יונתן וההרגלים הישנים

יונתן היה נער שונה מרוב חבריו. במקום לרוץ ולשחק בחוץ, הוא העדיף להישאר בבית מול המסך, עם שקית חטיפים וכוס שתייה ממותקת. השעות חלפו, והגוף הרגיש כבד יותר.
הוא שמע הערות על המשקל, אבל העדיף להתעלם. האוכל היה נחמה, שקט זמני בתוך עולם רועש.

ההחלטה שמשנה הכול

יום אחד, לאחר עוד ערב מול הטלוויזיה, יונתן נעמד מול המראה. הוא ראה עיניים עייפות, גוף חסר אנרגיה, ולראשונה שאל את עצמו: “כך אני רוצה להמשיך?”
הוא התחיל לקרוא, לשאול, להבין. המים החליפו את השתייה המתוקה, ירקות צבעוניים נכנסו לצלחת, והלב התמלא בתקווה חדשה.

הצעד הראשון החוצה

המעבר לפעילות גופנית לא היה קל. הרגליים כאבו, הנשימה התקשתה, והוויתור היה מפתה. אבל יונתן התעקש.
הוא נרשם לחוג כדורסל, התחיל ללכת בערבים, ובהמשך גם לרוץ. גופו השתנה לאט, אבל מבפנים – משהו גדול יותר כבר התחיל להשתנות

.

יונתן החדש

חלפה שנה. יונתן הפך לנער אחר – חזק יותר, שמח יותר, מלא ביטחון. הוא כבר לא פחד מתנועה, אהב את האוכל שבצלחתו, והכי חשוב – האמין בעצמו.
החברים ראו את ההבדל, המורים שיבחו, אבל יונתן ידע: הדבר הכי חשוב שהוא הרוויח זה את עצמו.