“Woodstock” – WE ARE GOLDEN

באוגוסט 1969, בחווה קטנה בצפון ניו יורק, התקיים פסטיבל מוסיקה שהפך לסמל ולאירוע מכונן בעידן ילדי הפרחים בפרט, ובתרבות המערבית בכלל. פסטיבל וודסטוק, שארך כשלושה ימים, כלל 32 הופעות של אמנים רבים וחשובים של התקופה, כמו ג’ימי הנדריקס, ג’ניס ג’ופלין, קרוסבי, סטילז, נאש ויאנג, The Who ועוד, בפני קהל של 400,000 צופים.

אמנית אחת לא יכלה להגיע לאירוע: ג’וני מיטשל, אשר הייתה אמורה להופיע בפסטיבל אך נאלצה לוותר עליו עקב התחייבות קודמת – להשתתף באותו סוף שבוע בתוכנית האירוח הטלוויזיונית של דיק קאווט. בעצת האמרגן שלה, דיוויד גפן, היא בחרה להשתתף בתוכנית. היא לא ידעה מה היא עתידה לפספס…

בעמוד הבא תוכלו לקבל הצצה קטנה להופעתה בתוכנית:

למרות שמיטשל לא נכחה בפסטיבל בסופו של דבר, היא הצליחה לכתוב עליו שיר שנחקק בתודעה של אינספור אנשים מסביב לעולם. כיצד היא עשתה זאת?

ובכן, מיטשל כתבה את השיר תוך שהייתה בחדר המלון שלה בניו יורק, לאחר שצפתה בשידור חי של הפסטיבל, בתמונות וסרטונים, וכן לאחר ששמעה תיאור של האירוע מפי מי שהיה אז בן זוגה, גרהם נאש.

על כתיבת השיר היא אמרה:

“The deprivation of not being able to go provided me with an intense angle on Woodstock.”

דיוויד קרוסבי, שותפו המוסיקלי של נאש, אמר על השיר של מיטשל:

“Joni captured the feeling and importance of the Woodstock festival better than anyone who had actually been there.”

בואו נסתכל על מילות השיר. במה הוא עוסק? על מה הוא מספר?

כפי שאפשר להבין כבר משמו, השיר מתאר את מסעו הרוחני של המספר לפסטיבל וודסטוק האגדי. המספר נתקל במטייל נוסף, המספר לו שגם הוא הולך לחווה המדוברת, בה יש רוקנרול, שינה בחיק הטבע וחופש.
השיר מתאר את הפסטיבל כאירוע אוטופי ומדהים מצד אחד, בו הנפש חופשיה, כולם ילדים של אלוהים, יש שירים וחגיגות מכל עבר… אפילו יש בשיר התייחסות לאתר הפסטיבל כגן עדן, שניתן לראות בשורה “and we’ve got to get ourselves back to the garden”.
מן הצד השני, יש התייחסות גם לאימת המלחמה הקרה, כפי שניתן לראות בשורה “bombers riding shotgun in the sky…”

המילים המלאות מופיעות בעמוד הבא:

I came upon a child of God
He was walking along the road
And I asked him where are you going
And this he told me
I’m going on down to Yasgur’s farm
I’m going to join in a rock ‘n’ roll band
I’m going to camp out on the land
I’m going to try an’ get my soul free

We are stardust
We are golden
And we’ve got to get ourselves
Back to the garden

Then can I walk beside you
I have come here to lose the smog
And I feel to be a cog in something turning
Well maybe it is just the time of year
Or maybe it’s the time of man
I don’t know who I am
But you know life is for learning

We are stardust
We are golden
And we’ve got to get ourselves
Back to the garden

By the time we got to Woodstock
We were half a million strong
And everywhere there was song and celebration
And I dreamed I saw the bombers
Riding shotgun in the sky
And they were turning into butterflies
Above our nation

We are stardust
Billion year old carbon
We are golden
Caught in the devil’s bargain
And we’ve got to get ourselves
back to the garden

למה השיר הצליח כל כך? בואו נבחן כמה קריטריונים שדיברנו עליהם הסימסטר:

סיפור – STORY TELLING

השיר מספר סיפור אישי של אחד החוגגים בפסטיבל. הוא מספר על דרכו לשם, על כל מה שנחשף אליו בפסטיבל, על השאיפה שלו להיות חלק ממשהו גדול יותר – משהו מדהים. בעיקר, השיר מספר על חוויה מיוחדת במינה.

