אל תאשים את השפנים

צופה בך ישן

אֲנִי צוֹפָה בְּךָ

יָשֵׁן כֹּה רָגוּעַ

וְנִזְכֶּרֶת אֵיךְ נָדְדָה

לָהּ הַשֵּׁנָה

לִפְנֵי שֶׁהִמְצֵאנוּ

אֶחָד אֶת הַשְּׁנִיָּה

סימביוזה פואטית

כָּל שֶׁצָּרִיךְ הַכְּאֵב

הוּא לְהַעֲבִיר אֶצְבַּע

רְגִישָׁה לְאוֹרֵךְ הַגֵּו

וְהַמּוּזָה נִטְרֶפֶת

נִכְנֶסֶת לִטְרָנְס שֶׁל

סִימְבְּיוֹזָה פּוֹאֶטִית

שׁוּרוֹת צוֹעֲנִיּוֹת

בְּרִקּוּד הָאֵשׁ

בָּרִיקָדוֹת קוֹרְסוֹת

מִלִּים נוֹטְפוֹת

שִׁיר נִפְעָר

כרעמת אבשלום

הִתְאָבְּכָה דַּרְכָּם

בִּסְבַךְ הַסָּפֵק

כְּרַעְמַת אַבְשָׁלוֹם

כְּשֶׁבִּקְּשָׁה לָלֶכֶת דָּרַך

עַל שֹׁבֶל אַהֲבָתָהּ

נִפְרְמוּ שִׁירֶיהָ

אל תאשים את השפנים

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְלִבֵּךְ

הוּא אָמַר

כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה בַּפֶּתַח

אֲנִי מִשְׁתָּפֵן

אַל תַּאֲשִׁים אֶת הַשְּׁפָנִים

עָנִיתִי כְּשֶׁאֲנִי קָמָה לָצֵאת מֵחַיָּיו

אֲנִי מְפַנָּה לְךָ מָקוֹם

צָפוּף לִי בְּצֵל הַפַּחַד

אין צורך בורוד

תְּנִי בִּי קְצָת צֶבַע

פּוֹגְגִי אֶת הָאָפֹר

אֵין צֹרֶךְ בְּוָרֹד

רַק טִפָּה שֶׁל אוֹר

רוֹצֶה לִטֹּל

חֵלֶק בַּקֶּשֶׁת

בָּהּ אַתְּ שׁוֹטֶפֶת

כָּל בֹּקֶר אֶת הָרְחוֹב

צבע טרי

הַדַּף הַמַּתְרִיעַ עַל

צֶבַע טָרִי

מִן הַסְּתָם הִתְעוֹפֵף

הִתְיַשַּׁבְנוּ עַל הַסַּפְסָל

שְׁנֵי זָרִים

דָּבַקְנוּ זֶה בָּזּוֹ

מוֹדִים לָרוּחַ 

אל תשלח ידך אל השיש

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַשַּׁיִשׁ

עַבֵּד אוֹתִי בַּחֵמָר

לוּשׁ

חוּשׁ

אֶת החֹם הַדּוֹלֵף

מִפְּרוּדוֹת הָאַהֲבָה

צוֹר מֵהָאֲדָמָה

פַּסֵל אֶת הַלַּחַן

שֶׁסּוּתַת מִמַּחְצֶבֶת הַלֵּב

יֵשׁ סִכּוּי בְּבוֹא הַיּוֹם

לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שִׁיר מֻנְצָח

בַּחֹמֶר

פשק את אצבעות הזמן

פָּשֵׂק אֶת אֶצְבְּעוֹת הַזְּמַן

עַשׂ לִי מָקוֹם בֵּין שְׁעוֹתֶיךָ  

שלפת שפן

זוֹ הָיְתָה פְּגִישָׁה אַקְרָאִית

בְּסִמְטָאוֹת הַשִּׁיר

עַל אַחַת מִבָּמוֹת הַקְּרִיאָה

בְּקֶרֶן רָזֵי הַשְּׁקִיעָה

שָׁלַפְתָּ שָׁפָן מִבֵּין  

הַשּׁוּרוֹת בְּלִי כּוֹבַע

כְּנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִּם

הִתְאַהַבְתִּי

ריקושט

טְלִי גַּרְגִּיר

מֵאָבָק הַכּוֹכָב

עָלָיו אַתְּ פּוֹסַעַת

הַנִּיחִי בְּמִנְסֶרֶת הַשִּׁגְרָה

אַלְפֵי נְתָזִים יִצְבְּעוּ אֶת יוֹמֵךְ

כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים מֵרָחוֹק אַתְּ יוֹדַעַת

רַק אֶת יוֹשְׁבוֹ מְזַכֶּה כָּל כּוֹכָב בְּגוֹנֵי רִיקוֹשֶׁט 

על מפתן הזמן

עַל מִפְתָּן הַזְּמַן

מְפְלַרְטְטוֹת שְׁעוֹתַיּ

עִם הַמָּחוֹג הַגָּדוֹל

שֶׁל כַּוָּנוֹתֵיךָ

הַחוֹל מְדַגְדֵּג

בְּמוֹתְנָיו הַצָּרוֹת שֶׁל

הַשָּׁעוֹן

אֲנִי מִתְעַנֶּגֶת

אַתָּה אֵינְךָ עוֹצֵר

נֶעְתַּר עַד

אַחֲרֵי

עוצמת הבריאה

