האקתון באזרחות

חטיבת רעות הרצליה

נושא: כיצד המשטר הקומוניסטי אחרי מלחמת העולם השנייה השפיע על גרמניה ובעיקר ברלין בהיבט הפוליטי, הכלכלי והחברתי.

מבוא

נושא העבודה נבחר על ידינו כיוון שעניין אותנו להבין כיצד התנהלה גרמניה, ובפרט עיר בירתה, ברלין, לאחר מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה ביצעה גרמניה המאוחדת פשעים נוראיים נגד האנושות, ובראשם שואת היהודים. אנחנו רוצות להבין בעבודה זו איך התנהלה גרמניה המזרחית – ובעיקר ברלין – במשטר הקומוניסטי, וזאת בהשוואה לגרמניה המערבית.

נעזרנו במקורות מידע שמצאנו באינטרנט, קראנו כתבות, מאמרים, ראינו סרטונים וראיינו קרובת משפחה*.

*(ראה עמוד 20)

רקע

בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה פוצלה גרמניה לשתי מדינות, מערב גרמניה ומזרח גרמניה, וחולקה לארבעה אזורי כיבוש שהיו נתונים לשליטת ברית המועצות, ארה”ב, בריטניה וצרפת. משנת 1947, החלה מלחמה קרה בין “הגוש המזרחי” הסובייטי, ובראשו ברית המועצות, לבין “הגוש המערבי”, ובראשו ארה”ב. המלחמה הקרה פרצה בעקבות השקפותיהם השונות של שתי המעצמות: ברית המועצות והמזרח שדגלו בקומוניזם*, לעומת ארה”ב והמערב שדגלו בדמוקרטיה וקפיטליזם**. בין שני הגושים נבנה מחסום אידיאולוגי שהפריד בינהם. מחסום זה כונה “מסך הברזל”.

כתוצאה ממלחמת העולם השנייה נחרבו חלקים גדולים מברלין. לאחר המלחמה חולקה העיר לארבעה שטחי כיבוש בין ברית המועצות, לבין בעלות הברית המערביות: ארה”ב, בריטניה וצרפת. שטחי הכיבוש של בעלות הברית המערביות אוחדו לברלין המערבית. החלק בו שלטה ברית המועצות נקרא ברלין המזרחית והיה בירתה.

ברלין המערבית הייתה “מובלעת” של מערב גרמניה בתוך שטחי גרמניה המזרחית והיתה מנותקת משאר חלקי גרמניה המערבית. ברית המועצות שלטה על האזור שסביבה. המשטר הקומוניסטי הכריז בשנים 1948-1949 על סגר כלכלי על ברלין המערבית, אך בעלות הברית המערביות התגברו על כך באמצעות רכבת אווירית של ציוד מזון ודלק.

בשנת 1952 סגרה ברית המועצות את הגבול בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית. היא ביצרה אותו והפכה אותו לגבול בלתי עביר. למרות זאת, עד 1961 תושבים ממזרח גרמניה הצליחו לעבור לגרמניה המערבית ולמערב דרך ברלין המערבית.

ב-1961 בנתה מזרח גרמניה את חומת ברלין שהקיפה את ברלין המערבית. זאת, כדי להפריד בין חלקה המזרחי לחלקה המערבי של העיר ולמנוע גל בריחה גדול מהמזרח למערב, שאיים למוטט את כלכלתה. על החומה היו מגדלי שמירה ואמצעים שונים למניעת פריצה של המחסום. זאת, במטרה לעצור את המסתננים הרבים שניסו “לדלג” לחופש לברלין המערבית, שם איכות החיים היתה יותר טובה. לאחר הקמת החומה הפכו שני חלקי ברלין לנפרדים לגמרי. הקמת החומה מנעה חופש תנועה ומי שניסה לחצותה הסתכן במוות. היא ניתקה בין בני משפחה חברים ומכרים.

ב-1971 נחתם הסכם בין מעצמות המערב למעצמות המזרח לפיו הותר לתושבי ברלין המערבית להיכנס לתחומי המזרח כתיירים ולהיפגש עם בני משפחותיהם אך נאסר להם ללון במזרח העיר.

בשנות ה-80 התקרבו שתי המדינות הגרמניות זו לזו, והמשטר הקומוניסטי במזרח נחלש, כלכלית, וגם אידאולוגית. בסתיו 1989 הובילו בריחת אזרחים למערב והפגנות ענק להתמוטטות המשטר הקומוניסטי ובסופו של הדבר לנפילת חומת ברלין. שנה לאחר מכן אוחדו שתי המדינות לרפובליקה הפדרלית הגרמנית, וכיום גרמניה המאוחדת היא אחת המדינות המתועשות החזקות בעולם.

