  21.9.2008

תאריך לידה עברי: כ”א באלול תשס”ח, יום ראשון בשבוע.

נולדתי בניתוח קיסרי בעיר חיפה בבית חולים רמב”ם במשקל של 3.750 ק”ג.

הזיכרון המשמעותי שלי מהילדות הוא הטיול שערכנו כל המשפחה בארה”ב וקנדה כשהייתי בן 7. החופשה כללה ביקור של חברים טובים של ההורים שלי, טיולי טבע, ביקור במפלי הניאגרה, טיולי פארקים (פארק שעשועים ופארק מים) וביקור במוזיאונים – מוזיאון ההיסטוריה, נושאת מטוסים ועוד. הזיכרון העיקרי שלי הוא שהכל היה שם גדול מאד ובמיוחד האוכל ומשולשי הפיצה הענקיים.

אבני דרך

עד גיל שנה וחצי הייתי עם אמא שלי.

בגיל 3 עברתי ל”גן של אורלי” שם היו לי שנתיים נפלאות עד גיל 5.

בגן הייתה לנו פינת חי, חוגים וטיולי משפחות בחגים. חזרתי מהגן עם המון

עבודות יצירה ותמונות שהגננת צילמה. עד היום ההורים שמרו על

רוב הדברים בקופסת זיכרון מיוחדת.

גן חובה (גיל 5 עד גיל 6) היה ב”גן אפרסמון” שהינו גן המשלב ילדים עם קשיי שמיעה. בזכות היותי בגן זה למדתי את שפת הסימנים ולהיות רגיש לילדים שונים ומקסימים. בסוף שנה היה טקס עם שירים בשפת הסימנים שכולנו השתתפנו. היום לצערי, אני לא זוכר כמעט כלום משפת הסימנים.

בית הספר היסודי שבו למדתי היה “בית ספר ניסויי הבונים” (כיתה א’ עד כיתה ו’). מתקופה זו אני זוכר מספר אירועים משמעותיים שחוויתי בתקופה זו:

קבלת ספר תורה ב”כפר קדם” בכיתה ב’ שם למדנו על החיים של אבותינו בתוקפה שלפני כ 3000 שנים, רכיבה על חמורים, הכנת גבינות ועוד.

שני טיולים שנתיים שכללו שינה (בכיתה ה’ –בצפון ובכיתה ו’- בירושלים). שני הטיולים היו מאד עוצמתיים ומהנים.

מסיבת סיום של כיתה ו’ שהייתה יוצאת דופן ושונה שהתנהלה בתקופת הקורונה. כיוון שלא יכולנו להופיע בפני ההורים (בגלל מגבלות הקורונה) נאלצנו לצלם את ההופעה ולהקרין אותה בטלוויזיה בבית.

בכיתה ו ניבחרתי למועצת תלמידים ברוב תלמידי בי”ס. יזמתי המון דברים בשביל התלמידים, היה ממש כייף ומאתגר.

בכיתות ה-ו הייתה לי מחנכת בשם כרמית פרננדו ברוק שמאד אהבתי. הרגשתי שהיא הייתה שם תמיד בשבילנו. כל שיעור איתה היה כייף.

בבית הספר אליאנס אני לומד בכיתה ז’1 “יזמות”. בחרתי ללמוד בכיתה זו כי מעניין אותי להיות יזם וללמוד כיצד ניתן להתפתח בתחום היזמות. חשוב לי לציין כי גם שני אחיי הבוגרים לומדים השנה ב”אליאנס” (יואב בכיתה י”ב ושירה בכיתה י’).

חוגים ותחביבים

במהלך השנים האחרונות ניסיתי וחוויתי תחביבים רבים ומעניינים –

החוג העיקרי שליווה אותי כחמש שנים (מגיל 6 ועד גיל 11) היה רכיבת אופני שטח בשתי קבוצות רכיבה מקצועיות. בשנתיים הראשונות רכבתי בקבוצת “מלך העליות” (גיל 6 עד גיל 8). לאחר מכן, עברתי לקבוצת “מסטרס חיפה” (גיל 8 עדש גיל 11) שם כללה הרכיבה 3 אימונים בשבוע של שעה וחצי בכל אימון וכן השתתפות בתחרויות ארציות בהם גם זכיתי במדליות זהב וכסף וגביעים שונים.

