The ink spots

“כתמי הדיו”, The Ink Spots היו להקת ג’אז אמריקאית שתפסה פופולריות נרחבת בשנות ה30 וה40 של המאה ה20. סגנון המוזיקה היחודי שלהם פתח צוהר להתפתחות הרית’ם אנד בלוז, רוק-נ’רול והסאבג’אנר דו-וופ. הקבלה של הלהקה כקווארטט של גברים שחורים היתה רחבה בקהילות השחורות והלבנות באמריקה, בעיקר תודות לסגנון השירה שמדמה בלדה של סולן הלהקה, ביל קני.

במילותיו של זמר הסול ג’רי באטלר, “כתמי הדיו היו האלוף במשקל כבד של שירה בקווארטט”. בעקבות הכישרון והסאונד קמו בעקבותיהם קבוצות נוספות כגון The Ravens, The Dominoes וגם The Drifters.

דו-וופ, סגנון המוזיקה אותו כתמי הדיו קדמו, הוא סגנון R&B ורוקנ’רול שאת הפופולריות שלו קיבל בשנות ה50 וה60, לאחר שנות הפעילות של כתמי הדיו. המבנה המוזיקלי של דו-וופ מורכב באופן רחב מזמר או זמרת טנור שמוביל את השיר כאשר ברקע שרה שלישיה (Trio) או רביעיה (Quartet). השם עצמו, דו-וופ, נגזר מהצליל האייקוני שלהקות מסוג זה היו נוהגות לעשות במהלך השירים שלהם. דוגמאות בולטות בתחום הדו-וופ הן מרווין גאי, The Platters וThe Flamingos.

השיר Sh-Boom של The Chords, שיר דו-וופ אופייני לתקופה.

https://www.youtube.com/watch?v=SBgQezOF8kY&ab_channel=BearWalken

הוקמה בשנות ה20 המאוחרות של המאה ה20 בתור “King, Jack and the Jesters”, כתמי הדיו כללה את אורוויל “הופי” ג’ונס, אייבורי “דיק” ווטסון, ג’רי דניאלס וצ’ארלי פוקו כשאת הנסיון בפועל הם רכשו דרך עם הופעות לצד הרכבים חובבניים כגון “The Penut Boys” ו”The Swinging Gate Brothers” כשקבוצות אלו הושפעו בעיקר מג’אז תקופתי (contemporary). חברי הלהקה היו מאלתרים לא פעם חיקויים של כלי נשיפה עם הקול שלהם, דבר שהתקבל בחיוב.

לאחר הצלחה מסוימת בתכניות רדיו במיניאפוליס, קליבלנד וסינסינטי, הלהקה עברה לניו-יורק בשנות ה30 המוקדמות. לאחר סכסוך חוקי עם הלהקה “King’s Jesters, King, Jack and the Jesters” הלהקה שינתה את שמה סופית ל”כתמי הדיו”. כתמי הדיו עשו הופעות במספר מוסדות ברחבי ניו-יורק והיו בעלי פינה ברדיו WJZ של ניו-יורק.

בשנת 1935 כתמי הדיו חתמו על חוזה עם חברת התקליטים RCA. למרות ש6 התקליטים שהפיקו עבור החברה מכרו היטב, התקליטים האלו זיכו את כתמי הדיו בסיבוב ההופעות הראשון שלהם באירופה.

שנה לאחר מכן הם חתמו על חוזה חדש עם “Decca records”, וג’רי דניאלס הוחלף על ידי ביל קני. עם וואטסון בתור הזמן הסאונד של כתמי הדיו לא השתנה בהרבה מהחומרים המוקדים של הלהקה ובמילותיו של קני, “This style wasn’t getting the group anywhere”. כתמי הדיו היו על סף פירוק כאשר ב1939, היוצר ג’ק לאוורנס הביא להם את הבלדה המפורסמת “אם לא היה לי אכפת”, “If I Didn’t Care”.

גרסת הסינגל של השיר

https://www.youtube.com/watch?v=rvwfLe6sLis&ab_channel=Schrooms73

ביצוע של השיר בסרט ‘Miss Pettigrew Lives for a Day’ (2008) על ידי איימי אדמס ולי פייס

https://www.youtube.com/watch?v=jtLWUFm4NMg&ab_channel=JirayuthY.

התקליט נהפך ללהיט וגרר אחריו מספר בלדות מוצלחות גם כן כגון “Maybe”, “We Three” ו”I Don’t Want to Set the World On Fire” (שיר ששנים לאחר מכן יהיה מזוהה עם סדרת המשחקים Fallout)

מתוך “1940 Hits Archive”, “Maybe”

https://www.youtube.com/watch?v=Xd_aMnPMsZI&ab_channel=the78prof

גרסת הסינגל של “We Three”

https://www.youtube.com/watch?v=AQ_Lzh_S-2c&ab_channel=Morethanwordscansay

“I Don’t Want to Set the World on Fire”, עם מחווה ויזואלית של האייקונוגרפיה של המשחק Fallout.

https://www.youtube.com/watch?v=n_axmYF2q1E&ab_channel=GeekOrchestra

כתמי הדיו החלו לעשות סיבובי הופעות עולמיים עם אומנים כגון לאקי מילינדר וגלן מילר. בנוסף, הם החלו להשתתף בסרטים כגון “The Great American Broadcast”. הלהקה נשארה פופולרית בקרב לבנים ושחורים כאחד גם לאחר שנות מלחמת העולם השניה ואל תוך שנות החמישים.

