היסטורית האגם

אגם החולה נוצר בשקע שהוא חלק מהבקע הסורי- אפריקני.

עם השנים, וכתוצאה מהתפרצות הרי געש בגולן, חלקו הדרומי של עמק החולה נסתם בלבה, ובשטח העמק נוצרו אגם, ביצה ואזור ביצה למחצה.

אגם החולה וביצותיו היו אחד המוקדים העיקריים למחלת המלריה, ולכן התיישבות האדם בעמק לאורך ההיסטוריה הייתה מוגבלת.

למרות תנאי השטח הקשים, החלו יהודי צפת וראש פינה להכיר בפוטנציאל הכלכלי של האגם והקרקעות סביבו.

 בשל מחלות המלריה וקדחת שחור השתן שנפוצו בקרבת האגם, עיבדו אנשי ראש פינה את הקרקעות אך נמנעו מלהתיישב בהן.

במאה ה- 19 התיישבו באזור בני שבט הע’ווארנה והם התפרנסו מגידול תאואים (ג’מוסים), מקליעת מחצלות גומא ועוד.

במרוצות השנים, התמלא האגם בסחף ובטין אשר נגרפו והובאו על ידי הנחלים, מצד שני חתרו המים היוצאים והעמיקו את המחסום שעצרם- וכך הלך האגם והצטמק בתהליך טבעי ואיטי.

אורכו של האכם היה כ- 5.5-5.8 ק”מ, דמותו של האגם הייתה כדמות לב, רוחבו כ- 4.5-5 ק”מ ועומקו הממוצע השתנה מ- 2-3 מטרים, שעומקו המרבי לא עלה על 4 מטרים.

המניעים לייבוש החולה

ישנן חמש סיבות עיקריות אשר הובילו לייבוש החולה:

1.הוספת שטחים חקלאיים ליישוב הגליל העליון אשר ישמשו בהמשך להקמת יישובים חדשים בעמק.

בנוסף, פיתוח אדמה חקלאית למטרת הכנסת פרנסה למתיישבים(למשל: פרויקט הייבוש עצמו והכשרת   קרקרעות בפועל יוצא,צרכו ידיים עובודות).

2.הגדלת פוטנציאל המים של המדינה באמצעות הפחתת כמות המים המתאדים מהאגם ומהביצות והזרמת המים מאזור העמק לכינרת.

3.ניצול הכבול שבקרקעות הביצה לשם ייצור גז טבעי, חומרי זיבול, דישון והפקתו כחומר גלם לתעשייה ולאנרגיה.

4.ייבוש הביצות ומניעת מחלת המלריה שהיתושים אשר קיננו בביצות גרמו להתפרצות הקדחת.

5.סילוק המכשול התחבורתי וסלילת עורקי תחבורה שתוכננו למען שימוש ביטחוני לאור המתיחות בגבול הסורי.

ייבוש החולה

ייבוש החולה היה מבצע הנדסי בעמק החולה. במהלכו יובשו אגם החולה והביצות סביבו. ייבוש החולה היה אחד מהמפעלים ההנדסיים הגדולים והחשובים בשנים הראשונות של מדינת ישראל ונועדה לו חשיבות סמלית רבה. הערך הסמלי של ייבוש הביצות ומיעוט התודעה הסביבתית באותה עת, הביאו לכך שלא הייתה התנגדות ציבורית רבה לתוכנית ייבוש החולה, אך ההתנגדות שכן באה הייתה מצד מומחים, חוקרים וחובבי טבע.

בשנת 1935 קמה “החברה הארצישראלית לניקוז ולהשבחה”.

.בשנת 1936 ההכנות לייבוש נפסקו בשל פרץ המרד הערבי ומלחמת העולם השנייה ועם הקמת המדינה הוחל בהכנות לייבוש. הקרן הקיימת לישראל הוכרה .כבעלת הזיכיון היחידה בשטח

אז מתי החלה פעולות הייבוש?

בשנת 1951 נפתח השלב הראשון של הייבוש. השלב הראשון של הייבוש היה – העמקת אפיק הירדן. במהלכן של עבודות החפירה, עבודות החפירה הופרעו על ידי הסורים ונמשכו עד שנת 1953.

תכנית הניקוז התבססה על שתי תעלות אורך גדולות אשר נפגשות בלב שטח האגם המנקזות אליהן את כל השטחים הסמוכים, את מי האגם והביצות.

באוגוסט 1953 החלו חפירות התעלה המזרחית והתעלה המערבית. כדי לחפור את שתי התעלות הוקם סכר ביציאה מן האגם לשמירה על מפלס המים. שיטת החפירה התבססה על מחפר גדול הבנוי על רפסודה.