תחביבים נוספים שלי הם כדורגל וכדורסל. במסגרת תחביבים אלו אני מרבה לשחק עם חברים, דגש ל מפגשי חברים אחה”צ ובערבים. אני גם אוהד שרוף במיוחד של מכבי חיפה בכדורגל. אני מרבה ללכת למשחקים עם אחי הגדול ולשבת איתו ביציע של ארגון “הקופים הירוקים”  וחובת משחק לקנות חולצות ומזכרות של הקבוצה.

בנוסף לקבוצת האופניים המקצועית ולתחביבים שציינתי אני אוהב מאד לשחק בפלייסטיישן עם חברים, לצאת לטיולי שטח (ברכב וברגל) עם המשפחה ולטוס לטיולים בחו”ל.

אני אוהב מאד לצפות בסרטים וסדרות של מתח ואקשן. אני אוהב לשמוע מוסיקת ראפ ומזרחית.

בין המאכלים האהובים עלי קיים השניצל שמכינה אמא שלי, פיצה והספגטי שמכינה סבתא שלי (אמא של אבא שלי).

מקום וסביבת מגורים:

אני גר ברחוב “גלבוע” בנווה שאנן ב 10 השנים האחרונות. לפני כן, גרנו כשנתיים ברחוב “הבנים” עד לסיום בניית הבית ברחוב “גלבוע”.

לפני כשנתיים התגרשו הוריי ובחלק מהזמן גרתי עם אבי בשכונת רמות ספיר ברחוב גוטל לוין.

אני אוהב את האזור שאנחנו גרים בו בגלל הקירבה לכל מקום. הרבה חנויות קרובות, תחנות אוטובוס, מספרות וכדומה. נוח לי שאני יכול להגיע ברגל להרבה מאד מקומות ללא צורך בנסיעה עם רכב או באוטובוס.

סיפור מעניין על המעבר לבית ברחוב “גלבוע” הוא בית העץ שהחליטו הוריי לבנות בחצר. הם בנו בית עץ גדול עשוי כולו מעץ שכולל מחסן בגובה של שני מטרים מעל הקרקע מתחתיו מחסן. בבית העץ הזה אירחתי הרבה מאד חברים וביליתי המון שעות שם במהלך הגיל הצעיר יותר שלי.

בבית ברחוב “גלבוע” מתגוררים אמא שלי, שני אחיי ואני. בנוסף, אנו מגדלים כלב בשם “שלג”. אמא שלי ניצלה הזדמנות שאבא שלי היה בחו”ל במסגרת העבודה ואימצה יחד איתי את “שלג”.

“שלג” הוא מגזע מעורב אסקי סיבירי עם לברדור. אימצנו אותו מ”צער בעלי חיים” כשהיה בן 7 חודשים והיום הוא בן 4.5. בחרנו דווקא בכלב מכיוון שכל החיים היו לנו כלבים ולאחר שנפטר הכלב הקודם (ג’יוניור) החלטנו לאמץ כלב נוסף. בתקופת הקורונה “שלג” נהנה מאד כיוון שהיינו איתו בבית כל הזמן והוא “התבאס” שהסתיימו הגבלות הקורונה…

אם שואלים את האחים שלי עלי הם אומרים דבר ראשון שאני “מאומץ” מ”אוגנדה”…

אם שואלים את הורי עלי הם אומרים שאני “ילד של אהבה” והאור שלהם.

אני חושב שאני חבר טוב, אח מציק, בן מסור וספורטאי מצטיין.

משפחתי ואני:

אחי ואחיותיי

אנחנו 3 אחים ואני הצעיר במשפחה.

יואב הוא אחי הבכור. הוא נולד בחיפה בתאריך 08.09.2003 (י”א אלול תשס”ג). יואב מסיים השנה כיתה י”ב בביה”ס אליאנס והוא ספורטאי מצטיין (רוכב אופני שטח וכביש לשעבר היה גם אלוף ישראל) וכן מפיק ומארגן מסיבות.

