לפני 15 שנה,

בארץ קסומה ששמה זונביה, גר ילד בשם ג’ומבי.

הוא היה בן שבע וחצי.

יום אחד, רצה ג’ומבי ללכת לטיול.

הוא יצא החוצה וראה טיפה יורדת מהגג.

“נדמה לי שהולך לרדת גשם” אמר ג’ומבי.

ג’ומבי חיפש את מעיל הגשם.

פתאום! הוא ראה מין צל מוזר כזה, מסתתר מאחורי הבגדים.

ג’ומבי התקרב לאט,לאט ובזהירות, בזהירות הזיז את הבגדים.

הצל התברר כרוח רפאים!

ג’ומבי נבהל הוא רצה לרוץ לספר לאימא שלו.

רוח הרפאים קראה בקול מפוחד:”לא ! לא! בבקשה ! אל תספר לאימא שלך, כי אם כן,

אחזור למטפלת הרעה הנמצאת בבית שלי ומשתלטת עליו!

קוראים לה וזרדה והיא הרעה מכולם.

יש לה שיער אדום כאש, ענייה סגולות כמו נחשים שרוצים להכיש אותי.

אז אני מתחננת לא, בבקשה, בבקשה!”

ג’ומבי הקשיב והשיב:” אוקיי,  את לא צריכה לעשות מזה כזה מתח, אני לא אספר לאימי אבל… את לא תאכלי אותי?”

“מובן שאני לא אוכל אותך אני צמחונית.” אמרה ליש.

ליש יצאה מהארון, וג’ומבי ראה אור בעיניים.

“רואה? אני יכולה להיות נחמדה ויפה,

למעשה ככה אני תמיד.” אמרה ליש.

“אני אשתדל לזכור את זה.” קרא ג’ומבי, לקח את מעילו ויצא לטייל עם ליש.

ככה הם היו כל הזמן, חברים.

אחר כך כעבור כמה שבועות, הם היו החברים הכי טובים.

אבל אז הסתבכו העניינים.

ביום בהיר אחד,

ג’ומבי וליש רצו ללכת לטייל ביערות הקסומים.

ליש קראה: “אני מכירה שביל שבסופו הפתעה מדהימה שלא אספר לך עכשיו.”

ג’ומבי הסתקרן מאוד ולכן הסמיק מהתרגשות.

הם יצאו לדרכם… לקחו מעט פירות, ירקות, פנקייקים, גלידה, מים.

הם הלכו אל עבר השביל, ממנו ניתן לראות נוף שקיעה מדהים ביופיו.

החלילים נגנו, השמיים ריחפו, והייתה הרגשה נעימה.

“ליש?, עשית את כל זה בשבילי?” קרא ג’ומבי.

ליש השיבה,” מובן שלא, זה בא מעצמו.

אני הכנתי את זה!” היא הצביעה על העץ הקרוב.

בינתיים…

הם טיילו קרוב ליער הקסום ולכן כל הקולות שם נשמעו נפלאים.

אך ריח רע ובמיוחד מסריח באפם.

כל החיות ידעו מי זה,

הם צעדו אחורה בתקווה שלא יראה אותם האיש הרע!

הם צרחו באותה צעקה:”לבבורז!!!”

הם ברחו בכל הפחד!רצו יותר מהר ממכונית או מסוס דוהר!

אך זה לא עניין את המכשף.

הוא התעניין בשני החברים השמחים שהולכים לעבר השקיעה.

הוא כעס ! עיניו נהיו אדומות, פניו כעסו וזעפו נורא!

הוא הניף את המטאטא שלו והתיל קללה איומה

על אחד מהחברים!

זו הייתה ליש שקוללה!

“זרקוריו! אנדיורס! את ילדתי תקוללי!

בקללה שלי! את תעשי מה שאומר ברגע שאגיד:

עכבר! “

אמר המכשף לבבורז.

עיינה של ליש נהיו ירוקות כצבעו של ביוב.

ג’ומבי התחיל לפחד.

גופו רעד ואט , אט התרחק מליש.

המכשף התחבא מאחורי שיח וקרא לליש שתבוא.

היא הלכה אל השיח.