קול הזמרת

אין ספק כי לג’וני מישטל יש את אחד הקולות הייחודיים במוסיקה של עשרות השנים האחרונות. קולה היפהפה מאפשר לה להגיע לתווים גבוהים ויוצאי דופן, והופך את השיר למהנה לשמיעה ולמשהו זכיר.

השיר בסגנון הפולק רוק, שנוגן על הפסנתר, הפך לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הזמרת.

FUN FACT: לפי האתר של מיטשל, השיר וודסטוק בוצע על ידי 347 אמנים שונים עם גרסאות שונות אליו. בואו נצלול פנימה ונראה כמה מן הדוגמאות האלה.

גרהם נאש, היה אז בן זוגה של מיטשל כאמור, מה שהוביל ליצירת הקאבר של הלהקה Crosby, Stills, Nash & Young כבר באותה שנה. חצי שנה לפני שהגרסה שלהם פורסמה, הקליט אף ג’ימי הנדריקס את השיר עם הלהקה שלו Gypsys. בשנת 2018 יצאה לאור גירסה זו של השיר בה הנדריקס מנגן על גיטרת בס וסטיבן סטילז שר.

בעמוד הבא נשמע את אחת הגרסאות המפורסמות לשיר של מיטשל:

גרסה זו הצליחה מאוד ואף הייתה במקום הראשון ב-Billboard Hot 100 של מאי, 1970 בארה”ב ובמקום שלישי בקנדה. למה? ומה היה שונה בה?

המילים היו כמעט אותן מילים, אך הז’אנר המוסיקלי קיבל תפנית בביצוע זה. משיר יחסית רגוע הוא הפך לשיר שהיום נחשב לסמל מובהק לרוק קלאסי. בין היתר בשל השימוש בגיטרות חשמליות לעומת הפסנתר העדין יותר. במידה רבה, סגנון נגינה זה אפיין את המוסיקה הפופולרית של אותה תקופה ואת זו שהושמעה בפסטיבל וודסטוק.

השיר קצבי ובעל אנרגיה גבוהה, ניתן לרקוד איתו והוא מצליח להעביר את הלך הרוח ששרר בחוות יסגור במשך שלושה ימים מטורפים בקיץ של 1969. למרות הצפיפות, למרות התנאים הירודים, למרות הגשם – ההיפים המשיכו לחגוג!

גרסת כיסוי נוספת לשיר, שיצאה אף היא באותה שנה ונעשתה פופולרית מאוד, היא של הלהקה הבריטית Matthews’ Southern Comfort, שהגיעה למקום הראשון בשירים המושמעים ביותר בממלכה המאוחדת ובמספר מדינות אירופאיות. בנוסף היא הגיעה למקום ה-23       ב-Billboard Hot 100 בארה”ב.

בואו נשמע את הגרסה הזאת (שהיא גם זו האהובה ביותר על כותבת הספר)

הביצוע הזה בעיני, מאזן בין הגרסה העדינה של מיטשל, לזו הרוקיסטית של Crosby, Stills, Nash & Young. השיר יחסית רגוע ונעים לשמיעה, אך יש בו שימוש בכלי נגינה כגון תופים וגיטרות חשמליות. בנוסף לאלו יש שימוש בכלי מיתר ייחודי שמנוגן בפריטה ידנית במאוזן שנקרא pedal steel guitar ומפיק צלילים בעלי אופי אוריינטלי, קסום ומיסטי, שמעבירים בצורה נהדרת את האווירה והלך הרוח ההיפי ששרר בפסטיבל. הכלי גם מעניק לשיר groove כיפי. כמו כן, בפזמון שרים חברי הלהקה בהרמוניה, מה שתורם רבות בעיני ליופיו של השיר ולהנאה ממנו.

לסיכום, בספר שלי הצגתי מספר גרסאות לאחד השירים המפורסמים בתולדות המוסיקה של המאה ה-20. אני מקווה שנהנתם לגלות את הסיפורים שמאחורי כתיבתו וסקרנית לדעת איזו גרסה הכי אהבתם!