רמת החיים תחת המשטר הקומוניסטי במזרח ברלין ובגרמניה המזרחית הייתה נמוכה במושגים מערביים, אך הייתה סבירה יחסית לשאר מדינות מזרח אירופה. עם זאת, רמת החיים במערב ברלין ובגרמניה המערבית הייתה יותר גבוהה, שכן, כלכלת גרמניה המערבית הלכה ופרחה.

המשטר הקומיניסטי הקשה על חיי התושבים במזרח גרמניה ובברלין המזרחית. הוא החרים רכוש פרטי, אסר על מסחר פרטי. לאחר הקמת החומה החל במזרח גל מעצרים של מתנגדי המשטר. בחלק המזרחי של גרמניה הוקמה משטרה חשאית “השטאזי” שעבדה בשיתוף הדוק עם הק.ג.ב הסובייטי. השטאזי פעל ללא הפסקה לאיתור מתנגדי המשטר והענשתם, תוך איסוף מידע על אזרחי המדינה והתיירים באמצעות מודיעים ומלשינים. המתנגדים למשטר הסתכנו בהלשנה מצד חבריהם לעבודה ואף מצד קרובי משפחה. מי שסטו מהנורמות החברתיות שהוכתבו על ידי המשטר הקומוניסטי סבלו מהצקות של חוקרי השטאזי ולפעמים אף הוכנסו למוסדות לחינוך מחדש. השטאזי פעל עד ימיו האחרונים של השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה.

*קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית שבה כל מוצרי ההון ,ובפרט אמצעי הייצור, נמצאים בבעלות מוסדות חברתיים, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי.

**קפיטליזם- שיטה כלכלית בה כל או רוב אמצעי הייצור נמצאים ומופעלים בבעלות פרטית או בבעלות של חברות מסחריות. השקעת ההון, הייצור, ההפצה והמחירים של המוצרים נקבעים בעיקר על ידי תחרות בשוק החופשי ולא על ידי המדינה. אמצעי הייצור בדרך כלל מופעלים לצורך הפקת רווח.

היבטים

היבט פוליטי

למרות הברית בימי המלחמה, המתיחות בין ברית המועצות לבין ארצות הברית ובריטניה התגברה במהירות עם סיום המלחמה והמנהיגים דנו מה לעשות עם גרמניה. משא ומתן לאחר המלחמה התקיים בשתי ועידות בשנת 1945, אחת לפני סיום המלחמה הרשמי ואחת לאחריה. ועידות אלו הניחו את הקרקע לתחילתה של המלחמה הקרה ושל אירופה השסועה.

ישיבת ילטה

בפברואר 1945, כשהיו בטוחים בניצחון של בעלות הברית, נפגשו נשיא ארה”ב פרנקלין ד’ רוזוולט, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ’רצ’יל וסטלין בועידת יאלטה כדי לדון בארגון מחדש של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. למנהיג של כל מדינה היה סט רעיונות משלו לבנייה מחדש ולכינון הסדר מחדש ביבשת שסועת המלחמה. רוזוולט רצה השתתפות סובייטית באו”ם החדש שהוקם ותמיכה מיידית מהסובייטים בלחימה במלחמה המתמשכת באוקיינוס השקט נגד יפן. צ’רצ’יל טען לבחירות חופשיות והוגנות שיובילו למשטרים דמוקרטיים במרכז ובמזרח אירופה, במיוחד בפולין. סטלין, לעומת זאת, רצה ב”תחום השפעה” סובייטי במרכז ומזרח אירופה, החל מפולין, כדי לספק לברית המועצות אזור חיץ גיאופוליטי בינה לבין העולם הקפיטליסטי המערבי. ברור שהיו כמה אינטרסים סותרים מרכזיים שצריך לטפל בהם.

לאחר משא ומתן רב, עלו התוצאות הבאות של ועידת יאלטה:

• כניעה ללא תנאי של גרמניה הנאצית, חלוקת גרמניה וברלין לארבעה אזורי כיבוש בשליטת ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות.

• גרמנים, אזרחים ושבויי מלחמות, ייענשו על המלחמה (החזרים) חלקית באמצעות עבודת כפייה לתיקון הנזק שגרמו לארצם ולאחרים.

