יומן אישי השואה היסטוריה

:יום החרם- מגישות תמר שמיר וקרינה שלו

יומני היקר,  היטלר הכריז על על יום החרם זאת אומרת חרם מאורגן נגד עסקים יהודיים, סחורות יהודיות, רופאים יהודים,  ועורכי דין יהודים.  יווצבו שני אנשי אס אה ושני אנשי אס אס בחזית כל עסק שהוגדר יהודי, ויודיעו לכל לקוח שיבקש להיכנס כי זהו עסק יהודי, אולם ההחלטה אם להיכנס יותר בידי הלקוח, וכך יהיה

החרם מבחינה רשמית בגדר  המלצה.

לפני החרם פרסמה העיתונות הנאצית בגרמניה מאמרים, כתבות ותצלומים בהם קראה לאלימות נגד יהודים, תיארה תהלוכות אלימות נגד היהודים ופרסמה דברי הסתה נגדם. עיתונות העולם חזרה על פרסומים אלה, ובתגובה האשימו הנאצים אותנו היהודים בהכפשת שמה של גרמניה בעולם ודרשו מהם להפסיק פרסומים אלה. הנהגת יהודי גרמניה התגוננה בטענה שאין היא יכולה להכתיב לעיתונות העולם מה לפרסם. בתגובה קבע פקיד בכיר במשרד הפנים הגרמני:

“יהודי העולם מתנפלים על גרמניה ויהודי גרמניה לא עושים דבר נגד זה. אין בדעת הממשלה לספק להם הגנה משטרתית והיא מצפה לנקיטת צעדים מצד יהודי גרמניה נגד תעמולת הזוועה.”

תלו אלפי כרזות ברחבי גרמניה שמסבירות על יום החרם הנה דוגמא

:ב-28 במרס 1933 אנשים בברלין קוראים על החרם הכלכלי במודעות

תמונה מיד ושם הרחוב

היום ה1.4.1933 קמצי בבוקר יום שבת בשעה עשר בבוקר בדרכי לבית העסק של אבי יצחק הסופרמרקט. בדרכי לבית העסק של אבא שלי ראיתי שני אנשי אס אה ושני אנשי אס אס בחזית כל עסק שהוגדר יהודי. שמעתי אנשים צועקים, בוכים ואנשים שעומדים שם ואינם מבינים את המצב ראיתי את לובשי המדים תולים בפתחי החנויות שלטים שהודפסו בנוסח אחיד עם סיסמאות מוכנות מראש. אנשי אס אה ואנשי אס אס אסרו על אנשים אזרחים גרמנים להיכנס לחנויות. הייתי המום מהמצב אז רצתי לעסק במחשבות דאגה ולא מודע למצב לא ידעתי מה עלול לקרות לאבא שלי בזמן שהוא בחנות הגעתי וראיתי את האנשים תולים את אותם כרזות בידיוק כמו שעשו לאותם אנשים:

ברלין -אפריל 1933 תמונה מיד ושם

ראיתי את העניים של אבי עם דמעות הוא היה נראה מבולבל ועצוב.

אומנם ידעתי שזה יקרה אך לא הייתי מוכן לדבר. שמעתי מלא צעקות של יהודים הזועקים לרחמים אך החיילים לא הקשיבו אלא תקפו אותם “יהודים החוצה” הם צעקו, פחדתי להתקרב אם הם יפגעו בי? ידעתי שאבי לא ירצה שיתקרב שלא יפגעו בי. אני מקווה שהיטלר יפסיק עם השנאה כלפינו אני מפחד על אבי כיצד הוא יביא כסף הביתה האם הוא יסגור את המקום? מה עליי לעשות הרי אני יודע  שהיטלר לא יוותר! אנשי המדים ניפצו זכוכיות לכל עבר אנשים

בכו ילדים פחדו להתקרב הרבה יהודים נפגעו מהיום הזה!  אני חושש שהיטלר ימשיך לפגוע בנו  אני פוחד.

ליל הבדולח:

לאחר חמש שנים אני כבר בן 16 אני עוזר לאבי עם המכולת מאז יום החרם רציתי  להיות לצידו ולעזור לו יותר מכל הבחינות כי מאז יום החרם היה לאבי מאוד קשה להרים את העסק ולתקן אותו היו בעיות כלכליות בהתחלה אז אמרתי לאבי שאני יהיה איתו ויעזור לו כמה שאפשר מכיוון שאני עוד תלמיד.

אני זוכר את ליל הבדולח, רציתי ללכת לבית הספר ואבי אמר לי: לא, אל תלך, יש משהו,
מתרחש משהו. הוא שמע את זה מהגויים. ואני בכל זאת רציתי ללכת. הלכתי, והגעתי קרוב
לבית הספר, וראיתי שאין שם כניסה, ששורפים את כל ספרי התורה –

שריפת בית הכנסת בסיגן, גרמניה, בליל הבדולח, נובמבר 1938

מאחר שבית הספר
היה צמוד לבית הכנסת, והמורים שלנו ארגנו לנו מהר מאוד כמה בחורים שילוו אותנו מהר

מתוך מכתב שנשלח באותו יום לכל מוסדות המדינה והמפלגה: “אחרי הרצח השפל בפאריס אין לדרוש משום מורה גרמני שיוסיף ללמד ילדים יהודים… אני מוציא הוראה לביצוע מיידי: הלימודים בבתי הספר הגרמניים אינם מותרים עוד ליהודים… יש לסלק את כל התלמידים היהודיים שעדיין לומדים”
הביתה.”

החזירו אותנו הביתה אני באתי הביתה ואמא שלי לא
הייתה. ואני פחדתי עליה, ואני כל הזמן הולך החוצה ובא. וראיתי איך ששברו את הזכוכיות
של חנויות יהודיות. טוב, גם לפני זה עשו – ציירו צלבי קרס או מגן דוד על החנויות וכתבו שם:
היהודים החוצה לפלשתינה!

“הוא [היטלר] מחליט: יש להתיר להפגנות להימשך. המשטרה צריכה לסגת.

היטלר גורם לנו רק לכאב המזל שלנו שהנאצים עוד לא באו אלינו ופרצו לביתנו אני מאוד מפחד וחושש על חיי ועל חיי משפחתי.

בבילוגרפיה:

יד ושם-