יומן ההומור שלי

פרק 1

משימה 2.2: סיטואציות הומוריסטיות והיתרון שהן מקדמות

המציאות בחיי מביאה אותי למצב שבו אני “ישנה” אם בכלל, 2-3 שעות בלילה. זאת בזמן שבעלי ישן לילה שלם או קם פעם אחת להחלפה/ בקבוק לתינוק. כלומר, הוא ישן… בארוחת הערב ישבנו בעלי, אני ובני הגדול בן ה-6, בני אמר שאולי יקום בלילה ויבוא אלינו כי צריך עזרה. בעלי אמר- אל תעיר את אמא, תבוא אלי, ובני ענה לו בנונשלנטיות: “כן אבא, ממש תקום, אני מנסה כבר שלוש פעמים להעיר אותך ואתה אומר כן אני בא וממשיך לישון, כל הזמן ישן ואח”כ אומר שאתה עייף. נכון אמא?!”.  מה שהצחיק באמת זו הנימה שבה נאמרו הדברים, כאילו שבני חיקה אותי ושמנו לב למראה שלפנינו.
אם לא לישון- נשאר רק לצחוק על זה, לא?

פרק 2

משימה 7.2: הפונקציות החברתיות של ההומור בחיי

מתוקף תפקידי כמורה במערכת החינוך, בעיקר בשנים האחרונות קיימת התייחסות מעליבה ופוגענית מצד החברה. תופסים את המורים כ”נהנתנים על חשבון אחרים בחופשות לאורך השנה” וכו’. בחדר מורים אנו נוהגים לצחוק או לגחך על מצבנו הכלכלי העגום באופן שיאפשר להתמודד עם המציאות. אמירות כגון “תתחתני עם בעל/ אישה שיפרנסו בכבוד וכך תוכל/י להנות מלהיות מורה, או אפשר לעבוד גם בעבודה נוספת להשלמת הכנסה כדי לשרוד…” לעתים משתמשים בהומור שחור או בציניות, אך למרות הכל זה מעודד זהות חברתית ומאפשר להתמודד עם המציאות.

אשתף גם בנישואיי לפרסי, אדם מקסים, חבר טוב ואבא מדהים. החברה מתייחסת בגיחוך או בהערות המהוות דעה קדומה על פרסים. למשל: “פרסית, קשה לך להתקשר?… או בהכנת תפוא” בתנור- פרסים, דואגים להביא רק מעט אוכל…” כמובן שהכל נאמר עם חיוך ובנימת הומור אך בכל זאת נראה שזו התמודדות של החברה בפונקציה של עוינות כלפי הפרסים בכלל.

פרק 3

משימה 8.4: תגובה הומוריסטית לסיטואציה קשה בחיי

בני בן השש היה בשרותים ולאחר שסיים, שמעתי אותו משמיע קולות של נינג’ה ומכה בפח- הפח חדש, עשוי מתכת ועלה לא מעט כסף… בנוסף שמעתי קול של משהו שנשבר. הגעתי לשירותים, ראיתי את הפח מעוקם מלמעלה, הדלי שהיה בפנים נשבר חלקית.

בהחלט כעסתי. בדר”כ, הייתי מגיבה בחריפות יתרה, צועקת וכנראה אומרת דברים לא פשוטים על הסיטואציה, אך הפעם, הגבתי באופן הבא: קראתי בשמו של בני ואמרתי לאחר מספר נשימות: “לא ידעתי שיש לי נינג’ה בבית! מחר בבוקר נביא לך כמה בלוקים קטנים ונראה אם תצליח לשבור אותם באמצע ממש כמו נינג’ה אמיתי!” בני ואני צחקנו בקול, הוא הבין את ההומור אך גם התנצל על מה שעשה. זה גרם לי לגלות כלפיו מעט חמלה ולקחת את הסיטואציה יותר בקלות, לא להתרגש ולצאת מגדרי שהרי העיקר וכולנו בריאים ושלמים לא? 🙂

לא היה לי פשוט להגיב בהומור, אך הנשימות והשהיית התגובה גרמו לי להיות מאופקת יותר ולהעביר את המסר אחרת. מניחה שתרגול נוסף ועבודה על עצמי יכול לשנות את הדרך שלי להסתכל הדברים ולהגיב להם אחרת.

