מסע קריאה – הספר “אל עצמי”.

תעודת זהות על הספר: “אל עצמי”

כותבת הספר: גלילה רון פדר עמית

איורים ועטיפה: אריאל ווגרה

הוצאה לאור: מודן הוצאה לאור בע”מ

שנת הוצאה: 1975 בהוצאת מלוא (ובשנת 2003 נרכשו הזכויות על ידי מודן הוצאה לאור בע”מ).

חלק שני:

הדמות הראשית בספר: ציון כהן, הוא נער מתולתל, שמגיע למשפחת שרוני מבית שאן. הוא נעזב על ידי הוריו. אביו בבית הכלא ואימו עם גבר אחר, לא רוצה אותו והוא גר אצל סבתו ומטופל גם על ידי דודתו. ציון בילדותו, נער פרוע גם במראה וגם בהתנהגות, הוא אוהב לשחק כדורגל. כשהיה עם הסבתא והדודה, אמרו לו “מצאו משפחה בחיפה”. ציון לא הבין למה הכוונה, הוא חשב שזו בדיחה ואמר לדודתו: “אני לא מבין כלום מה שאת מדברת”. כאשר הגיע אל משפחת האומנה (משפחת שרוני), היה לו קשה להסתגל, והיה “מתייג” אנשים. למשל, הוא אומר על מוישל’ה, שהוא ילד גועלי. יחד עם זאת, ציון גם רגיש מאוד.

האתגרים איתם מתמודד ציון: במהלך הספר אנו לומדים על אתגרים רבים איתם מתמודד ציון. אביו בבית הסוהר, אימו לא רוצה אותו, הוא גר עם סבתו ודודתו שכל הזמן כועסות עליו, ולא באמת רוצות לגדל אותו, וכך הוא מגיע למשפחת אומנה. כאשר הוא מגיע מבית שאן לחיפה, הוא מאוד חריג ושונה מן הילדים אשר בסביבתו. הוא מרגיש שמכריחים אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה (למשל, לכתוב יומן). הילדים רואים בו ילד בעייתי, פרוע ואלים. הוא פשוט שונה ולוקח לו זמן להסתגל. כאשר הוא חוזר לבית שאן, לבקר את החברים שלו, לאחר זמן רב אצל משפחת שרוני, שוב הוא מוצא את עצמו שונה. הוא מרגיש ששכחו אותו ושוב הוא מרגיש לא שייך. הוא עם פחדים לא מעטים. למשל, כאשר גב’ שרוני מודיעה שהיא בהריון הוא חושש שלא יאהבו אותו יותר וגם במשפחת שרוני הוא ישכח. לכן הוא בורח מן הבית, ומגיע לחוף הים של עכו ופוגש את בתיה. ציון ובתיה מתחברים, אלא שאז הוא חוזר הביתה, והוא חושש שגם בתיה תשכח אותו.

אילו הייתי פוגשת את ציון הייתי רוצה לשאול אותו:

מה הרגשת כאשר ראית את אבא שלך נלקח לבית הסוהר באזיקים?

מה היית רוצה לומר או לשאול את אבא שלך?

האם היית מתוסכל כאשר בביקור עם אביך הוא לא באמת התייחס אליך?

מה עבר עליך כאשר הבנת שאימך לא רוצה אותך?

איך הגבת כאשר הבנת שאימת עם גבר אחר?

האם האחים שלך גרו איתך אצל סבתך?

האם היום אתה בקשר עם האחים שלך?

למה כשהיית עם סבתך ודודתך לא התנהגת בצורה שתגרום להן לרצות אותך?

כשהבנת שאתה הולך לגור עם משפחת אומנה, מה עבר לך בראש?

כשהגיעה העובדת הסוציאלית, גב’ אופירה, האם כבר הבנת שעניין משפחת האומנה היא לא בדיחה?

כשהגעת למשפחת שרוני, איזה פחדים וחששות עברו לך בראש?

חלק שלישי:

הספר הוא על נער בשם ציון כהן, אשר אביו בבית סוהר, אימו חיה עם גבר אחר ולא רוצה אותו, מה שמוביל לכך שהוא מתגורר עם סבתו בבית שאן. קשה לסבתו להתמודד עם הילד הפרוע הזה. למרות שדודתו עוזרת לה, בסופו של דבר נמאס להן ומוזמנת עובדת סוציאלית והוא נשלח למשפחת אמנה. כך הוא מגיע לחיפה, אל משפחת שרוני. ציון לא מסתגל לסביבה, לחברה, למשפחה החדשה שלו והוא מרגיש לא שייך.

בבית משפחת שרוני, יש לציון אח חורג (ניר שמו). ציון לא מסתדר עם ניר, ומרגיש שניר מתנשא מעליו. גם בבית הספר הוא מתויג כילד פרוע ובעייתי.

גב’ שרוני מכריחה את ציון לכתוב יומן. בהתחלה הוא לא מתלהב, אבל בסופו של דבר, הספר הוא היומן שלו, והוא החבר הכי טוב שלו.

כאשר הוא שומע שגב’ שרוני  בהריון, הוא חושש שלא יאהבו אותו, ומבין שזה לא יהיה באמת אח אמיתי שלו. הוא מחליט לברוח מהבית. מגיע לחוף הים בעכו ופוגש את בתיה. עם בתיה מתפתחת מערכת יחסים חברית קרובה, ואחרי שהוא חוזר לבית משפחת שרוני הוא חושב עליה רבות וחושש שהיא תשכח אותו.

ציון מפסיק לכתוב ביומן אחרי שגב’ שרוני יולדת.

לדעתי, הספר מציג את סיפורו של ציון. לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו. כאשר קראתי את הספר הבנתי שתמיד יש משהו שיש לו סיפור יותר רע משלי. מאוד התחברתי לספר, אשר כתוב בצורה פשוטה, ברורה וקולחת. התחברתי לתיאור המפגש עם אביו של ציון. כאשר ציון פוגש אותו, לאחר זמן רב, למעשה, אביו של ציון מתעלם ממנו, וציון נותר לדבר עם הסוהרים. מה שעניין את אבא של ציון, זה שאלימלך הוא עו”ד והוא ניסה לנצל אותו, כדי להשתחרר מהכלא. גם המפגש עם בתיה, מערכת היחסים שנרקמת והחששות שלו שתשכח אותו מאוד ריגשה אותי. למעשה, לאורך כל הספר, ציון מתמודד עם לחצים ופחדים: פחד של עזיבת הורים, סבתא שלא רוצה אותו, חברים ששכחו אותו, פחד מאח שיולד ולא יאהבו אותו ופחד שבתיה תשכח אותו. התחברתי מאוד ואף התחלתי לכתוב ספר משל עצמי על הנושא של ה”לחץ בחיי”.

אני ממליצה בחום על הספר, מפני שקריאת הספר מעוררת אצל הקורא תחושות של מתח, פחד, הזדהות והמון רגשות. הספר כתוב בצורה שאפשר להתחבר אליו בקלות. אני אישית, מהרגע שפתחתי את הספר, לא עזרתי אותו עד שסיימתי אותו.