סיפורו של המן

סיפורינו מתחיל בימים רחוקים

ארמונות, מלכים, שטיחים ושווקים.

ובשוק חנות של ספר אומן

ולספר הזה קוראים המן.

ובממלכת פרס באותם הימים

המלך גייס לצבא לוחמים

והמן הספר התגייס כמו כולם

ונהיה מפקד גדול ורם.

ומרדכי היהודי גם הוא מפקד

על חצי פלוגה כמו המן הוא פיקד.

חייליו של המן חיסלו את המזון במהרה,

ואילו מרדכי חילק את המזון בחכמה.

המן ניגש אל מרדכי ואמר:

“הב לי מזון כי אצלי הוא נגמר”.

מרדכי הסכים אך הציב לו תנאי:

“עבד תהיה לי כל חיי!”

עברו השנים, קרה דבר מוזר,

אחשוורוש מינה את המן לשר.

ולא סתם שר, שר גדול מכל השרים,

הכי קרוב למלך הוא מכל האחרים.

המן שמע את הבשורה

קפץ משמחה ופרץ בשירה:

“טרילילי, טרילילו,

כולם לי ישתחוו!”

והמן צועד בחצר המלך

וכולם ממהרים לכרוע ברך.

אך מרדכי היהודי ממש חצוף

אומר להמן יש בפרצוף:

“לא אשתחווה לאף בן-אדם,

כי אלוהים זורם אצלי בדם”.

המן התעצבן שחבל על הזמן

עד שיצא לו מהאוזניים עשן

הוא הגיע למלך בפנים כועסות

ואמר שמרדכי עושה לו בושות:

“כל היהודים מרדניים במיוחד

אני דורש להשמידם עכשיו ומיד!”

אז קיבל מהמלך את הטבעת והאישור

לבצע את זממו ולהטיל את הפור.

לאחר כמה ימים קיבל המן הזמנה,

לביתה של אסתר למשתה וחגיגה.

בשר, מטעמים, משקאות וכל טוב

ויודעים אתם שהיה שם גם כרוב?

ליבו של המן רקד משמחה

הרי הוא סועד עם בני מלוכה.

לאחר שסיימו לסעוד את ליבם

ישבו ודיברו עד שהערב תם.

המן חוזר הביתה מדוכא ועצבני

ואומר לאשתו בקול רגזני:

“אוף מרדכי מעצבן וכל היהודים

כל כך חוצפנים ולא מצייתים”.

אמרה זרש: “יש פתרון,

את מרדכי היהודי תתלה מהגרון!”

והנה המלך אחשורוש את המן מזמין

לדון איתו על כמה עניינים:

“אמור לי המן, את ראשך תאמץ,

מה אעשה לאיש שבייקרו אני חפץ?”

חשב המן: “עלי בוודאי המלך דיבר,

כי אני הוא האיש ולא אחר”.

אמר המן: “בבגדי מלכות וכתר זהב,

תובילו על סוס וישתחוו לפניו”.

המלך שמח על העצה ואמר:

“קח את מרדכי ועשה את הדבר!”

ושוב ביום בהיר ויפה

אסתר מזמינה את המן לקפה.

לאחר שיחה נעימה וקצרה,

פתאום אסתר משנה אווירה:

“אחשוורוש אהובי, היודע אתה?

יושב פה אדם אכזר ונורא,

זה המן הרשע!

אז אל תתבלבל,

את עמי ואותי הוא רוצה לחסל.

המלך אחשוורוש מבלי להתייעץ

תלה את המן מיד על העץ.

סיפורו של המן נגמר עכשיו

ומהמן “ידידנו” נשארו רק אוזניו.