למידה פעילה

היא שיטת הוראה בה הלומד מעורב בתהליך הלמידה בפעילות התנהגותית כלשהי.

הלמידה הפעילה התפתחה בהתאם לגישה הקונסטרוקטיבית וגישת עיבוד המידע.

היא שונה מאופן ההוראה המסורתי בחינוך הפורמלי, שבו המורה או המרצה מדבר מרבית השיעור בעוד שהתלמידים נותרים פסיביים.

הלמידה הפעילה כוללת: למידת חקר, למידה חוויתית, למידה בדרך של קהילת חשיבה, למידה מבוססת פרויקטים  למידה מבוססת בעיות  ולמידה שיתופית.

השפעה של למידה פעילה באה לידי ביטוי חזק גם במישור האפקטיבי.

במחקר שנערך -על ידי לזרוביץ ואחרים, נמצא כי למידה בצוותי פרויקטים תורמת לתלמידים גם בתחום הקוגניטיבי – הישגים האקדמיים (Academic Achievement) וגם בתחום האפקטיבי. הביטחון העצמי ומספר החברים שיש לתלמיד שלמד בצוותי פרויקטים גבוהים במידה ניכרת יחסית לתלמידים שלמדו בלמידה יחידנית. ע”פ לזרוביץ יישום נרחב של שיטה זו יכול לתרום להישגים לימודיים וגם לצדדים האפקטיביים של למידת התלמיד

הלמידה הפעילה מנסה ליישם עקרונות אלה באמצעות שילוב שיטות של הוראה יחידנית, הממוקדת בילד, ושיטות האופייניות ללמידה שיתופית.

מאפיינים אותה ארבעה ממדים עיקריים

צמצום ההוראה הפרונטלית ושימת דגש על למידה אינדיווידואלית וקבוצתית.

1. מתן אפשרות לתלמיד ליזום את דרכי למידתו וליטול חלק משמעותי בקבלת החלטות לגביה.
2. שימוש במגוון רחב של תוכניות לימודים אינדיווידואליות וחומרי לימוד המעודדים חשיבה עצמאית.
3. יצירת אקלים כיתתי המושתת על יחסים חיוביים בין מורים לתלמידים ועל רמה גבוהה של מעורבות, השתתפות ומוטיבציה של תלמידים