ג’ומבי רץ הכי מהר שיכל , כי ידע שזה המכשף הרע.

למזלו הגיע לביתו מבלי שיקרה לו שום דבר רע.

 המכשף אמר:” ליש, לכי אל ביתו של ג’ומבי ותפצעי את אימו.”

המכשף ידע שג’ומבי אהב את אימו.

ליש הלכה לביתו של ג’ומבי ופצעה לאימו את הרגל.

לאחר שפצעה לאימו של ג’ומבי את הרגל ,

ליש השתחררה מהכישוף!

היא זכרה את מה שעשתה ורצתה לבקש מג’ומבי סליחה,

“לעולם לא אסלח לך! פצעת את אימי!” צעק ג’ומבי.

ליש השיבה :” אבל ג’ומבי לא רציתי לעשות את זה! המכשף קילל אותי!”

ג’ומבי לא הקשיב ואמר לליש לעזוב אותו בשקט.

מאז אותו מקרה הם הפכו לאויבים שנואים.

כעבור כמה שבועות, ג’ומבי עדיין היה כעוס.

הוא היה זקוק לטיול שקט לבדו.

הוא הלך  בשביל הקסום שליד היער הקסום.

ולפתע! ג’ומבי נפל על ברכיו בכעס ועם זאת בעצב ובכה דקות ארוכות.

טיפה אחת בודדה נשארה על לחיו. לפתע,

בלי סיבה , פגש בקוסם המילה הטובה.

“למה אתה בוכה, נערי הצעיר?” ג’ומבי רצה לענות אך קטע אותו הקוסם:

“לא! לא! תן לי לנחש , זה בגלל ליש נכון?” שאל הקוסם.

“איך ידעת ? זה באמת שקוף כל כך ?” ג’ומבי אמר.

“זה לא משנה , מה שמשנה זה שליש לא באמת התכוונה לפצוע לאימא שלך את הרגל.

זה המכשף הרע  שגרם לה לעשות את זה . בוא הסתכל בעובדות.

הקוסם לקח את הבדולח הקסום והראה לג’ומבי הכול,

פתאום הכול היה מובן.

מיד לאחר מכן, הקוסם זרובבל הוציא קופסת זכוכית וניגב את הדמעה של ג’ומבי,

ושם אותה בתוך הקופסה.

לפתע הדמעה הפכה לדמעת זהב.

הקוסם המשיך להראות בכדור הבדולח אבל מקרה אחר.

הוא הראה לג’ומבי את ליש מדברת עם לבבורז ואומרת לו כמה היא כועסת עליו!

לבבורז לא הקשיב , וכלא את ליש בטירה הרעה שלו.

ג’ומבי הבין מה קרה ורץ אל הטירה במהירות,

אבל הקוסם עצר אותו,”זה לא יעזור , לא משנה מה תעשה רק דבר אחד יעזור לך לחלץ את ליש.

אמר הקוסם . ג’ומבי שאל:

” מה יעזור לי ?” “זה” הקוסם התכוון לטיפת הזהב.

ג’ומבי לרגע הבין הכול.

הוא ידע שהוא צריך לשים את הדמעה על הלחי של ליש כדי שהדמעה תיתן לה את הכוח להשתחרר ולטפל במכשף.

ג’ומבי רץ במהירות הקול כדי לשחרר את ליש.

הוא הגיע לטירה הרעה בתוך 5 שניות, ונכנס לחדר הכליאה.

אבל לפני שהוא ממש נכנס הוא חיכה שהמכשף לא ייראה אותו ויכלא אותו גם.

אז לפני שנכנס זרק אבן לכיוון הדלת. המכשף יצא ובדק מה הרעש.

בינתיים ג’ומבי נכנס ושם את הדמעה על ליש.

ליש השתחררה ורצה לכיוון המכשף.

היא נכנסה לתוכו, הוציאה את הרוע והכניסה רק טוב.

זרובבל הבין שכול הרוע שעשה היה רק בזבוז זמן.

הוא הבין שמה שעשה , כל הרוע זה פשע שאי אפשר לחפר עליו.

לבבורז זרק את כל הרוע לפח ואת  הטוב חילק לכולם.

הסוף!