• פולין אורגנה מחדש תחת הממשלה הזמנית הקומוניסטית של הרפובליקה של פולין, וסטלין הבטיח לאפשר בה בחירות חופשיות (אך לא הצליח לבצע את זה אי פעם).

• ברית המועצות הסכימה להשתתף באו”ם עם תפקיד מובטח כחברה קבועה במועצת הביטחון.

• סטלין הסכים להיכנס למלחמת האוקיינוס השקט נגד יפן שלושה חודשים לאחר תבוסת גרמניה.

ישיבת פוסדם

זמן קצר לאחר הוועידה התברר כי לסטלין אין כל כוונה לעכב את סיום המשא ומתן. בסופו של דבר הוא התיר לערוך בחירות בפולין, אך לא לפני ששלח חיילים סובייטים כדי לחסל כל התנגדות למפלגה הקומוניסטית השולטת בממשלה הזמנית. ה”בחירות” של 1947 חיסקו את השלטון הקומוניסטי בפולין ואת מקומה כאחת ממדינות הלוויין הסובייטיות הראשונות.

ועידה שנייה התקיימה בין ה-17 ביולי ל-2 באוגוסט 1945 בפוטסדאם, גרמניה. רוזוולט מת באפריל, אז יורשו, הנשיא הארי טרומן, ייצג את ארצות הברית. צ’רצ’יל חזר לייצג את בריטניה הגדולה, אך ממשלתו הובסה באמצע הוועידה וראש הממשלה החדש שנבחר קלמנט אטלי נכנס לתפקידו. גם סטלין חזר. מעשיו של סטלין בפולין, ובחלקים אחרים של מזרח אירופה היו ידועים עד עתה, והיה ברור שאין לסמוך עליו שיחזיק את הסוף של העסקה. לאור זאת, הנציגים החדשים מארצות הברית ומבריטניה היו זהירים הרבה יותר במשא ומתן עם סטלין. טרומן בפרט האמין שרוזוולט בטח יותר מדי בסטלין, והפך לחשוד מאוד בפעולות הסובייטיות ובכוונותיו האמיתיות של סטלין.

ההסכמים הסופיים בפוטסדאם עניינו:

•  חלוקת גרמניה, ברלין, אוסטריה ווינה לארבעת אזורי הכיבוש המתוארים ביאלטה
• העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים
• החזרת כל הסיפוחים הנאצים לגבולותיהם לפני המלחמה
• העברת הגבול המזרחי של גרמניה מערבה כדי לצמצם את גודלו, וגירוש אוכלוסיות גרמניות המתגוררות מחוץ לגבול חדש זה בצ’כוסלובקיה, פולין והונגריה
• הפיכת כלכלת התעשייה הכבדה של גרמניה לפני המלחמה (שהייתה חשובה ביותר להתגבשות הצבא הנאצי) לשילוב של חקלאות ותעשייה מקומית קלה
• הכרה בממשלת פולין שבשליטת ברית המועצות
• הכרזה על הצהרת פוטסדאם מאת טרומן, צ’רצ’יל ומנהיג סין צ’יאנג קאי-שק המתארת את תנאי הכניעה ליפן: להיכנע או להתמודד עם “הרס מהיר ומוחלט”

רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות:

בהתאם להסכם יאלטה, ברית המועצות הייתה אמורה לפלוש ליפן ב-15 באוגוסט. בעוד שהצהרת פוטסדאם לא הזכירה במפורש את פצצת האטום החדשה שפותחה, טרומן הזכיר בפני סטלין נשק חזק חדש במהלך הוועידה. עיתוי ההפצצות, ב-6 וב-9 באוגוסט, מעיד על כך שטרומן העדיף להרחיק את ברית המועצות ממלחמת האוקיינוס השקט ומיחסים לאחר המלחמה עם יפן. יתרה מכך, מפגן כושר גרעיני זה מצד ארצות הברית היה גם אזהרה לברית המועצות, ולמעשה סיים את רצונם של שני הצדדים להמשיך לעבוד יחד, וסימן את תחילתו של מרוץ החימוש הגרעיני שהדגיש שיקולים גיאופוליטיים של שני הצדדים. ארצות הברית וברית המועצות לאורך המלחמה הקרה.

