זיהום המים

נמצא במחקרים כי “אחד הרכיבים העיקריים של פסולת ימית הוא פלסטיק כ  .(%80) פסולת פלסטיק מגיעה לים בגדלים שונים. לרוב היא אינה מתפרקת במלואה, אלא נשברת לחלקים קטנים שגודלם אינו עולה על חמישה מילימטרים, המכונים שבבי פלסטיק”.

גם “שבבי פלסטיק ראשוניים ומשניים שמוצאים את דרכם למקווי מים נבלעים בידי יצורים ימיים ומצטברים ברקמותיהם. שבבי פלסטיק נמצאו במגוון יצורים ימיים: עופות אוכלי דגים, דגים, יונקים ימיים כמו לווייתנים, סרטנים וצדפות, מלפפוני ים וצבי ים”.

בנוסף בני אדם עלולים להיפגע משבבי פלסטיק, לדוגמה באמצעות אכילת בעלי חיים ימיים. לאחרונה התגלו שבבי פלסטיק גם במלח המופק מהים וקיים חשש שגם בדרך זאת הם עלולים לעבור לבני אדם.

זיהום האוויר

שריפת פלסטיק משחררת חומרים רעילים ומסוכנים לבני האדם, בעלי חיים, צמחייה ולסביבה כולה. אחד מן המזהמים המסוכנים ביותר בשריפת פלסטיק הינו דיוקסינים. דיוקסינים הינם פחמימנים המחוללים מחלות רבות וביניהן מחלת הסרטן. בנוסף דיוקסינים גורמים לבעיות פוריות, פגיעה במערכת החיסונית, מערכת התפתחותית ובנוסף אף פגיעה בעוברים וגורמים למומים מולדים. לכך שריפת פסולת הפלסטיק אסורה בהחלט על פי חוק בישראל.

זיהום הקרקע

פסולת הפלסטיק המושלכת בשטחים פתוחים חושפת את הסביבה לכל החומרים האצורים בחומר. אלו משתחררים עם הזמן ומחלחלים עם הגשם לאדמה. גם הטמנת הפלסטיק בקרקעות אחרי שהיא מתפרקת מזיקה לבעלי החיים הנמצאת באדמה שהם יעילים לסביבה. לכך שיטת הטמנת פסולת הפלסטיק לא טובה והיא שיטת הטיפול הנמצאת בעדיפות אחרונה על פי משרד הגנת הסביבה בישראל בהיררכיית הטיפול בפסולת בשל העלות הסביבתית הגבוהה של ההטמנה.