ההזייה הגדולה בעולם

תקציר/ הקדמה:

לפני זמן כו רב, הייתה משפחה שנפלה לתוך בור, שהעביר אותם למן כמו “גן-עדן”. כשהם היו צמאים ורצו לשתות, הם הלכו לנחל עם מים, ואז פתאום הבהיל אותם איש זר מאחורי גבם. האיש הזר אמר: “אל תשתו מהמים האלה!”. הוא לא סיפר להם למה. לכן הם החליטו לעקוב אחריו. שאיש הזר שמע קול הוא כיוון עליהם —-, אחרי זה הוא כיוון על הילד הקטן —-.

אם תרצו לדעת איך ממשיך הסיפור, תתחילו לקרוא ואז תדעו מה קרה ומה יקרה!

אני זוכר את היום שבו אני וכל משפחתי הלכנו לאזור היער כדי לקטוף תותי יער מתוקים ועסיסיים שרק היום הבשילו, אבל פתאום אנחנו נופלים לתוך חור עמוק, עמוק וכל הבגדים שלנו היפים והנקיים, נקרעו והתלכלכו. אנחנו רואים מקום יפיפה עם: פרחים רעננים בכל מני צבעים, חיות מקסימות וגם גורים של למורים, מן מקום לפינגווינים ואנחנו שמחים מאוד ומתפעלים וישר רצים בריצה מהירה מאוד לפינגווין שהיה הכי קרוב ורוצים לגעת וללטף, אבל אז הוא קופץ ואנחנו נבהלים מאוד.

אחרי שניסינו להכיר את כל הסביבה הירוקה, הפורחנית והמלאה רגשות וחיים, אנחנו מתחילים להיות צמאים ואנחנו מחפשים מקום כדי לשתות אבל אנחנו מתחילים להיזכר שיש בדרך ש הבור(ליד הבור) נחל עם מים מתוקים(אנחנו ידענו שהם מתוקים כי בדרך לנפילה נכנסו לנו קצת מים לפה, כך ידענו את טעמם העסיסי והמתוק, שכל מה שאתה חושב עליו הוא בטעם זה, למשל כמו: גלידה, מלפפון, מנגו ועוד…), אז אנחנו שותים ומתחילים בספירה של שלוש, אחת שתיים וש, עצרו!  וכולם נבהלו בבהלת פחד מוות, כי הם עדיין לא כל-כך ידעו מה יש במקום שאיליו נפלו. הכל אמר להם: “אל תשתו”, בזמן שהם רטובים כי מרוב הבהלה המים הרטיבו אותם. הם שואלים, למה?, בפחד, הוא אומר להם שזה בגלל שהמים האלה מסוכנים, מסוכנים?, כן, מסוכנים, והם שואלים שוב: “מה כל-כך יכול להיות מסוכן במים?”, אני יכול לספר לכם, אבל אתם חייבים לא לספר על כך לאף אחד אפילו לאנשים הכי קרובים אליכם, ובכלל, בסדר?, בסדר, כןןן…, אבל אתה יודע שזה נורא קשה לשמור דברים כאלה, אם משהו יגלה בלי שנואמר כלום יוכלו להכניס אותנו לכלא, זה מאוד קשה לשמור על כך שאתה יודע שזה יכול לקרות לך בכל רגע, אתה יודע?, אוייש, תפסיקו כבר להמציא שטויות, אם אתם לא רוצים, אז לא צריך ואותו איש זר הלך לדרכו. לפני שעוד הצליחו לומר לו שהם מתחרטים. לדעתי, הם לא רצו כל-כך להתחרט כי האיש היה נראה להם שהאיש הזה פושע מבוקש כמו בסרטים מצויירים שבורח מהמשטרה ומכל העולם מכלל.

