משלוח של נס

אימא קראה לסמיר מהמטבח:

“קדימה סמיר, אנחנו יוצאים לחלק אוכל לקשישים!”

סמיר קימט את מצחו.

“אוף… רציתי להישאר ולשחק”

אימא חייכה:

“יש דברים יותר חשובים, סמיר,

בוא נראה איך אפשר לשמח אחרים”

הם הגיעו לביתה של גמילה, אחת הקשישות האהובות.

גמילה פתחה את הדלת בחיוך:

“שלום יקירים! תיכנסו, תשתו קפה”.

אימא חייכה:

“נשמח מאוד!”

סמיר מלמל לעצמו:

“באנו להביא אוכל… לא לשתות קפה…”

אבל התיישב ליד השולחן עם אימא.

בעודם שותים קפה אימא וגמילה, סמיר הביט לעבר המטבח — ופתאום הבחין במר נאדר.

מר נאדר עמד שם, אוחז בגרונו, פניו מתאדמות, הוא לא הצליח להוציא מילה.

סמיר עמד קפוא לרגע.

הוא הרים יד ורעד  מצביע לעבר המטבח — ואז צרח בכל כוחו:

“אאאאאאאימאאאאאא!!!”

אימא קפצה מהכיסא ורצה למטבח.

“מר נאדר תנשום! תנשום!” קראה.

היא הבינה מיד שצריך עזרה, שלפה את הטלפון והתקשרה למד”א.

סמיר הביא מים ושמיכה והחזיק בידו של מר נאדר.

“תחזיק מעמד, עוד מעט יבואו!” עודד אותו.

האמבולנס הגיע במהירות.

הרופא אמר:

“יפה מאוד שפעלתם כל כך מהר. זה מה שהציל את חייו!”

הוא ליטף את ראשו של סמיר ואמר לו:

“אתה הגיבור הקטן שלנו!”

בדרך חזרה סמיר הביט באימא ואמר:

“אימא, איזה מזל שנשארנו לשתות קפה…”

אימא חייכה:

“לפעמים הדברים הכי פשוטים מביאים איתם ניסים גדולים”

בערב, כששכב סמיר במיטה חייך לעצמו.

לא רק שחילק אוכל לקשישים, הוא גם הציל חיים.

מאותו יום כל פעם שאימא הציעה להצטרף למשלוחים סמיר

היה הראשון שהתנדב.