 הסובייטים סיפחו את השטחים הראשונים שלהם במזרח פולין ב-17 בספטמבר 1939, על פי תנאי הסכם אי התוקפנות עם גרמניה הנאצית. זמן קצר לאחר מכן יצא הצבא האדום למלחמה עם פינלנד על מנת להבטיח אזור חיץ של הגנה ללנינגרד (סנט פטרבורג). כשהמלחמה הסתיימה ויתרה פינלנד על השטחים שדרשו הסובייטים בתוספת קרליה. ברית המועצות סיפחה לאחר מכן את המדינות הבלטיות, אסטוניה, לטביה וליטא, וכן את מולדובה בשנת 1940. לכמה טריטוריות אחרות (אוקראינה של ימינו, אוזבקיסטן, קזחסטן, בלארוס, אזרבייג’ן, גאורגיה, טג’יקיסטן, קירגיזסטן, טורקמניסטן וארמניה) סופח לפני 1939.

 בנוסף לרפובליקות, כמה מדינות במזרח אירופה פעלו כמדינות לוויין סובייטיות. מדינות אלו לא היו חלק מברית המועצות באופן רשמי, אך ממשלותיהן היו סטליניסטים נאמנים, ולכן הסתכלו על ברית המועצות והתיישרו עם ברית המועצות מבחינה פוליטית וצבאית באמצעות ברית ורשה.

גרמניה מחולקת

לאחר ועידת פוטסדאם חולקה גרמניה לארבעה אזורים כבושים: בריטניה הגדולה בצפון מערב, צרפת בדרום מערב, ארצות הברית בדרום וברית המועצות במזרח. גם ברלין, עיר הבירה השוכנת בשטח הסובייטי, חולקה לארבעה אזורים כבושים. גרמניה איבדה גם שטח מזרחית לנהרות אודר ונייס, שנפלו בשליטת פולין. כ-15 מיליון גרמנים אתניים שחיו בשטח זה נאלצו לעזוב, כשהם סבלו מתנאים איומים במהלך גירושם. רבים קפאו או גוועו למוות ברכבות צפופות מדי, בעוד שאחרים היו נתונים למחנות עבודה בכפייה תחת ממשלות פולין וצ’כוסלובקיה.

 מערב גרמניה, או הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, הוקמה רשמית במאי 1949. מזרח גרמניה, או הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הוקמה באוקטובר 1949. תחת ממשלותיהן הכובשות, שתי הגרמניות הלכו בדרכים שונות מאוד. מערב גרמניה הייתה בעלת ברית עם ארה”ב, בריטניה וצרפת והפכה למדינה קפיטליסטית מערבית עם כלכלת שוק. לעומת זאת, מזרח גרמניה הייתה בעלת ברית לברית המועצות ונפלה תחת שלטון קומוניסטי ריכוזי ביותר. מידע נוסף על הדרכים הסוציו-אקונומיות של שתי הגרמניות, כמו גם אלה של מדינות מערב ומזרח אירופה

היבט חברתי

חומת ברלין שחצתה את העיר הייתה סמל לא רשמי מלחמה הקרה. נוכחותה יצרה פילוג בקרב תושבי העיר. החומה הפרידה בין משפחות שמצאו את עצמן לא מסוגלות לבקר זו את זו. רבים מתושבי מזרח ברלין נותקו מעבודתם. תושבי מערב ברלינאים הפגינו נגד החומה וראש העיר שלהם ווילי ברנדט הוביל את הביקורת נגד ארצות הברית שלדעתם לא הגיבה. ממשלת מזרח גרמניה לעומת זאת טענה שהחומה היא ‘מחסום הגנה אנטי-פשיסטי’ שנועד לעודד יותר מהמערב, למרות העובדה שכל ההגנות של החומה הצביעו פנימה לשטח מזרח גרמניה. דעה זו נתפסה בספקנות אפילו במזרח גרמניה. החומה גרמה למשפחות רבות מצוקה רבה והדעה המערבית הייתה שהחומה היא אמצעי למנוע מתושבי מזרח גרמניה להיכנס למערב ברלין נתפסה כמה שהתברר כנכון. במהלך קיומה של החומה היו כ-5000 בריחות מוצלחות למערב ברלין. דיווחים משתנים טוענים כי 192 או 239 בני אדם נהרגו בניסיון לחצות את החומה ורבים נוספים נפצעו. ניסיונות מוצלחים מוקדמים כללו אנשים שקפצו מעל גדר התיל או זינוק מחלונות הדירות שציפו את הקיר. הבניינים הללו לבסוף נהרסו. ניסיונות מוצלחים מאוחרים יותר כוללים מנהרות ארוכות, החלקה לאורך חוטי אוויר, הטסת אורות אולטרה ואפילו נסיעה מתחת למחסום במכונית ספורט נמוכה מאוד. לתושבי מזרח ברלינאים היו רעיונות גאוניים בניסיונותיהם לברוח למערב אך למרבה הצער ניסיונות רבים הסתיימו בטרגדיה.