פרק 4

משימה 10.2: מחשבות על “הומורפוביה”

ההנאה בלמידה הינה הכרחית בעיניי, הפחדים שהועלו בפודקאסט- בעיקר הזמן המוגבל, מובן בהחלט אך איני מאמינה שצריך להוות מכשול בהנאה לאורך הלמידה בכתה. בעניין השימוש בהומור הנתפס כלא מקצועי או ילדותי/ אובדן שליטה, אני יכולה להעיד על עצמי שרק בדרך זו, כניסה לכתה עם תחפושת בדמות הנלמדת בנושא, הקניית סיפור באופן הומוריסטי שמעורר צחוק וחוויה מהנה אצל הילדים- הכתה לומדת, ישנה הפנמה של החומר הנלמד, הילדים שותפים ללמידה ולומדים מתוך חוויה.

אני מזדהה בהחלט עם הקושי להגיב לסיטואציה שאינה מצחיקה כלל ואף מכעיסה באופן הומוריסטי…כנראה מדובר בעניין של תרגול.

העוררות להומור בביה”ס קשורה בעיניי לחדר מורים, למנהלת ביה”ס, שתאפשר ותעורר זאת גם בקרב המורים. כך תהיה לגיטימציה של המורים לעשות זאת בכתה עם התלמידים.

פרק 5

משימה 11.3: שימושים ב”הומור בטוח”

אני מרגישה כי בחיי ישנם כובעים שונים שאני חובשת בכל עם בסיטואציה מסויימת עם אנשים מסויימים ואז מרגישה בטוח להתבדח ו”לזרום” בשיח עם אותה החברה. כך למשל, עם בני המשפחה מצד בעלי, ישנו הומור סרקסטי, שנון ולעתים מתחכם באוויר. קל לי יותר להביע את עצמי ולהצחיק אחרים בתגובות לדברים שעלו. לעומת זאת, ההומור בו אני ואחרים משתמשים בבית משפחת הוריי הוא שונה… אנשים רציניים יותר, צוחקים בעקבות סיטואציות שאינן קשורות ישירות אליהם, פחות הומור סרקסטי ומתחכם. שם אני מרגישה פחות בנוח לנהוג כפי שאני נוהגת בבית הוריו של בן זוגי. עדיין, האווירה תלויה באנשים, צריך להשתחרר, אך גם כדי לא לפגוע- לדעת באיזה אופן להתבטא ומול מי… הייתי שמחה לשנות מעט את הדברים מול משפחתי, אך לא בטוחה שזה נכון וישפיע על אחרים בטוב.

הזדהיתי בעיקר עם שחרור ההומור בסיטואציה של שתיית אלכוהול, מאוד קל להיות ברגע, להינות מבלי לחשוב על דבר, להיות בכאן ועכשיו ו”לזרום”…

הוזכר בסרטון תחושת ההומור הבטוח בחברת ילדים, אך אשתף בשימוש שלי ב”נונסנס” בהוראה. הילדים מגחכים, ישנה אווירה קלילה ונעימה בכתה, הילדים יותר מתחברים ללמידה וכך חווים הנאה מירבית.

איני בטוחה כיצד ניתן לפרוץ את חווית ההומור הבטוח אל מעבר לקיים, אך אשמח ללמוד זאת ולנסות לתרגל בחיי היומיום שלי.

פרק 6

משימה 11.5: סגנון ההומור שלי- שאלון HSQ וסוג ההומור החביב עלי

Affiliative = 39

Self-enhancing = 36

Aggressive = 11

Self-defeating = 22

כמי שנמצאת במערכת החינוך המיוחד, אני נתקלת בלא מעט אתגרים, קשיים רגשיים של אחרים ושלי להתמודדות והכלה. אני יכולה להעיד על עצמי כי אני אוהבת לחלוק הומור עם אנשים אחרים, נהנית שמצחיקים אותי וגם צוחקים מהבדיחות שלי. מרגישה אדם אופטימי ומשתדלת לשמור על החיוך ולקחת בקלילות מצבים שונים, גם בזמני לחץ…

גיליתי שאני מתחברת להומור משני סוגים עיקריים, הומור מסוג אבסורד והפתעה אשר מובילה בדר”כ לאירוניה 🙂 כפי שהזכרתי ב”הומור הבטוח” בפרק הקודם.