מרד בר כוכבא

עם חורבן בית המקדש חרב מרכז הפולחן הדתי וירד מעמד הכהונה. הנהגת העם היהודי עברה לחכמים ובראשם, יוחנן בן זכאי שיחד עם חכמים נוספים קבע את מושבו ביבנה.

הדגש ביהדות עבר מפולחן המבוסס על עלייה לרגל והקרבת קרבנות אל יהדות המבוססת על קיום מצוות ולימוד תורה.

לאחר החורבן נותרו בארץ ישראל כמיליון יהודים. תוך שנים לא רבות השתקמו קהילות יהודיות כפריות רבות שהיו מבוססות על חקלאות ועל בעלי מלאכה.

המיסים הכבדים של הממשל הרומי הקשו על האוכלוסייה וזו החלה לחפור מחסנים נסתרים להעלמת תוצרת חקלאית מהשלטון.

במרד בר כוכבא, שהחל בשנת 135, בהנהגת שמעון בר כוכבא הורחבו המסתורים התת-קרקעיים לכדי מערכת מחילות ומנהרות ששירתה את המורדים היהודים.

המרד החל לאחר שהקיסר הדריאנוס החל במדיניות של ליכוד הפרובינקיות תחת תרבות משותפת, ובמסגרת זו החל בבניית ירושלים כעיר רומית, איליה קפיטולינה, ובמרכזה מקדש רומי על הר הבית. בר כוכבא, שנתמך על ידי ר’ עקיבא , שצייר את דמותו כמשיח, הצליח בתחילה לגרום אבדות לרומאים, אולם תוך 3 שנים דוכא המרד במחיר דמים קשה ביותר לאוכלוסייה היהודית. שם הפרובינקיה הוסב מיהודה לסוריה פלשתינה

מאה השנים שלאחר המרד התאפיינו בארץ ישראל בשלווה יחסית והארץ התפתחה בעיקר בתחום הדרכים שנסללו והורחבו, נבנו ערים, מתקנים הנדסיים דוגמת אמות מים ובתחום מבני הציבור שיועדו גם לתיאטרון, קרקסים וספורט.

לאחר החורבן, התרכז רוב היישוב היהודי בגליל, בהנהגתו של ר’ יהודה הנשיא שישב תחילה בבית שערים ולאחר מכן בעיר ציפורי ומיוחסים לו כינוס המשנה וחתימתה.