היבט כלכלי

מלחמת העולם השנייה גרמה לנזק כלכלי כבד בגרמניה. תשתיות תחבורה, נמלים ומפעלים נהרסו, רבים בגיל העבודה נהרגו במלחמה, לפליטים רבים מהמזרח לא היה מקום לגור, נוצר מחסור במזון בשל פיקוח מחירים ומחסור בפחם שגרם למותם מקור של אלפי אזרחים.

בשל המלחמה בעלות הברית החרימו את תעשיות הפלדה ואת הפטנטים הגרמניים, בגרמניה ומחוצה לה. מעצמות הכיבוש המערביות סייעו לשיקומה של גרמניה המערבית במטרה שברית המועצות והקומוניזם לא ישתלטו עליה. הסיוע גרם לצמיחה כלכלית חסרת תקדים בגרמניה המערבית עד כדי כך שהיא נקראה הנס הכלכלי.

הנס הכלכלי נגרם מהסיוע הכלכלי מארצות הברית ובעיקר בזכות רפורמת המטבע (החלפת המטבע מרייכסמארק למארק גרמני) וכתוצאה מכך נעצרה האינפלציה. כמו כן הוסר הפיקוח על המחירים אשר הצליחה להביא לחיסולה של האינפלציה הסמויה שגרמה למחסור במזון ובמקביל הוחלט על הורדת מיסים משמעותית במחירים.

כתוצאה מצעדים אלו, המטבע החדש נתפס כבעל ערך דבר שהביא להפסקת סחר בסחורות אלא בכסף, לפריון עבודה גבוה יותר ולעליית יוקרתו של המטבע.

ההתנגדות למסחר עם גרמניה בשל המלחמה ירדה כתוצאה ממחסור של סחורות שגרמה מלחמת קוריאה בתחילת שנות ה-50 וכן הסכם השילומים בין גרמניה לישראל (פיצויים לישראל) עזר להגברת המסחר מול גרמניה המערבית.

מצבה הכלכלי של גרמניה השתפר עד למצב שבו באמצע שנות ה-50 לא הייתה אבטלה בגרמניה. בשל גירוש האזרחים ממזרח גרמניה החלה הגירה של מיליוני פליטים למערב גרמניה ונוצר מאגר גדול של כוח עבודה זול וכך מערב גרמניה הצליחה להכפיל את ערך היצוא שלה.

סיכום

מעבודה זאת החכמנו רבות וגילינו מידע חדש על התקופה בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, חקרנו ולמדנו המון דברים חדשים. למדנו על השטאזי ועל פעולותיו בברלין ובגרמניה המזרחיות. למדנו כיצד צורת המשטר הקומוניסטית השפיעה על גרמניה וברלין, על איך קומוניזם מתנהל בפועל, על ההגבלות, שאין דבר כזה רכוש פרטי, אלא רכוש משותף לעם ועל אי השיוויונות בין המעמדות (אזרח ואיש ממשל) שנוצרו באותה מסגרת.

פיצולן של גרמניה וברלין, לאחר מלחמת העולם השניה לשתיים, כשגרמניה המזרחית וברלין המזרחית נכללות ב”גוש המזרחי” הקומוניסטי וגרמניה המערבית וברלין המערבית – ב”גוש המערבי” גרמה להתפתחות שונה מאוד בכל אחת מהגרמניות. בזמן שבגרמניה המערבית התפתחה כלכלת שפע, בגרמניה המזרחית הצליחה המדיניות הכלכלית הקומוניסטית להעניק לתושבים ביטחון כלכלי בסיסי, אבל ללא מותרות ושפע. בחלק המערבי היו התושבים רשאים  לנוע בחופשיות בין מדינות העולם, בחלק המזרחי היו התושבים רשאים לנוע רק בגבולות “הגוש המזרחי”, וגם זה לא תמיד ללא קבלת אישור מקדים מהשלטונות* (* הראיון של סוזאנה). השלטונות הקומוניסטים לימדו את התושבים במזרח גרמניה את היתרונות שבמדיניותם, שלפיה אין רכוש פרטי, שכן הרכוש שייך לכל העם והכלל דואג לפרט ולכך שלכל אדם תהיה עבודה, ולא יהיו אבטלה ועוני. זאת, בניגוד למערב, ששם שולט  הקפיטליזם. אך, יחד עם זאת, תושבי מזרח גרמניה הבחינו בכך שבפועל לא קיים שיוויון בין האזרח הפשוט לאנשי השלטון וכי אנשי השלטון זוכים להטבות ולחיי מותרות וחיים בתנאים טובים יותר. דבר זה גרם למרמור רב* (* הראיון של סוזאנה).