שירה היא אחותי האמצעית. היא נולדה בחיפה בתאריך 10.05.2005 (א’ אייר תשס”ה) שירה בכיתה י’ בביה”ס אליאנס. היא מדריכה בצופים בשבט “אפיק” וכן רוקדת מזה מספר שנים.

הפרש הגילים בין האחים הוא קטן מאוד. אני צעיר מאחותי בשלוש שנים ומאחי אני צעיר בחמש שנים.

הפרש הגילאים הקטן הביא לכך שאני מכיר את מרבית החברים שלהם ובית ספר היסודי ובחטיבת הביניים מכירים כל המורים את האחים שלי. רוב הזמן האחים שלי מעצבנים אותי אבל אני יודע שתמיד הם יהיו שם בשבילי ואני בשבילם! וגם רוב החברים שלהם חברים שלי ושומרים עליי..

אנחנו משפחה שאוהבת לטייל ביחד בטבע בימי שבת, לרכב על האופניים (ברור שיואב מנצח) ולצאת לקמפינגים של מספר ימים בכל הארץ. אנחנו אוהבים גם לטייל ביחד בחו”ל. אנו נוהגים לחגוג את החגים עם המשפחה המורחבת ומארחים הרבה מאד אצלנו בבית. בכל יום הולדת אנו נוהגים להעיר את החוגג עם שירים ובלונים חוץ מהמסיבה שאנו עורכים אחר כך. בקיץ אנו אוהבים ללכת לים ולבריכה. אנחנו אוהבים גם ספורט ונוהגים לעשות כושר ביחד (לרוץ ביחד) מידי פעם, לשחק כדורגל, כדורסל ולצפות ואף ללכת למשחקי מכבי חיפה בכדורגל.

ליאת – אמא שלי

אמא שלי נולדה בחיפה ב 05.09.1973 (ח’ באלול תשל”ג) היא גדלה בשכונת נווה שאנן. אמי מאד קשורה להוריה ולאחיה, המשפחה מאד חשובה לה.

שנות ילדותה ובגרותיה עברו עליה ככל הילדים בתקופת שנות ה 70′ וה 80′, בכל אחה”צ שיחקו כל הילדים בשכונה עם כדור, קלאס, ועוד.. ובין השעות 14:00-16:00 היה נוהל “דממת אלחוט”. כמעט תמיד היום הסתיים אצלה בבית עם החברים בארוחת ערב. עד גיל מצוות חלקה חדר עם אחיה הגדול ועד היום הם החברים הכי טובים.

אמא לא אהבה את ביה”ס, אבל המזל הגדול שהיה לה הוא שמנהלת ביה”ס הייתה חברה טובה של סבתי וזה מאד עזר לה..אמי מאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז ובזמנו לא ידעו לאבחן זאת..

למדה בבית ספר יסודי “בארי” שלימים שינה את ייעודו והפך לבי”ס הפתוח.

משם עברה לביה”ס עירוני ג’.

אהבה מאד ללכת לתנועת הנוער “השומר הצעיר” שם הדריכה  שלוש שנים עם חברה הטוב מוטי דנה.

בגיל 16 השתתפה בתוכנית למחוננים ללימודי משפטים באוניברסיטת חיפה. פרשתהלאחר שנה וחצי כשהבינה שזה ממש לא בשבילה למרות היותה מצטיינת הכיתה. (ליבם של הוריה החסיר פעימה..).

שנת בת המצווה זכורה לאמי בעיקר בקטע החברתי והחוויתי. הסיפורים של אמא  מלווים בהמון פעילויות מיוחדות מתנועת הנוער, וליום המיוחד קיבלה במתנה אופניי ראלי 12 הילוכים בצבע אדום-היא ממש התרגשה.

החבר הראשון שלה היה שלומי. הם היו חברים שבע שנים וטסו יחד לטיול בארה”ב אחרי הצבא. כשחזרו נפרדו ונשארו חברים טובים עד עצם היום הזה.

אמא התגייסה לצבא והפכתי להיות מ”כית בנים במשטרה צבאית. היה לה שירות מדהים! יצאה כל שלושה שבועות הביתה. הבסיס היה בקדום (עיירה פלסטינאית בשומרון).

