יומן מסע

18.11.1095

  כולנו נמצאים בוועידת קלרמון. האפיפיור נואם עכשיו:

הידיעות הקודרות שהגיעו מירושלים ומקונסטנטינופול מספרות כי גזע זר וארור’ הגיח מפרס ופלש לארצות הנוצרים האלה ונתן אותן לחמס לאש ולחרב. יש מהנוצרים שהובילו אותם בשבי, אחרים הכריעו למות , אחרים עשו מטרה לחציהם, את הכנסיות השמידו או הפכו למסגדים. ומוטב שלא להזכיר את מעשיהם האיומים בנשים. ומי ינקום את נקמתם וירפא את שברם אם לא אתם? זכרו במיוחד את הקבר הקדוש של אדוננו ומושיענו הנמצא עתה בידי עמים טמאים וא המקומות הקדושים האחרים המחוללים בטומאתם.אל יערוצכם אחוזותיכם והדאגה לרכושכם.ארצכם מוקפת מכל צד ים והרים ומאוכלסת היא יתר על המידה.אין בה מן השפע,ופרי אדמתכם אינו מסייע להחזקתכם אלא בצמצום.ומשום כך הנכם נלחמים זה בזה,הנכם נהרגיםומושמדים צאו לארץ נקבר הקדוש על מנת לכבשה מידי הזרים ולהפכה לנחלתכם.ירושלים שבויה עתה בידי האויב ונטמאה בידי אלה שאינם יודעי  את האל.היא נכספת לשחרור ואינה חדל מבקשכם להיחלץ ולעזרתה.שימו לדרך  פעמיכם ויכפרו עוונותיכם.

כשהאפיפיור נאם הרגשתי כעס.כעס על המעשים שלהם והגעתי להחלטה אני

חייב להילחם בה

19.11.1095

כאשר אמרו לנו הכומרים שאנו יוצאים למסע חשבתי שזה יקח כמה ימים או אפילו שבועות בודדים,אך לא ידעתי שזה יקח חודשים רבים.אבל לא היייתה לא בריריה הייתי חייב לצאת למסע,להגן על משפחתי,חבריי ותושביי.בחיים לא חשבתי שזה היה קשה כל כך להיפרד ממשפחתי.כל כך דאגתי אך הם יסתדרו בלעדיי.אך עוד יותר חשוב מה יקרה במסע,האם הבאנו מספיק אוכל ומים,האם אנחנו בכלל יודעים את הדרך,האם יש מספיק כסף והמ אם יבואו שודדים מה איתם והאם בכלל כל הציוד של החיילים מספיק ?.טוב מה שחשוב עכשיו הוא להיפרד מהמשפחה והחבריםלהכין את התלבושת ולצאת למסע בהצלחה!

30.11.1095

כבר 11 יום אנו הולכים ברגל לכיוון הנמל.הצושבים בכםרים שאנו עוברים לא מספיק שלא נותנים לנו אוכל ושתייה אלא גם מקללים אותנו ואל תוכנים לתת לנו  מנוחה בביתהם.הם טוענים שאנו הורסים הכול בדרך הקדושה ובאין ברירה אתול גנבתי תרגול באחד מהבתים ואחריי זה נאלצתי להימלט מהבעלים הבית שרדפו אחרינו.אבל לפחות הייתה לנו ארוחת ערב.אני יודע שאני חייב לחסוך את המעט כסף שלקחתי כי כל השאר השארתי למשפחתי בתקווה שאני אחזור.אנשי הדת  שנמצאים איתנו אומרים שהמטרה מקדשת אמצעים אז כל החטאים ימחקו למען השם בעיר הקודש ירושלים שעדיין נמצא תחת כיבוש של הערבים.

20.12.1095

באחד מהמפגשים כאשר הייתי בקבוצה של *טמפלרים[אבירים] פגשנו באיש זקן יהודי *קבלסית[איש שלומד קבלה] סיפר סוד שהציל הרבה נפשות של טמפלרים בנדבר היבש בעיר הקודש.לפני ששותים מים חייבים להרתיח אותם.בהמלך הרתיחה כל הרעלים נשארים למטה,המים הופכים לנקיים ואפשא לשתות אותם ללא  סכנה לקבל מחלות ולמות.ועוד סוד אחד לחטא פצעים שהאבירים מקבלים בהמלך הקרבות עם חומר שנקרא כוהל[ספירט] בעזרת חיטוי של הפצעים לא היו זיהומים קשים והאבירים חזרו להילחם בזמן מאוד קצר.

5.3.1096

הגענו לחומות ירושלים אחריי 3 חודשים של מסע קשה מאוד עם קשים רבים.בדרל מספר אבירים הקימו נסיכיות[נסיך] ואחרים המשיכו להתקדם לעבר היעד.בהגעתנו לירושלים לא הצלחנו לפרוץ את חומות העיר,המצור הוטל על ירושלים,סבלנו מחום של הקיץ כי אנו לא רגילים לאקלים החם של מזרח התיכון,סבלנו מחוסר מים וחוסר מזון.אבל הכי חשוב לא היה לנו חומר גלם לבנות סולמות  ומגדלים לתפס על החומות.פירקנו את ספנתינו והעברנו מנמל יפו לירושלים.בנינו התרנים ולוחות העץ ובעזרתן פרצנו אחריי כחמישה שבועות את החומות וכבשנו את ערי הקודש.טבחנו[הרגנו] את המוסלמים ואת היהדוים[תושבי העיר] ואסרנו עליהם לגור בירושלים.

הצלחנו!

סרטון קצר על הצלבנים: