הראיון הגרוע אי פעם- מאת אבנר ב.פ

במהלך הצבא התמיינתי ליחידה בה המחזור הוא 12-15 אנשים בשנה.

בנוסף לתנאים ראשוניים גבוהים היה צורך בראיון.

כשהגעתי לשדה דב, בו נערך הראיון, הכניסו אותי לחדר לא חלונות בו ישבו בשולחן חמישה קצינים.

“שב” אמרו..

זיעה קרה החלה, התיישבתי..

תחילה שאלו שאלות הגיוניות,

“שמך?”, “תחביבים?” וידע כללי.

לפתע אחד הקצינים צועק “איפה הצפון? תצביע לי על הצפון!”

הסתכלתי סביב.. אין חלונות, אין עזרה, אין מושג…

הזעה הקרה כבר מזמן הרטיבה את הכל.

בחצי חיוך מבוייש אמרתי “וואלה לא יודע..”

אמרו לי “צא החוצה, תסתכל ותחזור תגיד איפה הצפון”

יצאתי..

הסתכלתי סביב וראיתי את האופק כחול, “או! שם מערב!” אמרתי.

חזרתי פנימה עם חיוך, מבסוט על עצמי, והצבעתי “שם הצפון!”

הקצינים הסתכלו אחד על השני.. הסתכלו עלי.. ואחד אמר “אתה בטוח?”

רק לפי איך שהוא שאל ידעתי שאני לא בטוח.

“99 אחוז” אמרתי לו!

“למה לא 100?” שאל.

“כולם טועים.. משאיר מקום לטעויות” השבתי.

הקצין הסתכל עלי, הסתכל על קצין אחר ואמר לו “צא איתו רגע החוצה..”

יצאנו החוצה.

אמר לי הקצין “תראה לי, איך הגעת למסקנה איפה הצפון”.

הסבתי את עיניו לאופק הכחול ואמרתי לו “הנה מערב, ממנו אפשר לדעת איפה הצפון”.

הוא הסתכל והתפוצץ מצחוק, אמר לי “בוא”.

הלכנו אולי 15 מטר אחורה, בדיוק איפה שנגמר הקיר של הבניין..בדיוק איפה שמאחורה הים מגיע בערך 200 מטר מאיתנו, לא באופק לא כלום.

באותו הרגע הבנתי שהייתי בשוק, בלחץ, שהראיון הזה אבוד…

חזרנו לחדר בו ישבו שאר הקצינים.

“נו, עכשיו אתה כבר יודע איפה הצפון?” שאל אחד מהם.

“כן” השבתי והצבעתי..

נגמר הראיון והלכתי הביתה.

למחרת קיבלתי טלפון…..  “עברת!”

שמח ומאושר הגעתי למסקנה..

לפעמים מחפשים בך תכונות שאתה לא מודע אליהם, ראיון שמבחנתי הלך גרוע יכול להיות שהיה נראה מעולה לצד המראיין.

“גם אם אתה לא יודע איפה הצפון, אל תאבד את הצפון..”

סוף