פעם בשנה, ב-19 ביולי לפי הלוח היוליאני, נערכת במקום חגיגה גדולה של אנשי הקהילה היוונית-אורתודוקסית מהסביבה לרגל יום עלייתו השמיימה של אליהו הנביא.

בחזית מנזר מאר אליאס מוצב ספסל אבן לזכרו של הצייר ויליאם הולמן האנט, אשר נהג לשבת מול המנזר ולצייר.

תמונות:

במלחמת העצמאות ב-1948 הגיעו המצרים, בפלישתם אל הארץ, גם אל מנזר מאר אליאס, ובסביבתו התחוללו קרבות בין המצרים והישראלים שהתבצרו ברמת רחל הקרובה. המצרים ניסו להשתלט על הכביש הסמוך ולהתקדם בו אל תוך ירושלים, אולם הכוחות הישראלים עצרו אותם. לאחר שביתת הנשק פינו המצרים את האזור, והוא עבר לידי הירדנים. הללו התבצרו על הגבעות הסמוכות, מול מוצבי ישראל. בחצר המנזר ולרוחב הכביש הציבו הירדנים גושי בטון נגד טנקים. צה”ל כבש את המנזר מידי הירדנים בצהרי 7 ביוני 1967. המנזר נכבש על ידי פלוגה ג’ מגדוד 62 (7), של חטיבת ירושלים (בפיקוד המ”פ ציון ארסלן, וסגנו רפי מיארה), בצהרי היום, לאחר הפעלת סיוע מהרכס הצפון-מזרחי, נגד המנזר ונגד המחנה הירדני שהיה לידו. הפלוגה השתתפה קודם לכן בהגנת רמת רחל. גג המנזר שימש כעמדה של הלגיון הירדני ממנו נורתה אש נגד מטוסים. מנקודה זו הופל מטוס של חיל האוויר מדגם פוגה מגיסטר, ומכאן שם הגבעה הסמוכה, גבעת המטוס.

היסטוריה

המנזר הוקם בתקופה הביזנטית, בין השאר, כתחנת דרכים על הדרך מירושלים לבית לחם וחברון. הוא נהרס בפלישה הפרסית ב-614, שוקם ונהרס שוב ברעידת אדמה במאה ה12 והוקם שוב בשנת 1160. שיקום נוסף נעשה בתקופה הצלבנית וכמו כן, הוא שופץ בתחילת המאה ה19. בשנת 1345 נקבר במקום הבישוף של ירושלים, אליאס. לאחר מותו החלו תושבי בית לחם ובית ג’אלא לעלות לרגל לקברו מדי שנה. עם הזמן התפתחה מסורת הגורסת שכאן חנה אליהו הנביא בבורחו מפני איזבל. בעבר היו מראים ליד המנזר סלע ועליו שקע בדמות אדם, ונטען שהסלע קיבל את צורת גופו של אליהו כדי שיוכל לנוח בנוחות על גביו. ב-1823 הותקף נשיא המנזר והוכה קשות, ככל הנראה משום שהתוקפים סברו כי יוכל לגלות להם את מקומו של מטמון חבוי.

מנזר מאר אליאס

מנזר מאר אליאס (מנזר אליהו הקדוש) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי בירושלים. המנזר שוכן בין קיבוץ רמת רחל לשכונת גילה, על דרך חברון (כביש 60), מערבית לגבעת הארבעה ודרומית-מזרחית לגבעת המטוס.

מסורות באסלאם

הסלע המזוהה כאבן השתייה הוא בעל חשיבות גם לפי חלק מהמסורות המוסלמיות (אף על פי שאיננו מוזכר בקוראן), ושמו בערבית אל-צח’רה (الصخره). לפי מסורת זו, מלאכים ביקרו את אבן השתייה 2,000 שנה לפני שאדם הראשון נברא. כל הנביאים שקדמו למוחמד התפללו לפני אבן זו. לפי מסורת זו, אל-צח’רה הוא המקום ממנו מוחמד עלה לשמים, ובעלייה זו האבן עצמה ניסתה להצטרף אליו ונעצרה על ידי המלאך גבריאל. האבן התחילה לעלות בצד הדרומי, ולכן צורתה אינה ישרה. בעקבות כך, סימנים מסוימים בצד המערבי של האבן נחשבים לטביעות אצבע של גבריאל. לפי חלק מהמסורות, ביום הדין יתאחדו אבן השתייה והכעבה יחד, והאל יישב על האבן וישפוט את כל בני האדם שיעברו לפניו. ישנה מסורת לפיה המלאך ישראפיל (הוא רפאל) יעמוד על האבן ויתקע בשופר על מנת להכריז על יום הדין – ובהתאם שני שערי מבנה כיפת הסלע נקראים “שער השופר” ו”שער ישראפיל”. גם באסלאם מופיעה האמונה לפיה האבן היא מקורו של העולם, האבן הראשונה שנוצרה בעולם, וכן מקור כל מי השתייה בעולם ומקום מוצאם של ארבעת נהרות גן העדן

בספר הזוהר מבואר שאבן השתייה היא מצבת האבן שהונחה על ידי יעקב, כמתואר בפרשת ויצא. על פי פירוש זה, יעקב לן על הר המוריה, ואלוהים התגלה אליו בחלום שם. ‘אור החיים’ בפירושו על התורה מרחיב את הרעיון, וטוען כי מצבתו של יעקב נועדה להוות הכנה לבתי המקדש העתידים להיבנות שם. עוד נכתב שם, שבעתיד ישימו הגויים על אבן השתייה את טומאת העמים ופגרי מתים, ו”אוי לאותו הדור שזה יקרה בימיו”. מסורות אחרות מקשרות בין שם האבן – “שתייה” – לבין מי שתייה, ועל פיהן, כל מי השתייה בעולם מקורם בתהום שמתחת לאבן השתייה.

חז”ל מסבירים שהשם “אבן השתייה” נובע מכך ש”ממנה הושתת העולם”, כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם וממנה התפשט העולם. ישנה גם דעה שמשמעות “שתייה” היא “אריגה” (שתי וערב) כלומר שממנה נארג העולם. על פי דעה זו יש לגרוס “שממנה נשתה העולם”, מלשון “שתי”. כמה מן המפרשים פירשו שהכוונה היא ליסוד העולם במובן הרעיוני, שכן “מקום העבודה הוא יסוד העולם”, וכפי שנאמר “על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”. ישנה גם מסורת לפיה האבן היא הפתח אל התהום. על פי מסורת זו בעת המבול המסופר בספר בראשית, הוזזה האבן על מנת לפתוח את מעיינות התהום ולהציף את העולם. מסורות אלה עברו מהיהדות לאסלאם, המציין מתחת לאבן את מקום קברו של האדם הראשון, כדבריו של ח’אלד בן מעדאן, למשל, שחי במאה השמינית: ”רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא מִיָּמִין לַסֶּלַע וּשְׁתֵּי רַגְלָיו בְּמֶרְחָק שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִילִּים“.

מסורות ביהדות

במשנה נאמר: “משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתייה הייתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות.” (כ-6 ס”מ)

בבית המקדש הראשון היה ארון הברית מונח על אבן זו. בביהמ”ש, לאחר גניזת ארון הברית, היה הכהן הגדול מניח על אבן זו את המחתה עם הקטורת ביום

.הכיפורים, וכן היה מזה את דם הקרבנות לפני האבן