בנובמבר 1957 הושלמה חפירת התעלות עד צפון העמק והמחסום בפתח האגם- “הפקק”- הוסר. המים פרצו בעוז אבל האגם התרוקן באיטיות. לפני כן, פני המים ירדו במידה ניכרת בגלל העמקת אפיק הירדן, בתום החורף של אותה השנה התייבש אזור הביצות כליל ופעולת ייבוש החולה הושלמה בשנת 1958.

לאחר הייבוש פרצה שריפה גדולה בשטח שהיה ביצה, ורק אחרי חודשים רבים הצליחו לכבות את האש.

תוצאות ייבוש אגם החולה:

1. בעקבות ייבוש החולה הוקמה החברה להגנת הטבע שהיא למעשה קבוצה של חובבי טבע אשר חשבו כי הביצות טובות והם אוצר ביולוגי ואקולוגי.

הם האמינו שצריך לשקם את השמורה ולשמור עליה.

2.אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים נדירים התמעטו וכמה מינים שזה היה מקום תפוצתם היחיד בארץ ישראל נכחדו לחלוטין מהארץ כתוצאה מייבוש החולה.

רוב צמחים שאפיינו את אגם החולה נעלמו ,למשל:מרסילאה זעירה, שרכיית הביצה, נימפאה לבנה, נאדיד המים, מימון הצפרדעים, ספלילה ועוד.

בעוד הצמחים נפגעו בעלי החיים נפגעו עוד יותר קשה.

מ- 16 מיני הדגים שהיו בהחולה נותרו חמישה (לדוגמה:השפמנון).

עגול לשון שחור גחון היה בעל חיים נדיר שהיה מצוי רק בארצנו בלבד וגם הוא נעלם בעקבות ייבוש החולה.

מינים דוגרים רבים הפסיקו לדגור כמו נחליאלי צהוב, עיטם לבן-זנב, זרון סוף ואנפה אפורה.

הפגיעה בעולם החי היתה פגיעה משמעותית ובלתי חזירה.

3.התברר כי משטר של השקייה והרטבה וייבוש חליפות השפיע על התרכובות החנקניות בקרקע.

התפרקות החומר האורגני במשך הקיץ העשירה את הקרקע בתרכובות חנקן ובחורף, בזמן הרטבת הקרקע, נשטפו תרכובות חנקן לתעלות הניקוז והן זרמו לכינרת בזמן השיטפונות.

חשיפת חומר זה למצבי יובש מעלה את אחוז החמצן בקרקע וחמצן זה גורם להתפתחות של חיידקי הניטריפיקציה.

 תרכובות החנקן שהצטברו בכינרת שימשו חומר מזון וזירזו את גידול האצות ואת התרבות בעלי החיים הניזונים מהם.        

ייבוש החולה גרם לזיהום הכינרת ולירידת איכות מי הכינרת.  

4.תהליכי החמצון הנמרצים הביאו לחימום הקרקע ולהתפרצות שריפות תת-קרקעיות.

 בשריפות אלה הכבול נשרף כרמץ וקשה מאד לכבות אותו.

הכבול היבש החל מתכווץ וגרם לשקיעת פני הקרקע, הרוחות המזרחיות הסיעו כמויות גדולות של כבול והשקיעו אותן במקומות מרוחקים, קרקעות הכבול נדלקו לא אחת ובערו במשך שבועות, ועיבודן הציב קשיים רבים בפני החקלאים.

סרטון זה  שלפניכם מדבר על הטעות הגדולה של בני האדם והיא ייבוש החולה,בנוסף הוא מסביר את כל תהליך הייבוש בפירוט:

שיקום אגם החולה:

לאחר ההכרה בנזק הבלתי-הפיך שנוצר מייבוש האגם והביצות ,בשנת 1994 נרתמה קק”ל לשיפור המצב.

כחלק מהתהליך ההנדסי נחפרו תעלות באורך של 90 – 100 ק”מ לאורך ולרוחב העמק, השומרות את מי התהום בגובה מיטבי.

נבנו כ 200 מתקנים ומבנים הידראוליים, נחפר אגמון החולה בשטח של 1,000 דונם והציפו אותו מחדש,בנוסף נבנו תחנות שאיבה המסלקות את מי הכבול להשקיית שטחים חקלאיים בעמק ובהר.

ההצפה נעשית באזורים שהיו בעבר חלק מהביצה, ויצרה את גוף המים המלאכותי הקרוי אגמון החולה.

השם “אגמון” ניתן לאזור זה משתי סיבות: האחת מכיוון שהוא אגם קטן, והשנייה על שם אחד ממיני הצמחים הטיפוסיים הגדלים בו.

הוחזרה צמחייה אופיינית למקום, נשתלו עצים ונוצרו בתי גידול מגוונים לבעלי החיים השונים.