במהלך שנות ה40 כתמי הדיו היו חלוצים ושברו מחסומים חברתיים בכך שהחלו להופיע במה שהיה עד אותו רגע במות ללבנים בלבד. ב1948, כאשר הלהקה החלה בסבב הופעות במועדון המונטה קרלו במיאמי, מגזין Billboard האמריקאי למוזיקה קרא:”Format is a racial departure for this territory, for even if Jim Crow laws are largely unwritten and there is no law prohibiting Negro entertainers from working in white places or with white acts, no operator in the Deep South has ever had the nerve to try it.” למרות שחוקי ג’ים קרו היו חוקים מאוד כלליים שאפשרו לבעלי עסקים לבנים להדיר אמנים שחורים באופן נרחב, כתמי הדיו לא סורבו מלהופיע גם במדינות הדרום של ארה”ב.

לקראת סוף שנות ה40 המזל של כתמי הדיו החל להשתנות. הסגנון המוזיקלי שלהם החל להיתפס כפחות חדשני והרכב עצמו עבר שינויים החל ממותו הפתאומי של אורוויל ג’ונס באוקטובר 44. הלהקה נקלעה להמון סכסוכים בינה לבין עצמה כך שלקראת סוף פעילותה היה נראה שביל קני נשאר החבר הקבוע היחיד של כתמי הדיו.

ביולי 1954 קני פירק רשמית את הלהקה אחרי הופעה ב”בולאו בר” בוויילדווד, ניו ג’רזי.

למרות שכתמי הדיו לא היו עוד, הם השפיעו רבות על תרבות המוזיקה והמוזיקה בכלל שתתפתח להיות רוקנ’רול. כתמי הדיו נכנסו להיכל התהילה של הרוקנ’רול ב1989 ולאחר מכן נכנסו להיכל התהילה של להקות הג’אז הווקאלי ב1999.

סדרת המשחקים Fallout השתמשה רבות בשירים של כתמי הדיו. במשחק הראשון בסדרה, “Fallout”, השיר “Maybe” משמש בתור הפתיח לכניסה למשחק. הרעיון הראשוני היה לשים את השיר “I Don’t Want To Set The World On Fire” אבל לחברה המפיקה של משחקי Fallout באותה תקופה לא היה יכולת לקנות זכויות יוצרים על השיר ולכן הרעיון נגנז.

הרעיון קם לתחיה עם המשחק השלישי בסדרה, בו בנוסף לשימוש בשיר “I Don’t Want To Set The World On Fire” במהלך הטריילר למשחק עצמו המשחק השמיע את השירים “Maybe” ו”Into Each Life Some Rain Must Fall” דרך תחנת הרדיו המקומית של המשחק, Galaxy News Radio.

במשחק הרביעי בסדרה היה שימוש בשיר “Its All Over But the Crying” במהלך הטריילר ובמשחק עצמו תחנת הרדיו של המשחק, Diamond City Radio, השמיע את השירים “Maybe,” “I Don’t Want to Set the World on Fire” ואת “Into Each Life Some Rain Must Fall”.

השימוש החוזר של המשחק בשירים של כתמי הדיו נותן תחושה אטמוספירית כמעט של שנות החמישים השמחות והג’אזיות של אמריקה. תחושה זו מתערבבת בקונסטלציה של המשחק עצמו, שהוא תמיד בסביבה פוסט-אפוקליפטית. השירים הרגועים עם האווירה השמחה של כתמי הדיו נותנים קונטרה יחודית למצג האירוני של שממה. תוכן השירים של כתמי הדיו שמדבר על בדידות, ערגה לקרבה אנושית ואופטימיות במצבי קיצון כמו בשירים “Into Each Life Some Rain Must Fall” ו”I Don’t Want to Set the World on Fire” מוסיפים לתחושת ההישרדות הקיצונית שגיבור המשחק חווה. הניגודיות בין הנועם של המוזיקה, לבין הברוטליות של שממה רדיואקטיבית לאחר מלחמה כוללת, יוצר נופח שאינו רגיל למשחקי מחשב ונותן לסדרה את הטאצ’ המיוחד שאוהדיה התחברו אליו.

מקורות:

http://www.soulwalking.co.uk/Ink%20Spots.html

https://www.rhino.com/article/the-ink-spots

https://en.wikipedia.org/wiki/The_Ink_Spots

https://www.britannica.com/art/doo-wop-music

https://fallout.fandom.com/wiki/The_Ink_Spots