כל המשפחה מתאספת ומחליטה לעקוב אחרי אותו איש זר(שהיה נראה יותר נורא וגרוע מהם מבחינת הניקיון והסדר בכלל). כשהם עוקבים אחריו, הם רואים מחסנים מלאי אבק, חרקים ארסיים ותמונה של הסרט הכי מפחיד בעולם, שכל מי שרואה אותו זוכר אותו בכל חייו. המשפחה מתחילה לקחת טראומה קטנה, אבל הם לא מוותרים על המעקב הסודי. הם ראו שאותו איש זר נכנס למעבדה ובה קפואים 2,500 איש לפי מה שהיה כתוב על אחד מהתאי קרח בשחור, אפור וחום על השלט מהברזל החלוד שלדעתם לא ראו בעולם כולו כל-כך הרבה חלודה במקום אחד. הצבעים: שחור, אפור וחום, הם הצבעים הכי סודיים, מפחידים ואיומים! משפחת דרבידוביץ'(המשפחה שעוקבת אחרי הזר)חייה באמריקה לפני שנה ולכן לא פחדה כי אמריקה היא הארץ עם הכי הרבה גנבות ולהם פרצו לבית מול פניהם הרבה מאוד פעמים, לכן לא וויתרו על מעקב זה. האיש הזר שמע לחשושים כי שמיעתו הייתה טובה כנראה והתקדם לאט, לאט לעבר משפחת דרבידוביץ’, כשמצא אותם אמר: “תפסתי!”, עכשיו תגידו, בלי לשקר למה עקבתם בכיוון רובה משוכלל(כנראה היה לו רובה משוכלל כי הוא היה מדען והייתה לו אפילו מעבדה), אם אתם לא תואמרו לי את האמת, אני אצטרך לירות על אחד מכם וכנראה זה הייה הילד או הילדה כדי שתסבלו על כך שלא סיפרתם לי את האמת, הוא אמר זאת הקול רם כדי שיפחדו יותר.

חוץ מילד אחד, (הילד לא סיפר למדען את האמת עם: המים, המעקב ועוד…), כי הילד הצליח לברוח לקח פטיש כבד שכמעט ולא הצליח להחזיק ודפק למדען המפחיד בראש. באותו הזמן שזה קרה כשהוא כמעט ירה על אחד מהם, הם שמחו וצהלו והתגאו בבנם מאוד, מאוד, במקום להיות: מופתעים, כועסים, המומים, חרידים ומתחרטים בבנם כי יכול להיות שהוא הרג בן-אדם.

מיד לאחר מכן שהם גמרו לצהול ולשמוח. האיש באופן כל-כך מפתיע הצליח לקום ולקח אתו את הרובה שמשפריץ נוזל מגעיל על הגוף והופך אותך למפלצת מגעילה. האותו הזמן שהוא עשה זאת משפחת דרבידוביץ’ שאלה בפחד חזק מאוד, מה יקרה אם ילחץ על הכפתור שמשפריץ את נוזל מגעיל זה? הוא אמר: “שאם ילחץ על הכפתור, אחד מהם, החשוב ביותר כדעתו, יהפוך למפלצת שותה דם! הם ככול הנראה לקחו זאת בליבם ורצו למות במקום שאחד מהם יהפוך למפלצת שותה דמים. האיש לחץ פתאום ברגע לא צפוי על הכפתור, זה השפריץ על בנם הצעיר והקטן במשפחה, הוא הפך לכמה דקות, לחומצה מצמררת עד מאוד.

למזלם המדען לא ידע שהוא עכשיו יותר חזק ממנו(רוב הסיכויים שהוא פעם ראשונה ניסה את ניסוי זה על בן-אנוש). הילד שעכשיו הפך למפלצת, הפיל את המדען על הרצפה. הילד-מפלצת ראה שהמדען מתחיל לבכות ולבקש רחמים. הילד-מפלצת, היה עוד קטן ורגיש אבל הדמות של המפלצת שינתה אותו, שזה אומר: שהדמות החדשה שיש לו(הדמות מפלצת), שינתה לו את הלב והמדען חשב שלא יוכל להחזיר אותו לקדמותו. אבל בואו נחזור לנקודה בה סיימנו את הסיפור, טוב?, אוקיייי…! כשהמדען התחיל לבכות ולבקש רחמים, הילד אמר לו שרק בתנאי אחד הוא יחוס על חייו, המדען שאל מהוא והילד-מפלצת ענה לו: “תצטרך למלא את כל עשרת המשימות הכי, הכי: מפחידות, רק אז יחוס על חייו(בגלל שהיה מפלצת היה לו גם דמיון שונה, כי אם הלב משתנה אז הכל משתנה כולל המוח.

המדען לא יכל לברוח באחת המשימות כי היה לילד-מפלצת כוח שיכול למשוך אותו אם יסוט מן המסלול. לכן נראה לי שאם היה רוצה לחיות הוא היה חייב לעשות כל מה שהילד מפלצת יואמר לו. המדען מתחייב ומסכים לעסקה ששאל אותו הילד מפלצת, המצמרר והמפחיד ומלא החומצה(העסקה היא: שאו שהוא ימות במקום, או שימלא את עשרת המשימות ויזכה לחיות ולא למות על ידי מפלצת שותה דמים,הילד מפלצת אפילו צמרר את משפחתו). משימה ראשונה!, אמר למדען, המדען אומר: “מה?, כבר עכשיו?”, אתה רצית לחיות, לא? והמדען אומר: “כןןן…, אבל בכול מקרה רוב הסיכויים שאני ימות, אחרי הכל אלה הדברים הכי מפחידים ומלאי כעס, לא?”, הילד-מפלצת ענה:”תפסיק כבר לנסות להסיח את דעתי!” מה?, מה?, לא!, לא!, מה פתאום, אני בחיים לא ינסה לעבוד על האיש(הילד-מפלצת): החזק, החסון והאמיץ. בחשש שיצליח לגלות שלא באמת התכוון למה שאמר.

בזמן שהמדען חשב אם יצליח לגלות שעבד עליו, הילד-מפלצת נגע במדען, המדען נבהל מאוד בהיסוס רב. מרוב הבהלה, והיא: שהמדען חשב שהילד-מפלצת גילה על כך שלא התכוון למה שאמר הוא אמר את כל האמת בכך שרצה לעבוד עליו בכוחותיו החדשים והמפתיעים רוב הפעמים. (המדען אמר זאת בכדי שלפחות אולי הוא היה קצת עדין ויואמר לו שרק בגלל שסיפר את האמת ייתן לו הזדמנות נוספת אבל היא האחרונה והאסירת תודה למי שנתנו את היזדמנות זו).

 הילד-מפלצת, כעס, כעס מוות, בכך, שהוא, נתן מכה, למדען. הילד-מפלצת בדק היטב ובדייקנות שהמדען הפסיק לזוז כדי שיוכל לואמר לו: “מחר אנו נתחיל את המשימה הראשונה ואתה תצא למסעך הקשים לשמחתי הרבה”, ובנוסף לכך: “יש לך מזל שנשאר לי בתוך ליבי קמצוץ זעיר וקטן, של: רחמים, עצב(אם משהוא נפגע הוא גם עצוב, קצת), נדיבות בכך, שאני נותן  עוד ניסיון להוכיח את עצמך שאתה ראוי לחיות ולפחות לא למות “על פניי”!