את שרון אבא שלי פגשה בזמן שעבדה במשרד פרסום. אמא הגיעה לפגישה עם מנכ”ל החברה ושרון הציע לי קפה.. אחרי שנה נישאנו ונולדו שלושה ילדים מדהימים!!! (למרות שהם לפעמים מעצבני-על חלל..).

סבא שלי מצד אימי – אילן. סבי נולד בישראל בתאריך 27.07.1947 (י’ באב  תש”ז) לסבא שלי היה אח אחד בלבד שנפטר לפני מספר שנים.

למשפחתו של סבי בגרמניה היה תואר כבוד של בני אצולה “פון יעקובזון”.

מתוך שיחה שערכתי עם סבא שלי:”נולדתי בתאריך ב1947 בחיפה בבי”ח עזרא (אימי עבדה שם בתור אחות). שמי בישראל אילן בנימין, אך כולם קוראים לי אילן.

הוריי עלו ארצה 1938, סבי ברח מגרמניה האנטישמית להולנד, שם פגש את אימי וביחד עלו לישראל. הם הגיעו לארץ ללא רכוש בעקבות הבריחה. משפחתו של אבי הייתה משפחה מיוחדת, ששה אחים, נגנים – כל אח בכלי נגינה אחר. לארץ עלו שני דודיי ואבי. משפחתה של אמי נשארה בהולנד.

בהגיעם לישראל, גרו בחיפה, רחוב עמק הזיתים. לאחר מכן, עברו לשדרות האם ושם גדלתי.

גדלתי כילד בשכונה של אוכלוסייה מבוגרת, לא היו לי חברים ואת רוב ילדותי ביליתי לבד L בשלב מאוחר יותר, עברתי לרחוב התשבי ושם פגשתי חברים חדשים. בתור תלמיד, אהבתי את בי”ס ובתיכון למדתי במגמה מקצועית – מגמת חשמל.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, לנחל תעשייתי. מטרתו הייתה הקמת פרויקט תעשייתי אך לצערי, הפרויקט לא יצא לפועל עקב הירצחו של מנהל הפרוייקט.

לאחר פירוק הקבוצה, עברתי לנח”ל רגיל ושם פגשתי את אשתי. בתחילה גרנו בקיבוץ חמדיה, ומשם עברנו לנצר סירני. בסיום הצבא, נרשמתי לקורס אלקטרוניקה מטעם משרד העבודה. בסיום הקורס, אותו סיימתי בהצלחה רבה, התקבלתי לרפא”ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה). שם עבדתי עד גיל 46. בגיל זה, קיבלתי אירוע מוחי קשה ביותר ובעקבותיו נשארתי נכה 100% . בגיל 48 חזרתי להתנדב עד גיל 64. לקחתי חלק בפרויקטים חשובים ביותר בעליי סיווג ביטחוני ולכן לא אוכל לפרט יותר מזה. במסגרת שיקומי הפרטי, מצאתי את עמותת חולי cva ושם אני מתנדב שנים רבות ועוזר לחולים רבים הנמצאים במצבי ובמצבים קשים יותר. אני מאד אוהב את משפחתי וניפגש עימם כמעט כל יום. אני תמיד מוכן לעזור לכל אחד מהם והם האור שבחיי. המוטו שלי בחיים זה שהחיים קצרים וקשים ולכן צריך לנסות וליהנות מכל רגע”.

סבתא שלי מצד אימי – חיה ז”ל. סבתי נולדה בישראל בתאריך 15.12.1947 (י’ באב תש”ז). סבתי היא הבכורה מבין ארבעה אחים (ששון, משה ודני). סבתי הייתה אישה מיוחדת במינה, טובת לב, הראשונה לעזור לזולת וכמו שאנחנו אומרים בכל הזדמנות “זכינו בכך שגידלה אותנו הטובה מכולן”.תמיד עזרה לזולת, תרמה בסתר ועזרה לכל מי שרק ביקש.