הפיצול בין מערב למזרח בלט במיוחד בברלין, שבה הקימו השלטונות הקומוניסטים חומה כדי למנוע אפשרות מעבר בין שני חלקי העיר והברחת הגבול ממזרח העיר למערבה.

ההבדלים בין מערב גרמניה למזרחה גרמו לרבים לנסות לעבור למערב. לא מעטים נהרגו במהלך נסיון המעבר למערב.

הפלת חומת ברלין ב 1989 ואיחוד שתי הגרמניות ב 1990 שמו סוף לשלטון הקומוניסטי במזרח המדינה ולבעיות שנגרמו מכך. עם זאת, עד היום, לא כל המזרח גרמנים לשעבר הצליחו להתאושש ולמצוא את מקומם בגרמניה המאוחדת, שהיא מערבית בגישתה הפוליטית והכלכלית. החיים בגוש המזרחי, בהשפעת ברה”מ והקומוניזם, אמנם לא הבטיחו להם חיי שפע, אך יחד עם זה הם לא סבלו מעוני וזכו לביטחון כלכלי בסיסי. חלקם חשים עצמם בגרמניה המאוחדת כאזרחים “מסוג ב”, וחלקם, במיוחד אלה שלא הצליחו למצוא עבודה לאחר איחוד הגרמניות, בולט כיום בין תומכי ארגונים קיצוניים למיניהם בגרמניה, ובכלל זה גם בפעילות ניאו נאצית.

מאוד נהננו לחקור על הנושא וללמוד על גרמניה ובייחוד על גרמניה המזרחית.

נספחים

א. סיפורה של חומת ברלין

ב. ראיון עם מרגל שטאזי שהיה במערב גרמניה 9:00-11:00

הסבר על סוכנות המעקב השטאזית באותה תקופה 11:00-13:55

סיפורה קורע הלב של פראו פול, אישה החיה בצידו המזרחי של ברלין, מופרדת מבנה ששכן בבית חולים במערב 13:55-22:35

https://www.youtube.com/watch?v=mrMAvy_Aoak

עיקרי ראיון עם סוזאנה (סוזן) בינדר תושבת מזרח ברלין בעבר

מועד הראיון: 25.01.2022

הערה: סוזן היא קרובת משפחה של מאי רובינשטיין וגרה כיום בישראל. היא נולדה בדרזדן שבמזרח גרמניה. ב 1979, כשהיתה בת 5, עברה עם משפחתה להתגורר במזרח ברלין, ושם חיה כשחומת ברלין נפלה ולאחר ששתי הגרמניות התאחדו למדינה אחת. לסוזן הורים ובני משפחה רבים נוספים המתגוררים בגרמניה.

שאלה: מה זכור לך מהימים הראשונים שלאחר נפילת החומה?

סוזן: זכור לי היטב שכדי לעבור ממזרח ברלין למערבה בימים שלאחר נפילת חומת ברלין היה עלינו לפנות למשרד הפנים המזרח גרמני ושם לעמוד בתור ולבקש אישור מעבר למערב ברלין (היה צורך באישור כזה כיוון שבשלב זה שתי הגרמניות עדיין לא התאחדו). כל אזרח מזרח גרמני שהגיע אז למערב ברלין קיבל מממשלת מערב גרמניה, כברכת שלום, 100 מארק מערב גרמני (המטבע שהיה אז בשימוש במזרח גרמניה היה מארק מזרחי, שלא היה זהה בערכו לזה המערבי, ולא ניתן היה לעשות בו שימוש במערב גרמניה). היתה תחושה של אופוריה (התרוממות רוח).

שאלה: מה עשיתם במערב ברלין בביקורכם הראשון שם לאחר נפילת החומה?

סוזן: במערב ברלין ביקרנו באותו יום קרובי משפחה שעד אז לא היינו יכולים לבקרם כולנו יחד, הגם שהם קיבלו מידי פעם אישור לבקר אותנו במזרח העיר. תנאי למתן אישור ביקור לאזרחי מערב גרמניה במזרח ברלין היה החלפת  מארקים מערביים בכסף מזרח גרמני. ממשלת מזרח גרמניה ראתה בכך אמצעי להשגת מטבע זר.