ביום למחרת, כאב למדען כל-כך הראש והוא חשב לעצמו שאם יצתרך להתחיל היום את המשימה הוא ייכשל וימות על ידי הילד-מפלצת(למדען הייתה תחושה שכאילו אלוהים דיבר אליו במוח שמחר הוא יתחיל את המשימה, המחר שבו התכוון אלוהים הוא היום). באותו הזמן שהמדען חשב באיזה זמן יצטרך להתחיל את המשימה הראשונה, הילד-מפלצת גם חשב על נושא זה, אבל במקום, הוא חשב על כך, שמה הוא ישים למדען כמיכשול במשימתו הקשה הראשונה וגם הילד-מפלצת רצה שהמדען לא יעמוד בזמנים לכן לקח לו יותר זמן מהמצופה מרשעים. “משימה ראשונה!”, צעק לו הילד מפלצת בתוך מוח המדען. משימה ראשונה!, חוזר ואומר למדען בתוך המוח. הילד מפלצת אומר: “תצטרך למצוא את ספר האגדות, הנמצא, אצל משפחה עצובה שאין לה אבא כי נדרס בטעונת דרכים, הכתובת, היא: הבראש חקלאי 14 ב—(צפון/דרום), את המיקום בצפון או דרום תצטרך למצוא לבד”.  (למדען היו רק 48 שעות, יומיים), “אם לא תצליח, כחחח…, מות, תמות!” “אבל” אמר המדען “אולי לא אספיק בזמן זה לסוע לשני הכיוונים”! “מה לעשות” אמר הילד-מפלצת. המדען יצא לדרך, עצוב ומותש(המדען היה מותש בתוך ליבו כי כבר ידע מה עלול המזל לגרום לו). בדרכו לדרום(המדען בחר לסוע לדרום  כי כשנתן דוגמא לילד-מפלצת עם הצפון והדרום, הילד-מפלצת חייך חיוך קטן של איזה טיפש הוא שהוא יבחר בנסיע לדרום), המדען נסע האוטו שלא שלו, מכיוון: שלא היה למדען אוטו כי הסתגר במעבדתו מאז שקיבל רישיון שעבר את מבחן המדענות. איך הכל התחיל בגניבת האוטו: המדען יתחבא מאחורי עץ, עד שלפתע ראה איש, יוצא מהאוטו, ושכח לינעול את האוטו שלא, ככול הנראה. המדען ישר כשהבחין בכך, בדק שאף איש לא ראה אותו וישר רץ לעבר האוטו. איש אחד ארה את המדען , התקשר למשטרה שהייתה מעבר לפינה ובנוסף, באותו כיוון שאיליו נסע המדען. המשטרה יצאה לדרך! המדען פתאום נזכר שהוא צריך לסוע לדרום ולפתע הוא ראה מפה של ארצו. המדען בדק לאט, לאט כדי לא לעשות טעונה ואז הוא גילה שהוא בדרך הנכונה. המדען הסתובב הנה והנה עד שהמשטרה איבדה אותו והמדען התחיל לחפש היכן הכתובת שעליו למצוא. המדען עצר בחרוב כולשהו והוא שאל איש אחד, היכן נמצאת הכתובת שעליו לחפש, האיש אמר לו שמולו הבית הזה נמצא ואז המדען דפק בדלת וביקש להכנס. כשראה את האמא שפתחה לו את הדלת הוא והיא התאהבו אחד בשני ממבט ראשון. המדען שאל אותה אם אפשר להכנס, היא אמרה בשמחה. הוא סיפר לה את כל הסיפור והיא האמינה לו רק מפני שהתאהבה בו ממבט ראשון. המדען שמח וצהל ואמר תודה רבה, רבה לאמא והלך לדרכו(לילד-מפלצת).

כשהמדען התחיל בנסיעה, הוא התרגש כל-כך ובנוסף לכך: הוא הופתע שלקח לא פחות זמן ממה שבכלל עלה בדעתו, הוא גם התגאה בעצמו כי בכלל לא חשב שדבר כזה יקרה לו בכל חייו. בדרך חזרה למעבדה, שם חיקה לו הילד-מפלצת. כשהמדען הגיעה סוף כל סוף לילד-מפלצת, הילד מפלצת אמר לו: “עכשיו מתחילים את המשימה השנייה!”, בכל רם כל-כך חזק עד שהיה איש שחשב שהזה את מה ששמע. הילד מפלצת פתאום נזכר למה בכלל המדען הגיעה ואז הוא כעס כל-כך על המדען והילד-מפלצת אמר לו: “אתה הרסת לי את החיים” בבכי ורק אחרי שגמר לבכות שם-לב שהוא גרם לעצמו בושה אחת מאוד, מאוד גדולה, וגם, הילד-מפלצת אמר למדען: “אם תהרוס לי עוד פעם אחת משהו אני יענה אותך עד מותך, שמעתה אותי!?” כן, כן, אמר פפחד רב וגדול לילד-מפלצת. צא לדרכך במשימה השנייה, אמר הילד-מפלצת. המדען שאל: “מה אני צריך לעשות?”, והילד-מפלצת ענה לו: “למה אתה חושב שעשיתה את כל הדרך עד לשם, בשביל כלום, אההה?” אתה צודק בהחלט, ענה לו המדען ברצון שהילד-מפלצת יפחית ממנו את כעסו.