מתוך שיחה שסיפרה לי אימי על סבתי – סבתא נולדה בחדרה. בזמנו, לא היה בית חולים באזור, רק בית יולדות בשם “ברנדס”. שמה של סבתי ביום הולדתה היה “עליזה”. כשהייתה בת שלוש, חלתה במחלה קשה ושינו את שמה ל”חיה עליזה”. לימים, אכן הבריאה והיא נשארה עם השם חיה. לסבתי היו חיים מאד קשים עם הורים שורדי שואה, אך למרות כל הסיכויים היא יצאה חייכנית, נדיבה וטובת לב. סבתי גידלה את כל הנכדים שלה באהבה גדולה ותמיד היה לה זמן וחיבוק לכל אחד מאיתנו. כל יום ביקרנו אותה או שהיא אותנו ומיד המפגשים כללו אוכל ופינוקים.

סבתי למדה ספרות ועבדה במקצוע עשר שנים. לאחר מכן למדה לימודי גננות והפכה לגננת. לא היה אחד שלא הכיר את משפחתון חיה בכל חיפה.

בגיל 46 סבי לקה באירוע מוחי קשה ביותר והפך לנכה 100% . עד יומה האחרון טיפלה בו במסירות ובאהבה.

בגיל 64 נפטרה סבתי מגידול ממאיר בראשה, אני מאד אהבתי אותה וחסרונה מורגש L בכל פעם שאמא קצת כועסת או מתרגזת, ישר היא אומרת שיש לנו מזל שגידלה אותה הטובה מכולן ולכן משחררת את הכעס – כי סבתא אף פעם לא כעסה ופתרה את על העיניינים בחיוך ובשיחה.

שרון – אבא שלי

אבא שלי נולד בתל אביב בתאריך 10.03.1972 (כ”ד אדר תשל”ב).

מתוך ראיון שערכתי עם אבי – “אני קרוי על  שמו של סבי שלום. כיוון שהוריי לא רצו שם זה הם חיפשו שם “קרוב” ומצא חן בעיניהם השם שרון. אני הוא הבכור במשפחתי הגרעינית.

נולדתי בתל אביב בשנת 1972. בגיל 8 עברתי עם הורי לגור בקיבוץ כפר סאלד שנמצא בגליל העליון (ליד קריית שמונה).  מרבית חיי ביליתי עם משפחתי הגרעינית בקיבוץ. בגיל 27 עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור ברעננה ובגיל 30 לאחר שהכרתי את ליאת (אשתי) עברתי לגור בחיפה.

את חגי ישראל חגגנו בקיבוץ ביחד עם כל התושבים. הקיבוץ אינו קיבוץ דתי, אבל הקפדנו לשמור על המסורת ולציין את כל החגים.

שנות ילדותי ובגרותי עברו בלינה משותפת, גדלתי בחדר אחד עם שניים-שלושה חברים ולא אצל הוריי, איתם נפגשתי בהפסקת ארוחת הבוקר, אחר הצהריים ונפרדתי מהם לאחר ארוחת הערב.

בית הספר היסודי (עד כיתה ו’) היה בקיבוץ. חטיבת הביניים והתיכון למדתי “בהר וגיא” שבקיבוץ דפנה.

שנת הבר מצווה זכורה לי כשנה מאוד מיוחדת בא קיימנו פעילויות שונות שהשיא שלהם היה טקס מפקד אש (עם כתובות אש, אומגה תרגילים על חבלים וכו’) והצגת סיום שנה.

במהלך התיכון הייתי מדריך בתנועת “הנוער העובד והלומד” .

התגייסתי לצבא ושירתתי כלוחם ומפקד ביחידת “מגלן” במשך 4 וחצי שנים והשתתפתי במבצעים שונים (כולל מבצע “ענבי זעם”).

את ליאת (אשתי) הכרתי בשנת 2000 בחברה בה עבדתי כאשר היא הגיעה לפגישה עם מנכ”ל החברה ואני הצעתי להכין לה קפה בזמן שהמתינה לפגישה.. לאחר כשנה החלטנו להתחתן ועברתי לגור איתה בחיפה ויואב נולד כעבור שנתיים.”

סבא שלי מצד אבי – אשר. סבי נולד באיראן בתאריך שאינו ידוע בשנת 1946. בגיל 3 (1949) הוא עלה לישראל והתגורר בקיבוץ קדמה.  לסבי היו שמונה אחים ואחיות וכעת נותרו רק חמישה (חנה, משה ז”ל, אהרון ז”ל, מארי, שמעון, יצחק ז”ל ויהודה). אבא שלי הוא הצעיר מבין כל אחיו ואחיותיו.

