סיטואציה מפחידה מרגשת ופתרון
תיאור האירוע:
במהלך הסמסטר הראשון, חוויתי אירוע משמעותי במהלך הפסקה בבית הספר. הייתי באותו זמן בשיעור חופשי, ונפגשתי עם ילד שאני לא מלמד, שהיה במשקל כבד מאוד ונתקל בקושי בהליכה. החלטתי לגשת אליו, לעודד אותו ולנסות להזיז אותו מהסיטואציה שבה הוא היה, ולעורר בו רצון להרים קצב. התחלנו ללכת יחד, והוא שיתף פעולה עם ההנחה שלי. אולם, לאחר מספר דקות, הילד נעצר ולא המשיך ללכת, דבר שהוביל אותי לתפוס את ידו ולנסות לעודד אותו להמשיך. באותו רגע, הילד שרט לי את היד בצורה עמוקה ומדממת. כל הסביבה שמרה על קשר עין עם המצב, והם הבחינו במצב הפציעה שלי. למרות הכאב, החלטתי לא לוותר לו ולהמשיך להתעקש על התמיכה והעידוד. לאחר מכן, היינו מבלים זמן יחד בהליכה רגועה, ולא המשכנו לרוץ. הילד הפך להיות קרוב אליי יותר, ובמהלך הזמן שהוא ראה אותי, הוא הראה לי שהוא הולך מהר ולא יושב במקום, ומכאן הייתי עד לשיפור במוטיבציה שלו.
הסיבות לבחירת האירוע:
בחרתי באירוע זה משום שהוא חידד אצלי תובנות משמעותיות לגבי תמיכה, עמידה באתגרים ויכולת להתמודד עם מצבים לא צפויים. האירוע הפך להיות משמעותי עבורי משום שהוא לא רק נגע לקשר שלי עם הילד, אלא גם בחן את היכולת שלי להתמודד עם סיטואציות קשות, לשמור על קור רוח ולהתמיד בעשייה החינוכית. מדובר באירוע שגרם לי לחשוב לעומק על איך אני מתפקד כמחנך ואדם בתפקיד תומך במצבים רגישים.
האירוע אינו חד-פעמי, שכן לעיתים נתקלים במצבים דומים של אתגרים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים או ילדים שמתמודדים עם קשיים פיזיים, חברתיים או רגשיים. אולם, הפציעה שהייתה במהלך האירוע ושילוב של מוטיבציה אישית והצורך להמשיך לאחר הפציעה הפכו את האירוע למשמעותי במיוחד.
האירוע עורר בי שאלות לגבי הגבולות האישיים שלי, ועד כמה אני מוכן לעמוד בסיטואציות מאתגרות ולהתמודד עם תוצאות לא צפויות של פעולותיי.
רגשות ותחושות:
במהלך האירוע, הרגשתי תחושת דאגה כלפי הילד, אך גם תחושת אכפתיות כלפיו. כאשר הילד שרט אותי, הרגשתי כאב פיזי, אך מיד עברתי למצב של מיקוד במטרה שלי – לעזור לו ולהמשיך לתמוך בו. לא חשבתי להפסיק את הפעולה רק בגלל הכאב, כי הרגשתי שזה חשוב יותר למהלך הכללי של המפגש. הסיטואציה, עם כל הקושי שבה, הציבה בפניי את האתגר איך להתמודד עם כאב פיזי, כמו גם עם רגשות של דאגה ותחושת אחריות כלפי הילד.
כיום, עם הזמן שעבר מאז האירוע, אני מרגיש תחושת סיפוק מהתוצאה הסופית. הילד שיפר את יכולתו להלך בצורה יותר מהירה והראה מוטיבציה גדולה יותר. תחושותיי כיום משדרות יותר גאווה על כך שלא ויתרתי, וההרגשה שלי היא של הצלחה. אני מבין כיום עד כמה התמדה והיכולת להתמודד עם אתגרים יכולים להביא להישגים גדולים, הן עבור הילד והן עבורי.
תובנות ולמידה:
לאחר האירוע, למדתי על עצמי שאני מסוגל להתמודד עם מצבים מאתגרים גם כשהם לא צפויים. אני מבין עכשיו את החשיבות של עמידות תחת לחץ, במיוחד כשמדובר בתמיכה בילדים שמתקשים להתמודד עם אתגרים אישיים. בנוסף, למדתי שהרבה פעמים עליי לשמור על סבלנות ולהתעקש, גם כשישנם קשיים פיזיים ורגשיים שנראים כמעכבים את התהליך. כל החלטה שאני מקבל כספק תמיכה לילד משפיעה על ההתפתחות האישית שלו ועל הקשר שלנו.
למדתי גם את החשיבות של להיות מודע לסיטואציות שבהן אני נדרש לאזן בין גבולות לבין תמיכה, ולהבין שלא כל סיטואציה דורשת עמידה על עקרונות נוקשים, אלא את ההתאמה הנכונה בין הצרכים של הילד לבין המצב שבו אנו נמצאים.