משימה שנייה!, אמר שוב למדען בקול רם, תציל את שילגייה מהתפוח הרעיל שנתנה לה המכשפה הרעה, לפני הנסיך ותשנה את היירוסטה(אומרים היירוסטה כי זה בדיוק ההפך מהעולם שלנו, עולם המציאות והיירוסטה זה עולם הדמיון), ותגיד תודה שאני נותן לך משימה שיכולה לגרום לך להיות מאושר. אמרתי, תגיד תודה!, אהםם, תודה, תודה ואפילו רבה, אל תדבר כאילו אתה עושה לי טובות, שמעת!?, אמרתי אם שמעת, כן, כן, אני שמעתי. המדען פתח את “ספר האגדות”, לפי פקודתו של הילד-מפלצת ולפני שהמדען הספיק לומר מילה מתוך משפט אחד שלם הילד-מפלצת דחף אותו והמדען נפל לתוך “ספר האגדות”, ולשמחת המדען הוא הגיע ישר לקבר של שלגייה!, המדען כל-כל שמח שהוא הרגיש שהוא עומד להתעלף.

כשהמדען ראה את שלגיה הוא הלך כמהופנט לעברה ונישק אותה בשפתיה, ולמרות שהגמדים בכו הם לא עשו דבר כי הם הבינו שהוא יותר חזק מהם ובעל כוונה טובה. כשנישק אותה הוא ראה אבן זהב נוצצת כמו יהלום. הוא שאל את הגמדים מה זו האבן הזו. הם ענו שזו אבן מהפנטת שמחזירה את מי שהתהפנט ממנה שנה אחורה בזמן. המדען חשב לעצמו שהוא יכול להפנט את הגמדים שיסכימו שהוא ייקח את האבן, כי ידע ששלגיה חשובה להם ולא רצה להרוס להם את היירוסטה. ואמנם כך קרה. הגמדים חזרו שנה אחורה לתקופה בה לא הכירו את שלגיה והמדען זכה באבן שאיפשרה לו להינצל מהילד-מפלצת ולחיות חיים חופשיים.

כשהמדען חזר בזמן, למקום האמיתי איליו הוא שייך, הוא שם את האבן מול עיניו של הילד-מפלצת, לפני שהוא הספיק לואמר: מה עשית?, איך אתה בכלל מנסה ובכלל חושב לעבוד אלי, האההה!?. הילד-מפלצת הטעפנט על המקום, והוא הפך להיות אותו ילד רגיל, הילד הצעיר במשפחה והאח החמוד והמתוק לדעת כולם.

הילד-מפלצת(לשעבר) לא זכר כלום והוא חשב שהוא באמריקה ובגלל זה המשפחה נאלצא לעבור ולגור באמריקה כי הילד דיבר רק אנגלית. בנהתיים, המדען החליט שהוא רוצה לעזוב את עניין המדענות כי בנהתיים זה גרם לו לתיסבוכים וגם לגדולים עוד יותר בעבר. המדען נסע לביתה של האישה שהתאהב בה במבט ראשון, ואז הם יתנפלו אחד על השני ובאותו הזמן הילדים של האמא נכנסו וכשהם ראוט את זה הם אמרו באותו הזמן וביחד: “ואוווווו!!!”, כשהם שמעו את זה הם הבינו שתגובתם חיובית ואז הם אמרו להם שהם רוצים להיות ביחד ולאף ילד (הילד והילדה) לא היה אכפת שהאמא כבר, בכזאת קלות, מצאה לה חבר לאהבה חדש.

 נ.ב – הסבר מהיא אבן הזהב שהייתה בקבר של שלגייה: כשקרה הדבר הנורא הזה לשילגייה, הגמדים רצו וטסו כדי לגנוב את אבן הזהב של המלכה כדי שתדע איך זה מרגיש לאבד משהו היקר לך, ואז הם חשבו לעצמם שיוכלו לשים אותה בקבר של שילגייה, כך היה, כפי שקראתם.