מתוך ראיון שערכתי עם סבי – נולדתי ב 1946 באיראן ובגיל 3 עליתי לישראל.

משמעות שם המשפחה הוא ציוני- אהבת הארץ.

בילדותי גרתי בקיבוץ קדמה ובעיר כפר סבא. אני זוכר שגרנו בכפר סבא ליד פרדסים והיינו הולכים בעונות לקטוף קלמנטינות, תפוזים, אשכוליות…

היינו די חדשים בארץ ההורים לא כל כך דיברו את השפה ולא יכלו הרבה לשחק אתנו הרבה.

אני זוכר שהיה את מבצע קלקיליה כשהם היו שכנים שלנו.

האמת שלא כל כך למדתי ואני מאוד מצטער על זה היום, נשאר מעט מאוד קשר עם חברי הילדות שלי.

לא הייתי בתנועת נוער ואני גם לא זוכר שחגגו לי בר מצווה.

ילדותי הייתה לא קלה אבל הייתה אהבה של ההורים ושל הסביבה.

אנחנו שמונה אחים ואחיות אני הצעיר במשפחה, לא הייתה טלוויזיה בתקופתנו ואני לא זוכר שהיינו יוצאים לחופשות.

המאכלים שאנחנו אהבנו זה היה אוכל ביתי שאמא שלנו בישלה.

המשפחה שמרה על מסורת והלכנו לבית הכנסת בשבתות ובחגים. החג שאהבתי היה יום כיפור, היינו הולכים כולם ביחד לבית הכנסת.

שירתי בצבא בארץ בגולני בתור רובאי. השתתפתי בכמה מלחמות: יום כיפור, ששת הימים ועוד…

ההיכרות עם סבתא הייתה באמצעות שידוך. נישאנו ב 1970 בחתונה מאוד צנועה ברבנות.

המסר שאני רוצה להעביר לילדים ולנכדים שלי זה שיהיו אנשים טובים ושיאהבו את המדינה וככה ימשיכו לדורות הבאים.

כיום אני פנסיונר ועובד כיומיים בשבוע כסדרן עבודה בחברת דן. במשך שנים רבות. בעבר הייתי נהג של משאיות ואוטובוסים.

התחביבים שלי הם טיולים ובילויי עם חברים.

סבתא שלי מצד אבי – שושנה. סבתי נולדה ב 06.07.1951 (ב’ תמוז תשי”א).  יש לה שלושה אחים ואחיות (שמעון, אורית ואבי). אמי היא הבכורה מבין כל אחיה ואחיותיה.

מתוך ראיון שערכתי עם סבתי – “לפני החתונה שם המשפחה שלי היה לוטפי. שם המשפחה השתנה לאחר הנישואין.

נולדתי בישראל בעיר עפולה בשנת 1951.

עד גיל 9 גרתי עם ההורים והאחים בעפולה עילית, אחר כך עברנו לעיר הגדולה תל אביב.

אני בת בכורה מתוך 4 אחים, עזרתי בעבודות הבית ובגידול האחים הצעירים שלי עם הורים מפנקים ואוהבים.

בילדותי שיחקתי תופסת, מחבואים, חבל, משחקי חברה, משחקים דידקטיים.

אהבתי לאסוף זהבים, בולים.

הייתי בתנועת הנוער “מחנות העולים” היינו עושים פעילויות, משחקים, נוסעים לקיבוצים לעזרה, טיולים.

אנחנו היינו בחוץ כי לא היו טלפונים, טלוויזיה.

חגגו לי בת מצווה בבית של ההורים עם אוכל, שתייה, ריקודים – היה כיף.

במלחמת ששת הימים אחי הצעיר נולד ואני זוכרת בעיקר את האזעקות והריצה למקלטים. במלחמת יום הכיפורים הבן השני שלי נולד. זו הייתה תקופה קשה של לפני ואחרי המלחמה אנו גרנו אצל ההורים שלי.