מה למדתי על התלמידים, הצוות, ההורים והמנהל:
במהלך האירוע, למדתי הרבה על התלמידים, על הצוות החינוכי, על ההורים ועל המנהלת, כולם משחקים תפקיד משמעותי במערכת הבית ספרית. התלמידים, במיוחד אלו המתמודדים עם אתגרים פיזיים או רגשיים, מצריכים הרבה סבלנות, הבנה ורגישות. מתוך האירוע, הבנתי עד כמה חשוב לא רק לתת לתלמידים תמיכה, אלא גם לתת להם תחושת ערך עצמי והזדמנות להתקדם בקצב שלהם. אני גם למדתי עד כמה לילדים יש את היכולת להפתיע אותך עם הרצון לשפר את עצמם, גם כשנראה שהם נאבקים.
מהצוות החינוכי למדתי את החשיבות של תמיכה הדדית. במהלך האירוע, התמקדתי בתלמיד, אך הגעתי למסקנה שבמקרים כאלו, כדאי לשתף את הצוות והמנהלת. הצוות יכול להציע תובנות או תמיכה נוספת שתעזור להתמודדות עם אתגרים כאלו. מההורים, לא הייתי מעורב ישירות, אך עלה לי החשש שהאירועים הללו עשויים לשדר תסכול או דאגה אצל ההורים, ולכן חשוב להיעזר בהם ולהתמקד גם בהבנה של הצרכים הביתיים.
בנוגע למנהלת, למדתי שהיא צריכה להיות מודעת למקרים כאלה ולתמוך במורים ובצוות כשהם מתמודדים עם אתגרים כאלה, ולדאוג שיתקיים שיח פתוח בין כל הגורמים בבית הספר.
תובנות חדשות בעקבות האירוע:
האירוע חידד עבורי את הצורך בהבנה של כל ילד בצורה פרטנית. כל ילד מגיב אחרת לאתגרים שהוא פוגש בחיים, ולכן עליי לפתח גישה מותאמת אישית לכל אחד מהם. הבנתי עד כמה חשוב להיות קשוב לתלמיד, לא רק בפן הלימודי, אלא גם לפתח רגישות למצבו הרגשי והפיזי.
בנוסף, למדתי שהתגובות שלי, כמורה או דמות תומכת, משפיעות על הילד יותר ממה שאני מבין. הילד לא תמיד מביע את הקשיים או את הצרכים שלו בצורה ישירה, ולכן יש חשיבות גדולה בתשומת לב לפרטים הקטנים של התנהגותו.
יישום והתמודדות עתידית:
אם אירוע כזה יקרה לי בעתיד, אני אשתדל לפעול בשקול דעת ורגישות. אני אבצע הערכה מיידית של המצב, אנסה להבין את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילד, ולא אהסס לעדכן את הצוות או את המנהלת במידה ויהיה צורך. במקרה של פציעה או בעיה פיזית, אני אדאג לקבל טיפול רפואי מידי ואפעל לשמור על קשר עם ההורים לגבי המצב.
לגבי ההתמודדות ברמת הארגון, במידה ואהיה מעורב באירוע דומה בעתיד, אני אצפה למענה מהיר מצד הצוות הפדגוגי והמנהלת, כדי לוודא שהילד מקבל את התמיכה הרגשית והפיזית הנדרשת. חשוב לי גם לדאוג שהמצב יתועד כראוי ושהצוות יפעל באופן מקצועי במידה והיה צורך בשיתוף פעולה עם גורמים חיצוניים (כמו עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים או אפילו רופאים).
הכלים והמשאבים הנדרשים להתמודדות עם אירועים דומים בעתיד:
כדי לחזק את עצמי בהתמודדות עם אירועים כאלה בעתיד, אצטרך לקבל כלים נוספים בתחום התמיכה הרגשית והפיזית. ייתכן שכדאי לעבור סדנאות בנושא התמודדות עם מצבי חירום ותגובות לא צפויות, כדי לדעת כיצד לפעול בצורה מקצועית יותר. אני גם אמצא לנכון לפתח מערך תמיכה קבוצתית עם הצוות והמנהלת, כדי שיהיה לי גב מקצועי ורגשי במקרים מאתגרים. בנוסף, כלים בניהול סיכונים ובריאות אישית חשובים כדי לדעת איך להתמודד עם מצבים פיזיים או בריאותיים בעת הצורך.
משאבים נוספים שיכולים לעזור הם התמחות בתקשורת עם הורים וילדים בעלי צרכים מיוחדים, כדי להבטיח שכולם יהיו מעורבים בצורה נכונה במצבים כאלה, ושהילד יוכל לקבל את התמיכה הדרושה הן בבית הספר והן בבית.
בסופו של דבר, התמודדות עם אירועים כאלה דורשת לא רק כלים מקצועיים, אלא גם נכונות להיות גמיש, קשוב ומבין לצרכים המשתנים של הילדים, הצוות וההורים, כל אחד מהם בתורו .
*(משהו קטן מהלב – כאשר אתה נותן מעצמך מאה אחוז מבלי לבקש חזרה יכולת הנתינה היא מקסימלית, זה אותו הדבר כמו הילדים שלך שמגיעים לעולם אתה תמיד תיהיה שם בישבילם . )
Skip to content