בשנת 1998 לקחה על עצמה הקרן הקיימת לישראל להמשיך ולתחזק את הפרויקט, על ידי תחזוק התעלות, הקמת תשתיות לתיירות, שתילת עצים וצמחייה.

במסגרת מפעל השיקום קק”ל הפכה אזור המשתרע על פני כ-75 קמ”ר ממפגע אקולוגי לאזור בו פורחים ומשגשגים מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים והפכה את עמק החולה למוקד תיירותי בו נמצאים אתרי צפרות.

שמורת החולה כיום…

שמורת טבע החולה היא חלק מעמק החולה אשר שזור בה סיפור מיוחד ומרתק במינו,

על המפעל הציוני, ייבוש הביצות, וכישלונו של האדם לעמוד מול הטבע. כיום, השמורה משתרעת על שטח של כ-3,200 דונם. שמורת החולה משמשת כבית גידול ללמעלה מ- 200 מיני ציפורים, יונקים, דגים, דו-חיים ואתר אטרקטיבי לחונני טבע ונוף. לחלק מבעלי החיים משמשת שמורת החולה כבית קבוע ולאחרים נקודת עצירה בדרכם הארוכה, הלוך ושוב.

אז איך הכל התחיל?

הכל התחיל כך – במסגרת שיעורי גאוגרפיה נתנו לנו משימה. המשימה הייתה לעשות עבודת חקר על נושא שמעניין אותנו לחקור עליו.

הנושא שבחרנו הוא עמק החולה. יותר נכון, אגם החולה.

נושא זה מעניין אותנו מאוד ולכן רצינו ובחרנו בנושא זה.

בשביל לספק מידע לשאלותינו החלטנו לנסוע לאגם החולה בעצמנו ולחקור אותו לעומק..

קצת מחוויותינו..

בתאריך ה-9 לאפריל שנת 2016 נסענו יחדיו לשמורת החולה בשל עבודת החקר שלנו.

בשעה 08:30 בבוקר יצאנו לכיוון הצפון.

הנסיעה הייתה מאוד כיפית ומצחיקה ובמיוחד מעניינת.

היו באמצע הדרך כל מיני נופים מרהיבים ומיוחדים.

בסביבות השעה 11:00 בבוקר הגענו לשמורה והתחלנו במסע שלנו לעבודת החקר.

כשהגענו לקחו אותנו לצפות במצגת המוסרת מידע על השמורה ועל האגם.

בנוסף לכך ראינו גם מייצגים, היינו במוזיאון, בהרצאות ובאגם עצמו.

באתר תיירות זה שמו עופוריה למדנו כל מיני דברים מעניינים שלא ידענו לפני כן ומאוד התרשמנו.

השמורה הייתה מאוד יפה עם נופים מדהימים.

בנוסף, ראינו גם חיות שחיות באזור זה כמו: חתולי הביצות, הלוטרות, צבים, שפמנונים ועוד.. למדנו גם על מהם ההשפעות על האגם, על נדידת הציפורים, על ייבוש האגם, על ההיסטוריה וכ׳ו.

הסקת מסקנות:

שאלת החקר שלנו היא “האם השפעת האדם על אגם החולה הייתה יעילה או מזיקה?”

לאחר שחקרנו את הייבוש ואת היסטורית האגם הבנו שהתערבות האדם הייתה לא טובה,יתר על כן היא הזיקה.

הטבע יצר מקום מופלא ששמו אגם החולה , הוא הביא אליו אלפי זנים של בעלי חיים ,צמחים ואפילו בעלי חיים נדירים שנמצאו רק בארץ , בקיצור, מקום מדהים ביופיו.

אך לאגם החולה היו צדדים פחות טובים היו לו ביצות והוא הוביל למחלת המלריה.

האדם הרגיש צורך להתערב בטבע בכדי לספק לו את צרכיו,וכך נוצר פרויקט “ייבוש החולה”.

בני האדם חשבו שפרויקט זה יביא להצלחה רבה ומלא יתרונות,אך לרוע מזלם הם טעו אומנם הם נפתרו מהמלריה ומהביצות אבל בעקבות ייבוש החולה הגיעו גם מלא חסרונות וקשיים ,ובנוסף התערבות בני האדם הובילה להכחדת זנים רבים של חיות וצמחים שלא יחזרו עוד.

למדנו איך התערבות של האדם בטבע עלולה להביא לתוצאות הרסניות שלא ניתן לשנותן.

לאחר ייבוש החולה קמו כמה חובבי טבע שאכן אכפת להם מהטבע ומהמצב של אגם החולה והחליטו לשקם אותו ,התערבות זו של בני האדם דיי עזרה לתקן את הטעויות שהם עשו ולשקמו, אך לא יכלו להחזיר לאותו מצב שהאגם היה לפני הייבוש וגם לא את אותם חיות שנכחדו .