CR7

בסיום שריקת הסיום, האצטדיון התפוצץ בצהלות שמחה. כריסטיאנו רונאלדו, אלוף אירופה בפעם השישית, הרים את גביע ליגת האלופות מעלה, עיניו נוצצות מאושר. הוא עמד במרכז הבמה, מוקף בחבריו לקבוצה, ובאלפי אוהדים שקראו בשמו.

“זה בשבילכם!” הוא צעק לתוך המיקרופון, קולו רועד מהתרגשות. “הניצחון הזה הוא שלכם, של כל אוהד ואוהד שתמך בנו לאורך כל הדרך. אני אוהב אתכם!”

הזיקוקים האירו את השמיים, והקונפטי ירד על כולם כמו גשם זהוב. רונאלדו רקד ושר עם חבריו לקבוצה, חוגג את הרגע הגדול ביותר בקריירה שלו. הוא ידע שהוא כתב עוד פרק בהיסטוריה של הכדורגל, פרק שיזכרו לדורות.

בחדר ההלבשה, השמפניה זרמה כמים, והצחוק מילא את האוויר. רונאלדו ישב על הספסל, מחזיק את הגביע בידיו, ומחייך לעצמו. הוא ידע שהוא עשה את זה, שוב. הוא הוכיח שהוא הטוב ביותר, שוב.

“זו הייתה עונה מדהימה,” הוא אמר לעיתונאים שהקיפו אותו. “הקבוצה הזו היא משפחה, ואני גאה להיות חלק ממנה. אנחנו אלופי אירופה, וזה מרגיש מדהים.”

רונאלדו יצא מהאצטדיון, מלווה בשומרים, והקהל קרא בשמו. הוא הרים את ידו, ונופף לעברם, מודה להם על התמיכה. הוא ידע שהוא חייב להם את הכל, והוא הבטיח להם שהוא ימשיך להילחם ולהביא להם עוד רגעים כאלה.

בדרך הביתה, הוא הביט בגביע, וחשב על כל הרגעים הקשים והמתוקים שהובילו לרגע הזה. הוא ידע שהוא עבד קשה בשביל זה, והוא הרוויח את זה ביושר. הוא היה אלוף אירופה, והוא היה גאה בעצמו.

האצטדיון גועש, הקהל רועם, וליגת האלופות בשיאה. כריסטיאנו רונאלדו, אגדה מהלכת, עומד על הדשא, עיניו נחושות, מוכן להוביל את קבוצתו לניצחון. הוא יודע שזה הרגע שלו, הרגע שבו הוא פורח, הרגע שבו הוא מראה לעולם מה הוא שווה.

המשחק מתחיל, ורונאלדו דוהה על המגרש, זריז וחד כתער. הוא חומק מהמגנים, מדייק במסירותיו, ומאיים על השער בכל הזדמנות. הקהל מריע לו, מעודד אותו, והוא משיב להם בתצוגת תכלית של כדורגל.

בדקה ה-75, הרגע המכריע מגיע. כדור רוחב מדויק מגיע לרגליו של רונאלדו, והוא, בנגיעה אחת, שולח את הכדור לרשת. האצטדיון מתפוצץ, הקהל משתולל, ורונאלדו חוגג את השער עם חבריו לקבוצה.

המשחק מסתיים בניצחון קבוצתו של רונאלדו, והוא, כהרגלו, מוביל את קבוצתו לגמר ליגת האלופות. הוא יודע שזה המקום שלו, הבמה שלו, והוא לא ייתן לאף אחד לעצור אותו.