למדתי בבית ספר יסודי דוד רמז בקריית שלום, היו לנו יחסים טובים בין הילדים והיה יראת כבוד כלפי המורים. חלק מהעונשים היו לצאת מהכיתה או לעמוד עם הפנים ללוח.

אהבתי בעיקר ספורט ומלאכה ובמקצועות אלו הצטיינתי.

בילדותי אני רוצה לציין חברה טובה שלי בשם אסתר שחמורוב, שהייתה אלופת הארץ בריצה והשתתפה באולימפיאדה.

לצערי לא נשמר קשר עם חברי ילדות בגלל המעברים.

ילדותי הייתה כייפית עם הרבה חברות.

אני בת בכורה מתוך 4 אחים. בילדותי ובגרותי עזרתי בעבודות הבית ובגידול האחים הצעירים שלי עם הורים מפנקים ואוהבים.

בחופשות היינו נוסעים לסבתא שלי שגרה באור עקיבא ולדודים בעפולה. בנוסף היינו נוסעים גם לראות הרבה סרטים.

מאכלים מבית אמא ואבא – מרק ירק, גונדי, אורז…

כשהייתי ילדה קטנה דיברנו פרסית עם המשפחה ובהמשך כשעברנו לתל אביב התחלנו לדבר עברית וגם ההורים שלנו למדו את השפה במשך השנים.

משפחתי שמרה על המסורת היהודים בכך שבשבתות אבא היה הולך לבית כנסת וכשהיה חוזר היינו מדליקים נרות שבת. בחגים היינו הולכים גם לבתי כנסת. שמרנו על כשרות ולא הדלקנו חשמל וגז בשבתות.

בחגים היה ממש כיף, חגגנו בצורה מסורתית עם מאכלים טעימים.

החג שהכי אהבתי היה פסח.

אבא שלי עבד בחברת סולל בונה, בחקלאות, בבניין וכמובן שירת כחייל בסדיר ומילואים.

הכרנו בעזרת שידוך דרך המשפחה.

נישאנו בשנת 1970 ברבנות בתל אביב.

בהתחלה שמרנו על מסורת אבל כשעברנו לקיבוץ המסורת נשמרה פחות.

הערכים העיקריים שני מאמינה בהם: כבד את אביך ואת אמך, ואהבת לרעך כמוך, כבוד לאנשים מבוגרים מאתנו, לעזור לחולים.

עבדתי כמנהלת חשבונות בעבר והיום אני פנסיונית.

הייתי מרוצה מאד מעיסוקיי.

תחביבי הם: ספורט, ריקודים וטיולים.”

סבתא רבה שלי – חנה. שמה של סבתא רבה שלי הוא חנה (אמא של סבתא שוש). סבתא רבה שלי נולדה באוקטובר 1931 והיא תחגוג השנה יום הולדת 90! סבתי עלתה לארץ מאיראן וגרה 15 שנים ראשונות בעיר עפולה ולאחר מכן עברה לת”א שם היא מתגוררת עד היום.

דודים ודודות:

צד אמא –

אמא שלי היא השנייה במשפחה. יש לה שני אחים ואחות.

אורן – בן 49 יש לו 3 ילדים (תום, נועם, ליהי) והוא גר בחיפה. לאורן יש את חיידק הרכיבה (רכיבת אופניים), ובזכותו נדבקתי בזה גם אני וכמובן את מכבי חיפה.

יובל – בן 45 יש לו תאומים (עופרי וניתאי) והוא גר בחיפה. הילדים שלו מגיעים אלינו הביתה שלוש פעמים בשבוע ואנחנו כמו אחים.

שלומית – בת 35 ויש לה ילד אחד (לביא) והיא גרה עם בעלה במקסיקו (היא ובעלה יובל מורים בקהילה היהודית). לאחר שסבתי נפטרה, דודתי שלומית, גרה אצלנו בקומה למטה שנה וחצי. אני מאד אוהב אותה ויש לנו קשר מיוחד.

צד אבא –

אבא שלי הוא הבכור במשפחה. יש לו שני אחים ואחות.

יריב – בן 48 יש לו 2 ילדים (גלי ועופרי) והוא גר בקיבוץ נען. אנחנו אוהבים לנסוע אליו לקיבוץ ולטייל באזור.

