יומנו של אליעזר אלחנן

יומני  היקר שלום,                                                 10.08.1882

שמי אליעזר אלחנן שליט, נולדתי בשנת 1846 בליטא למשפחה חרדי

.התייתמתי בגיל צעיר ואחים שלי גידלו אותי

.בגיל 13, לאחר בר מצווה נאלצתי לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד

.רציתי מאוד ללמוד אבל פרנסתי הייתה ממש נמוכה

. ביקשתי מחברי ספרי מתמטיקה דיקדוק רוסי ועוד, וקראתי בהם כשהתחבאתי

.ולעיתים נתפסתי ונענשתי על כך

אחרי זה עברתי לפולטבה שבאוקרינה והכרתי את אישתי שרה אהרונוביץ אבל

.משפחתה לא קיבלה אותי יפה

אישתי נולדה בשנת 1853 באוקראינה בעיר פולטאבה בת חסידים שנשאה  “למתנגד” וכאשר נוצרה עוינות על רקע זה בני לבין אביה, סרבה להיענות לדרישתו

.של אביה ולא נטשה אותי

. עם לידת ילדינו הראשונים, החלה להרחיב את השכלתה וללמוד שפה חדשה

בשנת 1882 יחד עם אישתי וחמשת ילדינו עלינו ארצה. ההחלטה לעלות ארצהב יתקבלה על ידי המשפחה בעיקבות פרעות סופות בנגב שפגעו בעסק המשפחתי.

הגענו ארצה והתישבנו ביפו ואני יצטרפתי לקבוצת חלוצים בשם “וועד חלוצי יסוד המעלה” יחד עם הקבוצה הזו עלינו להתישב בראשון לציון.

כאן, בנוסף לידיעותיי הרבות בתורה ובספרות העברית החדשה, הייתי מומחה בחקלאות. (כרמים, זעיתים, שקדים ועוד…) כרמים שלי היו מופת להלכוט  5העבודה: זיבול, עידור, זמירה והרכבה.

.הייתי החלוץ הראשון בגידול עצי זית

מבחר מזני הזית שלי הוצגו בתערוכה בפריז וזכה בפרס הראשון.

עכשיו אספר לכם על חוויות וקשיים שעברנו בשנה הראשונה בארץ ישראל

בחודשים הראשונים בשנת תרמ”ב, 1882 יחד איתי הגיעו לארץ ישראל שליחים של הגודות “חובבי ציון”.

אגודות אלה התרגנו על בסיס קהילתי מקומי ובכל אחד מהם עשרות בודדות של חברים שהתעניינו באפשרות לעלות ולהתיחשב בארץ ישראל.

היו לאגודות אלה כינוים שונים אבל משותפת לכולן הייתה מטרה לסלול את הדרך לפני חברהן לעזיבת חיי הגלות ולביסוס עיתידם בארץ ישראל כעובדי אדמה עצמאיים. כמעט כל שלחי האגודות כשלו במשימתם ולא הצליחו להתגבר על המכשולים שעמדו בדרכם.

בין התנאים האובייקטיביים הקשים יש לציין במיוחד את נחשלות הארץ ואת איבת השלטונות הטורקיים, איבה שהתבטאה באיסור העלייה ובקושי ורכוש להתיישבות. בסיבות האלה אין להתפלא כי רוב האגודות יתפרקו.

רק קבוצה קטנה של עולים מרוסיה ואני חלק ממנה התארגנו ביפו ועלינו להניח יסוד למושבה ראשונה, היא ראשון לציון.

ביתי הראשון                                                         13.10.1882

ביתי נבנה בשנת 1883

הבית כלל 3 חדרים בקומה 1 כשבחזיתו מרפסת קטנה ובעורפו מטבח. הבית נבנה מאבני כורכר שניחצבו ממחצבה קרובה, הקירות החיצונים היו חזקים והגג כוסה ברעפי מרסיי. לבית נבנה מרתף שנחסם עם השנים. בשנים הראשונות בבית היה חסר רצפה ותקרה.

רהיטים נבנו על ידי בני הבית אך עם השנים שופר מראו ונקנו רהיטים נוחים יותר. עם ניסוי הילדים הורחב הבית ונוסף לו הגב מגורים בצידו .הדרום מזרחי.

.בחצרו של הבית נבנה אורווה מאבני כורכר חשופות בשטח כ-80 מטר מרובע.

.משפחתי גרה בבית זה 40 שנה.

עכשיו הספר על ילדי                                                  14.10.1882

עליתי עם חמשת ילדי הראשונים בני הבכור שליט אריה יום טוב נולד בליטא בשנת 1870 הוא היה מראשוני התלמידים “בחדר” הראשון במושבה. אחרי זה למד במקווה ישראל בפקולטה לחקלאות בפריז וקיבל תור “אגרונום”.

בני השני משה הארון שליט נולד באוקראינה בשנת 1874 גם הוא היה בוגר מקווה ישראל. למד רפואה בשוויץ. שירת כרופא גם במלחמת העולם הראשונה. בתי בשלישית חיה אנה נולדה בפולטבה בשנת 1878. אחר כך יצטרפה לאחיה שלמד רפואה בשוויץ ולמדה  חופשית שם באוניברסיטה יחד עם בעלה הקימה את משפחתה בארצות הברית. בתי הרביעית שפרה שליט נולדה בפולטבה בשנת 1880. עבדה בעבודת “המשי” וקיבלה, יחד עם אחרים, פרס על חריצות, שקידה ודיוק בזמן עבודתה. בשנת 1905 נישאה בפריז לשלמה קרסו. בתי החמישית ברכה נולדה בפולונויה שבאוקראינה בשנת 1882 בגיל 4 חודשים נפטרה בשל תנאי החיים הקשים והייתה הראשונה שהובאה לקבורה אל הגבעה, מתחת לעץ השקמה זאת הייתה אבדה קשה מאוד עבור כל המשפחה.

חמשת ילדי הבאים נולדו בארץ ישראל.

בתי השישית רחל נולדה בראשון לציון בשנת 1883. למדה חינוך והוראה בסורבון, בפריז. בני השביעי אליהו ליב נולד בראשון לציון בשנת 1891. היה איכר שנה אחת ונאלץ לעזוב לאוסטרליה אל אחיו משה. למד שם בבית ספר חקלאי ונהל חווה של כבשים. בתי השמינית מלכה נולדה בראשון לציון בשנת 1893. למדה בצרפת וגרמניה.

בני התשיעי מרדכי מקסימיליאן נולד בראשון לציון 1893 למד רפוא באוסטרליה וסיים בסקוטלדן. בתי העשירית והאחרונה לאה נולדה בראשון לציון בשנת 1895. שלטה ב-7 שפות. ניהלה במשך שנים מספר פנימיות לבנות של בית הספר הריאלי בחיפה.

זהו הייתה המסע של חיי עם כל הירידות ועליות בדרך זו, עם עבודדה קשה ומאמצת בבינו עתיד לילדינו ולדורות הבאים.