שאלה: האם עד לנפילת החומה נמנעה מהמזרח גרמנים אפשרות לבקר את מכריהם במערב גרמניה?

סוזן: אנחנו יכולנו לטייל באופן חופשי יחסית במדינות “ברית ורשה” (ברית צבאית של מדינות הגוש המזרחי, בראשות ברה”מ, ומטרתה לבלום את השפעת ארה”ב  ולהגביר את ההשפעה הסובייטית) . זאת, הגם שביקור בחלק ממדינות “ברית ורשה” היה מותנה בהצגת הזמנה ממארחינו שם. לא יכולנו לטייל באופן חופשי במדינות המערב. כשהיה אירוע משפחתי חשוב במערב גרמניה שבו רצינו להשתתף, היה עלינו לפנות לרשויות המזרח גרמניות ולהציג הזמנה, ואז ניתן היה לקבל אישור השתתפות באירוע לאחד בלבד מבני המשפחה. הגבלת האישור לאדם אחד נועדה למנוע אפשרות שהמשפחה כולה תנצל את ההזדמנות לצורך עריקה למערב.

שנים אחדות לפני נפילת החומה עזב חבר של אבי, שהתנגד למשטר, את מזרח גרמניה עם משפחתו וערק למערב.

שאלה: איך התייחסו לנושא הקומוניזם במערכת החינוך?

תשובה: אותנו לימדו שאין רכוש פרטי, שכן הרכוש שייך לכל העם. זאת, בניגוד למערב, ששם יש רכוש פרטי=קפיטליזם. הבהירו לנו כי אנחנו חיים במערכת שנקראת סוציאליזם שמאוד דואגת לפרט הבודד, כדי שיהיה לו על מי לסמוך. הכלל הרחב דואג לפרט, לכך שלכל אדם תהיה עבודה, ולא יהיו אבטלה ועוני.

שאלה: מה היה יחס הציבור במזרח גרמניה לרעיונות הקומוניזם?

אנחנו הבנו שרעיונות הסוציאליזם שעליהם חונכנו הם רעיונות נכונים וצודקים. אולם, בד בבד, ראינו שאת ראשי הממשל מסיעים במכוניות מפוארות ( וולוו ). זאת, בעוד שהאזרח הפשוט היה צריך לחכות 18 שנה כדי להשיג מכונית תוצרת מזרח גרמניה (כלומר, מכונית בסיסית ביותר). אנשי הממשל חיו בתנאים יותר טובים מהאדם הממוצע. אמנם, במזרח גרמניה לא היה עוני, אך שורש הבעייה היה בכך שהחלוקה לא נעשתה באופן שוויוני, לא היה שוויון בן אדם רגיל לאיש ממשל. בתקופתי היתה הרבה ביקורת בין האזרחים על אופן הניהול הלא שוויוני של המדינה. בחצי השנה שלפני נפילת החומה היו הפגנות סביב עניין זה. במקביל, הונגריה פתחה את גבולה לאוסטריה, והיו מזרח גרמנים שניצלו זאת לצורך בריחה למערב דרך הונגריה. בתקופה זאת ניתן היה כבר להרגיש שיש איזשהו שינוי.

שאלה: למי היה שייך הבית שבו גרתם במזרח ברלין?

הבית שבו גרנו היה בית בן 12 קומות שהיה שייך לחברה ממשלתית, ואנחנו שילמנו לה דמי שכירות עבורו.

שאלה: האם היו אזרחים בעלי דירות משלהם?

זכור לי שלדודתי, אשר גרה באזור כפרי, היה בית בבעלותה. בעלה נסע לבקר במערב ולא חזר. זכור לי כי במקרים דומים השלטונות החרימו את הבתים.

שאלה: במהלך חייך במזרח ברלין, האם נתקלת בעימותים עם השטאזי?

סוזן: בגלל שהייתי צעירה יחסית, אין לי ניסיון בנושא זה, ולא נתקלתי בו אישית. ידוע לי רק שאם היתה בין קרובינו אי הסכמה בעניין מדיניות הממשל, מובן מאליו היה שהנושא יישאר בין ארבעת קירות הבית.

שאלה: מה גרם, בסופו של דבר, לנפילת חומת ברלין ולאיחוד הגרמניות?

