הסיפור של סבתא

     כשאמא סיפרה לי את הסיפור של סבתא ברכה והדודה השניה שלי רחל לא האמנתי שהוא אמיתי, אבל כשלומדים יותר על השואה מבינים שהדברים האלה באמת קרו.

     לסבתא ברכה הייתה בערך בגילי שהתחילה המלחמה. היא גרה בפולין והיו לה רק אחים. לאחיה הגדול הייתה תינוקת, רחל. אבא שלה ידע שמשהו הולך לקרות ושהולכת להיות מלחמה. בגלל שברכה באה ממשפחה עשירה אבא שלה הצליחו להבריח אותה מפולין. לברכה היה שיער בהיר והייתה נראית כמו פולנייה לכן היא אמרה שהיא פולנייה והאמינו לה. היא עלתה לרכבת והגיע למקום ששומר על ילדים פולניים. באותו זמן את רחל האחיינית של סבתא שלחו למשפחה פולנייה שהייתה חברה של המשפחה של ברכה והם גידלו אותה כאילו היא הייתה ילדתם ולא סיפרו לה שהייתה יהודיה. אותה משפחה קיבלה את התואר של חסידת אומות עולם על כך שהצילה את רחל. כשנגמרה המלחמה סבתא עלתה לארץ. על האונייה שבה עלתה לארץ פגשה את סבא צבי. צבי עבר בין מחנות עבודה כל המלחמה וגם הוא רצה לעלות לארץ. השניים התאהבו והתחתנו. לשניים לא הייתה משפחה בכלל חוץ ממשהי אחת, רחל. רחל עדין לא ידעה שהיא יהודיה אבל הם רצו שהיא תבוא להיות איתם. הם דיברו עם “ההורים” שלה והם שלחו אותה לבית אומנה. את הילדים מבית האומנה העלו לארץ. ברכה וצבי אימצו את רחל להיות הבת שלהם. כשגדלה הם סיפרו לה את הסיפור. לצבי וברכה נולדו עוד שני ילדות: ליאורה, הבת הבכורה וחדווה שהיא סבתא שלי. לקח זמן עד שסיפרו לחדווה וליאורה שרחל היא לא אחותם אלה בת דודה שלהם. כשנולדו להם נכדים גם להם סיפרו את הסיפור על רחל. אבל כשאמא שלי הייתה בהריון עם אחותי הקטנה התחיל ריב בין רחל לצבי וברכה.

אני לא ממש יודע על מה היה הריב אבל אני יודע שזה היה קשור לזה שהם הוציאו אותה ממשפחתה.