הדלת

היו היה ילד שקוראים לו רון. רון הוא ילד למשפחה עניה בבניין מלוכלך ולא נעים לחיות בו. לרון יש חבר בבניין וקוראים לו אלון.

אלון גר בדירה 111, מה שהיה לרון קל לזכור. רון בא לאלון כל יום אחרי בית הספר ואלון היה מתקשר אל רון כל יום. יום אחד, אלון לא התקשר אל רון .רון נורא דאג לו כי אלון נהג להתקשר אליו בכל יום. רון ממש נלחץ, הוא מלמל לעצמו בדאגה: “הוא בטח חולה, אבל הוא היה בבית הספר היום.. טוב אז אני אתקשר אליו בעצמי”. הטלפון צלצל וצלצל, ואלון לא ענה. עכשיו, רון כבר נורא דאג. הוא רץ לביתו של אלון, אבל במקום להיכנס לדירה 111, רון נכנס לדירה 115, שהיה כתוב בפרוש “לא להיכנס!”. הדירה הייתה נראית בדיוק כמו הבית של אלון. רון שמע קול של בכי. הוא פחד מאוד. רון התחיל לצעוד, אבל בצעד הראשון שעשה, נשמעה חריקה של רצפת העץ. הבכי פסק והשקט הלחיץ את רון. הבכי המשיך ורון המשיך ללכת. הוא עבר חדר חדר עד לחדר השינה, שם היה אור, להבדיל משאר החדרים. בחדר השינה ישב בן אדם על ברכיו ליד אישה זקנה. הזקנה הייתה נראית מתה מה שהגביר את הלחץ של רון.