לירון – בת 36 יש לה 3 ילדים (עידן, דור ואלעד) והיא גרה בפתח תקווה.

רביד – בן 34 נשוי, ללא ילדים וגר בקיבוץ כפר סאלד.

קשר רב דורי:

בחרתי לספר את סיפור העלייה של סבתא וסבא רבא מצד אימי,

שולם ישראל ואטקה שלום ז”ל.

עלו לארץ ישראל בעלייה הבלתי לגאלית בשנת 1946 מרומניה ורוסיה. סבתא רבא מרוסיה וסבא רבא מרומניה. ההחלטה לעלות ארצה הייתה בעקבות האנטישמיות הנוראית שקדמה לשואה, אלימות כלפי יהודים, סימון מקומות של יהודים, איסור על הגעה לעבודה, פיטורין לאלתר ועוד. יום אחד, הגיעו לבית סבתא רבא, ירו באביה ולקחו את אמה, אחיותיה ואותה למחנה ריכוז. העבידו אותם בעבודות פרך במינוס 20 מעלות עם לבוש מינימלי וללא מזון כמעט. האלימות הייתה יומיומית, השפלות והתעללות קבועה ללא סיבה.

אנחנו לא ממש יודעים מה היה אצל סבא רבא בבית, היה לו ממש קשה לדבר על זה.

לאחר חודשיים, העלו אותם לרכבת המוות-קרונות משא ללא חלונות וללא אוויר. דחסו אנשים ללא הבחנה. אחת האחיות של סבתא רבא נחנקה למוות בקרון. לאחר החלפת הרכבת, דחסו אותם לקרון שהיה בו חלון אחד ושם גם היה סבא רבא שלי. בכוחות על הצליח סבא רבא שלי לדחוף את משפחת סבתא מהחלון, את שלושת אחיותיו ושני אחיו במהלך הנסיעה.

בשני אחיו של סבא רבא ירו למוות, אבל השאר צלחו את הבריחה. הם הלכו בשלג שבוע ימים, עזרו אחד לשנייה. סבתא רבה שהייתה בת 16 סחבה את אחותה הקטנה ממנה שבוע ימים על גבה.

לאחר שבוע הגיעו למשפחה שהסתירה אותם עד סיום המלחמה.

כפי שכתבתי, הם עלו לארץ בעלייה הבלתי לגאלית בשנת 1946 עם ספינה רעועה וכמובן באופן לא חוקי. זיכרון בהלות מאותה תקופה וסיפור שסופר במשפחה על כך שניגמר להם הדלק ואספקת העצים למנוע הספינה. הם נאלצו לפרקה בכדי לשרוף את העץ ולהמשיך להפליג. ליד עתלית הספינה טבעה עם מעט הדברים שהיו ברשותם. הם הגיעו לחוף בשחייה.

כשהגיעו לארץ ישראל, נקלטו בקיבוץ בית אלפא וחיו בתנאי מעברה קשים. ריססו אותם וגזזו את שערם. הם חיו בפחונים ללא שרותים. התקלחו ובישלו בחצר בתנאים לא תנאים ואת הכביסות כיבסו בדוד רותח של מים. סבתא רבא תמיד סיפרה שהכביסה שלה הייתה הכי לבנה. בזמנו הייתה תקופת הצנע וכולם היו עניים, לכולם לא היה כמעט מזון, אך תמיד הסתפקו והודו על מה שיש.

לאחר שנה עברו לכרכור, השפה השולטת בבית הייתה יידיש . לימים נולדה סבתי חיה עליזה, תאומים ובן זקונים. החיים בבית קשים והם גדלו בעוני, אך עם שמחה וחיוך. לסבתי היו המון מטלות בבית. פעם בחודש ביום חמישי הלכה עם אביה לשוחט בכדי לשחוט תרנגול שיהיה בשר בבית. הם גידלו המון חיות בחצר דבר שעזר לכלכלת המשפחה. סבתא רבא תפרה לבד את כל הבגדים למשפחה ולשכנות, סבא רבא עבד בכל עבודה אפשרית וכולם עזרו לכולם.