סוזן:הרעיון שלכל בן אדם יש תעסוקה ובית מעל הראש היה רעיון טוב. לא חשנו מחסור במזון. מחירי מוצרי מזון בסיסיים היו מסובסדים. היו רכבות ואטובוסים והיו כבישים, הגם שהם לא היו מצויינים כמו במערב. רעיון הסוציאליזם כשלעצמו היה רעיון מצויין, ומה שהפריע היה זה שחלק מהשלטון לא יישם את הרעיון הזה לגבי עצמו. כן הציקו מאוד לאנשים במזרח גרמניה ההגבלות על חופש התנועה והאיסור על ביקורים במערב. אינני יודעת אם אי יישום הרעיון על ידי חלק מהשלטון הוא זה שבסופו של דבר גרם לנפילת החומה ולאיחוד עם גרמניה המערבית, או שזה היה חלק מהתהליך שעבר על מזרח אירופה והביא, בין השאר, לגלסנוסט ( מדיניות שהועלתה ב 1985 בברה”מ להגברת שקיפות בניהול המדינה)ולפרסטרויקה( שינויים כלכליים ופוליטיים שהתרחשו בברה”מ בין 1987 ל 1991).

שאלה: כיצד השפיע על תושבי מזרח גרמניה האיחוד עם גרמניה המערבית והפיכתה של מזרח גרמניה לחלק ממדינה מערבית?

סוזן: בעלי מקצועות נדרשים שהצליחו בקלות יחסית להשיג עבודה במדינה המאוחדת קיבלו בדרך כלל את האיחוד בשמחה. אולם, היו גם רבים שנאלצו להתנתק מעיסוקיהם הקודמים ולא מצאו תעסוקה מספקת בגרמניה המאוחדת, ביניהם גם מבוגרים שלא הצליחו להתאים את כישוריהם לנדרש, ואלה לא היו כלל שבעי רצון מהאיחוד. מה גם שמחירי המזון ומחירי שכירות בגרמניה המאוחדת היו גבוהים מאלה שבגרמניה המזרחית יחסית לגובה השכר. עד היום הזה יש מזרח גרמנים לשעבר הסבורים שהאיחוד היה צעד מוטעה.

שאלה: האם גם בין אזרחי מערב גרמניה לשעבר יש ביקורת על האיחוד?

סוזן: גם בין אזרחי מערב גרמניה לא כולם מרוצים. הטענה העיקרית בקרבם היא נגד המס שהם חוייבו לשלם מאז האיחוד (עד היום?) כדי לאפשר תקציב גבוה לקליטת המזרח.

שאלה: האם בהשוואה למערב גרמניים לשעבר ניכרות כיום בקרב המזרח גרמנים לשעבר נטיות פוליטיות שמאלניות, ימניות או קיצוניות יותר?

תשובה: נושא זה מורכב. מתוך העיתונות, אם אני מבינה נכון, משתמע כי במדינות הפדרליות במזרח שבהן יש יותר עוני יש גם יותר ימין קיצוני. אבל, יש גם מי שטוענים שאין לכך קשר למזרח ומערב.

שאלה: האם המערב גרמנים לשעבר מסתכלים מגבוה על המזרח גרמנים לשעבר בגרמניה המאוחדת?

סוזן: אולי רק אם מחפשים את זה. אני חושבת שהיתה תקופה שבה הרגישו כך. אני אישית לא חשתי בכך.

שאלה: האם כיום יש הבדל חיצוני בין מזרח גרמני לשעבר לבין מי שמקורו במערב גרמניה?

ניתן לזהות מזרח גרמני לפי אוצר המילים שלו. מי שגדל במזרח ולמד בבית ספר במזרח ישתמש באוצר מילים שונה.

שאלה: האם המזרח גרמנים לשעבר ממשיכים להתרכז בשטחיה המזרחיים של גרמניה או שקיימת תנועה של מעבר לשטחיה לשעבר של מערב גרמניה וליהפך?

סוזן: מאז נפילת החומה ניכרת תנועה של מזרח גרמנים למערבה של גרמניה. מי שלא מצאו פרנסה במזרח, ובכללם צעירים מחפשי עבודה, מצאו מקומות תעסוקה במערב והעתיקו את מקום מגוריהם לשם. רבים גם עברו למערב בעקבות לימודים באוניברסיטאות שם. ישנה גם תנועה הפוכה של תושבי המערב העוברים למזרח. תנועה כזו ניכרת במיוחד בברלין, כולל שכונותיה המזרחיות. בברלין יש אווירה שונה של חופש המושכת אליה מערב גרמנים, אומנים ואחרים, גם כאלה המגיעים מחוץ לגרמניה. אוניברסיטאות בעיר מהוות אף הן גורם משיכה למערב גרמנים.