אֲנִי חוֹוָה מֵחָדָשׁ

אֶת עָצְמַת הַבְּרִיאָה

בִּבְקָרִים צוֹנְנִים

שֶׁל סוֹף הַהַתְחָלָה

אֲנִי גְּמוּרָה עוֹד

לִפְנֵי שֶׁהֵחֵל הַיּוֹם

שְׁמָשׁוֹת וְנַפָּצִים

עוֹשִׂים בִּי לְסֵירוּגִין

סְפוּגַת חֲשַׁקֵי הַיְּקוּם

מִתּוֹכְךָ לוֹחֶשֶׁת בִּצְרִידוּת

וְלֹא מַמָּשׁ מִתְכַּוֶּנֶת

אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים

כְּדַאי שֶׁנָּקוּם

מעיר אותי עמוק

אוֹהֶבֶת

כְּשֶׁאַתָּה מֵעִיר אוֹתִי עָמֹק

מַפְצִיעַ בִּי אֶת הַשַּׁחַר

נוֹגֵהַ חַדְרֵי דִּמְדּוּמִים

שֶׁטֶּרֶם רָאוּ שֶׁמֶשׁ

כשכמעט תחדל האהבה

כְּשֶׁכִּמְעַט תֶחְדָּל הָאַהֲבָה

לְחָשׁ בִּי אֶת חוֹלְיָהּ

אֶפַּח רוּחַ בֵּין הַשּׁוּרוֹת

לֹא אֶנְטוֹשׁ בָּתִּים

בִּדְעוֹךְ הַשִּׁיר

כשחצי ירח בורח

כְּשֶׁחֲצִי יָרֵחַ בּוֹרֵחַ

לַחֲצִי הַכַּדּוּר הַשֵּׁנִי

אֲנִי מִצְטָרֶפֶת עִם

גַּעְגּוּעַ וַחֲצִי פִּיגָ’מָה

לְיַיִן פִּיאָצוֹלָה וְטַנְגּוֹ

מִתְמָזֶגֶת בִּרְחוֹב מְצֻיָּר

בְּעִיר הַנָּהָר הָרָחָב

כָּכָה זֶה בַּשִּׁירִים

אֲנִי תָּמִיד יְכוֹלָה לָדַעַת

הֵיכָן הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי

וּלְאָן בּוֹרֵחַ שֶׁלְּךָ

שלוות העשבים

אֶת כְּאֵבָהּ הִיא

שׁוֹאֶגֶת בִּדְמָמָה

רַק שַׁלְוַת הָעֲשָׂבִים

מוּפֶרֶת מֵהַמַּשָּׂב הַמְּדַמֵּם

כמו שאהבות עושות

בֹּקֶר סָתוּר

קָפֶה קַר

שֻׁלְחָן מֵלִיט מְבוּכָתוֹ

בֵּין קִפְלֵי הַמַּפָּה

מַבָּטִים חָרוּשֵׁי זָרוּת

כְּמֵהִים לְקֹרֶט סֻכָּר

לְהַמְתִּיק דִּיאָלוֹג

שֶׁנִּגְמַר

קוּמְקוּם הַנְּחֹשֶׁת

חָשׁ אִי נוֹחוֹת

מַשְׁמִיעַ רְעַשִׁים בְּבִטְנוֹ

כְּמוֹ שֶׁאֲהָבוֹת עוֹשׂוֹת

בִּגְסִיסָתָן

וירדו מצרימה

וְהָאֶרֶץ הָיְתָה חֹרֶב

כִּי רַב הַחֹם וּגְשָׁמִים אָיִּן

וָיֵרְדוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר שֶׁבֶר

וְתָבוֹא אֶל עֵמֶק אֵלָתִי

וְנָגַסְתָּ בְּלֶחֶם הַחַיִים

וָיִשָּׁבֵר הָרָעָב

איש לא שמע

אֲנִי מִתְאַדֶּה

לָחַשְׁתָּ בְּמוֹרְדוֹת

הַמִּלָּה

אִישׁ לֹא שָׁמַע

מִן הַסְּתָם הֶאֱזִינוּ

לַהוּא שֶׁבַּפִּסְגָּה

אֲנִי קוֹרֵאת מִידֵי

אֶת אִילְמוּתְךָ בְּעוֹד

שִׁיר שֶׁלֹּא נִכְתָּב

שדות החשק

אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתִי

עַל כַּפּוֹת הַדְּמָמָה

מְלַמְּדֵנִי לְרַחֵף

בִּשְׂדוֹת הַחֵשֶׁק בְּלִי

לוֹמַר מִלָּה

אֲנִי מְרַחֶפֶת אַתָּה

מְנַחֵשׁ בֵּין נְשִׁיקָה

לִנְשִׁיכָה בַּלְּשַׁד וּבַשַּׁד

עַד אֶשְׁתַּגֵּע וְאֶצְעַק אֶת

שֶׁדּוֹמֶמֶת לְךָ

עלה חלוד

צִפּוֹר נְדִירָה נָסְקָה בְּבֶהָלָה

עֵת הִשְׁלַכְתִּי עָלִים חֲלוּדִים מֵהָאֶדֶן

עָקַבְתִּי אַחַר מְעוּפָהּ אֶל הָעֵץ שֶׁמִּמּוּל

מִשְׁתָּאָה מֵהַיֹּפִי הַזֶּה הַבָּהוּל

שַׁבְתִּי לַחֶדֶר

חִבַּקְתִּי אוֹתְךָ

כַּמָּה טוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא

נִבְהָלִים מִפִּנּוּי עָלִים חֲלוּדִים בְּחַיֵּינוּ