זֶה פֹּה…

כָּל מַה שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶפֶת אֵלָיו וְרוֹצָה,

הוּא כְּבָר מַמָּשׁ קַיָּם, הוּא יֶשְׁנוֹ, הוּא נִמְצָא.

הוּא פֹּה וּמוּלֵךְ, אֵין לָךְ מַה לַעֲשׂוֹת

חוּץ מִלָדַעַת אֶת זֶה, וּלְהַפְסִיק לְנַסּוֹת.

כִּי כְּשֶׁאַתְּ מְנַסָּה, נֶאֱבֶקֶת, חוֹתֶרֶת,

אָז מַה בְּעֶצֶם אַתְּ אוֹמֶרֶת?

…?

אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁאַת לֹא מַסְכִּימָה-

לְקַבֵּל אוֹתוֹ כְּבָר- בְּהֵינֵף נְשִׁימָה,

שֶׁאַת עַדַיִין לֹא בְּתוֹךְ הַוַדָאוּת-

שֶׁזֶה כְּבָר מוּגְשָׁם לָךְ בַּמְצִיאוּת.

וּכְשֶׁתַּסְכִּימִי לְהַפְסִיק לְהִתְאַמֵץ, להֵאָבֵק,

לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בַּמַיִם, לְהִיבָּהֵל, לְהִשְׁתַנֵק…

אָז תִּרְאִי…

שֶׁאַת פָּשׁוּט יְכוֹלָה לְהַגִיעַ לַחוֹף-

בְּקַלוּת וּבְחֵן, בְּלִי לִמְשׁוֹךְ, בְּלִי לִדְחוֹף.

כָּל תְּנוּעָה מְיוּתֶרֶת מַאֲרִיכָה אֶת הַדֶּרֶךְ,

וְלֹא מוֹעִילָה, לֹא נוֹתֶנֶת שׁוּם עֶרֶךְ.

אָז בִּמְקוֹם “לִרְצוֹת”, “לְקַווֹת” וּ”לְהִתְפַּלֵּל”,

רַק לָדַעַת שֶׁיֵשׁ. זֶה כָּל הַהֶבְדֵל.

הָאָרֶץ הַמּוּבְטַחַת שֶׁלָךְ כְּבָר פֹּה- זֶה קוֹרֶה.

רַק תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת בָּה. נְקוּדָה. הַבּוֹרֵא.

 תּוֹדָה!

התחברתם למסר?

רוצים עוד?

מוזמנים באהבה לפה:

פינוקים לנשמה

(: