יומנו של שמואל

500  לפני הספירה.

יומני היקר,

היום היתה מלחמה, בין העם שלנו ועמלק. עמלק התנהגו אלינו מאוד רע כשהיינו בדרך ממצרים ולכן אלוהים ציווה על שאול להרוג את כולם; נשים, גברים, ילדים וזקנים. אפילו את החיות! וכששלחתי את שאול לעשות את זה, במקום באמת להרוג את כולם, שאול רק הרג את העם של עמלק והשאיר בחיים את המלך אגג ואת הצאן. בהתחלה אני מאוד התעצבנתי וכעסתי על שאול. אבל אחרי קצת זמן, חשבתי והבנתי שזאת רק טעות  

אחת ושאפשר לתקן את זה. 

בלילה הלכתי לדבר עם אלוהים והוא ביקש ממני להודיע לו שהוא כבר לא יכול להיות מלך בגלל מה שהוא עשה. כל הלילה בכיתי לאלוהים וביקשתי שיסלח לשאול כי לדעתי טעות אחת זה לא סיבה להפסיק להיות מלך. אבל לצערי הרב אלוהים לא הקשיב לי. בלילה הייתי מאוד עצוב, אבל כשקמתי בבוקר הבנתי שאין לי ברירה, סגרתי את הרגשות שלי, והלכתי לעשות מה שאלוהים ביקש ממני. 

זו הייתה השיחה הכי קשה בחיי, למרות שהוא היה אשם, זה עדיין היה קשה להגיד לו שהוא לא יכול להיות מלך יותר. שאול הרגיש מאוד פגוע וניסה לשכנע אותי להחזיר אותו למלכות של עם ישראל. אבל שהסתובבתי כדי ללכת הוא משך אותי בבגד אחורה, וקרע את הבגדים שלי. לא הייתי בטוח למה הוא עשה את זה, אבל פשוט הנחתי שזה היה מסר מאלוהים ששאול לא מוכן להיות מלך. 

שמואל.

500 לפני הספירה.

יומני היקר,

התאבלתי הרבה על שאול אבל אחרי זמן קצר, אלוהים אמר לי להפסיק לבכות ולהתמודד. אז הוא שלח אותי לחפש מלך חדש בבית של ישי בבית לחם. נכנסתי לבית של ישי וראיתי הרבה גברים גבוהים וחתיכים, והייתי בטוח שאחד מהם זה המלך החדש. עד שאלוהים אמר לי שלא, ובמקום להסתכל על יופי להסתכל על אופי. מיד אחרי זה שאלתי האם יש עוד ילד, ואם כן, לבקש ממנו לבוא. אחי כמה דקות בא ילד נמוך, רזה, וג׳ינג׳י אבל עם עיניים יפות וחכמות. הרגשתי משהו אבל לא הייתי בטוח עד שאלוהים אמר לי שהוא המלך החדש. 

שאול היה מאוד עצוב אחרי שאני אמרתי לו שהוא לא יכול להיות מלך של עם ישראל יותר. אנשי שאול הרגישו עצובים בשבילו והציעו לשכור מישהו לנגן מוזיקה בשבילו כדי לעודד אותו. בגלל שדוד היה טוב מאוד בנגינה, הוא בא לנגן בשביל שאול, שאול לא ידע שדוד הוא המלך החדש, אז הוא בירך אותו יפה ובכבוד. דוד ניגן טוב מאוד בשבילו, ושאול התרשם מאוד. שאול אהב את דוד ונהנה מזמן שלו איתו.

שמואל.

500 לפני הספירה.

יומני היקר,

היום הפלישתים התכוננו לִפתוח מלחמה. ושאול ואנשי ישראל תכננו לצאת למלחמה עם הפלישתים כדי להגן על עם ישראל. אבל בגלל ששני הצדדים פחדו לאבד הרבה מהאנשים שלהם, הם הגיעו לפתרון, שבו יהיה רק ​​אדם אחד מכל צד שיילחם אחד מול השני. וככה רק אדם אחד ימות. אבל הטוויסט הוא שהצד שבו האדם יפסיד יצטרך להיות עבד אצל הצד השני. מהצד של הפלישתים, אדם בשם גוליית היה הלוחם… הוא היה ענק ומאוד מפחיד. היו לו כלי נשק רבים והוא היה מוכן למלחמה. הוא היה לבוש כובע נחושת ושריון. בנוסף היה לו כידון.

 אחרי שעם ישראל ראה את גוליית אף אחד לא רצה להילחם איתו, הוא היה מפחיד מדי. גוליית ועם הפלישתים חיכו 40 יום עד שישראל תבחר אדם להילחם עם  גוליית. נמאס להם לחכות אז הם דרשו מעם ישראל לבחור אדם. שאול הקשיב לו ואמר לישראל שמי שילחם וינצח בגוליית יקבל את הבת שלו. אבל אפילו אז כולם פחדו מדי לעשות את זה.

יום אחד שהנער בשם דוד, בנו של ישי, הלך בשביל להביא אוכל לאחיו במלחמה. וראה את גוליית אומד שם מחכה להילחם עם מישהו. דוד אמר לשאול המלך שהוא רוצה להילחם עם גוליית. בהתחלה שאול אמר לו לא כי בסך הכל דוד רק ילד. אבל אחרי שהוא ראה שאף אחד אחר בכל עם ישראל לא מוכן לעשות את זה הוא הבין שזה הסיכוי היחיד שלו והוא נתן לדוד רשות להילחם עם גוליית. 

כאשר דוד הגיע לשדה קרב, גוליית ראה את דוד וצחק אלב ואמר שאין לו סיכוי נגדו כי הוא כל כך קטן ואין לו שום כלי נשק אמיתי. אבל בסוף דוד הוכיח שהוא טועה בכך שהוא ירה בו עם אבן שגרמה לו ליפול על הפנים שלו ולמות.

שמואל.